המדריך שלך להגירה לחו"ל

תקופת החגים תמיד מעלה אצלי הרהורים. מה עשיתי השנה, מה אני רוצה לעשות בשנה הבאה ומה אני רוצה לשנות בעצמי. המעבר למדינה חדשה הוא בגדר הגשמה. טוב לי פה, אני לא מתחרטת אפילו לא לשנייה. מצאתי לעצמי בית, שלל חברות, אני פעילה כמו שלא הייתי בחיי ועדיין, היום, רגע לפני שמגיע ראש השנה, אני קצת מרגישה חוסר באווירת החג. לפני כשבועיים מצאתי עצמי מחליטה על דעת עצמי לעמוד מול קהל של 40 איש, אנשי אמנות, כותבים ויוצרים. הקראתי קטע כתיבה שלי, באנגלית. הנה, עוד משהו שעשיתי השנה. בסיום, נסעתי עם חברה שהצטרפה אליי חזרה הביתה והיא אמרה לי "את מבינה שהכול זה חלק מההגירה." כן, הכול זה חלק מההגירה, כל צעד הוא חדש, כל פעולה, כמו להקשיב לסיפורים, הייתה יכולה להיות טבעית בעבר, אך היא שונה באנגלית. כך גם ראש השנה, היום הזה הוא חלק מתהליך של הגירה, הליך שיש בו המון טוב אך לא פחות אתגר ולרגע אחד (או קצת יותר) האווירה חסרה לי. אני שמה באופן שטותי שירים של ראש השנה, מחפשת רימון לשולחן, מוציאה מתכונים טבעוניים ומהרהרת בעצמי ובמי אני. אחד ההיבטים של ראש השנה פה הוא שאני מנהלת אותו. אני רגילה שאבא שלי מפקד על היום הזה, או אמא שלי, תלוי מהו פיקוד… אבל הפעם אני מובילת המשפחה ושאלות כמו האם הילדים אמורים ללכת לבית הספר בראש השנה או לא, האם לשתף את כווולם שזה ראש השנה שלי או לא… המון האם ואולי. זה ראש השנה שלי, התחלה של עוד שנה, שאולי היא עוד תאריך ביומן (ובמקרה או שלא יוצא באותו היום גם יום ההולדת של האיש). אני חושבת על הברכות השונות, על "סדר ראש השנה" ואני יודעת שיש משפט שאני מאד מתחברת אליו: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה." אני מהרהרת במשפט זה כי השנה הייתה טובה ואני לא רוצה שתהיה אחרת. חוץ משלושה דברים, שלושה אנשים מהם נפרדתי במהלך השנה, שניים מהם היו צעירים עם ילדים בגילאי הילדים שלי ופחות. זו הקללה של השנה שהייתה לי. ולגביי הברכות, היו כל כך הרבה. חברות חדשות, היכרות עם עולם נפלא, שפיות ובעיקר הדבר הזה שנקרא החיים עצמם. קיבלתי אותם ולא ידעתי שהם שם. זו ההזדמנות שלי לאחל לכם, לכל מי שאי פעם קרא, קורא, יקרא ותקרא: שנה טובה ומתוקה, מלאת ברכות ואושר. מיטל.

הבחירות הארציות בגרמניה עוד פחות מחודש, והמתח בשיאו. זאת אומרת, אצל המהגרים, הגרמנים לא ממש מתוחים. אם לדייק, אין להם כוח לבחירות האלו. בעלי שמאלני, אבל שמאלני גרמני. זה אומר שהוא לא מתלהב מקפיטליזם כמו שאר העולם, המערכת לא מוצאת חן בעיניו, הוא לא רוצה מפלגות שתומכות במעורבות צבאית כלשהי, הוא רוצה שיתמקדו בנושאים החשובים באמת כמו איכות הסביבה, למשל. הבעיה אצלנו בבית היא שאני, יחסית אליו, ימנית (לפחות מבחינה כלכלית). מצחיק אותי לרשום את זה, כי בישראל אני נחשבת לסופר שמאלנית, אבל בעולם הנאור שמאל וימין זה כלכלה ושמרנות, ולא התנחלויות. אבל בעיקר הוא שונא את אנגלה מרקל, הקנצלרית. עד כדי כך שאני מזכירה לו לפעמים שלהרוג מנהיג מדינה זה לא הרעיון הכי מוצלח בעולם, ואז אני גם משווה את הדברים שהוא אומר למצע של AfD, מה שמשתיק אותו די מהר. הייתי רוצה להחמיא לעצמי ולומר שההבנה שלי במערכת הפוליטית הגרמנית ובמצב במדינה היא מעל ומעבר, אבל אני אסתפק במעל ומעבר, יחסית למישהי שהיגרה למדינה לפני שלוש שנים וחצי. מרקל מרתקת אותי, ואני מאוד אוהבת את ההתנהלות שלה. נכון, היא מנהיגה של מפלגה ימנית-שמרנית, אבל בלעדיה לא היה מתאפשר חוק החתונה לכולם, שהמפלגות משמאל לא העלו להצבעה בכלל כל עוד לא הייתה הסכמה מצידה. למי שלא מכיר את הסיפור, מפלגות השמאל מנסות להעלות כבר כמה שנים חוק שמאפשר חתונה ואימוץ גם לזוגות חד-מיניים, אבל לא היו מוכנות להסתכן בהעלאת החוק ללא הסכמה רחבה של הבונדסטאג. מרקל הסכימה לאפשר חופש הצבעה לחברי המפלגה שלה, ובכך סללה את הדרך לאישור החוק. כן, היא עצמה הצביעה נגד החוק, ומבחינתי זה לא משנה אם היא הצביעה ככה מבחינה פוליטית או שהיא באמת מאמינה שנישואין זה רק בין גבר לאישה. אמונה אישית או לא – הקנצלרית איפשרה את החוק, וזו השורה התחתונה. אז בחירות. המהגרים והעולם מתרגשים יותר מהגרמנים עצמם. אין עצרות המוניות להבעת תמיכה במועמדים, אלא כנסים קטנים וצנועים, יחסית. הסערה הכי גדולה שהתעוררה כאן היתה שהמפלגה של מרקל, CDU, שכרה במחיר נמוך ממחיר השוק מסוקים ומכוניות עבור קמפיין הבחירות (מרקל לא הייתה מוכנה להשתמש במטוס הרשמי שלה). אכן פשע בל-יסולח. אין להם פרופורציות, לגרמנים. הם מתלוננים על כל דבר, כי הם לא מכירים משהו אחר. אני מבינה את זה, ואני שומעת די בתכיפות את המשפט "זה שזה המצב במדינות אחרות לא עושה את זה בסדר". אבל בחייאת רבאק, תבינו על מה הם מתלוננים לקראת הבחירות, ובכלל (רשימה חלקית, כמובן): תחבורה ציבורית – התחבורה הציבורית לא תכופה מספיק ויש איחורים, יש כל הזמן שיפוצים בתחנות (בעיקר בקיץ, אבל בחורף אי אפשר לגעת בכלום, וגם המתלוננים יודעים את זה), ולפעמים אוטובוס לא בא מתי שאמור להגיע. תבואו לסופשבוע או חג בישראל, תחכו לרכבת שמגיעה כל 20 דקות במקום כל 5, תנסו לבקש מהנהג שיחכה רגע כדי שנכה יוכל לעלות לאוטובוס, או אישה עם עגלה ותינוק. שוק העבודה – קשה למצוא עבודה טובה אחרי לימודים באוניברסיטה, אחוז אבטלה גבוה, יום עבודה ארוך ולא מספיק ימי חופש. כל אדם שני שסיים לימודים אקדמיים מוצא עבודה בתור יועץ, יש כאן רשת ביטחון של ג'וב סנטר שמשלם שכר דירה ושכר לימוד לקורסים מקצועיים לזכאים, דמי אבטלה נהדרים, אחוז האבטלה עומד על 4%-5%, יום העבודה הממוצע עומד על 8 שעות, יש חוק שמטרתו למנוע מצב בו העובד מוטרד על ידי מקום העבודה לאחר סיום שעות העבודה שלו (כלומר אחרי סיום יום העבודה, בסופשבוע ובחגים), יש מינימום של 23 ימי חופש לאדם, אומרים לעובד ללכת הביתה אם הוא רק מתעטש (בישראל, לפני שעברתי, הבוס שלי היה עם מנטרה של "אם את לא מתה, את באה לעבודה). מה אתם עוד רוצים? גידול בעוני – לפי נתונים שמתפרסמים לאחרונה, כל אדם חמישי בגרמניה הוא עני. במדינה של 87 מיליון איש זה באמת נשמע מדאיג. קו העוני נקבע על פי הכנסה חודשית של 700 אירו לאדם לחודש. מי שלא מסוגל לקיים את עצמו בסכום הזה זכאי לקבל קצבת ג'וב סנטר (לאזרחי גרמניה והאיחוד, כמובן, לא האחרים). יש עניים? תעשו לי טובה, הרבה מהם לא מעוניינים לעבוד כי הם יצטרכו לשלם מיסים. המערכת מושחתת – הפוליטיקאים מושחתים, הממשלה מושחתת ולא משנה מאיזו מפלגה היא, כולם מושחתים. שתי פרשות השחיתות הגדולות שהיו בגרמניה בשנים האחרונות היו השחיתות בדרך לבניית שדה תעופה חדש בברלין (וראש עיריית ברלין התפטר לאחר גילוי הפרשה, למרות שלא היה מעורב בשחיתות), ופרשת תיאום המחירים בין חברות הרכב הגרמניות. בכל מדינה יש פוליטיקאים מושחתים, אבל זה שהגרמנים עושים פוליטיקה (שלרוב נקייה, בוודאי ביחד למקומות אחרים) לא אומר שהם מושחתים. רוצים להחליף את שלכם בביבי, דרעי, קצב וכו'? איכות הסביבה – הממשלה לא עושה מספיק על מנת להגן על הסביבה, ולפתח את הנושא. מעבר להובלת הסכם פריז והשמירה האדוקה עליו, גרמניה היא אחת המדינות המפותחות בעולם בנושא שמירה על איכות הסביבה. נכון, גרמניה היא לא קוסטה-ריקה עם 100% אספקת אנרגיה ירוקה, אבל בהחלט עם השנים מנסים להוריד את אחוזי הגזים הרעילים ולפתח את תחום האנרגיה הסולארית, גם אצל תושבים פרטיים. מלחמה – גרמניה מעורבת בכמה מלחמות בעולם, כחלק מקואליציה של המערב. גרמניה לא צריכה להיות מעורבת יותר במלחמות, אלא להתמקד בשלום. למי שנולד אחרי מלחמת העולם השניה אין מושג מה זה לחיות במלחמה. לא מפחדים כאן מטרוריסטים (הפחד הוא רק בראש של כתבי YNET), ולא רואים בפיגועי טרור דרך חיים שמשתקת מדינה שלמה. גרמנים נוטים לשכוח שגרמניה היא חברה מובילה בנאט"ו ושכזו, היא מחויבת לשלוח את חייליה. אגב, בגרמניה הצבא הוא לא שירות חובה ויש פרסומות בכל חור כדי לגייס אנשים לצבא. טוב, זו רק רשימה חלקית, אבל הבנתם את הפואנטה. אני בעיקר מתבאסת שאני לא יכולה להצביע. לא נורא, בבחירות הבאות.

אחת העבודות ה"מסודרות" ביותר שלי הייתה בחברת תקשורת. הייתי נציגת שירות וזכיתי לאייש תפקיד זה אחרי שעברתי יום שלם של מבחנים שכלל שלושה ניפויים (והאחרון היה בטלפון בו הודיעו לי שהתקבלתי). היינו שלושה אנשים שזכו להתקבל לעבודה וכיוון שהיה מחסור עובדים הכניסו אותנו לקורס זריז של שלושה ימים. קורס בו לימדו אותנו איך להתנהג עם הלקוחות ואיך להיות שירותיים. ביום השני או השלישי, דיברנו איתנו על לקוחות והמדריך שאל את השאלה: "מיהו הלקוח הישראלי?" אני מיד שמחתי לענות ואמרתי שזה ממש פשוט: "אני" ואחר כך פירטתי מעט. המדריך אמר שהוא מעביר את הקורס כבר שנים, תמיד שואל את השאלה הזו וזו הפעם הראשונה שקיבל את התשובה הזו. כלומר, רוב האנשים שעובדים בתחום חושבים כי הלקוח הישראלי שונה מהם. השנים עברו, מעולם לא טענתי להיות לא ישראלית והשבוע גיליתי שזה אכן בא לידי ביטוי. אני משחקת (בערך) פעם בשבוע טניס. בדרך כלל זה טניס זוגות, לא בשל העדפה שלי אלא כי ככה זה ואני הצטרפתי למה שיש. אני אוהבת את המשחק, אוהבת (מאד) לנצח ובניגוד למשחק היחידני בו אני עם עצמי מול הצד השני, בזוגות ישנה אינטראקציה, אז קורה שמדברים בין לבין, מחמיאים, מתבאסים וכו'. השבוע אחת השחקניות אמרה לי בסוף: "הכרתי פעם ישראלית ולכן אני מבינה את הבדלי התרבויות שלנו." הופתעתי מאד וביקשתי ממנה לפרט אם זה בסדר מצדה. "אתם חוצפניים, ישירים, אומרים מה שבא לכם" ואז היא הוסיפה "זה לאו דווקא דבר רע, זה פשוט שונה ומרתיע בהתחלה." כאן האגו שלי קפץ ושאלתי "גם אני כזו?" ונעניתי ב"כן, ברור." שוחחנו על הבדלי התרבויות, על כך שהיא בחיים לא הייתה מזמינה אותי לצאת אחר משחק לבית קפה ובוודאי לא אחרי משחק ראשון. דיברנו על ישירות והיא ציינה שלא פעם דווקא ה"אובר נחמדות" הקנדית היא מפריעה לתקשורת אמתית ואז… נפרדנו כי הגענו לחניה ות'כלס, אנחנו לא חברות ממש, זו הייתה שיחת אגב קצרה. המפגש החזיר אותי אחורה לתקופה בה הודיתי בקול שאני ישראלית. לא נעלבתי בכלל ויותר מכך, הבנתי שישנן תכונות רבות ישראליות שהפכו את המעבר ליותר קל עבורי. אני לא מתביישת ולכן אני מגיעה לשלל פעילויות של "מקומיים" אני מדברת, גם לאחר שאמרו לי ששומעים שיש לי מבטא (ואמרו לי את זה יותר מפעם אחת). אני מזמינה אנשים אליי הביתה, כי זה מה שהייתי עושה אם הייתי בכל מקום אחר בעולם. לפני שעברנו, היה לנו (האיש ואני) דיון על התכונות הללו ואני חשבתי שהן יעזרו לי ולילדים לא מעט (האיש עבר כמה מדינות בחייו, לא בטוח שהוא ממש ישראלי…). ה"חוצפה" הזו, הובילה את הבת שלי בלימודים להתחבר עם חבורה נפלאה והיא הייתה כל כך מוצלחת בכך שבשנה הקרובה, על אף ערבוב הכיתות, המורה דאג שהן כולן ימשיכו יחד. ה"חוצפה" הזו גורמת לבן שלי לקבל חיזוק במתמטיקה, רק הפוך, מורה שמאתגר אותו כדי שלא ישעמם לו בכיתה (מה היה קורה אם לא היה לו נעים להגיד שהחומר קל מדי?) והיא הובילה אותנו לעזיבה. בקיצור, אני מנסה להגיד שיש לנו בסיס, תרבות, מקום שממנו הגענו ואת זה גם מעבר שדורש 12 שעות טיסה לא ישנה.

תמיד היה לי פטיש לשפה הגרמנית, אתם יכולים לשאול את אימא שלי, שסובלת מזה הכי הרבה, היות שהיא דיברה גרמנית שוטף בעבר [המבטא נשאר חח]. אבל בחיים לא לקחתי את זה ברצינות, השקעתי בלימודי אנגלית וצרפתית. והגרמנית, תמיד נשארה בצד. מדי פעם למדתי לומר מילה או שתיים ונטשתי את העניין. תמיד הרגשתי משיכה לשפה הזו ולתרבות הגרמנית, אך היות וגדלתי בישראל גרמו לי להרגיש שזה לא בסדר לאהוב את המדינה שיזמה את השואה. עם השנים גדלתי והבנתי שהכל הבל הבלים ושטיפות מוח, ושבגרמניה יש דור צעיר ונקי שלא אשם במעללי אבות אבותיו, ושיש לי שם אפילו קרובי משפחה. שמתי לב שיש באתר הרבה ביקוש למידע בנושא הגירה לגרמניה ולכן החלטתי לשתף אתכם במסע שלי בשפה הגרמנית. Auf geht's! לאחר שהבנתי שאין דרך "לברוח" מהגרמנית, במה שאני רוצה לעסוק בעתיד נדרש ממני צרפתית וגרמנית ברמה גבוהה; צרפתית כבר יש לי בכיס, הבנתי שזהו, נגמרו התירוצים. כרגע, אני תמיד מגרדת את רמת A1.2 בקושי, יודעת לומר כמה משפטים, מילים ארוכות ולספור מ-1 עד טריליון. אני בעיקר מתרגלת את הבסיס שיש לי עם אימא שלי, אני שולחת לה בווטסאפ הודעות בגרמנית … אבל היא פשוט חייבת לענות לי בעברית. פעם אחת, היא אפילו תיקנה אותי! אבל רוב הזמן, היא משיבה ישר ובעברית. מבאסת חח אז איך לומדים שפה חדשה לבד, כשמוקפים בדוברים עקשניים שלא מוכנים להוציא מילה בגרמנית או מכחישים ששכחו, במקרה שלי, שאין עם מי לדבר ושאין כל כך זמן או אמצעים לקחת קורס? ובכן, היום אנחנו בעידן האינטרנט. וזה יתרון עצום שלעיתים חוסך גם הרבה כסף. אז פיתחתי לעצמי תוכנית לימודים אישית בגרמנית. אני יודעת שלא תמיד יש זמן, שכולנו עסוקים במטלות, בחיים שלנו ובדרכים כיצד להגר. אני למשל עסוקה כרגע כל היום עם אחותי הקטנה [חופש גדול, אין לה הרבה חברות ולכן אני זו שמעסיקה אותה] ולא תמיד אני מוצאת זמן, לכן אני משתדלת לפחות לתרגל פעם בשבוע או במהלך היום ללמוד כמה מילים חדשות, לפחות להתקדם מעט. לכל שפה יש תבנית מסויימת שחוזרת על עצמה. ברגע שאתם עולים על התבנית, השפה תהיה לכם הרבה יותר קלה ללמידה ותבינו אותה הרבה יותר טוב. תנסו למצוא את התבנית, והשפה בכיס שלכם. גרמנית היא שפה שבאה מקבוצת השפות הגרמניות שמדוברות בצפון אירופה ובהם נכללות גם שוודית, דנית, הולנדית, יידיש וגם אנגלית; מה שאומר שהשפות האלו חולקות מכנה משותף. לכן, בתור דוברי אנגלית, ואני מאמינה שרובכם פה דוברי אנגלית ברמה גבוהה, השפה הגרמנית תהיה לכם הרבה יותר קלה ללמידה. בגרמנית יש מילים רבות שדומות לאנגלית, וכאלו ממוצא סקנדינבי ימצאו לפתע הרבה מילים תאומות שנמצאות גם בדנית ובשוודית. השפה הגרמנית די דומה לדנית, ובתור אחת שלמדה קצת דנית, אני מזהה מילים פה ושם בזכות הידע הזעום שלי בשפה הזו. אם אתם יודעים יידיש, בכלל הרווחתם. יידיש זה כמעט קופי-פייסט של גרמנית, ולמעשה, זה בעצם סוג של דיאלקט. ועכשיו, אני אשתף אתכם בתוכנית הלימודים הזו. כל מה שנדרש לכם הוא בסה"כ מחברת ועט, אינטרנט והרבה מוטיביציה.  למתחילים גמורים אני ממליצה לצפות בסרטון הזה – קישור. היוטיובר הזה מסביר בצורה קלה וכיפית את החומר בגרמנית ופותח לכם חלון לשפה. בזכותו למדתי תוך חצי שעה לספור בגרמנית מ-1 עד טריליון. יש לו עוד סרטונים רבים בנושא גרמנית ותרבות גרמניה, הוא מדבר באופן ישיר וקליט אל הצופים. אני לומדת דרך הסרטונים שלו בצורה הבאה: בכל שלב, אני רושמת את המילים החדשות במחברת, אומרת אותן בקול [עד כמה שזה מביך] ורושמת אותן אפילו כמה פעמים כדי לזכור אותן. מאוחר יותר, אני פשוט קוראת את כל מה שרשמתי, משננת, אומרת בקול, בקיצור, כמו שעושים בבית ספר. חוזרים על החומר מאוחר יותר. אני מתקדמת עם הסרטון כל פעם קצת, לאחר שהבנתי את החומר הקיים. ככה החומר נכנס לראש ולא בורח ישר. כיוון שהוא גם מדבר באנגלית, אני על הדרך גם מתרגלת אנגלית. למידה כפולה! ביוטיוב קיימים עוד מאות יוטיוברים וסרטונים דומים, שאתם יכולים למצוא בקלות ותוך שניות. לתרגול אוצר מילים דקדוק ובניית משפטים, אני משתמשת באפליקציה/אתר טוב ומאוד מומלץ – Duolingo. אפליקציה מעולה וחינמית שבאמת עוזרת יחד עם ינשוף ירוק וחמוד שמלמד אתכם את השפה לאט לאט ובקצב שלכם. אני עושה כל שלב שם כמה פעמים עד שזה נעשה זהב, כך שאני אקלוט את החומר טוב יותר. אפילו תרגול של כמה דקות ביום מספיק. לאחר מכן, אני מרכיבה משפטים בראש או במחברת [או בווטסאפ לאימא שלי]. אם יש לכם את האפליקציה לטלפון, זה שולח לכם תזכורות כל יום באותה השאלה לתרגול. בנוסף, באתר הזה תוכלו ללמוד גרמנית אונליין ובחינם – קישור. אני דוברת צרפתית ברמה גבוהה ואני משתמש באתר טוב מאוד שמסביר היטב את החומר ונותן תרגול נהדר אונליין, מבחנים עם בדיקה והסברים מעולים. אם אתם יודעים צרפתית אז הוא מושלם בשבילכם – קישור. אני אישית מאוד אוהבת אותו ונעזרת בו גם בתרגול צרפתית. לאחר ששולטים היטב ברמה בסיסית אפשר להתקדם וכאן מתחיל הכיף האמיתי. ללמוד גרמנית דרך התרבות זו הדרך הכי מהנה ושווה שיש לפי דעתי. ללמוד דרך סרטים, סדרות, שירים וספרים. הסדרה Deutsch für Anfänger היא סדרה שמיועדת במיוחד ללומדי גרמנית, אך לצערי אני בעצמי כרגע בחיפושים של צפייה ישירה באינטרנט אז אין לי קישור שלה. יש מיליוני שירים בגרמנית, דרך מעולה וכיפית ללמוד אוצר מילים. לא חסר אתרים שמספקים כתוביות לשירים, ואפילו לעיתים בשירים עצמם תמצאו כתוביות. תתרגמו אותם, תקראו את השורות לאט לאט ותרשמו את המילים שאתם לא מבינים. לאט לאט עם הזמן תגלו שמספר המילים הלא ידועות קטן ושלפתע שיר שלא הבנתם בכלל נעשה הרבה יותר מובן. אני אישית אוהבת מאוד את הלהקה Die Ärtze, להקה לא כל כך מוכרת, שמנגנת בסגנונות שונים ויש להם שירים יפים ומשעשעים. כמו למשל, meine ex(plodierte) Freundin אפשר לשלב תחביבים בלימוד השפה, וגם מומלץ. למשל אני אוהבת לאפות לכן אני מכינה קינוחים גרמניים ולומדת על הדרך איך קוראים להם בגרמנית. בהמשך, אני אקרא את המתכונים עצמם בגרמנית! למשל, המאכל האהוב עליי תמיד היה ויהיה Kartoffelpuffer – לביבות תפוחי אדמה. אני כלכך אוהבת Brezel אבל זה ממש יקר בארץ, ניסיתי להכין בעצמי אבל יצא מוטציה. גדלתי על Spitzbuben, שהיו העוגיות האהובות עליי בילדות, אלו בעצם פשוט העוגיות סנדוויץ ריבה עם החור באמצע שעולות 20 שקל לקופסא פיצקית ומסכנה, שהיא במקרה גם פרווה ומכילה מרגרינה רעילה. אני הכנתי בבית עוגיות אמיתיות, על בסיס חמאה ועם ריבת אוכמניות. יצא מאוד טעים והזכיר לי טעמים של ילדות, גם אם היו בטעמים האלו מרגרינה… בילדות שלי חיכיתי תמיד לכל סוף שבוע כי אימא שלי תמיד הייתה מכינה Apfelstrudel. לאחר שתהיה לי רמה בסיסית טובה אני מתכוונת להתחיל לקרוא ספרונים בגרמנית, קומיקסים ולהתחיל לראות סדרות עם כתוביות בגרמנית. הכתוביות הכרחיות מאוד כיוון שכאשר שומעים מילה לא מוכרת הכיתוב שלה מופיע מיד וכך זה נקלט בצורה הטובה ביותר. אנסה לכתוב קטעים קצרים בגרמנית ולאחר מכן יומן, אנסה למצוא אולי גם חבר לעט גרמני/אוסטרי. לאחר שיש לכם גרמנית ברמה טובה, הגיע הזמן לשפץ אותה. וזה אומר – קורס או מורה פרטי. החיסרון בלמידה עצמאית זה שלא תמיד יש מי שמתקן אתכם ואת השגיאות שלכם, לכן קורס/מורה יכולים לשפצר לכם את השפה, לתקן לכם טעויות שלא ידעתם אפילו על קיומם ולחסוך לכם הרבה פאדיחות. וכמובן, לשפר אותה ברמה יותר מקצועית וטובה. היתרון בלמידה עצמאית זה שאתם לומדים ומבינים בדרך שלכם, כמו תינוק שלומד לבד מהסביבה, ולכן השפה תהיה לכם הרבה יותר קלה ואולי אפילו תצטיינו. תמיד תזכרו שהמפתח זה תרגול ומוטיבציה, הרבה מוטיבציה. לצערי, עוד לא המציאו דרך ללמוד שליטה בשפה תוך זמן קצר, והכל בעצם תלוי בכם עצמכם. כמובן שהדרך הכי טובה ובטוחה זה לקפוץ למים וללמוד גרמנית בגרמניה או באוסטריה, אך לא תמיד הדבר הזה מתאפשר. לכן, מזל שיש לנו את האינטרנט. מקווה שהמדריך שלי עזר לכם איכשהוא 🙂

אתמול הייתי, יחד עם בעלי שיחיה, בחתונה הגרמנית הראשונה שלי מאז שעברתי לגרמניה (חוץ מזו שלי, שזה לא נחשב). תשמעו, חתונה גרמנית זו וואחד חוויה. וחוויה ארוכה. מאוד. לפני שנתחיל, חשוב לציין שהתמונות והחוויות הן מחתונה גרמנית מסורתית. יש כאלו שנפגעו מהטרנד העולמי הנוראי (בעיניי) של חתונות מפוצצות ושמלות נסיכה פסיכיות, אבל באופן יחסי, בגרמניה אחוז החתונות הגדולות האלו הוא ממש קטן. למשל, מספר האורחים: במסיבת חתונה מסורתית גרמנית מספר האורחים יגיע מקסימום ל-70, ואז זה ייחשב לחתונה ענקית. אצלנו במסיבת החתונה, למשל, היו 45 איש. אצל החברים שלנו היו מספר דומה של אנשים, או קצת פחות. כשהמשפחה שלי הגיעה למסיבת החתונה שלנו הם שאלו אם אין לנו חברים ומשפחה. זה נראה להם ממש מוזר שיש כל כך מעט אנשים. אנחנו מילאנו את המקום, כי הוא היה קטן ואינטימי, וזה בדיוק מה שרצינו. וגם אתמול זה היה קטן ואינטימי. אנשים ישבו אחד ליד השני ויכלו לדבר, בלי מוזיקה רועשת ובלאגנים… גרמנים לא מזמינים את כולם לחתונה. לא מזמינים את כל החברים לעבודה, הבוס, הדודים מארצות הברית, השכנה שגרנו מולה לפני חמש שנים, הספרית שאיתי כבר שנים וכו'. איך אמר בעלי כששאלתי אותו למה הוא לא מזמין אנשים ממקום העבודה שלו (שם הוא עובד כבר חמש שנים!): "כי חתונה זה אירוע פרטי". תכלס אין לי מה להוסיף לזה. זמן: חתונה גרמנית היא ארוכה כאורך הגלות. אנחנו הגענו למיקום הרצוי בשעה 14:00 שחשבתי שזה כבר באמצע, משום שחסכו מאיתנו את החתונה עצמה בעיריה, והגענו ישירות למסיבה. פחחח… הייתי מתה. זוג, ברמת העיקרון, מתחתן בעיריה, ויכול גם לבחור בנוסף במיקום דתי כמו כנסיה או בית כנסת וכו', אם הם רוצים. אנחנו למשל בחרנו רק בעיריה, ועשינו מסיבה כמה חודשים אחרי. במקרה של אתמול, החברים שלנו הלכו לעיריה בבוקר, הלכו לצילומים ברחבי העיר ומשם לארגן את המסיבה. כן, כן – שמעתם נכון. הם אירגנו את הכל, והייתה חברה שהיתה מופקדת על התנהלות ועמידה בזמנים. אבל על זה בהמשך. אמרתי שהגענו בשתיים והגענו באמצע? הממ… יצאנו משם בשתיים בלילה, וזה רק בגלל שאני הייתי הפארטי פופר והתחננתי לחזור הביתה (שעה נסיעה ברכבת). מכירים את הביטוי "האחרון מכבה את האור"? באירועים גרמניים קשה למצוא את האחרון, כי כולם נשארים עד המוות (הכותבת עדיין בטראומה מהעניין). אבל היתה תכנית לחתונה, ובכלל – שעת ההגעה של האורחים שחסו עליהם ויכלו להגיע בצהריים (אנחנו, אנחנו!!) היתה גם שעת התחלת ההכנה של המנה העיקרית. תמונה של המנה העיקרית לפני ההכנה לפניכם. מתנות: גרמנים מביאים מתנות, לא כסף. לא סתם מתנות, הם מביאים מתנות יצירתיות – כאלו שיזכירו לכם שיעורי מלאכת יד, אבל מדהימות. אנחנו הבאנו כסף, אבל רק בגלל שהכלה חברה טובה שלי ושאלתי אותה אם ברצינות היא רוצה מתנות או שאולי כסף, אז היא ליחששה שכסף יותר יעזור, אבל אף אחד לא שואל, וכולם מביאים מתנות ממילא. הבטחתי שנביא כסף, פלוס מתנה יצירתית. שבוע לפני החתונה בעלי שאל אותי מה מביאים מתנה לחתונה. אמרתי כסף. הוא הסתכל עליי כאילו שחטתי אותו. התחיל ויכוח מה מביאים, כי זה לא מקובל להביא כסף, ובסוף התפשרנו על ההבטחה הראשונית שלי, אבל מזומן בסכום נמוך יותר ממאה אירו (כי זה ממש מוגזם להביא בגרמניה סכומי כסף אדירים, גם אם אלו החברים הכי טובים שלכם) 🙂 אצלנו, החלטנו להפריד בין החתונה למסיבה, בין היתר בגלל לוגיסטיקה של אלו המגיעים מישראל. לאפטר פארטי של החתונה הוזמנו רק המשפחה הקרובה של בעלי וחברים מאוד קרובים. החברים שלי הגיעו עם מעטפות מזומן (לא משתמשים כמעט בצ'קים בגרמניה), ולא מצאו את המקום לשים אותן (אין כספת). את אלו ששאלו איפה לשים את המעטפה כיוונתי לחתן, אבל הסתבר אחר כך שהיו כאלו שהתביישו לשאול וחזרו עם הכסף הביתה (אוחר כך קיבלתי על הראש מהם שלא היתה כספת…). במסיבה הגדולה יותר (זו של ה-45 איש) כבר שמנו קופסא למעטפות, עם הוראות בשלוש שפות. זה שולחן המתנות בכניסה למקום אתמול, כשרק חלק קטן מהאורחים הגיעו, וגם הוספתי תמונה של המתנה לאורחים: כל אורח קיבל צלחת עם שמו, כדי שיוכל לקחת הביתה בסוף הערב.                 תכנית: מקובל כאן שבוחרים עדים גם לפי מידת הקרבה שלהם אלינו וגם לפי מידת הנכונות שלהם לעבוד בחתונה. מה זה אומר? העדים הם אלו שאחראים על תכנית החתונה ולהוציא אותה לפועל. העדה שלי היתה הכלה של אתמול… כשנכנסנו למבנה אתמול, היו מפוזרות על השולחנות הארוכים תכניות, שהסבירו מה הולך לקרות פה היום. לפי התכנון, עד שלוש כל האורחים מגיעים, ובינתיים מתחילים בהכנה של המנה העיקרית (מבטיחה, אוטוטו מגיע). אחרי שרוב האורחים הגיעו, (ובשלוש בדיוק, הרשו לי לומר) כל האורחים יוצאים החוצה ומנחת האירוע (חברה טובה של הכלה) פורסת מעין סדין ענקי עם לב מצויר ושמות החתן והכלה מצוירים בפנים. הרעיון הכללי הוא שזה הטקס שפותח את החגיגות, והכלה והחתן נכנסים מבעד ללב ומתחילים פרק חדש בחייהם. זה מגניב לאללה, ואני ממש מצטערת שלא צילמתי את זה, אבל מבטיחה בחתונה הבאה! לאחר גזירת הסדין המשכנו פנימה אחרי החתן והכלה. האורחים התבקשו לעבור לאזור של הגן מאחורי המבנה, שם החתן והכלה יחליפו נדרים. שימו לב שהרבה מהגברים בחתונה היו עם קילט (חצאית סקוטית/אירית), ובכל דבר שלטו הצבעים של ירוק או ירוק-לבן. אין שורשים איריים במשפחה, כולם גרמנים דורות רבים אחורה, אבל החתן מעריץ מטורף של כל מה שקשור לאירלנד. החלום שלו היה להתחתן בקילט, וכל החברים שלו, אבא שלו והאחים שלו, זרמו איתו וכולם הגיעו בלבוש אירי מסורתי. כל שאר האורחים, אגב, הגיעו בלבוש מסורתי גרמני לחתונה: גברים בחליפות ועניבות, נשים בשמלות. אין שורטס, אין ג'ינס, אין נשים במכנסיים. ובמקרה הספציפי של החתונה הזו – חוץ מהחתן והכלה, אף אחד לא לבש ירוק או לבן (התבקשנו בהזמנה מראש לבוא עם צבעים אחרים). בתמונה של הצילומים, אגב, אתם רואים את החתן במכנסיים, ולא בקילט, בגלל שהכלה ביקשה שבעיריה ילבש מכנסיים… בתמונה למטה רואים את החתן והכלה מחליפים נדרים בהנחיית חבר טוב. אחרי החלפת הנדרים ממשיכים עם התכנית: הפעם החתן והכלה צריכים לבצע מטלה שבוחנת האם הם יכולים לשתף פעולה כדי להשיג מטרה משותפת: ניסור גזע עץ משני הצדדים. כמובן שהצליחו והיו שאגות ניצחון והתלהבות כשהגזע נבקע לשניים!               עם תום מטלת ניסור גזע העץ האורחים הוזמנו שוב פנימה, כל אחד ואחת ישבו במקומם, והמנחה הציגה את עוגת החתונה, שכמובן היתה בצבעי ירוק ולבן. המטלה הפעם היתה חיתוך העוגה בידי שניהם, ולא רק זה- אחרי חיתוך העוגה הם היו צריכים לחלק לכל אורח ואורחת חתיכה מהעוגה (לתת נגיעה מהמזל שלהם לאחרים שמסביבם). עוגה מדהימה. חבל על הזמן. לי זה נראה מוזר כישראלית, אבל כולם לא חשבו לרגע לפני שפינו את הצלחות שלהם למטבח כדי שירחצו אותן לארוחה האמיתית. הזוי. אבל מתבקש. לאחר שכולם אכלו מהעוגה ושתו קפה, האורחים קיבלו מעין גלויות, עם הכתובת של הזוג המיועד ובולים, והתבקשו לרשום ברכה אישית משלהם. נשמע מוזר, לא? מה, אני אקח את זה איתי ואשלח מהבית? אז זהו, שלא. שניים מהחברים התחילו לנפח בלוני הליום ולחבר אליהם חוטים. כל גלויה צורפה לבלון ולאחר שכל הגלויות היו על הבלונים, כל אורח לקח בלון ויצא איתו החוצה, כולל כל סבתא עם מקל הליכה. אין שום מצב שמישהו לא מבצע את מה שצריך, אין פטורים כאן! בקיצור, כולם עומדים מחוץ למבנה, ומשחררים את הבלונים לאוויר, יחד עם הגלויות. כך, כשהבלון יאבד מההליום ויירד למטה, יוכל האדם שתופס את הבלון לשלוח את הברכות לזוג המאושר. רעיון מגניב בטירוף, אהבתי. ואז מגיעה שעת החרסינה. המנחה סגרה מראש אזור קטן ליד המבנה, המיועד לניפוץ חרסינות. במקור, המנהג אומר שזה למזל טוב, ואמנם החתן והכלה מתחילים בניפוץ כלי החרסינה שהמנחה הביאה מראש, אבל האורחים מוזמנים להוסיף ממזלם הטוב ולפוצץ כמה צלחות וכוסות על הרצפה. האבא והאח של החתן הגדילו לעשות וניפצו כיורים מחרסינה. אם כבר לתת מזל – אז הרבה… אחרי כל הניפוצים החתן והכלה מקבלים מטאטא וצריכים לאסוף את כל מזלם הטוב ולסחוב איתם הביתה. אין יותר גרמני מזה. המשחק הבא מקורו באחת מארצות סקנדינביה (כך טוענים) וכל צד (חתן-כלה) צריך להוריד את ה"חיילים" של הצד השני. יש שלושה חיילים לכל צד- שאמורים להיות דומים לזוג. החתן בלונדיני אז חייליו בהתאם, והכלה עם שיער אדום, כך שחייליה עם שיער אדום. החתן והכלה יכולים לבקש סיוע מהאורחים, אבל בעיקר הילדים שבהם לוקחים חלק פעיל במשחק (ואני). האוכל: המנה העיקרית היתה חזיר (שלם!). אני, כצמחונית, לא התעניינתי בבשר עצמו, אלא בתהליך. זה מרתק ברמות אחרות. המנה העיקרית התחילה להתבשל בשלוש, ואמורה היתה להיות מוכנה בשעה שש. אבל החזיר החליט לעשות פשלה ולהתבשל באיטיות מטורפת, כך שיצא שאת ארוחת הערב אכלנו בשעה שבע. המזנון עצמו היה בסגנון בופה (שמאוד נפוץ בגרמניה), ולמרות שקייטרינג היא לא מילה גסה אצל גרמנים, מעדיפים כאן, כמו תמיד, את האוכל של אמא. ואכן, כל האוכל בושל על ידי המשפחה והזוג, ועל הכנת החזיר היה מופקד האבא של הכלה. אלכוהול, למותר לציין, זרם כמו מים. בכל רגע.             בקיצור, היה מרתק ומוצלח. אני מחכה לחתונה הבאה בכיליון עיניים!