האומץ לעזוב

כשעזבתי את ישראל רבים אמרו לי "יואו, כמה אומץ יש לך, לעזוב הכל וללכת. כל הכבוד! הלוואי שלי היה את האומץ לעשות את זה!"

אף פעם לא חשבתי שאני צריכה אומץ בשביל החלטה כזו, אבל אני תמיד הייתי אחת שעושה החלטה ועומדת בה (אם אני מספיק רוצה). לא עירבתי שום מחשבות על אומץ או פחדנות בהחלטות שלי והשתדלתי להיות רציונאלית. במקרה של ההגירה לברלין חוץ מהרציונאל גם הרגש עבד – לא הייתי מסוגלת, נפשית, להישאר במקום שעושה לי כל כך הרבה רע בחיים ובנשמה. כולם מסביבי הוכיחו אותי שאני חצופה לעזוב את "הפרייארים" מאחור שיילחמו, שאני "מפקירה פצועים בשטח" ובגלל שעברתי לברלין המונח "בוגדת" ו"אוהבת נאצים" לא הפסיק להיאמר (ואני מדברת על משפחה וחברים, לא סתם אנשים מהרחוב). היום כבר אומרים את זה לכל אחד.

אחרי שעזבתי באתי לביקור קצר בישראל והיתה לי שיחה ארוכה עם חברה טובה, ששוב דיברה איתי על האומץ שלי. אמרתי לה שזה לא אומץ, אלא פשוט לעשות החלטה והיא אמרה שאני טועה ופשוט אני לא יודעת עד כמה אני אמיצה וכמה בחיים לא יהיה לה את האומץ לקום ולעזוב.
היום אותה חברה גרה בלונדון עם בעלה (הישראלי) וממש לאחרונה הביאה תינוקת מקסימה לעולם. בלונדון, לא בישראל.
אז כן, זה אפשרי כל עוד אתם נותנים לעצמכם סיבות למה כן ולא למה לא…

עוד דוגמה נפלאה היא ונוס (שאני מקווה שתסלח לי על כך שלא שאלתי אותה אם אפשר לפני שכתבתי את זה…). את ונוס אנחנו מכירים כבר הרבה שנים והיא היתה מגיבה קבועה באתר. היא התלוננה כמה שקשה לה בישראל וכמה שהיא רוצה להגר, אבל היא בחיים לא תצליח וכו' וכו'. יום אחד ונוס נעלמה ולא הגיבה יותר. היא עד כדי כך היתה בולטת באתר שאני והישראלי הנודד דנו בינינו לבין עצמנו איך אפשר למצוא אותה כי דאגנו… מפעילות מלאה באתר ללא כלום.
יום אחד קיבלתי ממנה מייל: היא עשתה את זה! היא עברה לצרפת והיא רוצה לפתוח בלוג באתר!
ונוס לא יודעת את זה עד היום, אבל אנחנו היינו באופוריה מזה שהיא בסדר (קודם כל) ומזה שהיא הגשימה חלום ומצאה דרך לעבור למדינה שהיא כל כך אוהבת, למרות שהיא היתה בטוחה כל כך הרבה שנים שהיא לא יכולה.

אנשים פוסלים את עצמם להגירה בלי לחשוב פעמיים. אבל רק אם הייתם חוקרים קצת הייתם מגלים שאם אין לכם תואר מהאוניברסיטה, יש ויזת הכנה ללימודים בגרמניה. אם אתה "סתם" נהג משאית, זה מקצוע מועדף בקנדה. אם את קוסמטיקאית, יש לך אפשרות לויזת פרילנסר בצ'כיה. אם יש לכם כסף להשקיע בנדל"ן, יש ויזה מתאימה לספרד. לא חייבים להיות עם דרכון זר בשביל להגר מישראל. לא חייבים להישאר ולסבול את האנשים שמסביבכם, את האווירה המלחיצה או כל דבר אחר שמפריע לכם.

"אבל מה יגידו במשפחה/חברים/שכונה וכו'?"
מה יגידו? יגידו את הדברים הכי נוראים שאפשר. נו, אז מה? בגלל זה לא תעשו מה שאתם רוצים? הגיע הזמן שתשליכו את ה"לא נעים" לשירותים ותורידו את המים. הגיע הזמן שתחיו בשביל עצמכם ולא בשביל מה שהאחרים יגידו. בתכל'ס הם היו מתים להיות במקומכם.

נכון, זה מפחיד לעזוב חיים במדינה שכמה שאתם לא אוהבים, אתם עדיין מכירים אותה אז זה "כאילו" מקל על התחושות. בינינו, על מי אתם עובדים? לחיות עם גוש בגרון במדינה שאתם לא סובלים זה חרא חיים.
תכננו נכון את ההגירה, לא צריך שכל העולם יידע ותפעלו למען עצמכם. כי אתם החשובים כאן ולא המשפחה או החברים שמנגנים לכם על רגשות האשם והפטריוטיות. בכל העולם אנשים מהגרים בשביל להשיג חיים טובים יותר. גם לנו מותר.

*מוקדש באהבה לאבי, קורא נאמן 🙂 *