המדריך שלך להגירה לחו"ל

דני נוחת במדינה זרה דני נוחת במדינה זרה. במדינה הזרה נוהגת תרבות שונה ומשונה. לפיה, 3 פעמים ביום כולם צריכים לצאת אל הרחוב, להסתובב במקום ולשיר תפילה בהלל המלך: "המלך שלנו הוד רוממותו, נועדנו כולנו למצוות קיומו. הו אדוננו מלך המלכים, אנחנו שלך לנצח נצחים". כשדני נוחת במדינה הזרה הוא נדהם מהטקס ההזוי והוא עוד יותר נדהם שהטקס הזה מעוגן בחוק. וזה כולל חובה גם על תיירים וזרים. כולם כולל כולם צריכים להלל ולשבח את מלך המקום. אז אמנם דני לא אוהב את החוק ההזוי, אבל דני חייב לציית לו. אף אחד הרי לא הכריח את דני להגיע. אם החליט להגיע – שיתכבד ויהלל את המלך. דני הרי מבין היטב את ההגיון הבא – במדינה הזרה אני מיעוט. מיעוט קיצוני אפילו. דעתי אינה נחשבת כאן. יש כאן תרבות שמעוגנת בחקיקה ברורה. כך צריך לנהוג כאן. בתור מיעוט עליי לכבד את החלטת הריבון. ולכן – כל זמן שאני פה, אני צריך, כמו כולם, לצאת לרחוב 3 פעמים ביום ולהתפלל. אז כך הוא עושה. דני חוזר לישראל דני חוזר לישראל. כשהוא מגיע, הוא שומע ברדיו שהכנסת החליטה שמעתה, בימי שבת, חלה חובה על כל בן מעל גיל 12 לפקוד את בית הכנסת. בנוסף, אין יותר עבודות תשתית, אין יותר משחקי כדורגל, וכל בתי העסק צריכים להיות סגורים. דני נדהם מההחלטה ההזויה ועוד יותר נדהם שזה מעוגן בחוק. הוא לא מאמין שזה המצב. הוא נסער וזועם – הוא כותב פוסט בפייסבוק שמגיע ל-40 שיתופים ו-128 לייקים. כל החברים שלו כותבים לו "צודק" ו-"כל הכבוד, אומר את האמת!", אבל אחרי שעה שעתיים הכל נרגע וחוזר לקדמותו. דני מתעצבן עוד יותר, הוא קונה בריסטול גדול וצובע עליו בענק: "די לכפיה!". הוא קורא לכמאה אנשים להצטרף אליו והוא יוצא לרחובות להפגין. הקהל מסביב מגיב בפיהוק. דני מתעצבן והוא מחליט לחסום את הצומת. הוא יורד לכביש וחוסם בגופו את תנועת הרכבים, מסב נזק לאנשים אקראיים שלא עשו לו שום דבר. אנשים מנופפים אליו בעצבים ומבקשים שיזוז. אך דני ממשיך בשלו: "די לכפיה!". בסוף היום דני חוזר הביתה. הוא מאוכזב אבל נחוש להמשיך להפגין ולהאבק על דרכו. הוא נערך למחרת לחסום את איילון. להראות להם מה זה. מי הם שיחליטו לי מה לעשות בשבת?! דני לא מבין שזה בדיוק אותו הדבר כשדני נכנס למדינה זרה, הוא בוחר לקבל על עצמו בתור מיעוט את החלטת הרוב באותה מדינה זרה. איך הוא בוחר זאת? מעצם כניסתו. כשדני נשאר במדינת ישראל, הוא בוחר לקבל על עצמו בתור מיעוט את החלטת הרוב במדינת ישראל. איך הוא בוחר זאת? מעצם הישארותו. אין הבדל בין להחליט להיכנס למקום לבין להחליט להישאר במקום. די דומה לאמירה הקלישאתית: "אני בוחר את אשתי כל בוקר מחדש". בראש של דני העובדה שפעם במדינת ישראל נהגה תרבות אחרת היא כשלעצמה מצדיקה שיחסום את איילון. אבל היא לא. התרבות משתנה כפועל יוצא של שינוי הרכב האוכלוסיה ושינוי התרבות שמגיעה איתה. אין לאף אחד בעלות על התרבות הנוהגת במקום. רק הרוב יחליט מהי התרבות שהוא רוצה לפעול על-פיה. לא דני. אבל דני, לא מבין את הצביעות שבהתנהגותו. כשהוא מגיע למדינה זרה הוא מכבד את רצון הרוב. אבל כשהוא חוזר למדינה שבה הוא נולד הוא מפסיק לכבד את רצון הרוב. ולמה? בגלל שהוא משייך את המדינה לעצמו. רואה את הבעלות שלו עליה. זו צביעות, ובעיקר – זה דבר מסוכן מאוד. מי שואל אותך?! מי שואל את דני אם לסגור את המדינה בשבת? כיום במדינה רוב מסורתי-דתי שרוצה לסגור את ישראל בשבתות. הוא רוצה שאנשים ילכו לבית כנסת. הוא רוצה שנשים ישמרו על צניעות. זה מה שהרוב החליט וזו התרבות שתהיה. באיזו חוצפה ויוהרה אתה מעז בכלל לפצות פה ולדרוש דרישות? מי אתה בכלל?! ממש היית מעז לפצות פה במדינה הזרה שהרגע חזרת ממנה. צבוע! אז מה אתה מצפה מדני? אני ליברל. אני נגד כפיה מכל סוג. אני מאמין גדול בחופש. ואני מאמין גדול מאוד בבחירות של אנשים. לכן, אני מסתכל על מדינות כמו סופרמרקט שמציע את מרכולתו, כמו מעסיק שמציע עבודה או כמו מכר שמזמין אותי לראות משחק כדורגל. אני בוחר מה לעשות, מתי לבצע ואיפה להיות. ההחלטה היא שלי ואני אבחר להיות איפה שאני מוצא שהכי טוב לי, טעים לי ונוח לי. אף אחד לא מכריח אותי להגיע לשום מקום ואף אחד לא כופה עליי כלום. אם אני נמצא במדינה שבה יש תרבות שאינני מזדהה איתה עליי לקום וללכת למדינה הבאה או להישאר ולכבד את הכללים כלשונם. וכך גם בהמשך – אם השתנו הכללים, מכל סיבה שלא תהיה, אני צריך לכבד את הכללים החדשים – או לעזוב. זה עד כדי כך פשוט.

מאמר זה נכתב כתגובה למאמר מאת "הנוסע המתמיד: רק הרוב קובע". כשנוטעים בננות, צריך לקבל החלטה על אופן ההשקיה. ההחלטה מתקבלת תוך כדי הפעלת שיקולים מקצועיים: צרכי הצמח, תכונות הקרקע, מאפייני אקלים, תקציב קיים, לוחות זמנים להשלמת הפרויקט ועוד. אלה שיקולים שיש מי שמתמצא בהם יותר, ויש מי שאיננו מתמצא בהם כלל. עוד לפני כן יש לקבל החלטה האם ההשקעה במטע בננות היא הדבר הנכון. אולי השטח מתאים יותר לאננס, אולי עדיף להפשיר את הקרקע למגורים ואולי כדאי בכלל לחכות עם השקעות מסיבות אחרות. גם כאן השיקולים הם מגוונים: לאחר הנטיעה יידרש כוח אדם לעבודה החקלאית, ואולי זה איננו זמין, או תנאי העבודה קשים. אולי השטח נתון לסכנה של סחיפת קרקע או של הצפות, וכדי למנוע אותן יש לטעת בו משהו – אולי הדרים או נשירים – ולא להשאיר את השטח כמות שהוא. ויש אולי כאלה שיאמרו, כי גורל הקרקע איננו מעניינם, אלא הרווח העתידי שאפשר להפיק ממנה. דוגמה זו ממחישה שני סוגים של החלטות: מקצועיות וערכיות. ההחלטה על אופן ההשקיה היא דוגמה של החלטה מקצועית. החלטות כאלה לא מתקבלות בהצבעה: זה מגוחך. אפשר כמובן להתייעץ עם מספר רב של מומחים, אבל בסופו של דבר צריך להחליט מה עושים – על בסיס מקצועי. לעומתה, ההחלטה על גורל הקרקע, יכול שיהיו בה היבטים ערכיים: שמירת הטבע והסביבה, אחריות לעובדים ואולי אחריות להצפה של תשתיות במורד הזרימה – אלה הן דוגמאות של ערכים, אשר משפיעים על ההחלטה שתתקבל בסופו של דבר. ביוון העתיקה נוכחו משתתפי אסיפת העם (כל מי שאיננו עבד) שלדיונים על ערכים – אין מומחים, למרות שדיונים אלה הם הקובעים בחיי התרבות והפוליטיקה. הדמוקרטיה היוונית אינה מכירה במומחים למדינאות מאחר והיא מתייחסת שווה לכל אדם. במילים אחרות, הדיון הטכני-מקצועי על נטיעת בננות כפוף למרותו של "דיון-אב", אשר מתנהל על ידי בני אדם שאין להם הכשרה או אף יומרה מקצועית, כלל. זכותו של כל אחד להביע את דעתו ולהעלות טיעונים וטיעוני נגד עד אינסוף. במצב זה בלתי ניתן לקבל החלטות. בלי פיתרון לבעיה הפרקטית הנובעת מכך, לא ניתן יהיה לשמור על עיקרון השיוויון, או לא ניתן יהיה לקיים את המדינה (ביוון: הפוליס). דילמה זו הביאה להמצאת שיטה שמאפשרת לקבל החלטות למרות היעדר ההסכמה. לאחר כל הדיונים וניסיונות השכנוע, ההחלטות לא מתקבלות על יסוד טיעון רציונלי, אלא על ידי הטלת פתק בקלפי. במילים אחרות ההחלטה על נטיעת בננות, יכול שתתקבל משיקולים ערכיים, גם אם אין בה היגיון כלכלי. מותר לטעון למשל, כי ייצוא בננות מקנדה יתרום לגאווה הלאומית הקנדית, למרות שמבחינה אגרונומית זה מגוחך. מותר לטעון כי שיגור אדם לירח או למאדים יתרום לגאווה הלאומית האמריקנית, למרות שלאמריקה יש גם כמה צרכים אחרים, חלקם אולי דחופים יותר. מותר לטעון גם את ההיפך. הערכים אינם אמיתיים או שקריים, והם אינם תוצר של ידע. הם לא נגזרים מהעובדות, אלא מערכים אחרים. מושג הדמוקרטיה הליברלית משלב דמוקרטיה כעיקרון של שוויון, כלומר צדק, עם ליברליזם כעיקרון של חופש. הגדרת הדמוקרטיה כשלטון הכרעת הרוב בלבד, היא טעות קשה מכיוון שהיא איננה עומדת על יסוד הפשרה בין הניגוד שקיים, בין חופש לבין צדק. ההצבעה אינה אידיאל דמוקרטי, אלא שיטה שמאפשרת לקבל החלטות בלי להמציא מקור מופרך ומטעה (למשל "אלוהים") להצדקת החלטות, ולא על בסיס אלימות (כך יש לקוות). להצביע פירושו להכיר בכך שאין דרך אחרת להכריע בין ערכים. לטעון כי דמוקרטיה פירושה קבלה בהכנעה של כל החלטה שתתקבל בקלפי או בכנסת נבחרת, גם אם ההחלטה תהיה החזרת העבדות – בעיקר, זה מעיד על חוסר הבנה של מושג הדמוקרטיה, שאיננו מבטא קוהרנטיות אידיאולוגית אלא פשרה בין ערכים מנוגדים: חופש וצדק.   מקורות: מושג הכרעת הרוב זקוק להבהרה מחודשת/עודד בלבן: https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2023-05-17/ty-article/.highlight/00000188-2965-d18b-a79d-2dfd73eb0000 עיון בדיאלוג פרותגורס/מירי כספי: https://bit.ly/3Ivvudw  

אני תמיד חושד ולא מקבל כמובנות מאליהן מוסכמות חברתיות. לא מתוך עצם הפקפוק, אלא משום שיש משהו במה שמוסכם ומקובל על הרוב שעושה לי תחושה של עדריות מסוימת. אחד הדברים שאני הכי מפקפק ובז להם הוא ערך הלאומיות. נולדת צהוב דני אוהד מכבי. הוא היה מגיל מאוד צעיר הולך למשחקים ולא מפספס אף משחק בית של קבוצתו האהובה. מאז שהוא זוכר את עצמו, דני לובש צהוב בימי שבת. הוא עוטה על עצמו צעיף ועושה את הדרך לאצטדיון לראות את נמני ועטר או כל כוכב תורן אחר כובשים שער בדרבי. אם תשאלו את דני, הוא יגיד לכם שהוא "נולד צהוב" ושהאהבה למכבי זה הייעוד שלו בחיים. דני לא ממש חשב על זה אף פעם, והוא בוודאי לא יודה בזה אם תסבו את תשומת לבו לכך, אבל הסיבה היחידה שבגללה דני אוהד את מכבי היא בגלל שאביו אוהד את מכבי. אתה יהודי בדם קובי מאמין שיש לו דם יהודי. מגיל מאוד צעיר הוא מרגיש יהודי והוא לא מפספס אף מפגן ביום העצמאות. מאז שהוא זוכר את עצמו, קובי מרגיש מוקף בהילה יהודית. כשהוא טס לחו"ל הוא מרגיש נעלה והוא בטוח שזה בגלל שהוא חלק מהעם הנבחר. אם תשאלו את קבי, הוא יגיד לכם שאתם אנטישמים אם אתם לא מעריצים את היהדות, ושהיהדות היא היעוד שלו בחיים. קובי לא ממש חשב על זה אף פעם, והוא בוודאי לא יודה בזה אם תסבו את תשומת לבו לכך, אבל הסיבה היידה שבגללה קובי מגדיר עצמו כחלק מהלאום היהודי היא בגלל שאביו הגדיר עצמו כך. שתלו לך צ'יפ בוריד שמוליק מאמין ששתלו לו צ'יפ בוריד. מגיל מאוד צעיר הוא היה משתתף באירועי וכנסי מחאה ולא מפספס אף מפגש של אנשים שמאמינים בכך. מאז שהוא זוכר את עצמו, שמוליק מרגיש שיש לו צ'יפ בוריד. פעם כשהוא נסע באוטובוס הוא הרגיש עקצוץ ביד והוא היה בטוח שזה הצ'יפ שמגרד לו. אם תשאלו את שמוליק, הוא יגיד לכם שאתם הוזים אם אתם חושבים שאין לכם צ'יפים בוריד, ושלספר לכם ששתלו לכם צ'יפ בוריד זה הייעוד שלו בחיים. שמוליק לא ממש חשב על זה אף פעם, והוא בוודאי לא יודה בזה אם תסבו אם תשומת לבו לכך, אבל הסיבה היחידה שבגללה שמוליק מאמין ששתלו לו צ'יפ בוריד היא בגלל שאביו האמין בכך. לאומיות היא תופעה מטומטמת להחריד אדם חושב, נבון ומשכיל, לא יכול באמת לקבל ולהאמין בלאומיות. כי אדם כזה חייב לשאול את עצמו – אבל למה, למה אני חלק מאותו לאום? למה זהו הייעוד שלי? למה? בעודו מנסה לענות לעצמו על השאלה הזאת, הוא חייב יהיה להתמודד עם האלטרנטיבה – רגע, למה בעצם דווקא הלאום הזה ולא לאום אחר? מה הופך את הלאום הזה ללאום היחידי שאני יכול להשתייך אליו? בן אדם חושב באמת חייב להגיע אז למסקנה – שכל הקשר שלו ללאום הספציפי הוא די מקרי. סט נסיבות אקראי שלו אין שום קשר אליו (לפחות סטטיסטית). כשהוא יחקור קצת הוא יגלה שמה שגרם לו לחשוב שהוא בן אותו לאום, הוא ככל הנראה בגלל אביו או אמו. כלומר מישהו אחר, שאינו הוא, "העביר לו" את הלאומיות הזו. ואם ימשיך לחקור הוא יגלה שגם הם ירשו את הלאומיות הזו מהוריהם. וכך הלאה. אנשים שבכלל לא הכרת ושלא היית מזהה אפילו ברחוב, דורות רבים לפני שבכלל חשבו עליך, "העבירו לך" את הלאומיות שאתה כל כך מעריץ באדיקות. חוסר הגיון מוחלט. לאומיות זה כמו לאהוד את מכבי. לאומיות זה כמו להאמין ששתלו לך צ'יפ בוריד. לאומיות זה ערך שאתה מקדש בגלל שמישהו אחר החליט עבורך שאתה צריך לקדש אותו.

בואו נדבר נושא טאבו ורגיש בארץ ובאירופה, השואה. כמו בארץ, גם באירופה, כשמגלים שאתה יהודי אשכנזי, יש איזשהיא ציפיה שתתעניין בשואה ושתהפוך למעין אקטיביסט בשביל זכרון השואה. יש את הסטיגמה הזאת שדבוקה לאשכנזים, שאנחנו אובססיבים לשואה וכל הזמן מחפשים בקטנות לציין את זה. וזה מרגיז. זה למה אני לא מציינת זאת בפעם הראשונה, רק לאנשים שאני מכירה ממש ממש טוב. נמאס לי מסטיגמות. וזאת באמת סטיגמה. בנוסף, אני שמתי לב למכנה משותף לרוב היהודים שאני פוגשת בצרפת, כמעט לכולם, אם לא לכולם, יש מלא ספרים על השואה. הספריות לעיתים מלאות רק בזה, ומידי פעם רומנים שלא קשורים. לי אין ולו ספר אחד על השואה. זה לא אומר שאני מזלזלת. ההפך הוא הנכון, זה מרגש אותי כשצרפתים באמת לוקחים ברצינות את הזיכרון של השואה (יותר מישראלים), מביאים ניצולי שואה להרצות בבתי ספר ובאוניברסיטאות ומפרסמים בפייסבוק ובעיתונים עם האמרה "לזכור ולא לשכוח!". זה מרגש, כן, בתור צאצאית לניצולי שואה, זה עושה לי טוב בלב. במיוחד שבזכות הצרפתים, יותר משני שלישי מיהודי צרפת ניצלו. אבל, זה לא אומר שאני צריכה להקדיש את החיים שלי לזה ! אני לא רוצה. כן אני מאוד אוהבת היסטוריה, אבל תקופות שהתרחשו הרבה לפני מלחמת העולם השנייה. אני מודה שזה אפילו מתחיל להרגיז אותי שכל חצי שנה יוצאים לפחות שני סרטים שמתרחשים רק במלחמת העולם השנייה. התקופה הזאת כלכך חרושה שזה נעשה כבר מעצבן. כאילו לתסירטאים אין רעיון אחר, בואו נעשה עוד סרט על 1940 ! מרגיש לי שהשואה זה כלי תעמולה של הציונות. מציינים ומציינים את השואה כדי להגיד אחרי "חשוב שתהיה לנו מדינה". פחחח. ויותר גרוע "אין ליהודי מה לחפש מחוץ לארץ". זה ממש נוגד לכל מה שאני מאמינה בו, כלומר, נולדתי על כדור האתר, והכל שייך לי, בתור בת אנוש. זאת אומרת שאם בא לי לחיות בחור באוזבקיסטן ולהחליט שזה הבית שלי, זאת זכותי, והבית שלי זה איפה שאני מחליטה. ולא אף אדיאולוגיה פשיסטית מהמאה ה-19 תחליט בשבילי את גורלי ! להגיד "שואת העם היהודי" זה לתמוך בציונות ובנאציזם. כי היטלר החליט שיש דבר כזה עם יהודי, יותר נכון, גזע יהודי, שהוא גזע נחות. יש לומר "שואת היהודים", ורדיפת אנשים בגלל דתם ובגלל שהם נולדו לדת מסויימת. היהודים הם לא היחידים שנרדפו. הם הקורבן שהכי סבל, כן. זה פשוט מגעיל שמשתמשים ככה בחלק כלכך אכזרי ולא אנושי בהיסטוריה, כדי לעושת מניפולציות לאנשים ולגרום להם להעלות לארץ ישראל, שם הם ידונו לסבול עד לסוף חייהם (אם הם לא יעזרו אומץ ויעופו משם). למדינה אכפת בכלל מניצולי השואה שמתים מקור ומרעב ? האירופאים מטפלים בהם כמו שצריך ! מבחינת פיצויים, מבחינת עזרה, ומראיינים אותם כדי שיזכרו כמה שיותר את מה שקרה, וכדי לחנך את הצעירים למה אסור לשנוא את השונא, ולמה צריך לקבל את כולם ! מרגיש לי שמצפים מאיתנו להיות אובססיבים לנושא הזה. כאילו אין לי זכות להתעניין בתקופתו של לואי ה-14, בימי הביניים. בגלל שנולדתי יהודיה, אני צריכה להתעניין רק בשואה ! ואוי ואבוי, לא אכפת לי מה"ההיסטוריה של המשפחה שלי"… ישלי התקפי חרדה קשים מהצפירה ביום השואה. עד היום ישלי חרדות מהצפירה. מגיל קטן זה גרם לי להתקפי חרדה קשים. ומה היה לפסיכולוגים ולהגיד לי "שאני צריכה ללמוד לכבד". כאילו מה הקשר. עד עכשיו זה מפחיד אותי. הצפירה, אלמנט של מדינה קומוניסטית. הצפירה מטרתה במקור זה לציין את ארוחת הצהריים במדינות קומוניסטיות. ובאופן מפתיע, זה הגיע לישראל, כי אחרי הכל, המדינה הוקמה על ערכים קומוניסטים. ילדים מתחת לגיל 10 לא צריכים להיחשף לשואה. תנו לילדים להנות מהילדות שלהם, למה צריך ללמד ילדים בני 4 שרצו להשמיד אותם ושכל העולם "שונא אותם"? אותי חשפו לשואה בגן בגיל 4. עד עכשיו יש לי טראומות וחרדות מזה. וכמובן שעיוותו קצת את ההיסטוריה "שרפו יהודים חיים" (מעולם לא שרפו אותם חיים, שרפו את הגופות) ואז היו מתארים את הזוועות "עשו להם ככה, ככה, מנגלה… הימלר…" למה לספר את זה לילדים בני 4 ?! כאילו למה ?! זה מזעזע. למה לא לחשוף את הילדים לשואה לאט לאט החל מגיל 10-11, כמו שעושים באירופה ובאמריקה ? אסור לסלוח ואסור לשכוח, אבל צריך להתקדם ולא להיות שקועים בעבר. זה שאני כאן זה כבר ניצחון. לא הצליחו להשמיד "אותנו", אני פה. יופי, בואו נמשיך לחיות את החיים כרגיל. לא נשכח, לא נסלח, נשתמש בשואה כדוגמא למה שקורה אם לא מלמדים את הילדים מגיל קטן לקבל את האחר ונמשיך להילחם באנטישמיות ובגזענות. מה אתם חושבים ? גם לכם יש את התחושה שמצפים מכם להיות "אקטיביסט" של השואה ?

צהל הרס את בית משפחתו של מחבל שרצח ישראלים (קישור) למי שלא מכיר אותי, אז לפני שתתייגו אותי כסמלני, נתחיל בזה שאילו האיסלם לא היה קיים, לא היה מאושר ממני, בעצם כל דת, כי אני אתאיסט, אבל הנקודה של המאמר היא לא להגן על רוצח פלסטיני או על האומה מפגרת ואלימה ששמה פלסטין, אלא להוכיח לכם כיצד פגיעה בזכויות אדם של האחר תגיע באופן לא צפוי גם אליכם בתל-אביב או בירושלים. ראשית, נסכים שרוצח, ״המחבל״ דינו הוא, לצורך הדיון, הוצאה להורג, אין שום נסיבות מקלות. בקביעה זו אני מסכים שהמחבל איבד את זכויותיו ועונשו הוא מקסימלי, שכל רכושו אם קיים יעבור למשפחות הנרצחים ומצידי גם עבודות פרך בייסורים עד לגזר דין מוות. עכשיו נניח שלמחבל קוראים מוחמד, על שם הנביא הפסיכופט-פדופיל של האיסלם. למוחמד יש הורים וחמישה אחים ואחיות, שזה לא מפתיע מכיון שקהילות דתיות נוהגות להשריץ הרבה ילדים, בין אם אלו מוסלמים או יהודים. אחותו הצעירה של מוחמד סבלה בחייה לא מעט הצקות, לא רק בגלל שמוחמד היה נוהג להציץ לה במקלחת שהיתה מתקלחת והוא היה מאונן תוך כדי, אלא שכאישה במשפחה מוסלמית, בתוך קהילה דתית בג'נין, מעמדה נחות ביחס לגבר (״נשים קלה עליהן הדעת״ כפי שפסקו חז״ל). בהסתברות סטטיסטית אחת למאה רצה הגורל ואחותו של מוחמד ניחנה באיטלגנציה גבוהה במיוחד ואישיות מופנמת. היא הפכה ל"עוף זר" בגלל שרוב תחביבה עסקו באומנות, ציור, פיסול ויצרתיות שלא נפוצה בקהילת הדתית בג'נין (או בבני ברק). היא תמיד השתוקקה לקרוא וללמוד כל דבר מהעולם המערבי שהעריצה בסתר ליבה. חלומה הוא להגר מעמה הנחשל והפרימיטיבי ולעבור לסידני אוסטרליה לעסוק בעינייה. אבל רצה הגורל ואחיה המנאייק רצח אנשים, בשם הדת, ואז הגיעו חיילים מדת אחרת והרסו לה את בית הוריה. האם אחותו, חסרת השם, אשמה? האם זו לא תורתו הקדושה והנצחית של העם היהודי מהגזע הנבחר שמצווה "לא יומתו אבות על בנים – איש בחטאו ימות", מדוע אם כך, הוריו ומשפחתו של הרוצח-מחבל צריכים לתת את הדין על בנם? מבחינה משפטית, האם עונש לא אמור להיות אינדיבידואלי? או שברגע שבן משפחתכם עבר עבירה אז כל משפחתכם אשמה? רגע, למה לעצור במשפחה, למה לא להעניש את כל העדה, או את כל העם? כי לתפיסתכם, זה ״הם״ נגד ״אנחנו״, אתם חושבים כקולקטיב, כעדר, וזכויות אדם זה ליפי נפש. לשיטתכם, מותר לפגוע בזכויות הקניין של הוריו, אחיו ואחיותיו של מוחמד בגלל שהוא מוסלמי וטרוריסט, ולכן זה מכשיר את ההצדקה לפגוע בהם, גם אם לא פשעו. אם זה לא ברור, הבית הינו רכושם של הוריו של מוחמד, לא שלו. אז אם מותר לממשלת ישראל להורות לצה"ל להרוס את בית הוריו של המחבל, בחסות בג"צ, אז… למשטרת ישראל מותר לרדוף את הוריכם בגלל שלא שילמתם דוח תנועה. וגם מותר למדינה לרדוף אחריכם בגלל שאחד מבין משפחתכם חייב כספים לנושים. ובוודאי שמותר להטיל עליכם אחריות על פשע שביצע השכן בקומה העליונה של הבניין. אפשר להמשיך בעוד דוגמאות, אבל אני מניח שהבנתם את הרעיון… אם מותר לפגוע בקניין הפרטי של הוריו של מוחמד, בגלל קשר דם, אז העקרון זהה גם למשפחתכם, ובהסכמתכם להריסת הבית איבדתם את זכותכם ופרטיותכם כי עקרונות וזכויות אדם של משפחתו של מחבל לא מעניינת אותכם, אז למה שלמישהו יהיה איכפת מכם? אז מה אם יש משטר צבאי, זה לא מכשיר ביצוע פשעים נגד חפים מפשע. והוריו של מוחמד הם חפים מפשע, גם אם לא נעים לכם לשמוע. במילים אחרות, אם זכויות הקניין של הוריו של מוחמד בטלות בגלל פשעו, אז גם הקניין של הוריכם יהיו בטלות בגלל איזה חוב שלכם לכרטיס האשראי. ואולי יום אחד תרצו לטוס לנופש באיטליה, אבל אנשי הביטחון הבריונים בשדה התעופה בן גוריון יעצרו אותכם, בגלל שהדוד שלכם לא שילם ארנונה. אם תרצו את החירות שלכם בחזרה, תשלמו את חובו של הדוד ואז תטוסו. עכשיו, תארו לכם שאיזה קצין בכיר בצה"ל, אידיוט מוחלט ואוכל חינם, הגיע בטעות לאתר הזה (כי הם לא יודעים להשתמש במחשב), קורא את המאמר הזה ומלמל ״הרסו למשפחתו את הבית כדי להרתיע!". אז נשאיר את זכויות האדם בצד, כי ממתי בכירי צה"ל, עם IQ נמוך ומוסר של קומבינטורים איכפת מאחותו חסרת השם של מוחמד ונמשיך את קו המחשבה של ההרתעה – אם משטרת התנועה תקנוס נהגים על האפשרות שאולי הם יעברו צומת מרומזרת באור אדום, אני מבטיח לכם שזה ירתיע נהגים. אם שוטרי ישראל חמומי המוח יעקבו אחרי אנשים, יפרצו לביתהם, יתקינו מצלמות בחדרי השינה ועוד רעיונות של "האח הגדול", אני מבטיח לכם שהפשיעה תרד. בצפון קוריאה זה עובד מצויין וגם אין פשע מאורגן. זה מרתיע! אחותו של מוחמד, היא למעשה – אתם, הישראלי שחילוני שרוצה לחיות חיים מאושרים ומספקים, שרוצה שיעזבו אותו בשקט ויאפשרו לו לחיות את חייו בלי הפרעות. מוחמד הטרוריסט הוא ממשלת ישראל על כל מפלגותיה הדתיות-טאליבניות שלא שונות ממוחמד המקורי. הממשלה רומסת את זכויותכם, וצה"ל כופה עליכם להתגייס לשירותיו, המיסים הם סופר גבוה ויוקר המחיה מחניק. אבל הממשלה עסוקה בלהגדיל את השעות ללימודי יהדות בבתי הספר = טליאבנים! אבל הגענו למצב הזה לא במקרה, אתם תמכתם בגנרלים והצבעתם להם בהמוניכם – אתמול הם הרסו את ביתו של משפחתו של המחבל ומחר הם יהרסו את ביתכם. בלי חוקה שתגן על זכויות האדם, אתם תלויים בחסדים של הגנרלים והרבנים שהצבעתם להם. במדינה שוחרת שלום, אזרחים בריאים בנפשם לא תומכים ברמטכ"לים וקציני צבא לכהן כפוליטיקאים, זה מאפיין מובהק של מדינות מוסלמיות ואפריקאיות, לא של מדינה נורמלית. הישראלים מזכירים לי את הרוסי הפשיסט והבור שמאמין שמה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח. הרוסים רצו מלחמה באוקראינה והיא הגיע להם לבית. אם אתם לא מבינים מדוע הריסת בית משפחתו של מחבל היא פשע נגד קניינו של הוריו, אז אל תתפלאו שיום אחד הממשלה תנגוס לכם בחסכונות בבנק, כי העיקרון זהה. זה לא יעצור ביהודים מול מוסלמים, אלא ימשיך בדתיים מול חילונים, "הם" נגד "אנחנו", ואין יותר עקרונות מנחים, אלא רק בגלל שאני שייך לקבוצה הזאת, אני צודק ומותר לי לפגוע באחרים. כמה הבהרות – הרשות הפלסטינית מעניקה בתים חלופים למשפחות המחבלים שצה"ל הרס את ביתם. גם אם הריסת בית עשוי להרתיע, גם לכרות ידי גנבים ירתיע. אני מניח שאתם רוצים לחיות בקהילה שמכבדת זכויות אדם, אך אם לא, אז תעברו לצפון קוריאה, שם מוצאים להורג שלושה דורות מתנגדי משטר. הרבה יותר מרתיע מרק להרוס בית! ודבר אחרון, "תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים פחדנים, אוכלי חינם שראויים לבוז", הרי אילו צה"ל היה באמת רוצה להשיג הרתעה, אז למה לא להרוס את בתי בכירי החמאס בעזה? ולא ברור למה מנהיג החמאס, עכברוש דמוי אדם, עדיין חי. כי אתם גיבורים על חלשים, ללכת להרוס את הבית של אחותו של מוחמד, זה הכי קל ומספק תחושה רגעית של "נקמה" כי כך צה"ל בונה את תורת הלחימה – על תחושות נקמה.

הדבר הראשון שאתם קוראים בטח גורם לכם לחשוב "היא התחלקה על השכל? מה פתאום היא מפרסמת כתבה על היתרונות בדרכון ישראלי?" ובכן אתם צודקים. אם כמה שאני שונאת את המדינה ועדיין מרגישה כלכך כעס על כמה שהיא גרמה לי לעבור, במיוחד שבגלל מדינת ישראל אמא שלי ויתרה על האופציה לקבל אזרחות גרמנית, וזה מאוחר מידי, ושכל חיים סבלתי מגזענות כי אני "לבנה מידי בשביל להיות יהודיה", יש בכל מקרה כמה יתרונות בדרכון ישראלי. מטרת הכתבה היא לא לערוך השוואה בין דרכונים זרים ודרכון ישראלי, והיא כלל לא מדברת על ביוקרטיה וחוקי הגירה, אלא על קשיים שכל מהגר ייתקל בהם, ללא קשר האזרחות שלו. הפוסט הזה מיועד לאנשים כמוני, שיש להם אזרחות ישראלית בלבד. זה ש"נדפקתם" לא אומר שהכל אבוד. אפשר להגר עם דרכון ישראלי. זה יהיה יותר קשה, אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. תחשבו על כמות המהגרים שבאים לאירופה, ממדינות עולם שני כמו סרביה, ברזיל, ואפילו ממדינות עולם שלישי כמו מדינות אפריקה וצפון אפריקה. אין להם אזרחות אירופאית, והם לא נותנים לזה לעצור בעדם. אם הם יכולים, למה אנחנו כישראלים לא ? ראשית, ישראל היא מדינת עולם ראשון. היא חלק מהOCDE, אירגון בילאומי שמאחד את כל המדינות המפותחות והמתקדמות בעולם. למרות ההתנהלות המזעזעת של המדינה ומה שקורה בה, ולמרות מה שיגרמו לכם לחשוב, לישראל יש מבט טוב בעולם. ישראל נחשבת כמעצמת ההייטק והטכנולוגיה, ולא מעט פעמים יצא לי שכשאמרתי לצרפתים שאני מישראל, הדבר הראשון שאמרו לי, "יואו בטח מפותח ממש אצלכם, יותר מפה". מערכת הבריאות בארץ היא מפותחת בידיוק כמו מערכת הבריאות בארצות הברית, קנדה ואירופה. סיפור אישי : הלכתי לרופא בצרפת והוא ביקש ממני פנקס חיסונים. אמרתי לו שאמא שלי איבדה את הפנקס (מה שנכון). הוא אמר לי לעשות חדש והסביר לי איך, אבל אז אמרתי לו שלא גדלתי בצרפת, אלא בישראל. הוא היה בהלם, ואמר שהיה בטוח שנולדתי פה כי אני מדברת צרפתית כלכך טובה כמעט בלי מבטא. ואז הוא הוסיף, "אה ישראל, טוב זה בידיוק אותה מערכת בריאות ואותם החיסונים כמו פה, מה שאומר שקיבלת כל מה שצריך כשהיית ילדה". לישראלים יהיה הרבה יותר קל לקבל ויזה מאשר אזרח של מדינת עולם שני ושלישי. ראשית, כפי ששמתם לב, רוב הישראלים הם לאומנים ולא רוצים להגר, מה שאומר שמדינות אחרות לא רואות אזרחים ישראלים כמהגרים לא חוקיים פונטציאלים, או כאנשים שבאים לעשות בלאגן ולחיות על חשבון האזרח. שנית, אין כמעט בקשות מקלט פוליטי מישראל. זה למה אזרח ישראלי יכול להיכנס לאירופה בלי לבקש ויזה מראש, ובקרוב, גם לארצות הברית. דרכון חזק. אילולא מדינות ערב, הדרכון הישראלי היה יכול להיות חזק בידיוק כמו דרכון אירופאי. החוזק של הדרכון מתבטא בכמות המדינות שבעל הדרכון יכול לבקר בלי לבקש ויזה מראש. וישראלי יכול לבקר מלא מדינות כך. בקרוב, גם את ארצות הברית. הדרכון שלנו נחשב כל כך טוב עד שאזרח סורי רצה דווקא לזייף אותו. הסטיגמה של ה"יהודי העשיר". הסטיגמה הזאת נוצרה בימי הביניים באירופה, כשליהודים היה אסור לעבוד את האדמה. לפי האמונה הנוצרית, לעבוד את האדמה זה מקצוע אצילי שמיועד רק לנוצרים, אולם, לעבוד במקצועות של מניפולציה של כספים, זה נחשב חטא. ולכן, נתנו ליהודים להתעסק בזה. אבל היהודים התעשרו מזה, הם הקימו בנקים, החלו להלוות לבני אצולה ואפילו למלכים, וכך נוצרה הסטיגמה של היהודי העשיר. אם תפתחו מילון של המאה ה-17 (כן זה קיים) ותחפשו את המילה "יהודי" זה יתן לכם את ההגדרה הבאה : "יהודי נקרא אדם שמתעסק בכספים ובריביות. הפתגם "אדם עשיר כמו יהודי", נאמר על אדם בשביל לציין שהוא עשיר מאוד. וזה נאמר רק על סוחר מצליח או בנקאי" (מקור) הסטיגמה הזאת באה לטובתינו. כי כשרואים מהגר ישראלי בחו"ל, ישר לאנשים צץ משהו בראש שאומר "יש לו כסף, אז הוא לא בא בשביל לחיות על חשבון המדינה" כמובן שיש מקרים יוצאי דופן. נגיד קרה לי מקרה שהבאתי הצהרה מהחשבון בנק הישראלי והיה חסר קצת כסף בשביל הסכום שביקשו במשרד הפנים הצרפתי, כי הלוותי לאמא שלי. הפקיד ליטרלי התקשר אליי ושאל אם ישלי הוכחות נוספות של הכנסות. אמרתי לו שהלוותי כסף לאמא שלי (מדובר על סכום גדול) ושהיא מחזירה לי לאט לאט, ושיש לי חשבון בישראל ובצרפת, ושאני עובדת פה ושם לצד הלימודים, ואם צריך, ההורים עוזרים. אז הוא שאל "למה את לא מעבירה את הכספים בישראל לצרפת?" עניתי לו "אני לא רוצה שהבנק האירופאי והישראלי יגנוב לי חצי מהכסף, בגלל הריביות הגדולות שהם גובים על החלפת שקל יורו, ועל העברה בנקאית מישראל לאיחוד האירופאי. יוצא לי הרבה יותר זול לשלם עם הכרטיס אשראי הישראלי אם אני צריכה לקחת כסף מהארץ" הפקיד אמר אוקיי ואישר את הויזה. מערכת חינוך שנחשבת טובה. הבגרות הישראלית מתקבלת בקלות במוסדות לימודים בחו"ל. לא צריך שום הוכחות נוספות, כמו למשל, שהתעודה הזאת מספיקה בכדי להתקבל למוסד אקדמאי בארץ, והמוסדות הללו אפילו לא מבקשים פסיכומטרי. רק מוסד אחד ביקש ממני, כשנרשמתי ללימודי צרפתית באוניברסיטה, אמרתי שמעולם לא עשיתי את המבחן הזה, אמרו לי "טוב" ועברנו לשלב הבא. כשנרשמתי לפקולטה למשפטים, מעולם לא ביקשו ממני פסיכומטרי, התעודת הבגרות הספיקה, ואפילו הציעו לי לעבור לתואר משולב של משפטים עם מדעי המחשב, בגלל הציון הגבוה שלי במתמטיקה (3 יחידות) אבל לא רציתי חח. ישראל חתמה אמנות עם מדינות רבות. מה שמקל מאוד על החיים של המהגר הישראלי. ישראל זאת המדינה היחידה בעולם שיש לה אמנות מסחר עם ארצות הברית והאיחוד האירופאי ביחד. ישראל חתמה על אמנות של זכויות סוציאליות עם מלא מדינות, מה שאומר כשאם אתם עובדים בישראל, ואחר כך עובדים למשל לצרפת או גרמניה, זה ייחשב לכם בחישוב של הזכויות לפנסיה. תשמרו היטב על התלושי המשכורת שלכם. רגשות אשם מהשואה. אני לא אשכח כשבאתי לצרפת ומישהי אמרה לי "אם את יהודייה, אנשים יזהרו מאוד לא "להציק" לך". האירופאים, בעיקר, מרגישים מאוד אשמים על מה שקרה במלחמת העולם השנייה, והם ינסו לעזור ליהודים כמה שיותר. גרמניה למשל מחלקת אזרחות בקלות רבה יותר לישראלים. אני לא יודעת איך זה בצפון אמריקה, אבל אני יודעת שאם בצרפת ובגרמניה מישהו מעיז לומר משהו רע על יהודים, זה גורם למלא בלאגן. קודם כל יש את כל הקהילה היהודית שיוצאת עליו ועושה לו את המוות. לפני 4 שנים היה בית דפוס שרצה להוציא לאור את הספר "מיין קאמפ" של היטלר. הקהילה היהודית תבעה אותו ובית המשפט אסר עליו להוציא את הספר. מצד שני, יש גם את הצרפתים הלא יהודים שמנסים להילחם נגד גזענות ואנטישמיות. יש למשל עמותות, וכשיש מקרה של רצח של יהודי, זה מגיע לכל התקשורת ועושים מזה מלא רעש. בנוסף, כמעט בכל עיר צרפתית תמצאו אנדרטה לזכר החיילים שהקריבו את עצמם בשביל צרפת במלחמת העולם הראשונה והשנייה והקורבנות היהודים של העיר שנספו בשואה. בבתי ספר ובאוניברסיטאות בצרפת, מביאים ניצולי שואה שירצו לתלמידים ולסטודנטים, ראיתי את זה במו עיניי. עושים מלא הרצאות על השואה וביום השואה הבינלאומי, ה-27 לינואר, באמת לוקחים את זה ברצינות. אפילו יותר מהארץ. זה לעיתים גורם לי בושה שלא יהודים מציינים את יום השואה ונלחמים נגד אנטישמיות, הרבה יותר טוב מיהודים בארץ. לדבר רע על יהודים זה נושא טאבו, זה כמו לדבר רע על שחורים בארצות הברית. דרכון זר לא באמת מקל לכם על החיים. כן, הוא מקל לכם על החיים בקטע שאתם לא צריכים לבקש ויזת הגירה לאירופה (אם זה דרכון אירופאי) או גרין קארד אם אתם אזרחים אמריקאים שרוצים לחזור. אתם פשוט אורזים מזוודות, באים ולא צריכים דין וחשבון למשרד ההגירה. אבל הרבה אנשים שמהגרים, ואני אציין כדוגמא בעלי דרכון אירופאי שמהגרים לאירופה, לא מבינים שהם חיים בסרט. דבר ראשון, הם סבורים שהדרכון האירופאי יפרוש להם שטיח אדום. טעות. אם אין לכם את הדרכון של המדינה שאתם גרים בה (רוב האנשים מהגרים למדינות מערב אירופה עם דרכון פורטוגלי. בצרפת, אזרחים פורטוגזים נחשבים כפועלים ומהגרי עבודה, אגב), אתם תתקלו באותן הבעיות של מהגר שבא עם ויזת שהייה. לא מעט אני נתקלת בישראלים שרושמים בקבוצות בפייסבוק "יש לי אזרחות אירופאית וסירבו לי את הקופת חולים הצרפתית. באיזה זכות?" ובכן, זה כיוון שהבן אדם לא מילה את התנאים, וזה לא קשור לדרכון. אני זוכרת שבהתחלה, הייתי מנסה לעזור להם, אבל רוב הפעמים זה היה כאילו ללכת ראש בקיר. אני מסבירה לבן אדם שיש חוק בצרפת, ושבשביל לקבל ביטוח רפואי ממלכתי בצרפת, צריך לעבוד בצרפת, או להוכיח שגרים באופן קבוע (מסמך מרשות המיסים שאתה משכיר במשך יותר 3 חודשים, או שיש לך נכס, מספיק). אבל אני תמיד קיבלתי אותה תשובה "אבל יש לי אזרחות אירופאית!" נו ו? חוק זה חוק. אני מנסה להסביר להם בנימוס שככה החוק הצרפתי פועל, והם מתחילים עוד לזלזל בי ואומרים "תראי לי את החוק". אני מראה את הסעיף ואני מקבלת אותה תשובה, כמו תוכי "אבל יש לי דרכון אירופאי!". נו ו? זה נותן לך פריווילגיות ? זה נותן לך זכות להיות מעל החוק הצרפתי ? אפילו אזרח צרפתי שלא עובד ושמעולם לא גר בצרפת, לא יתנו לו קופת חולים. חוק זה חוק. לא אני החלטתי. וטוב שכך. כי כל אדם, ללא קשר לאזרחות, יכול להירשם לקופת חולים הממלכתית בצרפת, שהיא בחינם, אם הוא עובד וגר בצרפת לפי החוק של האיחוד האירופאי, אזרח אירופאי ממדינה א' ששוהה במדינה ב', יותר מ-3 חודשים, צריך להוכיח שיש לו ביטוח רפואי מקומי ועבודה (סטודנט נחשב) בשביל להישאר, אחרת, הוא צריך לעזוב. בפועל לא בודקים, זה נכון. אבל קרו מקרים, למשל בצרפת, שגירשו אזרחים אירופאים. לדוגמא, גירשו לרומניה אזרחית רומנייה, כי היא ביצעה פשע. גם במהלך ההפגנות הגדולות של Gilets jeunes, היו לא מעט אזרחים אירופאים שגורשו למדינות שלהם בגלל שהם, מה שאומרים בצרפתית, ont constitué un trouble à l'ordre public. ובתרגום פשוט, הם עשו בלאגן, הם פגעו בסדר הציבורי – הביתה. מה שכן, אילו אלו היו אזרחים צרפתיים, היו פשוט שולחים אותם לכלא. חיפוש עבודה ופתיחת חשבון בנק : גם אזרח אירופאי שמגיע בפעם הראשונה למדינה זרה, שהיא לא מדינת המוצא של האזרחות שלו, ייתקל בקשיים בכדי להשכיר ולפתוח חשבון בנק. המשכיר המקומי יעדיף אזרח ממדינה שלישית לאיחוד עם עבודה מסודרת ותלושי משכורת, שמדבר את השפה המקומית שוטף, מאשר אזרח אירופאי ללא עבודה, ללא תלושי משכורת, שבקושי מדבר מילה בשפה המקומית. המשכיר הוא בן אדם פרטי, לרוב. כל מה שמעניין אותו זה שתשלם את השכר דירה. לא אכפת לו אם אתה בלגי, רוסי, ישראלי או בריטי. כנ"ל לבנקים, מה שמעניין אותם זה שתשקיע, שתשים כסף בחשבון ושלא תיכנס לחובות בקיצור, אזרחות אירופאית מקלה את החיים בשביל לעבור למדינה, כי לא צריך להתחיל לחפש להוציא ויזת עבודה או ויזת לימודים, שזה לא כזה פשוט. אבל אם אתם באים בלי כלום, ובמיוחד אם אתם בקושי מדברים שתי מילים בשפת המקום, יהיו לכם חיים קשים בידיוק לכל מהגר אחר. הדרכון האירופאי זה מקפצה גדולה, אבל זה לא אומר שזה פוטר אתכם מהדברים האחרים. זה לא נותן לכם פריווילגיה. ולסיכום, הדרכון הישראלי גם יכול לשמש כמיטה נוחה לחתולים.

כבר הרבה זמן מקננת בי התהיה מה גורם לישראלי המצוי להתנהג כפי שהוא מתנהג. אני מתכוון כאן לתופעת הישראלי הממוצע, המכוער, כזה שמתנהל באגרסיביות, דורסניות, התנשאות וזלזול בכל אדם ובכל דבר. מתעלם מכל מה שקורה מסביב. חושב ומרוכז אך ורק בעצמו. אלים, קולני, בוטה. נו, הישראלי הזה שאתם רואים בסופר, בדואר, בשדה התעופה ועוד. פעם הייתם מצקצקים כשנתקלים בו, אבל היום הוא חלק מהנוף. פעם רק במקומות חלשים סוציו-אקונומית, היום תוכלו להיתקל בו גם במשרדים מפוארים ויוקרתיים (ראו למשל את הפוסט הזה שפרסמתי כאן על הישראלי המכוער שטס איתי בביזנס). מה גורם לו, לישראלי הזה, להתנהג כך? איך התרבות שלי ושלו כל כך שונה? מדוע אני משתדל להיות מרוכז ומתחשב בסביבה שלי, והוא כל כך מרוכז ומתחשב רק בעצמו? נדמה לי שיש לי את ההסבר לכך: הישראלי הממוצע הוא ילד מגודל. הוא פשוט לא בוגר. לא עבר את שלב ההתפתחות מילדות לבגרות. הישראלי הממוצע נותר תודעתית בשלב מקדמי של חייו. איך חושב ילד? חזרו רגע לגן. ההורים מסמנים לכם לשלום ומשאירים אתכם בדלת הכניסה. אתם עצובים. כבר מתגעגעים למגע החם שלהם. אתם בוכים וצורחים. במהלך היום אתם מתרוצצים לכם בגן לכל הכיוונים. זורקים צעצועים, מושכים בשערות של חבריכם, עושים קקי ופיפי לפני כולם, צורחים, צוחקים, בוכים. עושים מלא רעש. בארוחת הבוקר אתם אוכלים כמה שמתחשק לכם ומה שלא אוכלים זורקים הצידה. אם לא טעים לכם אתם פשוט צועקים לחלל האויר "לא טעים", ואם אתם עוד קצת רעבים אתם תצרחו ותבכו. לקראת סוף היום אתם גמורים ומותשים. כואבות לכם הרגליים אז אתם צועקים ובוכים. כמו כן אין לכם שום בעיה פשוט לעצום עיניים איפה שלא תהיו. ואם מישהו צריך לקחת אתכם בידיים הביתה בזמן שאתם ישנים? שום בעיה. שיתאמץ. בגדול – כילדים – אתם יצורים אגואיסטים בצורה קיצונית. שום דבר חוץ מכם לא מעניין אתכם. פשוט כלום. לא הרעש שאתם גורמים, לא ההפרעות שאתם מסבים לאחרים, לא הצרכים של אף אחד אחר. רק אתם. אתם ואפסכם עוד. זו בדיוק הישראליות אין דרך אחרת להסביר את הישראליות ואת ההתנהגות הישראלית למעט כילדים מגודלים. תחשבו על ישראלים שמתהלכים סביבנו, חיים, עובדים, נוהגים, טסים, כמו אל ילדים בגיל הגן. הם מרוכזים בעצמם בצורה מוחלטת. הם אמנם פיזית נמצאים בסביבה פתוחה, לצד אנשים, אבל תודעתית הם בטוחים שרק הם נמצאים בעולם ושהעולם סובב רק סביבם. כשההוא עוקף אותך בתור בסופר, הוא בכלל לא רואה את הבעיה כאן. בדיוק כמו ילד, הוא מרוכז רק בעצמו והוא חושב איך הוא יוכל לסיים לעמוד כבר בתור כי כואבות לו הרגליים. זה מרגיז אותו. הוא מתעצבן מזה. וזה לא נעים לו. לא כל כך אכפת לו שגם לך כואבות הרגליים ולא נעים. כואב לו וזה הדבר היחיד שחשוב. כשההיא מאחורה צופרת לך כשאתה בסך הכל חונה ומרימה ידיים בתנועת "יאללה סע!" היא בכלל לא מבינה שהיא מתנהגת כמו חיה. בדיוק כמו ילדה, היא מרוכזת רק בעצמה והיא חושבת איך היא יכולה כבר לנסוע לתור לרופא שהיא קבעה ורק בגלל שיצאה מאוחר מהבית היא עלולה לפספס אותו. היא עצבנית ורגזנית כי היא זוכרת שהרופא האשכנזי הזה לא מוכן לתת לה להיכנס כשהיא מאחרת והוא תמיד דוחה אותה לסוף התור. כשההוא גונב מהמלון את החלוקים הוא בכלל לא מבין את הפסול במעשיו. בדיוק כמו ילד, הוא רוצה את החלוק. הוא רך ונעים, והכי טוב – הוא בחינם. למה לשלם כסף על משהו אם אפשר פשוט לקחת אותו? לא ממש חשוב שזה פוגע ברכוש של מישהו אחר. הישראלי הממוצע הוא ילד מגודל. לא התבגר ולא התפתח. הוא נתקע אי שם בשלב הבגרות המוקדם – ונעצר שם. זה הדבר היחיד שיכול להסביר את האישיות הבלתי נסבלת שלו. את ההתעלמות מכל מה שמסביב. ואת הטרלול שכרוך בהתנהגותו.

יש שאלה שמציקה לי זמן רב. שאלתי עשרות ישראלים שעשו רילוקיישן ולא קיבלתי עליה מענה ברור. אשמח לשמוע מישראלים שחיים בחו"ל התייחסות עניינית לנקודה הזאת, כדי להבין מה אני מפספס. ישראלים רבים מצביעים על ניכור וזרות בחו"ל, מעצם פערי תרבות שקיימים בינם לבין המקומיים. הטענה היא שישראלי שגדל בישראל וחי כל חייו בישראל לעולם לא יצליח להבין את האמריקאים או האנגלים או הצ'כים, שגדלו במדינות שלהם וספגו מגיל 0 את התרבות והנוהגים המקומיים. לכן, כשהוא עובר לחו"ל, הוא מרגיש פער תרבותי מהמקומיים. הטענה הזאת ברורה לי לחלוטין. מה שלא ברור לי הוא איפה קיים כאן קושי. אני יכול להבין אם הייתם תקועים במדינה זרה, ישראלים בודדים, בתוך מקום הומוגני לחלוטין, למה הדבר מייצר ניכור. אבל השאלה שלי היא איך זה שקיים קושי כאשר מדובר במציאות של 2023, שבה: – אם מדובר במעבר לעיר גדולה, מטרופולין גדול כמו למשל ניו-יורק, לונדון, אמסטרדם וכו' – ממילא מדובר במקום מאוד גלובליסטי, שחיים בו אנשים מכל כך הרבה מדינות ועל פניו לא קיימת רק תרבות אחת ודרך חיים אחת לחיות בה. במקום כזה, העובדה שאתם זרים בכלל לא חריגה ולא אמורה לייצר ניכור. כי כולם בעצם הם "ניו-יורקים", גם אם הם במקור מהונג קונג, ריו דה ז'נרו, תל-אביב או פיניקס אריזונה. – גם אם מדובר במעבר לעיר קטנה או ישוב קטן, ניתן בהחלט לבחור באותו מקום שיש בו קהילה ישראלית גדולה, שבה ניתן בקלות לשמור על ציביון ישראלי וחברותא ישראלית, אפילו אם לא נמצאים בישראל. כך שמשתי הסיבות האלה נותרה אצלי התהיה – איך זה שעדיין קיים קושי של ניכור וזרות?