Sign In

Remember Me

מחבר: ברלינאית

ישראל הקטנה

ישראל הקטנה

פעם, כשעוד גרתי בישראל, נסעתי לראיונות לדוקטורט באוניברסיטאות בארה"ב. אחת מהן היתה אוניברסיטת ברנדייס במסצ'וסטס. היה באמת ביקור מדהים שם, פגשתי פרופסורים ודוקטורנטים שחוקרים בתחום שלי, עשו לי סיבוב היכרות ואפילו הייתי בהרצאה אחת בשביל התרשמות.אבל כשהגעתי למלון, כתבתי בפייסבוק שאין מצב שאני אלך לשם כי זו אוניברסיטה יהודית וזה כמו ישראל הקטנה. מה זה אומר אוניברסיטה יהודית וישראל הקטנה? יש להם ח...

קרא עוד »
אז כאן זה נגמר…

אז כאן זה נגמר…

לפני שבע וחצי שנים נתקלתי באתר 'לרדת מהארץ'. נשאבתי לקריאה כמו דבורה לפרח. לא יכולתי שלא להזדהות עם הכאב, הזעם והעצבים של מי שכתב את הפוסטים באתר. הישראלי הנודד, הבחור שהקים את האתר, עזר לי רבות בכל שאלה שהיתה לי ולפני שעזבתי לברלין עשיתי הכל לפי ההצעות שלו. באימייל האחרון שלי אליו הבטחתי שעוד אחזור לעזור לו עם האתר. הוא לא האמין לי, רק היה נחמד ואמר שאין בעיה, בכיף. בטח אלפים אמרו לו את זה לפניי&...

קרא עוד »
תגיות:
כאן זה רק לגרמנים

כאן זה רק לגרמנים

לפני שלושה שבועות התחלתי עבודה חדשה. זו משרה חלקית, כזו שמאפשרת לי לתמרן עם עוד משרה חלקית שכבר היתה לי. המשרה עצמה הוגדרה כ- Office assistant, יחד עם מנהל משרד שכבר היה שם. סבבה, אמנם יש לי ניסיון של יותר מעשרים שנה בתחום, אבל מדינה חדשה שהניסיון שלי פחות רלוונטי בגלל מנטליות העבודה, שפה שאני לא מדברת שוטף וכו'. ניחא, נגיד. כולה עבודה, לא החיים. כבר בראיון הראשון מנהל המשרד (בואו נקרא לו קלאוס) ה...

קרא עוד »
האומץ לעזוב

האומץ לעזוב

כשעזבתי את ישראל רבים אמרו לי "יואו, כמה אומץ יש לך, לעזוב הכל וללכת. כל הכבוד! הלוואי שלי היה את האומץ לעשות את זה!" אף פעם לא חשבתי שאני צריכה אומץ בשביל החלטה כזו, אבל אני תמיד הייתי אחת שעושה החלטה ועומדת בה (אם אני מספיק רוצה). לא עירבתי שום מחשבות על אומץ או פחדנות בהחלטות שלי והשתדלתי להיות רציונאלית. במקרה של ההגירה לברלין חוץ מהרציונאל גם הרגש עבד – לא הייתי מסוגלת, נפשית, להישא...

קרא עוד »
מילקי זה משמין

מילקי זה משמין

לפני חמש שנים התרחשה התלהמות המילקי על היושבים בברלין. זו היתה אחת מנקודות השפל הקשות של כמה מהאנשים שהכרתי ושל עם ישראל בכלל. אני מביאה כאן פוסט שכתבתי בשיא ההתלהמות של האנשים. הזמן שעבר לא מפחית מתחושת הקבס. "החלטתם לא להיות פה? זכותכם, אבל אין לכם זכות להשליך אבנים על הבית, אליו אולי תצטרכו או תרצו לחזור, לא לתת עצות ולא להטיף מוסר. סעו לשלום- וחיו את חייכם החדשים בשמחה, בלי להטריד את עצמכ...

קרא עוד »
לכו להצביע

לכו להצביע

לא, אני לא טסה להצביע. כשביבי הואיל בטובו להכריז על תאריך הבחירות ישר רצתי לאינטרנט לבדוק את מחירי הטיסות, אבל חברות התעופה היו יותר מהירות ממני, והמחירים לטיסות ליום או יומיים בין ברלין לתל אביב עמדו על אזור אלף אירו. אני טסה בנובמבר במילא לשבוע, ובאמת שרציתי לממש בפעם האחרונה את זכותי לבחור כאזרחית ולעזור לעם היושב בישראל, אבל כלכלית אני לא יכולה להרשות לעצמי אלף אירו לטיסות. מאז המחירים ירדו וכ...

קרא עוד »
קיץ קיץ תיגמר

קיץ קיץ תיגמר

הקיץ הגיע לברלין כבר מזמן, למען האמת. בשנתיים האחרונות אנחנו סובלים מקיץ חם במיוחד, שמתבטא בטמפרטורות קיצוניות כל פעם מחדש. לפני שבוע וחצי, למשל, מדדו באיזו פינה בגרמניה טמפרטורה של 42 מעלות. מצד שני, יש ימים חמים מאוד ומחמש אחר הצהריים כבר מתחיל לרדת גשם, לפעמים אפילו כדי רמת הוריקן. הזוי קמעא. אני לא אוהבת קיץ. אני ממש שונאת קיץ. עזבתי את ישראל לברלין בגלל האפרוריות והגשם ולפעמים גם שלג שיש כאן,...

קרא עוד »
מעשה בביטוח לאומי

מעשה בביטוח לאומי

מעשה שהיה, כך היה: חצי שנה לפני שעזבתי את ישראל, עזבתי את העבודה הנפלאה שהיתה לי והתחלתי לקבל דמי אבטלה. בתור 75% מהמשכורת זו היתה קצבה יפה מאוד, כך שלא דאגתי יותר מדי.כשביטלתי את התושבות שלי וידאתי עם ביטוח לאומי שלא נשארו שום חובות ושום בעיות באופן סופי, ושני הצדדים יכולים לסגור את חשבון הבנק בישראל ולומר שלום לתמיד.עברתי שלוש שנים נפלאות ללא ביטוח לאומי. לא שילמתי, לא הציקו לי. שתיקה. ואז- לפני...

קרא עוד »
חומת ברלין – מציאות ודמיון

חומת ברלין – מציאות ודמיון

הנה משהו שלא ידעתם עליי: יש לי פטיש לדברים שקשורים למזרח גרמניה לשעבר. במסגרת הפטיש הזה התחלתי לכתוב סיפורים קצרים, על בסיס סיפורים ששמעתי מאנשים שאני מכירה. הסיפורים הם על החיים שלהם, ממזרח ומערב לחומת ברלין. הסיפורים ששמעתי עד כה מרתקים, ואני מקווה לפרסם את כרוכת הסיפורים בקרוב. בינתיים, ספוילר לאחד הסיפורים 🙂 לפני שבועיים חברתי לאחד מחבריי, קלאוס, שגר בזמנו במערב ברלין. כשהחומה נפלה הוא היה בן ...

קרא עוד »
אחים בדם?

אחים בדם?

פעם, כשהייתי ילדה קטנה, עמדתי ושרתי כשניגנו את ההמנון בטלוויזיה. ככל שהתבגרתי, הפסקתי לעמוד כשאני לא בסיטואציה של טקס, ואני לא שרה את המילים כבר. היום אני לא נמצאת כמעט בסיטואציות בהן ההמנון של מדינת ישראל מתנגן. פעם, כשגרתי בישראל, לעמוד בצפירה של יום הזיכרון ויום השואה היה משהו מובן מאליו. גם כשיצאתי לחופשות, הציק לי שאני לא בישראל בשביל לעמוד ביחד עם אחרים, אז תמיד מצאתי לי פינה שקטה לפני הצפיר...

קרא עוד »
מלחמה ושלום

מלחמה ושלום

כשרק עברתי לברלין, אחד הדברים שהממו אותי היה השקט. גרתי שנים בתל אביב, ובכל פינה היו צעקות, צפירות, שריקות – שלא לדבר על אזעקות. אבל בברלין – שקט. זה היה מלחיץ ברמות, ולקח לי כמה חודשים להתרגל לשינוי. לברלין הגעתי במטרה לעשות דוקטורט במדעי המדינה/יחסים בינלאומיים, בתחום הצר של לימודי מלחמה. לפני הגשת הבקשה, נפגשתי עם פרופסור באחת האוניברסיטאות כאן, והוא אמר לי משפט ששינה את חיי: "...

קרא עוד »
דירה להשכיר

דירה להשכיר

כשעברתי לברלין, לפני 5 שנים, שמעתי סיפורי זוועות על מה שקורה בעיר מבחינת דיור. חיפשתי דירה עוד מישראל עד שהבנתי שזה טיפשי לחפש חדר כשרוצים שאבוא לראות ביום שאחרי (אם עונים בכלל). אז חיכיתי. הגעתי מוכנה עם רשימות וכבר פניתי לאנשים וקבעתי ביקורים בדירות לשבוע שאני מגיעה. כשנחתתי היו לי 5 ימים למצוא מקום, כי החבר של החברה שלי לא רצה שאשן אצלם יותר מזה (לחלוטין הגיוני, אם תשאלו אותי). את כל הסידורים ה...

קרא עוד »