המדריך שלך להגירה לחו"ל

ההתרשמות שלי מבודפשט (הונגריה)הקדמה היי לכולם, האמת שלא הייתי פעיל באתר הרבה מאוד זמן, והכתבה האחרונה שלי הייתה לפני חצי שנה בערך. פשוט לא היה לי הרבה מאוד על מה לכתוב ואני כרגע בתקופה שאני די מחפש את עצמי, אז לא יצא לי לאחרונה למצוא כל כך משהו להתמקד בו ולכתוב עליו, אז עמכם הסליחה על ההיעדרות שלי. אולי הכתבה הזאת לא תהיה סופר אינפורמטיבית או רלוונטית לכל גולשי האתר, אני גם לא יודע הרבה מאוד על הונגריה ואני לא חקרתי את המדינה על כל בורותיה, ואת בודפשט אני לא בדיוק טוב כמו את כף היד שלי (טוב, גם את כף היד שלי אני בקושי מכיר כי כירולוגיה למדתי לפני הרבה שנים וכבר שכחתי הכל). אבל מכיוון שהייתי שבוע בהונגריה, והייתי בדי הרבה מדינות אחרות באירופה אז אני כן יכול לתת חוות דעת כללית והתרשמות כללית שלי מהמדינה: 1) יוקר מחיה אם אתם מחפשים מדינה עשירה כמו דובאי או איחוד האמיריות הערביות, אז לצערי לא הגעתם למדינה הנכונה. תחפשו מאמר אחר לקרוא כי זה לא יהיה רלוונטי עבורכם, תחפשו יעד אחר. ואפילו לא צריך להרחיק לכת, המצב הכלכלי שם פחות טוב מזה של צ'כיה ופולין. כלומר, בעוד המשכורות בהונגריה נמוכות מזה של פולין וצ'כיה – יוקר המחיה שם גבוה יותר במקביל. במילים אחרות, תשלמו יותר – תקבלו פחות. לא אידיאלי, נכון? עם זאת, המצב הכלכלי בהונגריה טוב יותר מזה של רומניה ומבולגריה, אם זה מעודד אתכם, לפחות אלה שמביניכם מתכננים הגירה להונגריה (בספק אם יש פה כאלה, אבל מי יודע). אם יש לכם הרבה כסף ואתם תיירים, סטודנטים או שיש לכם שם אזרחות ואתם מובטלים – אתם תסתדרו שם בסדר גמור. לשם השוואה, בודפשט רק קצת יותר יקרה מוורשה.בין היתר, יש הרבה שחיתות במדינה, ואנשים עובדים הרבה שעות. נשמע כיף, הא? 2) מזג אוויר אני הייתי שם בקיץ, ביוני 2019. המזג האוויר היה חם ונעים. יורד גשם גם בקיץ. החורפים שם קרים אבל הרבה פחות ממדינות אחרות במזרח אירופה, כמו למשל פולין, צ'כיה ובפרט רומניה. המזג אוויר בהונגריה יכול לרדת מתחת ל0 מעלות לכל היותר. בשורה התחתונה הייתי אומר שמזג האוויר בהונגריה הוא נוח. 3) אוכל לפני שהגעתי להונגריה, יצא לי לשמוע מפה לשם שהאוכל בהונגריה הוא דווקא לא רע. יצא לי לאכול במסעדה הונגרית אחת שלקחה מחירים מופקעים, האוכל שם היה טוב, אבל להגיד שזו המסעדה הכי טובה שאכלתי בכל החיים שלי – לצערי זה רחוק מזה. לגבי הסופרמרקטים בהונגריה, הרשת הנפוצה ביותר בהונגריה הינה Spare, לטעמי הלחמים והמאפים שם לא היו טעימים ומגוון המוצרים שם היה די מצומצם. ישנם גם כמה סניפים של LDL, לטעמי זו רשת יותר טובה עם מוצרים יותר טובים ובמחירים יותר אטרקטיביים. עם זאת, ישנם הרבה מסעדות סיניות ואסייתיות בהונגריה ממש טעימות זולות, אני ממליץ מאוד! 4) חיי לילה ובילויים אין לי הרבה מאוד מה לרשום על זה כי אני לא יוצא כל כך לחיי לילה ואני פחות מכיר, אבל באופן כללי זו עיר שיש בה די הרבה צעירים ויש חיי לילה בכל ימי שבוע. 5) מנטליות כן, שמעתי הרבה דברים שלילים על האוכלוסיה שם – שהם גזענים, שונאים מהגרים, ולעיתים נוטים להתנהג בעצבנות או באגרסיביות. ידידה אינטרנטית שלי סיפרה לי שמישהו צעק עליה בתור לקופה בסופר כי היא התעכבה עם העודף, וחבר אחד אמר שזו המדינה הגרועה בעולם כי הרביצו לו בבר ללא שום סיבה. לעניות דעתי, החברים שלי לכל היותר היו חסרי מזל והיו בזמן הלא נכון במקום הלא נכון. אישית הרגשתי מאוד בטוח בהונגריה, ולא נתקלתי ביחס עוין או אלים מצד האוכלוסיה המקומית, הדבר הקיצוני ביותר שקרה לי שם זה שמוכרת צעירה שעבדה בדוכן קורטושים שעשתה לי פרצוף חמוץ כששאלתי אם יש קורטוש בטעם קוקוס. ובאופן כללי לא זכיתי למבטים אוהדים מקופאיות בסופר או עובדים בחנויות, אבל זה לא היה משהו אישי נגדי וזה לכל היותר כי העובדים שם ממורמרים ועובדים הרבה שעות בשכר נמוך, אבל לא קרה לי שמישהו צעק עליי או התייחס אליי ממש לא יפה. ולא, לרוב לא נהוג להגיד שלום/היי/תודה/בבקשה/ביי לקופאית בסופר או לנותני השירות, וגם לחיוכים וסמול טוק אל תצפו. זה פשוט עניין שבשגרה, שום דבר אישי נגדכם, תודעת השירות שם די ירודה באופן כללי. עם זאת, דבר שאפשר לציין לטובה בהנוגריה – המוסר עבודה שלהם די גבוה, כשהייתי צריך לקבוע תור למספרה, התור היה בדיוק בזמן ולא איחרו בדקה אחת. ואפילו בסופרים כמו גדולים כמו LDL, תור של 10 אנשים יכול להיות מתוקתק ב5 דקות בערך – אין סמול טוקים ובזבוזי זמן בתורים, הכל מתקתק – בעוד בישראל תור של 2 אנשים יכול לקחת 15 דקות כי המוכרת שמה מזרחית בפול ווליום, מזיינת ת'מוח לחברות הפרחות שלה בטלפון ומבלבלת ת'ביצים ללקוחות, הכל חוץ מלעבוד. בהוגריה, לפחות עובדים. ובנוגע לאנשים, אם הם חברותיים או לא – אני לא יודע לומר כל כך כי לא הייתי שם הרבה מאוד זמן, אבל הרושם שקיבלתי הוא שהאנשים סגורים ודי שומרים על דיסטנס, לא נתקלתי בהרבה אנשים שמחייכים, יוצרים סמול טוק או בניסיון ממשי לפתח אינטרקציות עם זרים, בדומה לרוב מדינות מזרח אירופה. אם כי, הרגשתי שהניכור החברתי יותר בולט ברומניה ובליטא מאשר בהונגריה. בסך הכל אפשר לומר שזו מדינה עם מנטליות מזרח אירופאית טיפוסית למעט כמה דגשים קטנים, בין היתר אלו שציינתי. מבוגרים עלולים להימנע מאינטרקציה עם אנשים זרים או להתעלם מכם בגלל שהם לא יודעים אנגלית והם מרגישים לא בנוח, לדוגמא, כאשר שאלתי הונגרי במספרה אם הוא יכול לספר אותי, הוא אמר שהוא מצטער ולא יכול לעשות זאת כי הוא לא מדבר אנגלית. זה לא עניין של גסויות, אבל חלק לא מבוטל מהמבוגרים ימנעו מאינטרקציה באנגלית. סיכום אני אישית לא הייתי ממהר לארוז את החפצים ולהגר להונגריה. הונגריה לא המדינה הגרועה ביותר או הנחשלת ביותר במזרח אירופה, המצב הכלכלי שם טוב מזה של בולגריה ורומניה, המזג האוויר בה נוח והיא יחסית ליברלית, מערבית ויש בה הרבה זרים, אבל היא רחוקה מאוד מלהיות המדינה המוצלחת ביותר. ההתרשמות שלי מהונגריה, שזו מדינה די עניה (מדינה יקרה יחסית, משכורות נמוכות), תודעת שירות בינונית לכל היותר, אנשים ככה ככה – הם כן די מנומסים, אבל חסרי שביעות רצון מהמצב הכלכלי וקשה להגיד שהאנשים שם חברותיים ומאושרים בצורה קיצונית, בכל זאת, הם די נתקעו עם המנטליות הקומוניסטית שאישית אני פחות מתחבר אליה. האוכל בהונגריה הינו בינוני לכל היותר, למעט האוכל הסיני אני לא מצאתי שם הרבה מאוד מה לאכול.בשורה התחתונה, לא הייתי ממליץ, יש אופציות יותר טובות באירופה, ומחוץ לאירופה. אבל הונגריה בהחלט מחייתית. כלומר, הישרדותית… אני לא הייתי מחוץ לבודפשט, אבל שאלתי הונגריה אחת במפגש החברתי שהייתי בו והיא אמרה לי שהערים מחוץ לבודפשט הרבה יותר יפים ונקיים. מהחוויה שלי בבודפשט יש הרבה הומלסים והרחובות לא נקיים, אז ככה שאני נוטה להסכים איתה.

מעשה שהיה, כך היה: חצי שנה לפני שעזבתי את ישראל, עזבתי את העבודה הנפלאה שהיתה לי והתחלתי לקבל דמי אבטלה. בתור 75% מהמשכורת זו היתה קצבה יפה מאוד, כך שלא דאגתי יותר מדי.כשביטלתי את התושבות שלי וידאתי עם ביטוח לאומי שלא נשארו שום חובות ושום בעיות באופן סופי, ושני הצדדים יכולים לסגור את חשבון הבנק בישראל ולומר שלום לתמיד.עברתי שלוש שנים נפלאות ללא ביטוח לאומי. לא שילמתי, לא הציקו לי. שתיקה. ואז- לפני 3 חודשים בערך, אמא שלי מתקשרת אליי שהגיע מכתב מביטוח לאומי. מוזר. למה שביטוח לאומי ישלחו לי מכתב בכלל? מבחינתם אני לא אמורה להיות קיימת יותר, נכון? אז זהו, שלא.מסתבר שלאחר ביקורת שנמתחה על המוסד לביטוח לאומי, החליטו שם לערוך חישוב מחדש של כל הקצבאות שקיבלו כ-ו-ל-ם ומסתבר שיש גם כאלו שהתברר שמגיע להם הפרשים. אני הייתי אחת מברי המזל שהפרשים בסך של 1,400 ש"ח הגיעו להם. אממה? כן, ניחשתם יפה. עכשיו יש בעיה איך להחזיר לי את הכסף כי בשביל ביטול תושבות הייתי צריכה לסגור את חשבון הבנק שלי בישראל. שלחתי מכתב יפה ונחמד באתר האישי של ביטוח לאומי, בו הסברתי בדיוק את המצב ואמרתי שאני מבקשת לשלוח את הכסף לחשבון של אמא שלי. צירפתי צילומי תעודת זהות, פרטים – הכל.תשובה הגיעה לא הרבה זמן אחרי, וכמובן, בקשתי נדחתה. אין חשבון על שמי בישראל – אין החזר כסף.לי עלו הטורים מאפס למאה בחצי שניה. הרי זה כסף שמגיע לי, נכון? הרי אתם דרשתם שאסגור את חשבון הבנק שלי בשביל ביטוח תושבות, נכון? לאן יגיע הכסף אם לא חוזר אליי?שאלות טובות. אחרי שנרגעתי קצת, כתבתי שוב מכתב, פירטתי שוב את הנסיבות וביקשתי לשקול שוב את העניין כי יש לי רק חשבון בנק גרמני.להפתעתי הרבה מאוד מאוד, קיבלתי אחרי שלושה ימים תשובה מביטוח לאומי: "אנא העבירי לנו את פרטי חשבונך בגרמניה ונעביר לשם את הכסף". חשבתם שכאן זה נגמר? ממש לא.הורדתי את הטופס שביקשו מהאתר, מילאתי את הפרטים ובעודי קטנת אמונה (שהרי מדובר באחד הגופים הכי לא יעילים ושנואים במדינת ישראל) – שלחתי אליהם את הכל.כמה ימים לאחר מכן קיבלתי מייל (לביטוח לאומי השארתי מייל ממזמן, אז הם משתמשים בו די יפה) ממנהלת מחלקת אבטלה ברחובות, שם הכתובת הרשמית שלי במרשם האוכלוסין. ראיתי מייל מביטוח לאומי וכבר התחלתי להתעצבן, כי בטח מצאו עוד איזה תירוץ להגיד לא ו/או לבקש עוד טפסים וניירות. אבל לא! המייל מהמנהלת, שנקרא לה לצורך העניין מאיה (אני משאירה את שמה האמיתי חסוי למען פרטיותה) המם אותי.היא כתבה שהיא עוקבת באופן אישי אחרי הטיפול בי, ושהם לא נתקלו מעולם (לפחות אצלה במחלקה) בצורך להעביר קצבאות או החזרים לחו"ל וזה לוקח קצת זמן אז היא מבקשת שאתאזר בסבלנות, אבל הכל מטופל על ידה.זה מדהים כמה שדעתי השלילית על המוסד לביטוח הלאומי (ומי שקורא מתמיד של האתר יודע את זה יפה מאוד) השתנתה באותו הרגע (לפחות עד הפעם הבאה שיקרה משהו בעייתי, כמובן). המנהלת עקבה, שלחה מיילים עם בקשה לעדכון כשהכסף מגיע לחשבון שלי, הרגיעה אותי שבאמת הכל מטופל, והנה – הכסף הגיע לפני יומיים לחשבוני בגרמניה. אז כל הכבוד למוסד לביטוח לאומי, שלמרות שבדרך כלל בא לנו להוריד למישהו שם כאפה, יש אנשים טובים שמנסים בכל כוחם למגר את הדעה הזו שלנו. והכי כל הכבוד למאיה, מנהלת המחלקה. עשתה לי את היום 🙂 לפעמים קורים ניסים 😉

הנה משהו שלא ידעתם עליי: יש לי פטיש לדברים שקשורים למזרח גרמניה לשעבר. במסגרת הפטיש הזה התחלתי לכתוב סיפורים קצרים, על בסיס סיפורים ששמעתי מאנשים שאני מכירה. הסיפורים הם על החיים שלהם, ממזרח ומערב לחומת ברלין. הסיפורים ששמעתי עד כה מרתקים, ואני מקווה לפרסם את כרוכת הסיפורים בקרוב. בינתיים, ספוילר לאחד הסיפורים 🙂 לפני שבועיים חברתי לאחד מחבריי, קלאוס, שגר בזמנו במערב ברלין. כשהחומה נפלה הוא היה בן 20, והוא בעצם נולד לעובדה שהחומה וההפרדה הן מציאות מוגמרת, ואף אחד לא מאמין שהחומה תיפול אי פעם, ובוודאי שמזרח גרמניה לא תקרוס. עבור כולם – ממזרח ומערב – כל דבר אפשרי, חוץ מהדברים האלו. אבל לפני שאספר על הסיור שקיבלתי, אתן כמה עובדות על היום ההוא, ב-9.11.1989. מזרח גרמניה סבלה ממכה של עריקות עוד משחר ייסודה, אך בשל יחס נוקשה מהשלטונות (לדוגמה, יורים במי שתופסים אותו, כולאים, מענים וכו') אנשים נרתעו מלעבור את הגבול בין הגרמניות. בשנות השמונים המאוחרות התעורר הזרם מחדש, והתחילו מחאות גדולות כנגד השלטון.ב-9 בנובמבר 1989 החליט הפוליטביורו של מזרח גרמניה לתת הקלות נסיעה לאזרחי המדינה, וכינסו מסיבת עיתונאים על מנת להודיע לכולם. אבל מה? מי שנתן את ההודעה, גונתר שבובסקי, לא היה בישיבת הפוליטביורו ומההודעה השתמע כאילו מזרח גרמניה פותחת את גבולותיה, כשבעצם רק הוכרז על הקלות בנסיעה לאזרחי המדינה. ההודעה ניתנה ב-18:50. ב-18:53 עיתונאי שאל ממתי הגבול יהיה פתוח ושבובסקי עלעל בניירותיו. משלא מצא תשובה לשאלה, הוא פשוט אמר "מיד." העיתונאים באולם מלמלו ודיברו אחד עם השני, והראשונים שיצאו עם ההודעה שמזרח גרמניה פתחה את גבולותיה היו AP. לקראת שמונה בערב כבר התחילו להתכנס עשרות מזרח גרמנים ליד מעברי הגבול העיקריים בברלין. לקראת חצות המספר כבר הגיע לאלפים, שדרשו לפתוח את המעברים.השומרים לא ידעו מה לעשות, כי לא רצו לירות באלפים, וגם כי היה ברור שמשהו קרה, ובשלב כלשהו ניתנה ההוראה לתת להמונים לעבור (ולהחתים את הדרכונים שלהם בחותמת שחורה, שלא יוכלו לחזור).  כל נקודות מעבר הגבול הוצפו במזרח ומערב גרמנים שרצו להיות חלק מהרגע ההיסטורי, אבל התמונה הזכורה לכולם היא זו משער ברנדנבורג. הנה, בשבילכם, הבאתי עוד כמה 🙂 אחרי הרקע הקצר הזה (תאמינו לי שזה קצר, אני מסוגלת לדבר על זה שעות), נחזור לסיורנו. יצאנו בבוקר לכיוון שפנדאו (שכונה במערב ברלין), וטיילנו לאורך האזור בו הייתה ממוקמת החומה. עברנו במקומות שפשוט לא ניתן להעלות אפילו בדמיון שהייתה שם חומה, או מדינה אחרת. כך, למשל, עצרנו בנקודה מסוימת ויצאנו מהאוטו להשקיף על הנוף. קלאוס אמר לי שזו נקודת חומה מוכרת. עברנו את הכביש ומולנו עמק קטן, ירוק, נחמד. באמצע היו שני שבילים, שנראו כמו כבישים צרים שעבר עליהם הרבה, אבל בסך הכל נראה שלו מאוד. יש בתים מימין, בתים משמאל, אפילו בית ספר קטן. אנחנו מסתכלים סביב ואז קלאוס מצביע לשביל הראשון ואומר: "רואה? כאן הייתה החומה המערבית." ואז הוא מצביע לכביש המקביל לו ואומר "וזו החומה המזרחית. בין החומות עבר הפטרול של המזרח-גרמנים."אתם קולטים? מי שגר במערב יכול היה לעמוד ולהסתכל על החומה בלי חשש שמישהו יירה בו, ובמזרח לא היו יכולים אפילו להתקרב לאזור. חזרנו לאוטו והמשכנו קצת הלאה. בכביש הראשי מתנוסס לו שלט, ואנחנו עוצרים לצילום. בנקודה זו התאחדו הגרמניות בשעה 00:32. תארו לעצמכם שאתם עומדים במקום ואתם יודעים ששם התרחש אירוע היסטורי. כמה הזדמנויות כאלו יש בחיים? כאן, ממש כאן. בנקודה אחרת שעצרנו, פסטורלית אף היא, נראו בתים חדשים ונחמדים בצד אחד, והכביש בצד שלנו. באמצע עבר שביל שנראה כמו שביל לאופניים, או הולכי רגל. מסתבר שזה היה השביל בו עבר הפטרול באמצע החומות. כאן, מולי. כאן עברו החיילים המזרח-גרמנים וכאן ירו באנשים שניסו לעבור את החומה, אבל הבתים מכסים כיום את כתמי הדם. עוד נקודת עצירה הייתה בשביל פטרול נוסף. הפעם- החומה בתוך יער. נסו לדמיין לעצמכם, למה להכביר במילים. אחר כך נסענו לאגם שליד. קלאוס הבטיח שגם שם יש מה לראות, כי המזרח-גרמנים הציבו את הגבול גם באמצע האגם. החומה עברה בפארק שליד וממש לתוך המים. פעם זה היה אמיתי לחלוטין, היום צריך לדמיין, אבל לא בטוח שנצליח להבין איך זה נראה. הסתכלתי על האגם, על פס החומה שלידנו, ושוב על האגם. מי שם גבול באמצע אגם?? (מזרח גרמניה) השנה חוגגים שלושים שנה לנפילת החומה. שלושים שנה. לפני שלושים שנה ברלין הייתה מחולקת בין שתי מדינות. היום אפשר לעבור מצד לצד, לא צריך לעצור את הרכבת באמצע, אין מעברי גבול. אנשים במזרח גרמניה יכולים לדבר בחופשיות, לא לחשוש מהשטאזי ולהיות בעלי הבתים של עצמם. פעם זה היה בלתי נתפס. היום זו המציאות.