על רפואה, ממשל ומשחק הדגל

המחסור בעובדים במקצועות הרפואה בקנדה הוא מן המפורסמות. קנדה משוועת לרופאי משפחה, אחיות, כוח עזר רפואי. לאחרונה זה הביא לסיטואציות שכמו נלקחו מתוך "ילקוט הכזבים" – ההתרחשויות מזכירות פלמ"חניקים, גונבים תרנגולות מהלול לקומזיץ.

דלדול השורות בתחום הרפואי קיים ברוב הפרובינציות, ובניופאונדלנד ולברדור באופן מיוחד. המחסור היה כרוני במשך שנים, אבל משבר הקורונה גרם לדברים להיות בלתי נסבלים. אלה היו בעיקר אחיות וכוח העזר – החיילים הפשוטים של המערכת הרפואית – שנשברו ועזבו. העומס היה בלתי נסבל, האחריות עצומה, המשמרות ארוכות והאחיות לא עמדו בעומס. היו דיווחים על הידרדרות בריאותית של אחיות, שברי מאמץ, סכרת, עלייה בשיעורי גירושין ועוד.

ההידרדרות דמתה לדומינו: ככל שעזבו עוד אנשי צוות רפואי, העומס נפל על פחות אנשים, שחוו עומס עוד יותר גדול והדברים המשיכו להשתבש.

במצב זה כל פרובינציה מנסה למצוא דרכים יצירתיות למלא את החסר, אבל זה היה אחד השיאים.

יחידת כוח האדם של מערכת הבריאות בפרובינציית ססקצ'וואן (Saskatchewan), יצאה לאחרונה למסע גיוס כוח אדם בפרובינציות אחרות של קנדה, מתוך כוונה מוצהרת להביא עובדים אליהם. בתגובה, יצאה משלחת של משרד הבריאות של ניופאונדלנד ולברדור למסע גיוס כוח אדם בססקצ'וואן, כמו צופיפניקים במשחק דגל: אתם לוקחים משלנו? אנחנו ניקח משלכם.

פרובינציית ניופאונדלנד ולברדור מציעה לרופאים ואחיות מענקים ותמריצים בסכומים של מאות אלפי דולר קנדי – עד מעל מיליון שקל לרופא משפחה.

ראשת איגוד האחיות כאן, מצידה איננה מתרשמת מהמהלכים ההדדיים: מה לראבק, היא אומרת (בערך). תדאגו לצוותים הקיימים, כל אחד בפרובינציה שלו, עיצרו את הנשירה שלהם, תהפכו את העבודה למשתלמת יותר, ובעיקר לשוחקת פחות – יבואו יותר אחיות ולא תצטרכו לגנוב כוח אדם זה מזה.

אני מביט בכל זה משועשע: כמו רס"פים לפני עלייה לקו, כל אחד משתדל כמיטב יכולתו "להשלים ציוד", בעדיפות – מחטיבה אחרת. גולני מצנחנים, צנחנים מגבעתי וכולם מהנח"ל.

אבל הנה שני הבטים פחות מצחיקים.

ראשית, במדדים של מספר אנשי צוות לאוכלוסיה, המחסור הוא קטן יותר מאשר בישראל. מה שמציל את הישראלים הוא שהם מוכנים יותר להוציא כסף מהכיס על רפואה פרטית, כי חלקם מוותרים על הרפואה הציבורית לעיתים קרובות. בקנדה האופציה לרפואה פרטית, כמעט איננה קיימת. אמנם, סה"כ ההוצאה לנפש על בריאות בקנדה, קטנה יותר – מה שמעמיד בסימן שאלה את הטענות ליעילות, כביכול של הרפואה הפרטית.

שנית, הממשלה אומנם נראית די עלובה ומצחיקה בפעולות הפאתטיות האלה, ואנחנו אוהבים לרדת עליה בנושא הזה ובנושאים אחרים כמו מצב הדרכים, הרגולציה הסביבתית, הטופסולוגיה הבלתי נגמרת ועוד. אבל בסוף יש פה ממשלה, שאשכרה מתכוונת לעשות משהו בתחום שעליו היא מופקדת! כלומר זה שיש שר בריאות, לא אומר *רק* שיהיו לו אתר אינטרנט, לשכה ונהג אלא גם שהוא יעסוק באופן מסודר ועקבי בבעיות של מערכת הבריאות. זה לא סתם מפתיע – זה די מדהים, ומי יודע, אולי זה ישמש דוגמה לממשלות אחרות, במקומות אחרים בעולם.