Sign In

Remember Me

ברלינאית

איך קונים טלוויזיה?

איך קונים טלוויזיה?

אנחנו לא צופי טלוויזיה אדוקים. אנחנו בעיקר צופים בסרטים ויוטיובים שיש במחשב. לפני שנה נכנס לבעלי ג'וק שהוא רוצה מסך ענקי שטוח. לי זה נראה ממש חסר טעם, גם כי אני לא חושבת שאנחנו צריכים (אנשים משתמשים בזה בשביל פלייסטיישן, לא? מי משתמש בדבר הזה לראות טלוויזיה?!), וגם כי זה עולה מלאן כסף. אבל בעלי עקשן, ושנה ישב לי על האוזן וטירטר ונתן הסברים למה אנחנו צריכים, ועשה סקר שוק מקיף. בסוף נשברתי והלכנו ל&...

קרא עוד »
זה אליפות עולם, זה?

זה אליפות עולם, זה?

ספורט זה דבר חשוב בגרמניה. גם מבחינה חינוכית (מתחילים בחשיבות פעילות כבר במעון), גם מבחינה מנטלית (ספורט זה לחזק את עצמנו ואת החברה), וגם מבחינת, וול, ניצחון. אולי עכשיו כבר כדאי לקרוא לזה וונאביז ניצחון. בגרמניה כל ספורט הוא טירוף בפני עצמו, כולל מירוצי פורמולה-1 וספורט חורף. כמובן שכדורגל הוא פסיכיות לאומית והבונדסליגה נחשבת לאחת מהליגות הטובות בעולם, אבל גם משחקי כדור אחרים תופסים מקום מכובד לא...

קרא עוד »
אובססיה ובחירות

אובססיה ובחירות

ביבי החליט סופסוף לפרק את הקואליציה שלו, והכריז על בחירות באפריל. הגיע הזמן. כל העולם נכנס לסערת רגשות, חברים שולחים לי הודעות של "את באה להצביע? כל קול חשוב!!", "הפעם מורידים אותו מכס המלכות שלו.." ועוד כל מיני. האינסטינקט הראשוני הוא תמיד לומר "ברור, אני באה להצביע כי הגיע הזמן שישתנה משהו אצלכם", אבל אחרי שעוברות שתי השניות הראשונות, השכל נכנס לפעולה. בפעם שעברה שה...

קרא עוד »
מה זה בית?

מה זה בית?

לפני חודש וחצי יצא קמפיין של משרד הפנים הגרמני, שמעודד אנשים לחזור לארצות מוצאם, עם קבלת תנאים כספיים טובים לבניית חייהם שם. בין היתר, קבלת תמיכה בשכר דירה למשך השנה הראשונה לחזרתם. כשיצא הקמפיין התגובות עליו היו מעורבות. ישראלים רבים בברלין ראו את עקבות הקמפיין שעשתה ממשלת ישראל (הטראומה עודנה צרובה בזיכרון), וכעסו אימים. אחרים ראו בזה ניסיון להתנער מהפליטים הרבים ששטפו את גרמניה, ואחרים – כמוני ...

קרא עוד »
עצות למהגרים הצעירים

עצות למהגרים הצעירים

בואו נהיה כנים: המצב בישראל לא הולך ומשתפר. הסימן הבולט ביותר לזה הוא שבני נוער מבקשים מידע על הגירה מישראל. לפעמים הם עושים זאת בגלוי (באתר עצמו), אבל לרוב זה בשושו, דרך טופס צור קשר שלנו. ראשית, חשוב לי לומר שעד כמה שאני מעריכה את הבגרות הנפשית הנדרשת לתכנון העתיד, ילדים עד גיל 18 הם עדיין ילדים על פי חוק (כן, גם בני 15-16-17). לכן, אין לנו אפשרות לתת להם יעוץ פרטני, ולצורך העניין, כל בעל מקצוע ...

קרא עוד »
בית חולים זה כיף

בית חולים זה כיף

ממש לאחרונה עברתי ניתוח באחת העיניים. עברתי שנתיים של גיהנום רק בשביל להגיע לניתוח הקטן הזה, שנראה כי מוכיח את עצמו. אבל הניתוח פה הוא לא העיקר. אני יודעת שסיפרתי כאן בעבר על מערכת הבריאות הברלינאית, אבל אני גם יודעת שתסלחו לי אם אספר שוב על נפלאותיה, כי הפעם זה האשפוז בבית החולים. המחלקה: עיניים כירורגית, אחת משתיים (שאני יודעת עליהן, לפחות). מספר חדרים במחלקה: 15. מספר מיטות בחדר: 2, אין יותר או...

קרא עוד »
בין שכירים לעצמאים

בין שכירים לעצמאים

כשאנחנו עוברים למדינה בלי עבודה מובטחת, זה מבאס. אנחנו יודעים שאנחנו רוצים ללמוד, לעבוד, להתחיל חיים חדשים – אבל מה לעשות, בישראל היינו שכירים, ועכשיו, מה נעשה? אז בישראל הייתי שכירה כל חיי. מגיל 16, כשעבדתי בפעוטון בהחלפת חיתולים, ועד שלושה חודשים לפני שעברתי לברלין, הייתי שכירה. גם לשירות הצבאי אפשר לקרוא שכירה, כי קיבלתי שכר (זעום של 300 שקל, אבל דיטיילז). לברלין הגעתי בכוונה לעשות דוקטורט, עד ...

קרא עוד »
בואי, שרהל'ה, הולכים

בואי, שרהל'ה, הולכים

אני מקבלת המון אימיילים מאנשים שכל מה שהם רוצים זה לעזוב את ישראל, ומהר. "רק תתנו לנו איך ואנחנו עפים מפה" זה נוסח שחוזר על עצמו. אנשים בלי ניסיון מקצועי, בלי מינימום של דיבור אנגלית (לפחות), בלי תואר אקדמי, בלי כסף, ובלי דרכון זר. המצב בישראל הפך להיות כזה בלתי נסבל, שאנשים רק רוצים לעזוב, וכמה שיותר מהר. אני מבינה את זה. מי יודע טוב יותר ממני על הרצון לעזוב את מדינת ישראל, שרק התגבר במ...

קרא עוד »
אין ייאוש בעולם

אין ייאוש בעולם

לא ידעתי אם לכתוב את הפוסט הזה. אם יש מקום שאני שונאת לעורר בו סערה זה האתר הזה. אני חושבת שעצם קיום האתר הזה כבר מעורר בלאגנים אצל אנשים שלא מצליחים להבין אנשים שרוצים עתיד טוב יותר לעצמם ולאחרים, ואיך זה אפשרי מחוץ לגבולות מדינת ישראל. אנחנו מנסים לשמור את האתר מפוליטיזציה של המאמרים, ובאמת לשמור על רמה מקצועית גבוהה, ושירות עם חיוך, למרות שאנחנו עושים הכל בהתנדבות (כולל המענה לשאלות וכתיבת התכנ...

קרא עוד »
כדורגל ופוליטיקה במלחמה

כדורגל ופוליטיקה במלחמה

היום מתחילים משחקי המונדיאל, והמדינה (ואני) בטרפת. כל ארבע שנים (אם נהיה הוגנים, אז כל שנתיים – ביורו גם), גרמניה נכנסת למוד של גאווה לאומית וכולם מתעסקים רק בדבר אחד – המאנשפט (הנבחרת הלאומית). אבל בואו נלך קצת אחורה. אני חובבת כדורגל גרמני כבר הרבה מאוד שנים. השחקן הראשון שהתחברתי אליו היה מיכאל באלאק, שהצית אחד מהויכוחים הכי קשים עם חברה שלי, שבאה ללמוד סימסטר קיץ בישראל. היא שנאה את באלאק, ושע...

קרא עוד »
אובדן התמימות

אובדן התמימות

כשעברתי לברלין, לפני ארבע שנים, חשבתי שאני בן אדם עם דעות מתקדמות. בכל זאת, בישראל הייתי פעילה בנושא הפליטים, זכויות אדם וכדומה. חשבתי שכשאני עוברת למדינה אחרת, דרך המחשבה שלי תתאים עצמה אוטומטית למקום, ואני אשתלב כמו דג במים. גיליתי שזה לא בדיוק כך. הייתי פתוחה לכל רעיון חדש, הכרתי אנשים שאין מצב שהייתי יכולה בכלל להכיר בישראל, למדתי על תרבויות חדשות ומדינות חדשות, ועל אנשים בכלל. כשפגשתי בשכנינו...

קרא עוד »
רפובליקת בננות

רפובליקת בננות

אני בדרך כלל לא כותבת כאן כשאני כועסת, אבל אני חושבת שהיום, אפילו הם הצליחו להתעלות על עצמם. לא יאומן. אז היום נודע לכולנו שנשיא הונדורס, ישתבח שמו, יבוא לטקס הדלקת המשואות ואפילו ידליק משואה. אני לא מאלו המייחסים חשיבות יתירה לטקס הזה, ולמען האמת הטקס תמיד הצליח לעצבן אותי כשראיתי יחד עם ההורים שלי, אבל כבודו במקומו מונח, ויש הרבה מאוד אנשים שכן מעוניינים בהמשכיות הטקס הזה. אותם אני מכבדת. אותם, ...

קרא עוד »