המדריך שלך להגירה לחו"ל

זה נשמע הזוי בלהודות בכך, אבל לאחרונה יותר ויותר רמזים ואלמנטים גורמים לי לחשוב שישראל היא בעצם מדינה קומיניסטית בסתר, מושפעת בעיקר מעקרונותיה של ברית המועצות. ואני אסביר לכם למה. כמובן זאת דעתי האישית ואתם ממש לא חייבים להסכים איתי, אך בצורה מכבדת וראוייה, כמובן. תודה רבה ל-4 שנות לימוד באוניברסיטה הצרפתית שלימדו אותי כיצד לכתוב מאמרים, וקורסים במדעי המדינה, יחסים בינלאומיים ומשפט פלילי לענייני עסקים שלימדו אותי לנתח את המצב בארץ בצורה יותר טובה. מדינה סוציאלית על הנייר – אך שלטון אוליגרכי בפועל בעל שחיתות שיטתית קיבלתי פיקדון צבאי של כמה עשרות אלפי שקלים למרות שעשיתי שירות לאומי, ואבא שלי קיבל משכורת יפה כשהיה בחל"ת במשך כמעט שנתיים בגלל ה"קורונה". כן, לעומת מדינות אחרות, ישראל היא יחסית סוציאלית. אבל האם היא באמת דואגת לאזרחים שלה? לא. אכפת להם שילדים סבלו ממסיכות במשך שנתיים בבתי ספר? אכפת להם מניצולי שואה שאין להם פת לחם לאכול וכסף כדי לחמם את עצמם בחורף? או מנערים בסיכון, אכפת להם? לא אכפת להם, אבל לפתע להעביר תקציב מכובד ללהטב"ים או לטרנסים זה הרבה יותר חשוב. שאלו אנשים שעובדים, שיש להם כסף. לבדוק תו ירוק ומסיכות לזה יש להם כסף. לממן את המחבלים, יש כסף. למדינת ישראל יש עדיפויות לא ברורות. בישראל אם אתה לא מספיק חכם לבדוק שמגיע לך זכויות ועזרה מהמדינה, אף אחד לא יטרח להודיע לך זאת. בצרפת, הם מנסים בכל דרך להודיע לאזרח הפשוט איזה זכויות ועזרה מגיעות לו. בהתמחות אני כרגע עובדת על מדריך לשכירים על כל הזכויות והעזרות שמגיעות להם בתור הורים לעתיד והורים צעירים. ויש כלכך הרבה עזרה מהמדינה שאי אפשר כבר לדעת מאיפה להתחיל, כלכך הרבה אינפורמציה, כלכך הרבה חוקים. וזה כל הזמן משתנה. אני צריכה לבדוק מתי זה עודכן, כי אסור לנו להטעות את השכירים. ואז צריך לרשום זאת בשפה פשוטה שהם יבינו. זאת עבודה של ממש, זה מעניין. וזה רק מוכיח לי עד כמה ישראל מדינה זבל. למרות שהמערכת הצרפתית סובלת מבעיות רבות ורוב האנשים לא יודעים לעבוד, כמו בכל אדמיניטסרציה, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שבצרפת יש הרבה יותר עזרה מישראל. ובסופו של דבר, יותר אכפת להם מהאזרחים מישראל. אפילו מזרים אכפת להם. איך זה שאני בתור סטודנטית ישראלית בצרפת, ללא אזרחות נוספת, קיבלה כמה עזרות כספיות מממשלת צרפת במהלך הקורונה? ואני מדברת על סכומים מכובדים ! לא אכפת להם מאיפה באתי ומה האזרחות שלי, איך שהם ראו שאני לומדת בצרפת, הם נתנו לי עזרה. אבל בישראל נדמה שאם אתה לא בעל אזרחות ישראלית או לא יהודי, אתה אזרח סוג ב'. בישראל, רק אליטה אוליגרכית חיה כמו שצריך. איך הגענו למצב שההורים שלי, ששניהם עובדים עם משכורות טובות, עם דירה משלהם, בקושי גומרים את החודש? ומה עושים אלו שאין להם אפילו את זה? איך אנשים מסתדרים בארץ כשהם מרוויחים שכר מינימום? המדינה לא מפסיקה לשחוק את מעמד הביניים. המעמד הכי חשוב. המעמד שעובד, המעמד שמריץ את הכלכלה. אני יודעת שהעניים, מתחת לסכום מסויים, מקבלים עזרה. הייתי עדה לכך. למשל דודה של אבא שלי במשך זמן רב עבדה בחצי משרה והייתה צריכה לטפל בסבתא רבא שלי, היא הייתה מקבלת אוכל מעמותות בחגים, עזרה כספית רבה מהמדינה, שלקחה על חשבונה חצי משכר הדירה שלה, והיא חיה בדירה גדולה ומרווחת, עם כמה חדרים. והייתה כל הזמן מארחת את המשפחה אצלה. ויש כמובן את המעמד העליון, שנהנה מפריוולגיות רבות, כי הוא הבן של, הבת של… כמובן. אין זה מפתיע כשאתה רואה מאיפה באים השחקנים בסדרות ישראליות עלינו גדלנו, לרוב זאת מישהי שנכנסה לשם כי אבא שלה פוליטקאי, או אמא חברת כנסת. למשל איך נועה קירל התפרסמה כלכך? אבא עשיר. אחרי הכל, זה לא אומר שהם לא משחקים טוב, זה פשוט מעצבן שלאזרח הפשוט אין סיכוי להגיע למקומות האלו. כאילו הכישרון שווה לתחת. צריך להכיר את הבן אדם הנכון. שלא נדבר על עובדי המדינה. כדי לעבוד בממשלה, צריך קשרים. בצרפת, כדי לעבוד בתחום הציבורי, צריך לעבור מבחני קבלה. יש קורסים של הכנה של שנה מראש, אפילו ממוננים על ידי המדינה ! בניגוד לארץ, בצרפת כדי לעבוד אצל הקבינט של השר לא צריך להכיר מישהו שם למעלה. מספיק לעבור מבחני קבלה, וזהו. לפי האתר הממשלתי של השירות הציבורי הצרפתי, כדי לעבור את מבחני הקבלה צריך מינימום תואר ראשון (3 שנות לימוד במוסד אקדמאי מוכר, למשל אוניברסיטה או מכללה) ואזרחות *צרפתית*. זהו. לא שום קשרים, לא אבא שר, לא אמא בפרלמנט. מכאן ניתן להסיק שישראל בעלת שלטון אוליגרכי, דבר שמאפיין את ברית המועצות, וכל מדינה קומוניכסטית שמכבדת את שמה. מוכרים לנו שהמדינה סוציאלית, ואכן יש עזרה, לכמה שכבות מהאוכלוסיה, אבל כמו בבירת המועצות, מעמד הביניים תמיד נדפק. ורק המקורבים לשלטון חיים כמו שצריך. או הממש עניים (תקנו אותי אם אני טועה). כאילו יש רצון ליצור 2 מעמדות חברתיים בעלי פערים עצומים – העשירים והעניים. בנוסף, השנה היה לי קורס של משפט פלילי לענייני עסקים שמאוד אהבתי. והמרצה לא הפסיק לדבר על מדינות שסובלות משחיתות שיטתית, כגון רוסיה וברזיל. לפי ויקיפדיה, שחיתות שיטתית נובעת מחולשת הארגון או התהליך. בין הגורמים שמעודדים שחיתות שיטתית ניגוד עניינים, כוחות מונופוליסטיים, העדר שקיפות, משכורות נמוכות ותרבות שפוטרת מעונש. במצב של שחיתות שיטתית השחיתות היא הכלל ולא היוצא מהכלל. וזה המצב של הארץ. הוא אפילו אמר שצרפת יכולה להיחשב כבעלת שחיתות שיטתית, אך כיוון שהגישה לעבודות בשירות הציבורי (לא בהיכרח במשרד הפנים, אלא בקבינט של שר, אצל חבר פרלמנט וכד') נעשת על ידי מבחנה קבלה שפתוחים לכל אחד אם הוא ממלא 2 דרישות שציינתי למעלה. וזה למה צרפת לא בידיוק סובלת משחיתות שיטתית. אז אם אתה בא משכונת עוני בצרפת ושיש לך תואר ראשון ואזרחות צרפתית, ועברת את מבחני הקבלה, תוכל לעבוד בקבינט של השר. גם הלימודים הם כמעט בחינם. ויש מלגות לסטודנטים שבאים ממשפחות קשות יום. ובישראל ? לא. פשוט לא. אך ישראל כן, כי ההתנהלות בישראל ממש דומה להתנהלות בצרפת, באופן יותר גרוע וכמובן, הגישה לעבודות ממשלתיות מותנת בלהכיר את הבן אדם הנכון. בצרפת הלימודים ציבוריים בחינם, כניסה לאוניברסיטה ללא מבחני קבלה קשים והזויים, ולא דורשים ממכם ציונים מוגזים ותעודת הצטיינות כדי להתקבל לאוניברסיטה. ישראל מגעילה אותי. לבסוף, מיותר לציין שהעשירים רק ממשיכים להתעשר יותר, והעדיפות הראשונה של ממשלת ישראל במשבר הקורונה הייתה לעלות את שכר חברי הכנסת, כאילו שהוא לא היה מספיק גבוה !!! "אין לנו ארץ אחרת" : פרופגונדה ציונית ושטיפת מוח מגיל קטן בעידוד הממשלה ומשרד החינוך מי לא זוכר כשהיה קטן, היו חופרים לנו עוד בגן ש"אין לנו ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת" והיינו שרים זאת. פרופגונדה. מי לא זוכר עד כמה היו חופרים לנו שאנחנו העם הנבחר, ושישראל נמצאת במרכז העולם? נו, כל בן אדם שגדל בארץ יודע על מה אני מדברת. וזאת פרופגונדה שלא הייתה מביישת כל מדינה קומוניסטית. גם בברית המועצות הייתה להם פרופגונדה כזאת. שהם חיים במדינה הכי טובה בעולם, שיש להם עזרה, שיש להם הכל. ומי שרוצה לעזוב, בוגד ! מיותר לציין עד כמה חופרים לנו שכולם אנטישמים, עוכרי ישראל. ורק בישראל טוב. שאם תיפול ברחוב לא יעזרו לך, שהתקשורת עד היום מפרסמת כתבות על ישראלי שנסע לתחרות באירופה וחזר עם הזנב בין הרגליים כי סבל מאנטישמיות שמה, ואז ושהוא אמר עד כמה "אין לנו ארץ אחרת". שהיה לפני כמה שנים סדרת פיגועים בפריז, ובמקרה בפיגוע אחד אחד ההרוגים היה יהודי, במקרה. אז כמובן התקשורת הישראלית מתחילה לפרסם שהיה פיגוע אנטישמי בצרפת. נו, ברור. הרי כולם אנטישמים. ואנחנו מסכנים, נרדפים באירופה. הרי איך אפשר להתעלם מהעובדה שכל שנה יותר ויותר אנשים יורדים מהארץ ? ומה שמעניין את ישראל, זה עולים מצרפת שלכולם יש מכנה משותף – דתיים מאוד. הם גם לרוב באים מאותן ערים עם ריכוז מוסלמי גבוה, שאפילו צרפתים לא מוכנים לגור שם. ולא ברור למה הם גרים שמה. אני מדברת על ערים כמו מרסיי, Sarcelles, Pantin, וכד'. ובערים האלו יש אוכלוסיה מוסלמית וענייה גדולה, שאפילו תוקפת צרפתים נוצרים. ומן הסתם שהם תוקפים יהודים. אז העולים אלו מכלילים שכל צרפת ככה. כי הם חיים לצד מוסלמים אנטישמים, אז זה אומר שכל צרפת ככה, ושאפשר ללכלך עלייה שהיא אנטישמי, וזה תורם מאוד לממשלה הישראלית בפרופגונדה שלה, כדי להגיד לנו "תראו כמה עולים יש מצרפת, זאת מדינה אנטישמית! הישארו בארץ!". ואם את מכירים את צרפת טוב כמוני ורואים מאיפה הם באים. אתם מבינים שהכל שטויות. אפילו שאלתי יהודים צרפתים והם הסכימו איתי שעושים מעכבר פיל. וכמובן, לא שמתם לב שכמעט כולם מזרחים? למה אנחנו כמעט ולא רואים צרפתים אשכנזים שעולים לארץ ? כי האשכנזים נשארים בצרפת. וגם לא חסר יהודים מזרחים צרפתים שחיים בערים נורמאליות, עם ריכוז צרפתי נוצרי או חילוני, שמכבד את הקהילה היהודית. כמו Levallois Perret, פריז, Rueil Malmaison. אבל לנו מראים רק את הצד של הצרפתי היהודי שגדל בSarcelles וסבל מתקיפות אנטישמיות מהשכן המוסלמי ולכן עלה לארץ. כאילו הם לא מסוגלים להבין שיש בעיה בשכונה שהם גרים בה! ולא במדינה עצמה. זה כמו לזרוק בגד כי הוא מלוכלך, במקום לכבס אותו. אז הגיוני שההאוכלוסיות האלו ירצו לעלות לארץ, הם גרים בשכונות פשע מוסלמיות. ובישראל יש אוכל כשר בכל מקום, בתי כנסת בשפע, וכמובן פרופגונדה יהודית וציונית כמו שהם אוהבים. אבל בתור ישראלית שגרה בצרפת, אני דווקא רואה יותר ויותר ישראלים שבאים לפה. ותאמינו או לא, אפילו מסורתיים ואפילו הכרתי כמה חרדים שעברו לצרפת. שתבינו, אפילו לחרדים נמאס מהארץ ! אני זוכרת שדיברתי עם בחור שהיה איתי בשכבה בכיתה י', והוא אמר לי שמלמדים אירופאים מגיל קטן לשנוא יהודים. היית בהלם. ניסיתי להסביר לו שזה שטויות ושזה לא נכון והוא התחיל להתווכח איתי. הבנתי שהבחור הוא מקרה אבוד ופשוט ויתרתי. ממש התעצבנתי מהריב הזה אבל עכשיו אני פשוט מרגישה רחמים עליו, הבחור עבר שטיפת מוח מגיל קטן כמו בכל משטר קומוניסטי שמכבד את עצמו, הוא סבור שמה שמלמדים אותו בבית ספר הוא טוב ונכון, שהמשטר רוצה לטובתו ואם הוא יעיז להגיד משהו נגד … גולאג. טוב, לא בידיוק. אבל הבנתם את המטאפורה. עליית מחירי הנדל"ן כמשל לאידולוגיה נגד רכוש פרטי מי לא מתלונן על עליית המחירים בארץ, במיוחד עכשיו! וכל אחד יתן לכם תירוץ שונה. "זה בגלל היהודים העשירים שקונים דירות ומשאירים אותן ריקות", "זאת בגלל שזאת מדינה קטנה ואין מקום לכולם". "זה בגלל המיסים" אבל אני חושבת, שזאת הדרך של הממשלה לומר, "לאף אחד לא מגיע רכוש פרטי, חוץ מחברי המפלגה הקומוניסטית הישראלית". ואלו שקנו דירות בשנות ה-80, וה-90 ואפילו בתחילת 2010 כשהמחירים עוד היו יחסית שפויים להיום, יצאו בנס. אבל מה עם הדור הצעיר, מה איתנו? אנחנו תמיד נדפקים. מה, לא מגיע לי להיות בעלת נכס? מה אני צריכה לממן כל חיי איזה בעל דירה מושחתת שרק מתעשר על חשבוני, ולרוב תמורת דירה זבל ומגעילה, ותמורת מחיר מופקע? בצרפת יש את אותה התופעה, אבל בצרפת יותר זול לקנות מאשר להשכיר. והבנקים נותנים משכנאות יותר בקלות. אבל בישראל, יקר להשכיר ויקר לקנות. כאילו שהממשלה נגד רכוש פרטי. כמובן, איך שחכנו, את הקיבוצים בתולדות המדינה, שפעלו על ידי מודל קומוניסטי. אין לך רכוש. הכל שייך לכולם. רכוש פרטי זאת כפירה במדינת ישראל. לרצות לקנות דירה זה מותרות. לרצות לחיות לבד בנכס משלך בלי לתת דין וחשבון לאף אחד זה אסור. המדינה רוצה לשלוט בהכל, ואני לא אתפלא אם הם מעלים את המחירים בכוונה. המדינה רוצה ליצור 2 מעמדות חברתיים, עשירים ועניים. וכמה שיותר פערים, כמה שיותר טוב. והכל מתחיל בהעלת כוח הקנייה, והדירות. הרי אם לא מספיקים לבנות כל הזמן דירות חדשות, ואם 50% מהשטחים מחוץ למרכז לא מנוצלים, למה להמשיך ללכת ראש בקיר עם התירוץ של "אין מקום מספיק לכולם". הרי לא אמרת הרגע שכל יהודי צריך לעלות לארץ ישראל? המדינה סותרת את עצמה. אפילו אין לה את היכולת לספק מחייה נורמאלית ליהודים. לסיכום – פחח הפטישים ביום העצמאות, התקרבות ישראל לסין והקיבוצים בקום המדינה – עקרונות קומוניסטים בסתר ? זהו פרט שולי שאף אחד לא שם עליו. אבל למה בכל יום עצמאות חייבים למכור פטישים עם דגל ישראל? זה לא מראה שמנסים להעביר לנו בסתר מסר מסויים? זה דיי מצביע על עקרונות קומוניסטים. מיותר לציין את העלייה הגדולה מברית המועצות, שתרמה לא מעט לביסוס עקרונות קומוניסטים במדינת ישראל. ובנוסף, בתקופת הקורונה ניתן להבחין שישראל שאבה השראה רבה מסין בנוגע לניהול המשבר. איך לא, מדינה קומוניסטית. אם אני לא טועה, ממשלת ישראל אפילו הביעה בכוונתה להתקרב יותר לסין. כאילו למה שממשלת ישראל, שנחשבת מדינה דמוקרטית עם עקרונות של זכויות אדם וחירויות הפרט, שקרובה לאיחוד האירופאי ולארצות הברית, תצטרך להתקרב דווקא לסין, דיקטטורה במסווה של קומוניזם? לבסוף, מסתבר שבאמת יש מפלגה קומוניסטית ישראלית. ותאמינו או לא, הסמל שלה לקח השראה רבה מברית המועצות. אנחנו רואים את הפטיש והמגל, והחיטה. מזעזע.

אז לאן נעלמתי ?  אני ממש לא רוצה להיכנס לפרטים אבל הייתה לי תקופה קשה מבחינה ריגשית ואני עדיין בטארומה. ובנוסף לזה היה לי עומס מטורף בלימודים. אני כרגע בתואר שני למשפטים והתחלתי השבוע התמחות כמשפטנית בחברה. ולמרות שאני מאוד נהנת ואוהבת את מה שאני עושה, אני פשוט לא מצליחה לשכוח מהעבר ולהתקדם. קשה לי מאוד. מצד אחד אני חושבת על מה שאנשים עשו לי, ועל הטראומות, ומצד שני אני גם חושבת על מה שקרה בארץ שזה היה אפילו גרוע יותר. משבר זהות ? בחדר האוכל אני מתיישבת עם הקולגות שהזמינו אותי לאכול איתם ארוחת צהריים, ומרגישה כמו תמר בסדרה טהרן שאני מאוד אוהבת. הזאת שכל הזמן שואלים אותה למה יש לה מבטא, אבל לא בגלל שהיא זרה, אלא בכיוון של "איפה גרת לפני שהיית בצרפת, כי ישלך קצת מבטא", או "גרת כמה שנים בחו"ל נכון?", "נולדת בצרפת ועברת לחו"ל כשהיית קטנה ואז חזרת לפה, נכון?" זה פשוט הזוי !!! אין לי כוח להיכנס לפרטים אז אני פשוט עונה "כן נכון, גרתי בחו"ל כמה שנים" … אחרי הכל זה לא באמת שקר. אני לא מרגישה ישראלית ולא רוצה להתגאות במדינה שבה סבלתי מאז שנולדתי. למרות שכן לגור בישראל הפך אותי למי שאני היום, אבל אני לא רואה דבר שצריך להתגאות בו כיוון שזה נכפה עליי. אם יש משהו שצריך להתגאות בו זה משהו שהשגתי בזכות עצמי, ובזכות עבודה קשה. לא כי מישהו למעלה רצה שאוולד בX מקום בגלל Y סיבה. תמיד ישלי את משבר הזהות הזה שלומר מאיפה אני באה, ואין לי חשק להציק לאנשים שאני בקושי מכירה עם הקומפלקס זהות שלי. אני גם לא מחשיבה את עצמי כמוצא ממדינת המוצא של ההורים שלי, כי הקשר שלי ובין המדינה הזאת הוא מקרי בהחלט. בייחוד שהמדינה הזאת אפילו לא קיימת יותר. אני גם לא אומרת שאני ישראלית, מהסיבות שהרגע ציינתי. אז מה נותר לי לומר? מי אני בעצם? מאיפה אני באה? הרי ישלי תרבות צרפתית בבית מגיל קטן, וזאת העובדה, שאני משתלבת בצרפת כאילו כלום, אוכלת כמוהם, מתנהגת כמוהם… ואני לא עושה בכוונה. זאת פשוט אני. ואנשים אפילו לא מתארים לעצמם שאני ישראלית, הם סבורים שיש לי קצת מבטא כי גרתי בחו"ל כמה שנים ! אני פשוט מצפה ומקווה שאגיע לרגע שאוכל לקבל אזרחות ואז לומר בגאווה לאנשים ששואלים אותי מה אני, "אני צרפתייה" על טעם ועל ריח אין מה להתכווח  מבחינת הצרפתים אוכל זה דבר רציני, ובעבודה מזמינים את כל מי שרואים בדרך לאכול איתם צהריים, אפילו חייזרים. אני לוקחת מנה צרפתית קלאסית ומאוד נפוצה ואהובה, סטייק וצ'יפס (המקבילה של שניצל וצ'יפס) עם צלחת גבינה בנפרד ומאפה מתוק. כמו כל האחרים. מאז שהתחלתי את התתמחות קיבלו אותי בידים פתוחות ומתייחסים אליי מאוד יפה. הקולגות כל הזמן מחייכות אליי, אומרות בונז'ור, מציעות לי לבוא לשתות איתם/איתן קפה ולשוחח. כשעבדתי בארץ, תמיד תקעו בי מבטים, זה היה נדיר שהיו מזמינים אותי לאכול איתם צהריים ביחד ואם כן היינו שותקים ופשוט אוכלים. בצרפת הם פותחים בשיחה, שואלים שאלות (נחמדות, לא חודרניות), באמת מתעניינים בך. בישראל מטיפים לך מוסר למה אתה אוכל צ'יפס עם מיונז ולא עם קטשופ כמו "כל בן אדם נורמאלי", או "אין לך בושה לאכול בשר, רוצח, נאצי" מה שאני אוהבת בצרפת שכמעט כולם פה אוכלים בשר. זה לא פוליטקלי קורקט ולא אכפת לי מה אחרים חושבים, לא מתאים לכם שאני אוהבת בשר פשוט תלחצו על האיקס האדום ואל תטיפו לי מוסר. אף אחד לא מכריח אתכם להסכים איתי. אין פה כמעט טבעונים חולי נפש שרק מנסים להפיץ שנאה ולהציק לאוכלי בשר. ואם יש, הם פשוט לא נדחפים לצלחת של אחרים וכולם מכבדים אותם. כמעט בכל מסעדה ובכל חדר אוכל יש תפריט צמחוני וטבעוני, כך שיש אוכל לכל אחד וכולם מרוצים. ואני יכולה לאכול סטייק בשקט בלי שיתקעו לי פרצופים ויטיפו לי מוסר. במיוחד שאני אלרגית לדגים אז מה אתם מצפים שאני יאכל? שאני אהיה עלק "צמחונית" ויאכל דגים בטענה שזה לא בעל חיים כי איזה רב החליט שזה פרווה, למרות שזה נושם וסובל שמוציאים אותו מהמים? אני אוהבת בשר. תתמודדו. ועוד פרט הזוי, מאז שהייתי קטנה הייתי אוכלת גבינה אחרי האוכל, בלי לדעת שזה חלק מארוחה הצרפתית הקלאסית – מנת פתיחה – מנה ראשונה- גבינה-קינוח (entrée-plat-fromage-dessert). אני מוותרת על מנות הפתיחה, לא רק כי ישלי קיבה של ציפור, אלא בגלל שאני שונאת מנות פתיחה. אני שונאת אוכל קר שהוא לא מתוק. ואלו לרוב סלטים מוזרים או לא יודעת מה, זה פשוט לא מגרה אותי. בישראל הסתכלו עליי מוזר, במיוחד שזה לא כשר ובלה בלה בלה… בצרפת זה נורמאלי לאכול גבינה ואפילו לחם עם חמאה וגבינה אחרי האוכל. סוף סוף אני מרגישה בין "בני עמי". לא ברצינות. בישראל, כולם היו מסתכלים עליי במבט לא נחמד, ותמיד מתרחקים ממני, לא טרחו בכלל להכיר אותי. רק כי הייתי ממש ביישנית. בצרפת כולם באים לשאול אותי לשלומי, ולא נעלבים כי אני לא באה אליהם, כי הם יודעים שאני ביישנית. לאנשים פה יש מנטליות אחרת, מנטליות שפשוט מתאימה לי. ואני יודעת את השפה שוטף, אני לא רואה את עצמי מתחילה מאפס במקום אחר. גם ככה קשה לי להסתגל לשינויים ולפני תחילת ההתמחות הייתי ממש בדיכאון כי זה היה שינוי עצום בשבילי … אז אנשים אומרים לך בארץ שאם תיפול בחו"ל לא יעזרו לך, כניראה מעולם לא יצאו מהמערה ממנה באו, ושאם שמו רגל באירופה זה היה דיסנילנד או האייפל. כי לבקר בדיסנילנד ולהידחף בתור על ידי תיירים זה ממש להכיר את התרבות הצרפתית בצורה מושלמת. כי ההרגשה שלי היא שונה לגמריי, ואני בן אדם מאוד רגיש

אני עוקב אחר הנעשה במלחמה באוקראינה ומתבייש במדינה שפעם אהבתי. מדינה שבמגילת העצמאות שלה חרטה את ההכרה בזכויות האדם באשר הם, ללא הבדל דת, גזע ומין, ומזכירה לעולם בכל הזדמנות על "הסבל של העם היהודי" תומכת בממשל הרוסי הפשיסטי בעצימת עין. במשך עשרות שנים ישראל טיפחה את מיתוס הקורבן, דוד מול גוליית, המדינה היהודית הקטנה מוקפת אויבים שנלחמת בחירוף נפש נגד הרוצים להרעה לה הפכה את עורה ומכרה נשק לגוליית. אילו הינו מצמידים 'גלאי רגשות' לבכירי מערכת הביטחון, הייתם מזהים פחד משתק או לחילופין הערצה עיוורת כלפי הממשל והצבא הרוסי. ההתרפסות מחלחלת גם לפוליטיקאים כמובן, שימכרו את אמא שלכם לרוסיה הסובייטית. מדוע ישראל שנחשבה בעבר לכוכב ה- 51 של ארה"ב, הפכה להיות הכוכב האדום בדגל ברית המועצות? שבוע לאחר תחילת המלחמה, בנט, ראש הממשלה הפתטי זחל ללחוץ את ידו של הפשיסט הרוסי, כביכול בתפקיד המתווך, שכל כך לא אופייני לישראל ונידון מראש לכישלון. ישראל מטבעה לא בנויה באופיה להיות מדינה ניטרלית. ישראל מעצם קיומה היא מדינה שיש לה שפה, תרבות, דת ומאפיינים ייחודים. זה לא ברור? האם שיגעון הגדלות של ראש הממשלה מסנוור אותו מהתפקיד עליו הוא אמון: לשרת את אזרחי ישראל, ולא את המשטר הסובייטי. ניטרליות משמעה תמיכה ברוסיה. ישראל לא יכולה להיות ניטרלית כלפי הזוועות שביצעו הנאצים ביהודים (ולא רק), אז איך הפוליטיקאים מעיזים לבחור בצד הניטרלי??! המלחמה באוקראינה, היא מלחמה קלאסית בין טובים לרעים. זה מאבק בין הגישה הקולקטיביסטית הרוסית שמעמידה את המדינה, המנהיג או האידיאל כדבר העליון שקודם לזכויות הפרט, לבין הגישה האינדיבידואליסטית הדוגלת בחירות האדם, קניינו ואושרו שמייצגת אוקראינה. כשהייתי תלמיד בבית הספר היסודי המורות היו טורחת לפמפם לילדים הקטנים במוח בכל שנה, איך יהודים היו מובלים בשואה ברכבות למחנות ההשמדה אבל אף אחת מבעלות הברית לא טרחו לפוצץ את המסילות כדי למנוע את המשך הרצח ההמוני. כי לא היה אכפת להם! אבל לנו, העם היהודי, יש ערכים! אנחנו אור לגויים. במציאות, הרבה ישראלים (חילונים) תומכים באוקראינים, ויש גם מיעוט ישראלי-רוסי ששרפו את הדרכון הרוסי שלהם. אבל זה מקומם לגלות שלישראלים (דתיים) רבים כל כך לא אכפת ממלחמה עד שזה מגיע לאיזה פיגוע בהתנחלות חרדית ואז הם מתעוררים (משמחה כמובן, כי האתוס שלהם קיבל חיזוק). הדם היהודי הרי נעלה כי אנחנו הגזע הנבחר. שבשנת 1967 ישראל הייתה המדינה החביבה בעולם המערבי. יותר משלושה צבאות ערב פלשו אליה מכל עבר. מבחינה מספרית ישראל היתה בנחיתות אבל ניצחה בגדול. צה"ל הפך למיתוס, מתנדבים מאירופה וארה"ב הגיעו להתנדב בקיבוצים ובצבא! לעזור למדינה היהודית שייצגה מדינה חלוצה, חופשית ושוחרת שלום. בגישתה המגומגמת כלפי המלחמה באוקראינה ישראל איבדה את זה סופית, ואוקראניה זכתה במעמד הנכסף. אגלה לכם סוד: הפוליטיקאים בישראל לא אוהב את זה. ישראל היא כבר לא בתפקיד הקורבן יהודי הנצחי, ואת זה יודע ראש הממשלה הפתטי ולכן היה חשוב לו להבהיר לעולם שהשואה היא משהו אחר, הרי היא מיתוס וזה מה שקולקטיביסטים מעריצים, שחלילה פשעי המלחמה שהרוסים מבצעים באוקראנים לא יתפסו את המקום של השואה. האם יש הבדל בין יהודי שנרצח בשואה לאוקראיני שנרצח בבוצ'ה? בעיניי חלק מישראל בהחלט יש הבדל, כי לאחד יש דם יהודי טהור, והשני סתם גוי שנשמתו כשל בהמה טמאה. המלחמה באוקראינה מעצבנת הרבה דתיים ולאומיים בישראל. היא מסיטה את תשומת הלב מהפיגועים האיסלמיסטים בישראל, מגמדת את תפקיד הקורבן שישראל ניזונה ממנו וכמיהה לשווק את עצמה ככזו לעולם. ישראל פספסה את ההזמנות היה לישראל הזדמנות היסטורית – לחזור לתודעה העולמית, אבל לא בתפקיד הקורבן, אלא בתפקיד הסופרמן. אילו לפוליטיקאים ולקציני צה"ל היה אומץ לב ויושר מנהיגותי, שבוע לאחר תחילת המלחמה, הם היו משמידים את הבסיס הצבאי הרוסי בסוריה. וביום למחרת שולחים את חיל האוויר להשמיד את רוב הספינות הרוסיות בים השחור, ומשם לחסל כמה מתקני צבא אסטרטגיים רוסיים בשטח האוקראיני. זהו. ראש הממשלה הפתטי היה מקבל תהילה עולמית ואני הייתי כותב מאמר באתר הזה שסוף סוף אני גאה בצה"ל, לראשונה בחיי. אתם חושבים שיצאתי מדעתי? אז אני חושב שלישראל מעמד מיוחד כי היא לא חברה בנאט"ו והיא קרובה יחסית לאוקראינה, ולכן לישראל הייתה הפריבילגיה לבצע "פעולה צבאית מוגבלת" נגד הצבא הרוסי בשטח אוקראינה בלבד, וכמובן לא לפני שמנתקים את היחסים הדיפלומטים ומציגים לעולם מודל ביחסי חוץ – אין יחסים דיפלומטים עם מדינה פשיסטית, שיתחלף המשטר נפתח שגרירות מחדש. העולם היה מריע לאומץ הלב ומנתק את היחסים הדיפלומטים עם רוסיה לאחר שישראל הובילה את המהלך המתבקש. ישראל של 2022 היא חצי מעצמה צבאית, מבחינות רבות יש לה יכולות שלרוסיה אין. אני סבור שאילו היה גבול משותף בין רוסיה לישראל והם היו פולשים, לא היה להם סיכוי, תוך שבוע הרוסים היו מובסים אילו עמדו פוליטקאים וקצינים אמיצים ונחושים בישראל. חיל האוויר משתמש במטוסים אמריקאים, העליונות האווירית שלהם מוחלטת, אין להם שום מתחרה, לא רוסי ולא חיקוי סיני. הטנקים הישראלים (מרכבה) עם המערכות להגנה על הצוות (מעיל רוח) היו משמידים בקלות את הגרוטאות החלודות של הצבא הרוסי ומסוקי האפאצ'י היו מחסלים את כל מה שכתוב עליו Z, V או O. לישראל יש צבא מערבי מתקדם, שהיה אפשר לנצל אותו בשבוע הראשון למלחמה, אבל עם מטה כללי מסורס ופוליטיקאים פחדנים, מה אתם מצפים? לחייל האוקראיני המצוי של היום יש תעוזה פי מאה יותר מהקצין הישראלי הבכיר שנאבק במשך רוב שירותו הצבאי להגדיל את המשכורת והתנאים המפליגים שלו ושל אוכלי החינם האלה שיושבים במטכ"ל עם רגליים משקשקות וידיים רועדות מפני ארגון טרור עלוב בעזה שקובע את כללי המשחק ושאותו היה צריך להכחיד מזמן. אם הבריון הרוסי יאיים בנשק גרעיני אז צריך להבהיר – אילו הם יתקיפו את ישראל בנשק גרעיני, אז גם ישראל תגיב בנשק הגרעיני שלה נגד רוסיה. ומי בתפקיד הסופרמן במזרח בתיכון? אני צופה בסרטונים משדות הקרב באוקראינה ורואה מזל"טים טורקים! כל הכבוד. זו טורקיה של דיקטטור אחר שמחמשת את אוקראינה ולא חוששת מאיזה בריון רוסי שמנפנף בזין המגודל, העקוף והשמן שלו. ישראלים מעריצים מנהיגים פשיסטים: פוטין, טראמפ וביבי אותם ערכים לאומנים ואותה פילוסופיה אוטוריטרית משותפת לשלושתם המלחמה באוקראינה תיגמר מתישהו. אוקראינה, שהפכה לחזית של העולם המערבי נגד העריצות הרוסית חייבת לנצח, כל תוצאה אחרת אומר שהעולם החופשי יפסיד – אם אוקראינה מנצחת כולם יזכרו את הפחדנות הישראלית והכניעה לדוב הרוסי האימפוטנט, את הזחילה של ראש הממשלה, ואת הסירוב הישראלי למכור לאוקראניה נשק התקפי מתקדם. אם אוקראניה תפסיד, העולם החופשי יפסיד. זה אומר שהרעיונות הפשסטים הרוסיים יתפשטו, סין תתפשט, וכמובן כל שמוק מוסלמי שמנהל מדינה נכשלת כולל ארגוני הטרור בעזה ובגדה יביסו את ישראל "החופשית". מעבר לשאלה של מוסר (שאף אחד מהפוליקאים ובכירי מערכת הביטחון לא שואלים), זו גם שיקול תועלתני כי הפסד של רוסיה אומר שצה"ל חופשי לפעול בסוריה ואירן מובסת. אז אם בשני התרחישים ישראל מפסידה – אז למה שלא תהגרו ותתמכו במדינה שתומכת בחירויות האדם? הרי ישראל מוכיחה שהיא כבר לא מתיימרת לתמוך בזכויות האדם, היא מתיימרת להיות מדינה ניטרלית. מגוחך! אני לא יודע איך לבטא במילים, אני מלא אכזבה ובוז כלפי המעט החיובי שנשאר לי מישראל, אז כתבתי את המאמר הזה. האתר הזה הוא תרפיה אישית שלי, איפה שאני יכול לשפוך את התסכולים שלי על המדינה שפעם אהבתי. אגב, במלחמה הבאה, שהפלסטינים ישגרו טילים לישראל, והדרך היחידה להשמיד אותם תיהיה להרוס בניינים בעזה, אז תצפו שעוצמת תגובה הבינלאומית תיהיה חריפה פי מאה ממה שהיתה עד היום. כי עכשיו כשישראל בצד של הרעים, אף אחד לא יעשה לה הנחות (גם כשהיא צודקת). כמו שאומרים תאכלו את הדייסה שבישלתם לעצמכם …או שתרדו מהארץ ✈️😃 הערות שר החוץ, לפיד – יבב פה ושם למען אוקראינה, כמובן לאחר התייעצויות ואישור ממערכת הביטחון – "שלא יגידו שישראל בצד הלא נכון", קל לייבב אבל במציאות העזרה העלובה של ישראל מסתכמת במשלחת של כמה רופאים שהקימו אוהל ליד הגבול עם פולין. תנו לניו זילנד לעשות את זה. ישראל היתה צריכה למכור נשק התקפי מתקדם והרבה. ישראל נכשלה ותשלם על זה מחיר. סוריה – התירוץ שישראל במצב רגיש בגלל המחנה הצבאי הרוסי בסוריה, הוא דווקא הזדמנות מצויינת להשמיד אותו. מי שחושב אחרת – הוא פשיסט שמעריץ בריונים או קצין פחדן בצה"ל. אירן – ההתפרסות הישראלית רק תחזק אותם לתמוך באירן. דווקא הזהירות או הניטרליות תגרום לרוסים לסייע לאירן, משום שהם מריחים פחדנים, וכבריונים הם מבינים רק כוח. בפועל, "ההליכה על ביצים" בעצם משיגה מטרה הפוכה. (שימו לב ששר החוץ הפשסיט של רוסיה כינה את היטלר יהודי ועוד שטויות אחרות. במילים אחרות, ככל שישראל מלקקת לרוסיה, ככה לאירן יהיה נשק גרעיני מהר יותר).

כחלק מתהליך הלימוד וההכנה שלי לרילוקיישן, אני קורא ולומד רבות על המהלך, האתגרים והתהיות שכרוכות בכך. ישנן מספר סוגיות שאני חוקר ולומד במיוחד, שמאוד חשוב לי לקבל תמונה מקיפה ורחבה לגביהן. אחת מהן, היא סוגיית פערי התרבות בין החיים בישראל לבין החיים בחו"ל. הייתי שמח אם חברי האתר שנמצאים ברילוקיישן יוכלו לסייע. עכשיו, אני יודע שזו סוגיה ענקית, ולכן הייתי רוצה למקד את הזרקור במספר שאלות, אך לפני כן חשוב לי להדגיש כמה פרטים אודותיי: אני גר בתל אביב ועובד בהייטק. אני לא בליין גדול, וכמעט ולא יוצא בערבים, למעט פעם או פעמיים בשבוע לכל היותר למסעדות. לא מוקף בהרבה חברים ולא מחפש חיי חברה עשירים במיוחד. עושה הרבה ספורט. משפחה רגילה, 2 ילדים. יתכן שמעגל משפחתי קרוב יוכל לעבור ביחד איתנו. פחות קשורים למעגל משפחתי שני ומעלה. גר בבית פרטי, גודל בינוני. שכונה מצוינת עם בתי ספר מעולים. רמת חיים גבוהה יחסית, אך רחוק מאלפיון עליון. מחפש חיים בעלי יציבות כלכלית, שקט, שלווה ורוגע. מרגיש זרות בחיים בארץ בהרבה מובנים (מוזמנים לקרוא פוסטים שלי באתר שמסבירים על כך).   השאלות שהייתי רוצה לשאול – ואשמח אם תוכלו לענות מניסיונכם בהתחשב ברקע האישי שלי. אפשר כמובן גם רק על חלק מהשאלות. אני שוקל לעשות רילוקיישן לארצות הברית ואשמח לשמוע תובנות מישראלים שעברו לשם, אך אשמח לשמוע גם מאנשים שעברו למדינות אחרות, כי אני חושב שיש הרבה מן המשותף בחווית הרילוקיישן גם אם המיקום שונה. מהם פערי התרבות העיקריים שנתקלתם בהם כשעברתם או שאתם נתקלים בהם ביום יום בהשוואה לחיים בישראל? מהם הקשיים העיקריים שאתם חווים מבחינה חברתית-תרבותית? האם לדעתכם לאנשים כמוני יהיה מעבר חלק יחסית או שכולם מתקשים? האם חסרים לכם חיי חברה? מדוע? האם תוכלו להצביע על ההבדל ביחס לישראל? אם חסרים לכם חיי חברה, האם אתם מכירים ישראלים אחרים שסוברים אחרת מכם והם דווקא מסופקים? מי מכם שרוצה לחזור לארץ מסיבה חברתית-תרבותית – מדוע הוא/היא רוצה? מהם השיקולים? מי מכם שמספיק טוב לו אינו רוצה לחזור – מדוע? חוות דעת כללית שלכם על החיים החברתיים-תרבותיים בחו"ל, באיזה מדינה אתם חיים? האם הייתם ממליצים לכל אדם לעבור? האם הייתם ממליצים לאדם כמוני לעבור?   תודה רבה! אעריך כל התייחסות.

הייתי שבועיים בישראל. יש אנשים שקוראים לזה חופשה, ובדרך כלל אני לא נכללת בתוכם. הפעם באמת יכולתי להגיד שהייתי בחופשה, אבל זה היה מוזר. קצת רקע. חברה טובה שלי, מדנמרק, אובחנה עם סרטן השד באוגוסט שעבר. כשהיא הלכה לטיפולי כימותרפיה, הבטחתי לה שאקח אותה לטיול של שבועיים בישראל ברגע שתבריא. היא כבר שנים מחכה שאציע לה לטוס יחד איתי, ומאז נלחמה כלביאה בסרטן. בינואר הכריזו הרופאים שהיא נקיה מסרטן לאחר הכימו, הניתוחים וכל הטיפולים. השמחה היתה רבה והזמנו כרטיסים ומקומות לישון בהם ברחבי ישראל. הכל, כמובן, עם אפשרות לביטול ברגע האחרון. באמצע מרץ התחילו להסתבך העניינים והיא נכנסה ויצאה מבית חולים כל הזמן. לא רציתי להיות זו שאגיד לה לא לבוא, אבל בסוף היא הגיעה למסקנה הזו בעצמה, וכל אופי הטיול השתנה. אם אני לבד, אין לי צורך בטיול בירושלים וגם לא בים המלח, לא בצפון ולא בסיורים אקזוטיים בתל אביב. אז הזמנתי מקום בתל אביב רק לעצמי, כשבין לבין יש סדר וחגיגת יום הולדת (תמונה של העוגה שאחותי אפתה לי ממש למעלה…) עם המשפחה. הבדיקות בנתב"ג דווקא הלכו מהר ושוחררתי עוד באותו ערב, הן בשל סטטוס מחלימה והן בשל PCR שלילי. למחרת נסעתי לבקר את המשפחה בהפתעה (שהרי ציפו לי ביום ראשון, כי 24 שעות וזה), והיה באמת נחמד לראות את כולם, אחרי כמעט שלוש שנים שלא הגעתי בגלל הקורונה. מאז התמקדתי בעיקר בתל אביב. כלומר, בחדר במלון. שתבינו, כשאני טסתי מברלין בשישי בצהריים היה ש-ל-ג. כשהגעתי לישראל בערב היה מעל 20 מעלות וח-ם. ואני הרי שונאת חום ושמש ידועה… אבל, נו, הגעתי בשביל לראות משפחה וחברים, אז בקטנה. בשבועיים האלו, מלבד הגיחות המשפחתיות מחוץ לתל אביב ופגישות עם מעט החברים שעוד נותרו לי בישראל, הייתי בחדר במלון, במזגן. צדקה אחותי כשהציעה לי לקחת מלון שיהיה לי נחמד להיות בו, ולא רק לישון בו. ושתדעו, המלון הזה היה המקום הכי בטוח בתל אביב באותם הימים. ערב לפני היה את הפיגוע (300 מטר מהמלון שלי), ונוכחות המשטרה ומג"ב הורגשה בכל מקום. אבל תל אביב צחקה לי בפרצוף. נכנסתי לסטימצקי כדי לבחון ספרים, והספר "ישראלים בברלין" היה בתצוגה. בטח שקניתי, הרי צריך לדעת משהו על הקהילה שאני חיה בה, לא? אחר כך הלכתי לשבת בבית קפה בשינקין ומולי ישב איש מבוגר שקרא עיתון בגרמנית. כשחזרתי למלון, שמתי לב שמתחת יש חנות שמוכרת דונר (מאכל מסורתי טורקי שנפוץ מאוד בברלין). אפשר לשלוח את הילדה לחופשה מברלין, אבל ברלין הולכת איתה לכל מקום… ועכשיו עוד יותר ברצינות. הדבר שהיה לי הכי קשה הוא לשמוע עברית בכל מקום. בברלין, כשצצה העברית, האזניים שלי ישר מזדקפות. בתל אביב, התחרפנתי. היתה קצת רגיעה כששמעתי קצת גרמנית וקצת אנגלית באזור, אבל העברית מכל עבר הטריפה לי את השכל. והמחירים… אומייגאד… מה זה המחירים האלו? אז נכון שאני באה מברלין ואולי הסטנדרטים שלי אחרים, אבל זה פשוט לא יאומן! קפה הפוך גדול עולה 16 שקל (למרות שקיבלתי דובי באחת הפעמים), בורקס גבינה קטן עולה 7.5 שקל ליחידה (!!) וחבילת טמפונים עולה 32 שקל (בברלין אותה חבילה, עם כיתוב בעברית, עולה משהו כמו 2-3 אירו!!)!! על הקורקינטים והאופניים החשמליים בכלל אין מה לדבר. בתל אביב עשו להם שבילים מיוחדים, אבל למה להם לנסוע על השביל המסומן אם אפשר לנסוע על המדרכה, הצרה בלאו הכי? אז מה אם מישהו ימות בדרך… העיקר שתגיע לאן שצריך. איזה סיוט. בברלין הם נחשבים לכלי רכב לכל דבר, יש עליהם ביטוח וחייבים לנסוע על הכביש, ולא על המדרכה ו/או הולכי הרגל. אז עם כל התלונות האלו והביקורים המשפחתיים והחבריים, למה קראתי לזה חופשה הפעם? כי קראתי 4 ספרים במהלך השבועיים האלו. מקום העבודה שעבדתי בו בשנתיים וחצי האחרונות (ועזבתי לאחרונה, יוהו!) רוקן אותי מכל אנרגיה חיובית, וכל מה שהייתי מסוגלת לעשות בסופי שבוע זה לישון. גם בפעמים שטיילנו, תמיד ישנתי באוטו בדרך ליעד. הייתי גמורה. ופתאום – הקלה. הייתי משוחררת, לא הרגשתי שום לחץ ולא רצתי לשום מקום. יכולתי להישאר בחדר ולצפות בסרטים וסדרות ביס (לאיזה מלון אין היום טלוויזיה חכמה בשביל להתחבר לנטפליקס??), יכולתי לשבת בבית קפה ופשוט לקרוא ספר, ואשכרה להינות ולשכוח מכל הבלאגן של השנים האחרונות. לפחות זה.