המדריך שלך להגירה לחו"ל

שש שנים בצרפת, וזה הזמן לעשות מעין סיכום עד כמה השתנתי. מצד אחד, כמו כל מהגר או מהגרת, עדיין יש דברים שאני מתקשה להבין, ואולי גם בחיים לא אבין, אבל זה לא גורם לי מבוכה וזה לא מונע ממני להשתלב בחברה. אפילו מצאתי צרפתים שחושבים כמוני. מצד שני, יש דברים שאימצתי, שלא חשבתי עליהם בארץ. הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן. 10 הרגלים שכניראה בחיים לא אבין : 1. הכנת אורז כמו שמכינים פסטה כשראיתי בפעם הראשונה איך השותף הצרפתי מכין אורז, חשבתי שאני עומדת להתעלף. הוא שם אורז בסיר, שם מים בלי למדוד בכלל, בישל איזה 10-15 דקות ואז סינן את זה במסננת. מה ! עד עכשיו אני לא מבינה את זה, איך אפשר להכין אורז טוב ככה ? איך אפשר למדוד את מידת הבישול ? איך לעזאזל האורז לא עובר דין החורים הגדולים של המסננת ? למה. פשוט למה ?! וכשהראתי את השיטה הישראלית להכנת אורז, הסתכלו עליי מוזר. בכל מקרה, אני ממשיכה תמיד לבשל אורז כמו שצריך : לטגן אותו קצת בשמן עם תבלינים, ועל כל כוס אורז 2 כוסות מים. לבשל עד שכל המים מתאדים תוך ערבוב קבוע, להוריד מהאש, לכסות עם מכסה ומגבת עוד 10 דקות וVoilà ! 2. לשתות מים מהברז של השירותים בשירותי הבנות באוניברסיטה, אני מסבנת את הידים ושוטפת כמו שצריך, ובידיוק סטודנטית נכנסת עם בקבוק מים ו… ממלאת מהברז ליד. בפעם הראשונה הייתה לי תחושה כלכך מוזרה בגרון, שכל פעם חוזרת שאני עדה למחזה הזה. בין הרצון להקיא לגרון דואב בגלל דלקת. ואני כל הזמן רואה את זה, אפילו פעם אחת המרצה ביקש ממני למלות לו מים בברז (הוא ציין בשירותים)… כמובן שצייתי, אב עד עכשיו אני מתקשה להבין את זה. לקח לי אולי שנה להתחיל לשתות מים מהברז בלי להרגיש סלידה. אבל מהכיור בשירותים ? בחיים לא. 3. להגיד שלום (כן כן) זה נשמע מטומטם, אבל עדיין קשה לי עם זה שאנשים שאני לא מכירה אומרים לי שלום. אני מתחילה להכריח את עצמי, כי קיבלתי לא מעט הערות שזה לא מנומס. אבל אני לא יודעת אם זה נובע מביישנות, או מעצם העובדה שזה מרגיש לי עדיין מוזר 4. (מתחיל להיעלם מאז הקורונה) העקשנות של להשתמש בדואר (בתשלום) במקום במייל (חינם) הטלפון הישן שלי התחיל לגסוס ב-2021, והחלטתי להשתמש סוף סוף בביטוח שדחפו לי. התקשרתי אליהם והכל טוב ויפה עד שהפקיד אומר לי "תשלחי את הטלפון בדואר". ואני כזה "רגע, רגע, רגע, שמעתי נכון?". היה מדובר על גלאקסי S7, טלפון שעלה לי 500 יורו שקניתי עוד כשזה היה בשימוש. אז כן, אני לא מבינה את הקטע של לשלוח אותו בדואר, במיוחד שיש גנבות (כבר כמה פעמים גנבו לי חבילות, מזל שקיבלתי החזר כספי). אני סירבתי כמובן ואומרת שאני רוצה ללכת לסניף קרוב בכדי לתת את הטלפון ביד, ושיתנו לי טלפון חלופי כפי שהבטיחו לי שאפשרי. הפקיד אמר שזה בלתי אפשרי ושזה דרך הדואר. אמרתי לו "טוב, אני מבטלת את הביטוח", והרגשתי כזה כעס וחלחלה שגנבו לי ככה 130 יורו על משהו שבכלל לא ברור איך שהוא עובד. וגם מה אעשה בלי טלפון ? בלי שיחות ? מאז אני לא לוקחת ביטוחים כאלו, ואני עברתי לטלפון יד 2. יש בצרפת פלטפורמות מקצועיות שמוכרות טלפונים משומשים שהם כמו חדשים, הם מתקנים אותם והכל, זה לעיתים אפילו חצי מחיר. את הטלפון הבא שלי אני אקנה אצלם, ובלי ביטוח מעפן. בנוסף, כשבאתי ב-2017, אני זוכרת הייתי צריכה לרוץ בין הספרייה ולדואר בכדי לשלוח מלא מסמכים לכל מיני רשויות, לשלם כסף על כל שליחה בגלל שהם "סירבו לקבל את זה במייל". יאמר לטובת ה"מגיפה", שמאז הצרפתים התקדמו, ועכשיו ניתן לשלוח כמעט הכל דרך האתר או האינטרנט. תודה לאל. אבל חוץ מהקטע של הביטוח טלפונים, שאת זה הם מתעקשים שתשלחו בדואר. ועדיין מידי פעם ממליצים לי, לשלוח דברים בדואר למקרה ש… ואני פשוט עונה להם "למה אני צריכה ללכת לסניף דואר, לעמוד בתור ועוד לשלם דמי משלוח, כשאני יכולה לעשות את אותה הפעולה בחינם, מהבית שלי, ובמהירות ?" ובדר"כ אין להם מה להגיב לזה. 5. הצורך הטבעי שלחתן כמה מאכלים רק אחד עם השני זה סוג של OCD שנתקלתי בו רק בצרפת. יש כמה מאכלים שצריך לאכול אותם רק לצד מאכל אחר, כמו אורז עם דג, עוף עם צ'יפס… אני מתקשה להבין את זה. ואם אני אוכלת אורז עם עוף, ישלחו אותי לכלא ? חחח גם יש להם סוג של "סלט" שאני מתקשה להבין מה טעים בו, גזר מגורד. זה פשוט מגעיל אותי, והם פשוט חייבים לדחוף את זה תמיד בתור מנה ראשונה. במיוחד את הקנויים, שזה כבר מלא במים ובטעם של חימצון. איכ. אני גם ככה שונאת סלטים, ובצרפת הבנתי עד כמה. כל הסלטים שלהם נראים כמו קיא. אכן, צרפת היא חזקה בגסטרונומיה, אבל מבחינת סלטים, לא רק שמעולם לא אהבתי, זה אפילו לא נותן חשק לטעום. 6. לאכול ארוחת ערב ב-8-9 בערב שמתי לב שהרגל שלי לאכול ארוחת ערב בין 5 וחצי ל-6 נחשב גרמני ! אה. לא ידעתי שככה נהוג בגרמניה, אבל מה שכן, תמיד אמרו לי שאני אוכלת מוקדם. מה לעשות שבין השעות האלו אני מתחילה להיות רעבה ? בצרפת לרוב אוכלים בין 8 ל-9 בערב, וזה משהו שאני לא מצליחה להבין. בשעות האלו אני כבר עייפה, ובאמת אין לי כוח להתחיל לבשל, אפילו לחמם פסטה. כל מה שאני רוצה זה לנוח. 7. לפתוח חלונות כשיש שרב איך מבדילים בין אדם אינטלגנטי למטומטם ? בזמן שרב, רואים איזה בית הוא עם תריסים סגורים, ואיזה בית עם חלונות פתוחים. בכל גל חם, אני רואה תופעה שאני מעולם לא מצליחה להבין, מלא בתים עם חלונות (ואפילו דלתות) פתוחים לחלוטין ! ומהניסיון האישי, לא מדובר על אנשים שאוהבים חום. אלא על כאילו שרוצים "לאוור" ואז הם מתלוננים שחם להם ולא משנה כמה הם מאווררים, הם לא מצליחים להתרענן. מן הסתם כשפותחים חלון ב-40 מעלות בחוץ איך אפשר לקרר את הבית ?! מצד שני, אפילו בשרב, אם לא גרים במרכז העיר, יש רוח קרירה ובלילה הטמפרטורות יורדות אפילו ל-17 מעלות ! מה שאני עושה כל קיץ (ואת העצה הזאת קיבלתי מצרפתים, אגב, כי אין מזגן), אני ישנה עם חלון פתוח ושמיכת פוך (זה כמו לישון עם מזג בארץ) ודוחה יתושים. בבוקר מוקדם, בסביבות 6-7 אני סוגרת את כל החלונות והתריסים בבית, והבית נשאר קריר ונעים במהלך כל התקופה החמה. יש לחדש כמובן את הפעולה כל ערב. 8. העדפה של הרוב הגדול של הבנות להסתובב עם קארה ידוע שזה באופנה הצרפתית להסתובב בקארה, וזה לא סטריוטיפ, באמת מלא בנות מסתובבות עם התספורת הזאת פה. הבעיה היא שלי זה לא מחמיא ! מה שכן, שמתי לב שיש גם לא מעט שמסתובבות עם שיער ארוך, אז כן, האופנה בקארה עדיין קיימת, אבל שמתי לב שזה יותר במעמדות החברתיים העמידים יותר, ואפילו שמה, שמתי לב לכמה בנות עם שיער ארוך. אופנה נשארת אופנה. 9. אכילת צדפות והתלהבות מזה כאילו זה זהב כשהגעתי לצרפת גיליתי מאכל שידעתי על קיומו, אבל שמעולם לא הצלחתי להבין מה מלהיב בו, מאכל שמזכיר לי את הנזלת של סבתא שלי, צדפות. לא משנה כמה ישלמו לי, בחיים לא אטעם את הגועל נפש הזה. לא מבינה מה כולם מתלהבים מזה, למה בכל פעם שזאת העונה אנשים קופצים על חנות הדגים הקרובה או על המחלקה בסופר לקנות את זה ? למה זה האוכל הכי נפוץ על שולחנות חג המולד ? מה טעים בזה ? אני לא מצליחה להבין, באמת שלא. 10. התלהבות לא מובנת מהמחוז ברטני (Bretagne) צרפת מדינה מהממת, עם מלא סוגי נוף שונים – ים, הרים, כפרים ומישורים. יש מה לראות בכל מקום, ליטרלי בכל מקום, תמצאו טירה נטושה, כפר ציורי שעמד מלכת ומישורים שיצאו מציור של ואן גוך (זה יותר נכון הוא שקיבל השראה מהמראות הללו). לא סתם צרפת נחשבת בין המדינות הכי יפות בעולם, ואילולא הבניינים בסגנון קומוניסטי של שנות ה-50, היא הייתה כניראה המדינה הכי יפה בעולם בעיניי. אבל מה שכן, כמו שלישראלים יש את אילת, לצרפתים יש את בריטני. זה המחוז האהוב והנפוץ ביותר בשביל החופשות. במהלך הקורונה, מלא אנשים קנו שמה בתים ועברו לגור שמה (בזמן שהמשיכו לעבוד מהבית לרוב בשביל חברה פריזאית, מה שיצר לאחר מכן מלא קייסים מול בית המשפט בעקבות פיטורין של עובדים שלא רצו לחזור לפריז). באמת שאני לא מבינה מה כלכך מלהיב ומיוחד במחוז הזה (כמו שאני לא מבינה מה מתלהבים מאילת !). כן, הוא יפה, הוא מלא בהיסטוריה. אבל הוא לא קורץ לי. קודם כל, זאת מלכודת תיירים, זה מפוצץ באנשים כל השנה. מצד שני, זה אחד המחוזות בו דגים בו צדפות, ועל זה צרפתים חולים. אז כן, ללכת למחוז בו אפשר לאכול הרבה צדפות, לא תודה. מעדיפה איזור כפרי בו אני יכולה לאכול בקר או כבש טוב. זה גם גרם לי להבין עד כמה אני בן אדם של כפרים ומישורים. כבר ב-2016 כתבתי פה פוסט שאני שאני לא סובלת חום ושמש, ושאני אף פעם לא הולכת לים. זה לא השתנה, כי בכל פעם שאני מסתובבת על החוף, יש לי מחלת ים נוראית, אני לא סובלת דגים ומאכלי ים כי רק מלהריח את זה ישלי סחרחורות וכאבי ראש, ואפילו האף מתנפח ! אז כן, ישלי מחלת ים קשה ורגישות. לכל אחד יש העדפות שלו, וכשמהגרים, צריך לדעת לבחור מדינה שתוכל גם להתאים לגוף שלנו (כך אני יודעת שבחיים לא אוכל לחיות על אי, מבחינת אקלים ואוכל, זה לא ילך, אני אסבול ואמות מרעב חח). אבל המחוז הזה אשכרה זוכה לקבוצות שלמות עליו, לממים, למזכרות בסגנון של "גאה להיות תוצרת ברטני" וכד'. כן, הייתה הגירה גדולה מהמחוז הזה, של פועלים, לפריז, במהלך המהפכה התשיעתית, כמו מכל צרפת. אבל אלו האנשים שעושים הכי הרבה רעש, רק אותם שומעים. אני אישית לא כזה מחבבת אותם, והם אפילו מרגיזים אותי. למה ? הם ממש מזכירים לי את הציוני הממוצא, שאומר "אין לי ארץ אחרת" גם אם הוא גר בחו"ל, ושלא מפסיק להשוויץ ולהתלהב עד כמה הוא מה"עם הנבחר", אותו דבר האנשים מהמחוז הזה. בכל הזדמנות, הם חייבים לציין את זה שהם מה"העם הברינטי הנבחר". בפעם הראשונה, הרגשתי שמצאתי את אותה התופעה בחו"ל, הייתי בהלם. המחוז הזה אפילו רצה כמה פעמים לקבל עצמאות מצרפת, ועד המהפכה הצרפתית, הוא זכה לפריבילגיות ספציפיות ולשלטון עצמאי, תחת חסות מלך צרפת. זה כמו הקטלוניה של הספרדים, אילת של הישראלים (רק שאילת לא רוצה עצמאות). בעיקרון, אני לא מצליחה להבין על מה המהומה, כן, עדיף לגור שמה מאשר מישראל, אבל המחוז האהוב עליי זה דווקא פיקארדי. והאנשים שמה חמים, נחמדים וצנועים. ויש גם לא מעט מהם שהיגרו לפריז במהלך השנים, זה רק טיפה צפונה יותר. והם לא משוויצים כל היום עד כמה הם גאים לבוא משמה.   הרגלים שאימצתי : 1. להתלונן על איחור של רכבת שבאה כל 5 דקות, בזמן שבארץ זה כל חצי שעה למרות הבעיות הרבות בתחבורה הציבורית, התחבורה הציבורית בישראל לא מגיעה לקרסול של זאת הצרפתית. כשמרתגלים לכך שהמטרו מגיע כל 3-5 דקות, ושהרכבת מחוץ לעיר כל 10 דקות בשעות עומס, לפתע כשיש איחור קטן, זה נעשה בלתי נסבל ! 2. הרבה חופשים צרפת ידועה כאחת המדינות עם ההכי הרבה חופשים. בכל פעם יש חופש, כמעט בכל חודש. כל הזדמנות היא לחגיגה, ליציאה לחופשה, להתנתקות מהכל. בהתחלה לא הצלחתי להבין, כי בגלל סופשים של 3 ימים הייתי צריכה לחכות יותר למשל בכדי ללכת לרופא או בכדי לקבל תשובה מעבודה. אבל עם הזמן, מתרגלים, וכשאנחנו בצד הצרפתי, קשה להיפרד מזה. גם ככה אחת הסיבות שעזבתי את הארץ, היא העובדה שמתייחסים אלינו כעבדים, כל היום רק עבודה, עבודה, עבודה, ואין הרבה חופשים. לעבוד מסביב לשעון, ועוד להיתקע בפקקים. לא תודה. מעדיפה את הרוטינה הצרפתית של לעבוד 7 שעות ביום, לקחת כל שעה הפסקת קפה עם הקולגות ולחזור הביתה ב-5, עם זמן פנוי לכל הערב ! 3. להיות ישיר וכנה בהכל, גם אם זה לא נעים הרוב הגדול של הצרפתים הם לא צבועים, הם אומרים ישר בפנים גם מה שלא מתאים. כמובן שאני לא מכלילה, ונפלתי על לא מעט צבועים וטחחנים, זה בכל חברה ככה, אבל הרוב הגדול לא. כשחברה שלי שלחה לי סמס שבו היא מודה שהיא ממש נעלבה ממשהו שאמרתי (ובכלל לא בכוונה להעליב) הרגשתי כאילו תקעו לי סכין בגב. לא הבנתי מאיפה זה בא. אבל כן, אמרתי לה קודם כל שאני מצטערת, שלא התכוונתי להעליב, והודתי לה על הכנות שלה. אבל היא לא היחידה, הרוב הגדול ככה. לא מרוצים, ישר אומרים זאת. אני גם הפכתי לכזאת, עם הזמן. 4. לאכול פיצה והמבורגר עם סכין ומזלג ב-2017 בקפיטריה של האוניברסיטה ראיתי סטודנטית מתענה לחתוך פיצה עם סכין באיכות גרועה. הרגשתי קצת רחמים עלייה, אבל חודש אחריי, מצאתי את עצמי באותה סיטואציה. לאכול עם הידיים זה לא מנומס. ואני שמחה מההרגל החדש הזה, כי הידיים נשארות נקיות, ואפילו זה הסתיים בכך שאנשים שאוכלים עם הידיים מגעילים אותי. במיוחד שהם לא שותפים אפילו ידיים אחרי. אז כן, הצד האירופאי יצא בי, כי גם במשפחה שלי גם ככה היו תמיד אוכלים הכל עם סכין ומזלג, ובגלל שהסתכלו עליי מוזר, התחלתי לאכול המבורגר ופיצה עם הידיים. אבל מה שאומרים, בצרפת חזרתי לשורשים. 5. אובססיה להיסטוריה, ידע כללי ודיבור צרפתית נכונה ורהוטה (טוב כבר היה לי את זה) לא נדיר למצוא בכל פוסט עם טעות קטנה בצרפתית, לפחות מורה לצרפתית בשקל 90 שאומר "קודם כל תלמד לכתוב בצרפתית לפני ש…" שמקבל מלא תגובות שיוצאות עליו. אז כן, צרפתים הם פנאטים לשפה שלהם, ומבחינתם, מי שלא יודע לכתוב ולדבר נכון, מבייש את השפה. אומנם, זה לא מונע מכך שאפילו בתואר שני, כמעט לכל הסטודנטים היו שגיאות כתיב (ולי כמעט ולא !). מה שאני אוהבת פה, זה שהתרבות וההיסטוריה היא בכל מקום. ללכת למוזיאון בסופ"ש, יש על כל פיפס. מוזיאון ההיסטוריה של פריז, מוזיאון הצבא, מוזיאון המאה ה-17, מוזיאון ימי הביניים, מוזיאון הגבינה… כלכך הרבה מוזיאונים, ועל נושאים שבחיים לא תיארתי ! ולא לדבר על הטירות שפתוחות למבקרים, ומלא פעילויות בחינם או בגרושים. יש מה לראות, ומה לעשות, בלי להוציא הון תועפות. וכן, מעניין אותי יותר לדעת איך אנשים חיו במאה ה-18 בצרפת מאשר שיחפרו לי עוד פעם על ציונות במוזיאון בארץ. גם הצרפתים מאוד רגישים לידע הכללי שלך, ומי שלא יודע דברים בסיסיים, כמו איזה מי הקים את הרפובליקה החמישית ואיזה מלך בנה את וורסאי, נחשב בור. 6. Raclette ! זה לא כשר, אבל למי אכפת. היישר משוויץ, מסורת שהצרפתים אימצו וגאים בא. איך שהטמפרטורות יורדות ומוציאים את הסוודרים מהארון, נפתחת עונת ה"רקלט". השם בא ממגב, כן. רקלט בצרפתית. חברים מתאספים סביב השולחן ומטיחים גבינה בעלת אותו השם, שהם שופכים על נקניקים ותפוחי אדמה. האמת בהתחלה לא הבנתי מה מלהיב בזה, אבל כשטעמתי, זה באמת טעים. זה נחמד, מדברים, צוחקים, ונהנים. יש יותר טוב ? 7. להתלונן, לקטר, להתבכיין אומרים זאת גם על הישראלים, אבל צרפתים הם לא כאלו שונים. כל היום מתלוננים, כל היום מתבכיינים ומקטרים. זה הרגל רע, אבל אני כבר בארץ הייתי כזאת. אז לא כזה הרגשתי שונה ומנוכרת. אפילו מישהו אמר פעם, כשבן אדם מתחיל לקטר, רואים שהוא השתלב בחברה הצרפתית. 8. לשים חצאיות וגרביונים בארץ בחיים לא הייתי לובשת זאת. מצד אחד כי חם מידי, מצד שני, אם מישהי לובשת חצאית, היא הרי ישר תחת הקייס "דתייה". בצרפת זה פשוט באופנה, ויש מלא מבחר של חצאיות יפות. בישראל לא רק שאין מבחר, אלא זה גם מכוער וזה רק בשביל "צניעות". בצרפת זה בשביל האלגנטיות. 9. לאכול איכותי, מקומי ; לשלם יותר בשביל פחות אבל באיכות גבוהה יותר עוד מסורת שבאה מהבית שגילית בצרפת, לקנות בשוק תעשייה מקומית, לאכול איכותי, גם אם פחות, ולאכול מגוון. תודה להורים ולסבים שהרגילו אותי מגיל קטן ללכת לשוק, לבשל ולאכול אוכל ביתי ולתת העדפה לתוצרת מקומית. בישראל זה לא כזה נפוץ, בצרפת זאת דרך חיים. אין יותר צרפתי מלעשות קניות בשוק של יום רביעי ושבת ! 10. Second degré (ציניות) מה שנקרא "מדרגה שנייה" בצרפתית זה בעצם לדבר בציניות, להגיד משהו שהוא לא נכון, למרות שמתכוונים לההפך. למשל כתבה של "10 סיבות למה לא כדאי לנסוע לבקר בבלגיה" תדבר על למה הכי כדאי. זה משהו שכבר היה לי קצת בגנים, אבל גיליתי שבצרפת זה באמת חלק מהשפה ומהתרבות. שמתי לב שזה כבר כלכך נהפך לחלק ממני, כשפרסמתי את המאמר "צרפת מדינה אנטישמית". חלק מהתגובות אמרו לי שהם בהתחלה לא הבינו את הכותרת, ושהם ממש הופתעו מלראות אותה. לא הבנתי בהתחלה מה לא ברור, הכותרת היא בציניות, וכשקוראים, מבינים שההפך הוא הנכון. אבל מסתבר שזה כבר החלק הצרפתי שחילל לי לתודעה, ושללא צרפתים זה לא מובן מאליו להשתמש בטריק השפתי הזה. לכן שיניתי את הכותרת בכדי לא לבלבל יותר את הקוראים.   מאמר שלי חוקים שלי : יש לכם זכות לא להסכים איתי, אבל יש דרך להגיד זאת בלי לרדת לרמות נמוכות. תגובות נאצה ותגובות שמטרתן רק לרדת על כותבת המאמר בלי שום צפי לדיון מעמיק לא יאושרו. זה כולל גם הבחנות פסיכיאטריות בשקל 90, וכל מיני שירותים פסיכולוגים מאנשים שמעולם לא שמו את רגליהם בפקולטה לרפואה / פסיכולוגיה. למי ששכח, "לשון הרע" (יש המכנים גם "הוצאת דיבה") הוא למעשה כל סוג של תוכן או מסר שעלול לפגוע בכבודו או בשמו הטוב של אחר: אדם או תאגיד (חברה, עמותה וכו'). לדוגמא : להשפיל אדם בעיני אחרים או לעשות אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג ; לבזות אדם בשל מעשיו, התנהגותו או תכונות המיוחסות לו. בהליך אזרחי, הנפגע (התובע) רשאי להגיש תביעה לקבלת פיצוי כספי. ניתן לקבל פיצוי בסכום של עד כ-80,000 ₪ (נכון ל-2023) בגין כל פרסום המהווה לשון הרע, מבלי שנדרש להוכיח כי נגרם נזק, בפועל, כתוצאה מהפרסום (מקור). לסיכום, אף אחד לא מכריח אתכם לאהוב את המאמרים שלי, אם זה המצב שלכם, פשוט תחסכו את הזמן שלי ואת הזמן שלכם ואל תכנסו למאמר אפילו. אם קרה ונכנסתם בטעות, לא קשה ללחוץ על האיקס האדום. עצם זה שאתם מגיבים תגובות נאצה מראה עד כמה אתם ממורמרים וחשים את עצמכם "גיבורים גדולים" מאחורי מקלדת.

"תדע כל אם עברייה שבנה החייל מת לשווא, או בעצם בשביל להציל את כסאו של הפוליטיקאי המתעלל והנבל, ולשמר את כוחם של בכירי מערכת הביטחון המסואבת והמושחתת" 🇮🇱 התגייסות מרשימה של כולם, כל הרשתות החברתיות הישראליות מנוטרות על ידי ההמון הישראלי הכועס שהרסו לו את הפנטזיה של הבלתי מנוצח. ברור שאם חלילה אכתוב ביקורת קלה על צה"ל או על הפוליטקאים, ההמון הישראלי יבצע פוגרום, ומנהלי הקבוצה, יזרקו אותי. הרי כרגע "אנחנו במלחמה", אמר המלך ביבי, אז הישראלים, מכל גווני הקשת הפוליטית מצייתים, ומתגייסים למען השליט וחבריו, שלרגע שכחו, שהיעד הסופי שלהם הוא הגבלת חירויות האזרח והקמת מדינת הלכה יהודית. אפילו מעט ניצני התקווה שהיו לי, מקרב טייסי המילואים שסירבו לשרת במילואים, נמוגה, הם התייגסו בהמוניהם ביום שמחת תורה = יום הטבח. אני כל כך מתבייש בהסברה הישראלית, לא של הממשלה שהיא לא שונה ממשלות של משטרים ערבים, אלא מההסברה הספונטנית של הציבור הישראלי המפגר (במילה עדינה), שאני מנסה להתרחק כמה שיותר. מהמעט שאני נחשף, ישראלים רוצים להרגיש קצת נחמה, טיפת סודילריות, עוטפים את עצמם בדגל ישראל ומתהלכים בניו-יורק, מניפים דגל ישראל באנטארקטיקה, מדפסים את שמות החטופים ומפרסמים ברשתות והכי פופולרי לחפש סיבות למה כולם שונאים אותנו כי אין לנו ארץ אחרת (…גם אם אדמתי בוערת), כל מיני דברים מגוחכים ופתטים שעושים דווקא. אפילו שחקנים ישראלים בחו"ל התגייסו להסברה – מוטב היה שיתעסקו במקצועם, אותו הם עושים דיי טוב מאשר הסברה חובבנית וכושלת. בהסברה הישראלית הרשמית אני מבחין בעיוותים, שנובעים מחוסר הבנה של המציאות, שנוגעת לאותה נקודה: אין פילוסופיה עברית, אתאיסטית וקפיטליסטית ששמה את האדם וחירותו במרכז, אלא פילוסופיה ציונית, דתית וסוציאליסטית ולכן ישראל נכשלת בכל היבט, בגלל האמת הפשוטה שאלוהים לא יעזור לכם, כי אין אלוהים, גם לא אלוקים או יהווה. בעקבות ריקנות אידיאולוגית, אתם משווים את החמאס לנאצים. זה מכעיס ומעציב. איך מעיזים להשוות את הצבא הגרמני החזק ביותר באירופה בזמנו, שהחזיק באידיאולוגיה של טהרת הגזע לארגון טרור, ששלח ברברים מוסלמים על אופנועים ורחפנים לשטח ישראל לכמה שעות??! אתם מטומטמים? עצם השוואה של החמאס, חבורה של חולדות פרמיטביות שרוצחים עם סכינים ואונסים נשים, לנאצים מבזה, תקראו טוב: מבזה את ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה. עצם קיום ההשוואה של החמאס לנאצים הפך את הנאצזים והשואה מאירוע בקנה מידה עולמי ברשעותו, לעוד אירוע טבח מקומי, שהיה גם ברואנדה, בסוריה ומתקיים בהרבה מדינות. הפוליטקאים ובכירי צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית ששונאים אותכם בדם (אבל מסתירים זאת ממכם), שמוצצים את כספכם, ובגללם, ורק בגללם לא נמנע הטבח ב- 7 לאוקטובר, ניכסו את השואה לעצמם, הפכו את השואה לסתם עוד אירוע לא נעים. בושה. אם עדיין חיים בישראל ניצולי שואה, הם חשים בושה שאתם מעיזים להשתמש בהם כדי להשיג כמה נקודות בדעת הקהל העולמית. עכשיו מהרגע שהשוותם את הטבח של החמאס לנאצים, כל העולם רשאי להנמיך את החשיבות ההיסטורית של השואה – נתתם להם הצדקה. מעתה כל ילד שנחטף ונאנס בעולם אפשר לקרוא לחוטפיו "נאצים", תתביישו. אגב, הנאצים לא חטפו או אנסו, הם היו הרבה יותר גרועים. ההשוואה לדאע"ש מקוממת. אמנם לא מחרידה כמו ההשוואה לנאצים שאתם מתרפקים עליה בעונג, אבל היא פשוט שגויה. אילו החמאס היה מתוחכם כמו דאע"ש אז אשקלון ואולי גם אשדוד היו נכבשות. לשמחתכם, החמאס הוא לא דאע"ש כי אחרת היו עשרת אלפים נרצחים, אז תפסיקו את ההשוואות הדיבליות שלכם, זה לא עוזר להסברה. החמאס הוא ארגון דתי, וכאן טמון הכישלון והעיוורון שלכם – כל עוד אתם מהלהלים ומשבחים את היהדות, כורתים לבניכם את הזין – לעולם לא תצליחו לנצח את האיסלם שמקיים את אותו פולחן ברברי. רק חשיבה עברית, רציונלית ואתאיסטית יכולה להשמיד את החמאס. שחיילי צה"ל מתפללים 3 פעמים ביום לבורא עולם, והמוסלמים מתפללים 5 פעמים, הפסדתם מראש. אם אתם לא מבינים או מסכימים, אז חכו, פיגוע הטרור הבא בדרך 🙁 וזה באשמתכם. שיהיה ברור – הצעקה של "שמע ישראל" לא חזקה יותר מהצעקה של "אללה עכבר". אבל מנגד, הפילוסופיה של התבונה, אינדיבידואליזם, הישגים וחירות הם אלו שירסקו את החמאס, את הטרורסטים ואת האידיאולוגיה של האיסלם המשוגע. מראיינת בריטית שאלה נציג ישראלי, עוד אידיוט אוכל חינם, על עיסקת חילופי השבויים, והוא בכלל לא הבין את השאלה – זה משל לעיוורון אחר שיש לישראלים: תמיכה בטהרת הגזע היהודי. נשמע רע, אבל מדוייק. ישראלים, ככלל, לא מבינים מהו אינדיבידואל, זה מוביל לחשיבה שבטית-קולקטיבסטית שהיהודים בהכרח נעלים יותר מהמוסלמים. בקיצור, משום שאתם הגזע היהודי הנבחר הסכמתם לעסקת חילופים שבויים: 50 יהודים תמורת 150 לא יהודים. יחס של 1:3. כך, שהמראיינת הבריטית שאלה את נציג הממשלה מדוע ממשלת ישראל מסכימה לשחרר יותר אנשים, האם הוא חושב שערך אדם מוסלמי שווה פחות מערך של יהודי. התשובה הסמוייה היא: "כן!! יהודים הם הגזע הנבחר!!", אבל נציג הממשלה לא הבין את השאלה, עשה פרצוץ מפותע ובירבר. בנתיים אנשים מהמערב שתומכים בישראל מקבלים מסרים לא הומוניסטים מישראל ומתבלבלים. הם תומכים בישראל, מגנים את החמאס כארגון טרור רצחני, אבל מתקשים, כמוני, לתמוך בממשלה הישראלית הדתית, לאומנית וגזענית שלא הפרידה את הדת מהמדינה מיום הקמתה. עיסקת השבויים היא קטסטרופלית (לא למדתם כלום מהעיסקה של גלעד שליט), היא מבוססת על פחדנות ישראלית ומאותת לכל העולם – ישראל היא רוסיה (אחיות לנפש, תשאלו את ביבי), ישראל היא רעה, מסואבת, עם צבא ענק ומגושם שכל מה שהוא מסוגל הוא להפציץ אלפי בנייני מגורים מתוך רגשות נקם, ולכבוש בית חולים בעזה שבמרתף יש לו דלת משוריינת. אוו! איזה הישג!! בשביל זה מתו מעל ל- 390 חיילים??! איפה הכרזת המלחמה על קטאר? להיפך, ראש המוסד, עושה דברה של ממשלת הטאליבים היהודית בירושלים רץ לקאטר והשתווחה לנציגה. איפה הכרזת המלחמה על אירן? להיפך, דבר היחיד שישראל מסוגלת: הרגה את מפקד הגדוד של שכונת הפלוצים בעזה. So what? בשביל זה יש לצה"ל F-35? איפה השמדה מוחלטת של מנהיגיו הפוליטים, הצבאיים והדתיים של החמאס? אף אחד לא יודע איפה הם. השב"כ עסוק לרגל אחרי טלפונים של ישראלים, שכחתם? איפה מצור מוחלט על עזה (מים, חשמל, מזון, תרופות), ופתיחת הגבול בין עזה לרפיח באמצעות הפצצות, ש-2 מליון עזתים ינהרו למצרים? להיפך, ישראל מתחננת ממצרים לתווך. כפי שכתבתי בפוסט הקודם, חיילים! חיזרו הביתה! שמרו על עצמכם, אחרת תמותו לשווא, אותו מבצע שישראל קוראת לו "מלחמה", ששיתק את כלכלתה והבריח את תושבי עוטף עזה (הישג לחמאס). היה צריך לקחת בחשבון שכל השבויים מתו, אסור לנהל שום מבצע צבאי להשמדת האוייב, תוך התחשבות במצב השבויים. את זה האירופים והאמריקאים הבינו מזמן, אבל ישראל היא מדינה אימפוטנטית. אילו ישנה הזדמנות לשחרר שבויים במבצע (ולא כעיסקה) היה ראוי לעשות זאת, אך רק כמטרה משנית ולא עיקרית. ההבדל בין "טוב לרע" הוחלף בעיניי ישראלים ל- "אנחנו והם", מה שהוביל לעיוות המוסרי שישראל משחררת פושעים וטרוריסטים וחמאס משחרר חפים מפשע, נשמע לכם הגיוני? (מסתבר שכן). הסכם הכניעה של ישראל, כלומר עסקת השבויים, מעמיד את החמאס כארגון לגיטימי שאפשר לעשות איתו עסקים, ולא כארגון טרור. החמאס מתגלה בעיניי העולם כארגון הומניטרי שהחזיר את החטופים בריאים ושלמים, ולכן "הישראלים סתם היסטרים" יגידו במערב. לאורך כל הדרך החמאס מכתיב את התנאים, מנצח וחיילי צה"ל מתים לשווא. (למעשה כבר 17 שנה – הפרחים לביבי). ברקע המלחמה, כוחות החושך של הימין הדתי בישראל ("ארץ ישראל מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת") שאמונתם דומה לאמונתם של אנשי החמאס, הופכים להיות הכוח הפוליטי הדומיננטי. במילים אחרות, אל תופתעו אם מאיזה התנחלות יצאו כמה יהודים משיחיים על אופנועים ויתחילו לבצע טבח בכפר ערבי. חוסר היכולת של ישראל להבחין בין טוב לרע (אלא רק בין "אנחנו והם") מעמיד אותה בסכנה שמנהיגיה יהיו העתק למנהיגי החמאס הטרוריסטים. (כתבה: פיקוד המרכז: "טרור יהודי לא נאכף"). וכעת לנקודה העיקרית – מדוע חיילים מתים לשווא? משום שישראל לא רוצה לשנות את המשוואה, במילים אחרות, היא מעדיפה את מותכם על פני פתרון. שום דבר שממשלת הטאליבים היהודים תעשה לא יהפוך את התבוסה המדממת לניצחון, כלום. אז אמר שר בממשלת ישראל שפתרון אפשרי אחד הוא פצצת אטום על עזה (אמרתי כבר שהשלטון הישראלי והרוסי אחים תאומים?). אז צה"ל השמיד אלפי בתים כפי שלמד מהצבא הרוסי שאותו הוא מעריץ אך גם משקשק מטילי ה- S-400 שלו בסוריה שאותם היה צריך להשמיד מזמן. נ.ב: האוקראינים כבר השמידו ארבעה סוללות), אז צעקתם שחמאס גרועים יותר מהנאצים ודאע"ש, נו, ו…? נותן לכם תחושת הקלה רגעית? תתעשתו, הם ממשיכים לשגר רקטות אחרי יותר מחודש וחצי. בוז לצה"ל. שורש התבוסה, המקור לכל נרצח וחטוף בעבר, בהווה ובעתיד, הוא שישראל מציעה את אותו הפתרון לתושבי עזה: עוני, סבל, דם ועתיד קודר שהחמאס מציע להם, אבל לפחות בשפתם. אז מדוע שתושבי עזה יתנגדו להנהגתם הרצחנית? מאותה הסיבה שתושבי בני ברק וירושלים תומכים בהנהגתם המטוררלת של הרבנים. אין להם חלופות אחרות. ישראל הדתית, הלאומנית והבדלנית מסרבת לכל פתרון לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. החמאס חוגג, הוא לא רוצה לנהל מדינה, הוא רוצה לנהל מלחמה נגד ישראל. ביבי, הדתיים והחרדים חוגגים, הם לא רוצים פתרון לפלסטינים, נוח להם שהחמאס בשלטון, כך מצב הסכסוך ימשיך על אש קטנה, עד שהתפרצה למלחמה. זה, אגב, אותו ביבי ובכירי צה"ל, שתמכו בחמאס ודאגו לטפחו (ומשום מה הם לא בכלא). כדי לנצח את החמאס, לא רק במישור הצבאי, אלא החברתי והפוליטי על ישראל להציע חלופה לתושבי עזה, יהודה ושומרון – מערכת ערכים חילונית, רציונלית וקפליטסטית ששמה את חירויות האדם ואושרו במרכז. אפילו תושבי עזה, בורים וחמומי המוח, יתמכו בקיום של מדינה חופשית. כך זה בכל העולם, וזה לא יהיה שונה בעזה וביהודה ושומרון. רק רגע! כתבתי שאילו ישראל היתה מציעה אלטרנטיבה לפלסטינים היא היתה מנצחת את החמאס, או ציטוט: "ישראל תציע מערכת ערכים חילונית, רציונלית וקפליטסטית ששמה את חירויות האדם ואושרו במרכז", הצחקתי אותכם? הרי ישראל לא מציעה זאת לאזרחיה, להיפך. כל ממשלות ישראל לדורותיהם שיבחו והיללו את חגי ישראל והעמקת התרבות היהודית בבתי הספר, אז אם לאזרחיה היא מציעה גיהינום דתי וחקיקה יהודית, אז לשכנותיה היא תציע ערכים של אינדיבידואלים, הגשמה עצמית, חירות ועושר כלכלי?? אז מה הפתרון שלכם "לבעיה" הפלסטינית? (אתם נוטים להתייחס אליהם כבעיה) אתם חיים באשליה אינפנטילית שהם יסכימו למשאלת ליבכם ישראל לא תכיר בהם כמדינה פלסטינית, ולכן הם נדונים לחיות תחת שליטה ישראלית לנצח. אתם באמת חושבים שהם יסכימו רק אם תשתמשו בכוח? או בעצם "מה שלא הולך בכוח, ילך ביותר כוח", במתן זכויות יתר ליהודים ושלילת זכויות ללא יהודים, אז תמשיכו להילחם עוד מאה שנה, גם צבא גדול ומגושם של משגיחי כשרות ומש"קי דת מנשקי מזוזות – לא יעזור לצה"ל לנצח, להיפך (רוסיה+אירן=ישראל. השילוב הכי גועלי בעולם). לכן, אזרחים וחיילים ישראלים ימשיכו למות סתם או בעצם כדי להציל את שרידותו של הפוליטקאי המתעלל והנבל, ולשמר את הכוחם של בכירי מערכת הביטחון המסואבים והמושחתים. למועמדים לפני שירות צבאי: בקרו באתר פרופיל חדש – התנועה לאזרוח החברה בישראל. במאמר הבא: העתיד של ישראל נראה קודר מאי פעם.

זהו פוסט פריקה. בשנים האחרונות אני חווה תסכול עמוק שרק הולך וגובר. כל – ואני מדגיש – כל חבריי ומכריי, ביניהם מלח הארץ, הייטקיסטים, רופאים, עורכי דין, קצינים בכירים, חילוניים, ליברליים וכו' – כולם, בגדול, מחזיקים באותה עמדה. שרויים באותה קונספציה. מסתכלים על המציאות כאן באותו אופן חד-ממדי. כולם – ללא יוצא מהכלל – ציוניים. לפעמים אני מרגיש שהישראלים חיים בתוך מטריקס. מצד אחד מרגישים שהם יצורים תבוניים, אדונים לעצמם, אבל מצד שני לא מודעים לכך שהם רק מופעלים על-ידי כוחות גדולים מהם. הבעיה שאני הוא היחיד שרואה כך את הדברים. אני לא מוצא שותפים לתחושות שלי. לא מוצא אפילו אחד בדבוקת החברים הקרובה (וגם במעגלים רחוקים יותר) שלא תופס את עמדותיי כקיצוניות, שוטות ומופרכות. ואני פשוט לא מצליח לאתר את מה שאני מפספס. אני רוצה רגע לזקק את העמדה שלי: אני בדעה, שאדם, כיצור תבוני, הוא אנוכי, אגואיסטי ואינדיבידואליסט. תכלית האדם לדאוג בראש ובראשונה לעצמו והוא בשום פנים ואופן לא אמור לשרת ייעוד או מטרה נעלים יותר מאשר חייו וצרכיו שלו עצמו. לכל היותר, האדם יכול להעדיף את צרכי המשפחה במעגל הקרוב לו ביותר. לכן, לדעתי, אין שום הצדקה והגיון עבורי ועבור משפחתי הקרובה להישאר בישראל. המדינה הזאת היא מבין המדינות המערביות הגרועות ביותר, ולדעתי, אף שהיא לא הגרועה בעולם, היא בוודאי לא יותר מאשר מדינה בינונית – מכל הבחינות. ולכן בתור אדם שיכול להרשות לעצמו לחיות איפה שהוא רוצה – אין שום רציונאל שאשאר כאן. ועם זאת, כל חבריי בדעה שונה ממני. לא סתם שונה – הפוכה. הם בתחושה שישראל זה המקום הטוב ביותר "ליהודים" וגם אלו שלא משתמשים בשפה (טיפשית, לטעמי) זאת, מציינים שכאן הוא המקום הבטוח ביותר בעולם, בהתחשב בכל הנסיבות. הם שבים וחוזרים על מילים כמו "אנטישמיות", "שואה", "אינקביזיציה", אבל גם "בית", "ילדות", "תרבות". כל אותם אנשים מספקים שלל הסברים שכלל לא מובנים לי. עכשיו, ניחא הייתם אומרים לי, אתה מסתובב עם כל מיני בורים ושטופי מוח מישובי ספר מוחלשים. ניחא כל חבריי היו משיחיסטים או תלמידי ישיבות. ניחא בסלון ביתם היתה תמונה של הבאבא סאלי לצדו של בנימין נתניהו. לא. זה לא המצב. מרבית חבריי חיים בקידומת 7-8 ספרות בחשבון הבנק. נוסעים ברכבי יוקרה, שוכרים משרד בקומה ה-25 הפונה מערבה, גרים בבתים של 200 מטר בנוי, ונוסעים לחו"ל לפחות 3-4 פעמים בשנה. לא כולל פעמיים סקי באלפים. רבים מחבריי הם מהסלתא והשמנא של ישראל. אוכלוסיה ברמות האיכות הגבוהות ביותר. כולם עברו שירות צבאי מפואר, למדו בבתי הספר והאוניברסיטאות הטובות ביותר, דוברי אנגלית רהוטה, מבינים דבר או שנים על החיים, וממש אבל ממש לא נאיבים. חלק מהם אחרי או לפני האקזיט. חלק בנקאים בכירים. חלק עורכי דין מהשורה הראשונה. חלק קצינים בכירים, טייסים, שייטים, מטכ"ליסטים, מה לא. הרזומה של דבוקת החברים שמקיפה אותי היה מכניס כמעט כל אחד מהם לכל חברה, ובכל תפקיד, כמעט בלי היסוס. ולפני שתגידו שדווקא החד-גוניות שמאפיינת את חבריי היא ההסבר, אז הרשו לי להדגיש שמקרב חבריי נמנים גם אנשים יותר "רגילים". עובדים מן המניין, אנשי עשייה, וסתם אנשים רגילים שחיים את חייהם בשקט. כן, גם אנשים שקורעים תחת נטל המשכנתא, וגם כאלה שטסים אולי פעם בשנה לחו"ל, ולא פעם החופשה השנתית היא סוף שבוע ברודוס באמצע הקיץ. yet, כולם, ללא יוצא מהכלל, בטוחים שישראל היא חזות הכל. משוכנעים שאין מקום טוב יותר להם ולמשפחתם מאשר, תסלחו לי חור התחת הזה.  ועוד עכשיו, אחרי פוגרום ה-7 באוקטובר, כאשר אני הזדעזתי מהמציאות המטורללת שאנחנו חיים בה, ומיהרתי לזרז את הליכי הבריחה שלי מהמקום המבחיל (והמסוכן מסתבר) שנקרא ישראל, רבים מחבריי הזרזרו להעמיק שורשים כאן. באופן בלתי נתפס, חלק מהם החליטו שזו העת דווקא לשכנע את ילדיהם שחיים בבוסטון או סיאטל לחזור במהרה לארץ ולברוח מ"התופת" של צפון אמריקה. the fuck?! אז עכשיו השאלה שמטרידה את מנוחתי – מה אני מפספס? מה כולם רואים שאני לא? למה אני היחיד שחושב כפי שאני חושב? האם אני הוא זה ששרוי במטריקס? האם אני הוא זה שנוסע נגד התנועה? או שכולם?

אני עדיין מתחת לגיל 30, אבל לא כזה רחוקה מהגיל הזה. בכל מקרה, את גיל ה-25 עברתי. אני לא אשכח איך ב-2016 הלכתי לבית חולים לבקר את דודה שלי שילדה, ומיטה לידה בחדר התאוששות אחרי לידה, הייתה נערה בת 18 ! אחותי הקטנה באה לבקר אותי בצרפת במשך חודש, ושוחחנו על כל מיני נושאים בנאליים, אבל גם על דברים יותר פילוסופיים. ושתינו מסכימות על דבר אחד, לא רוצות ילדים לפני גיל 30 ! שמתי לב, שבכל פעם שאני באה לבקר בישראל, אנשים שאני לא מכירה מרשים לעצמם להיכנס לי לחיים (ולרחם) ולשאול אותי, למה בגילי אני עדיין רווקה וללא ילדים ? קודם כל, זה מהצד של אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי מצד אמא, שלא מפסיקות להציק "בגילך כבר הבכור היה בבית ספר", "בגילך את כבר אמורה להיות נשואה" וכמובן, שלא מזמן, גיליתי שמישהי שאני לא סובלת (הציקה לי כשהייתי קטנה), בת של חברים של דודה שלי, התחתנה לא מזמן (ועוד חתונה יהודית כשרה…) והיא כולה קצת יותר צעירה ממני. אני כלכך שמחה לא להיות בארץ, מהסיבה שלא היו מפסיקים להציק לי ולהשוות אותי אלייה. תודה לאל, זה רק צד אחד במשפחה שלי, אותו צד "ציוני" שמתגייס לצבא, חוגג חגים אבל בכל מקרה מתעקש שהוא "חילוני". אין דבר רע לשמור מסורת, אבל אל תגידו שאתם חילוניים. הם גם לוחצים על בן דוד שלי, בן 20, שכבר ימצא מישהי ויתחתן. מסכן. מצד אחד, אני רוצה חתונה חילונית. מצד שני, לא ברור לי בכלל אם אני רוצה להתחתן… מצד שלישי, אני רוצה להתבולל. אם יהיו לי ילדים, אני ממש לא רוצה לגדל אותם על ערכים של יהדות וציונות, אלא על ערכים של קבלת השונה, חשיבה עצמית ושימוש בשכל. רוב האנשים היהודים, לפחות 98%, בואו נהיה ריאליסטים, הם עם זיקה ליהדות. זיקה שאין לי. בנוסף, אין לי בראש בכלל לא חתונה ולא ילדים. עזבו אותי. למה בישראל למשל יש באוניברסיטאות תוכניות לימודים לאימהות, ובצרפת זה לא קיים ? כי בצרפת אין את הלחץ החברתי (והדתי) שלהביא ילדים בגיל כמה שיותר מוקדם, בצרפת נותנים לאישה באמת להתפתח כפי שהיא רוצה, זאת אומרת – ללכת ללמוד (ולא לצבא), לעבוד, ואז אם היא רוצה, ילדים. וזה לא חובה. אם אישה מחליטה לא להביא ילדים, מכבדים את ההחלטה שלה. אגב, בצרפת, לפחות בערים הגדולות, הגיל הממוצע לילד ראשון הוא 32-34 ! בכל המקומות שעבדתי בהן, כמעט כל הקולגות שהיו בגילאים של ההורים שלי, אמרו שהן ילדו בגילאים ההללו, מה שמאשר את הסטטיסטיקה הזאת. הייתה לי אפילו הקיץ שיחה על זה עם קולגה, שאמרה לי שאני עדיין ממש צעירה, ושלא אתן לאנשים להלחיץ אותי לגבי זה ! ומה בארץ ? היו מלחיצים אותי, קוראים לי אגואיסטית, לא בסדר… ושאני יהיה "מבוגרת מידי" בשביל ילדים. בתור אישה חילונית, דאיסטית (מאמינה שיש דבר כזה ישות עליונה, אבל לא מאמינה בדתות), שרוצה להיות אשת קריירה, וקודם לפתח את עצמי אישית, זה לא בסדר העדיפויות שלי. גם צריך למצוא מישהו מתאים, ועל כל הפוצים שנפלתי, אני ממש לא מתכוונת להיות בזוגיות ולהפוך לאמא עם מישהו שלא מכבד אותי ומזלזל בי. בישראל, זה "נקפוץ על החבר הראשון, העיקר שיהיה ילד בגיל 20, ואז נתרגש אם לא הולך". בצרפת המנטליות היא שונה. "קודם תמצאי את הבחור המתאים, ואז תביאי ילדים." כל החברות שלי, הצרפתיות, הן רווקות, או עם בן זוג, לא רוצות בכלל ילדים בזמן הקרוב. לשם השוואה, שמרתי בפייסבוק כמה חברים מהחטיבה והתיכון, והופעתי לגלות שכמעט כולם כבר נשואים עם ילדים. הייתי בהלם. בצרפת, מעולם לא אמרו לי מילה על זה שבגילי אני רווקה בלי ילדים. בצרפת שמים קודם כל עדיפות לbien être של האישה, בתור בן אדם, ולא בתור "משריצת ילדים" כמו בארץ. בארץ, אם את לא אמא כבר בגיל 25 מקסימום, הפסדת את חייך. בנוסף, עדיין קיים חוסר שייווין בין נשים וגברים בארץ, בין אם זה במשכורת, או בעובדה שגיליתי לא מזמן, שזה רק הגבר בזוג נשוי שמנהל את חשבון הבנק ! הייתי בהלם. בצרפת מתלוננים על חוסר שיוויון בין נשים וגברים, אבל בהשוואה לארץ, זה בכלל לא גרוע. כי בארץ, זה עדיין במנטליות הפרמטיבית של האנשים, שאישה צריכה להשריץ ילדים ולהיות עקרת בית. והגבר לעבוד. עוד סיבה לבנות צעירות שרוצות להתפתח אישית להגר, ולא להישאר לגור בישראל איפה שהמנטליות של המאה ה-19 עדיין קיימת. כי אל תשכחו, שאפילו בימי הביניים נשים היו יוצאות לעבוד, נלחמות (כמו ז'אן דארק) ואפילו מולכות.   מאמר שלי חוקים שלי : יש לכם זכות לא להסכים איתי, אבל יש דרך להגיד זאת בלי לרדת לרמות נמוכות. תגובות נאצה ותגובות שמטרתן רק לרדת על כותבת המאמר בלי שום צפי לדיון מעמיק לא יאושרו. זה כולל גם הבחנות פסיכיאטריות בשקל 90, וכל מיני שירותים פסיכולוגים מאנשים שמעולם לא שמו את רגליהם בפקולטה לרפואה / פסיכולוגיה. למי ששכח, "לשון הרע" (יש המכנים גם "הוצאת דיבה") הוא למעשה כל סוג של תוכן או מסר שעלול לפגוע בכבודו או בשמו הטוב של אחר: אדם או תאגיד (חברה, עמותה וכו'). לדוגמא : להשפיל אדם בעיני אחרים או לעשות אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג ; לבזות אדם בשל מעשיו, התנהגותו או תכונות המיוחסות לו. בהליך אזרחי, הנפגע (התובע) רשאי להגיש תביעה לקבלת פיצוי כספי. ניתן לקבל פיצוי בסכום של עד כ-80,000 ₪ (נכון ל-2023) בגין כל פרסום המהווה לשון הרע, מבלי שנדרש להוכיח כי נגרם נזק, בפועל, כתוצאה מהפרסום (מקור).

צרפת ישראל מדינה אנטישמית כמה פעמים שמעתי מהילדות "צרפת היא אנטישמית" ברמה שהתחלתי לריב איתם ולהגן על צרפת. האהבה שלי לתרבות הצרפתית הייתה יותר חזקה מכמה משועממים שרק ביקרו בדיסנילנד ושדחפו אותם בתור. ומן הסתם, לא אפתיע אם עדיין ממשיכים לצעוק זאת ברחובות ישראל. וזה לא נכון. ואני שמחה שלא הקשבתי לאלו שאמרו לי, לפני שטסתי ללמוד בצרפת, שהזהירו אותי מאנטישמיות. והאמת בצרפת קיבלו אותי כמו אחת משלהם, ומעולם לא קראו לי אפילו לא פעם אחת "רוסייה מסריחה" ו"חבל שהיטלר לא סיים את העבודה". אי אפשר להתעלם מעלייה בגלי האנטישמיות בעולם בעקבות המלחמה בישראל, בגלל כמה חסרי חיים משועממים שרוצים לייצא את הקונפליקט לכל העולם (והם גם לרוב תומכים בחמאס). לפתע כל הרשת מתמלאת במומחים בקונפליקט הישראלי-פלסטיני ב-2 שקל, שיודעים יותר טוב מכולם. אני מעולם לא התעניינתי בקונפליקט הזה. אני מעולם לא התעניינתי בפוליטיקה. אחת הסיבות שרציתי לעוף מהארץ, וזה דיי ספיציפי, זה שנמאס לי שבחברה הישראלית, הפוליטיקה לוקחת צד מרכזי. ואם אין לי דעות פוליטיות מובהרות "אני מוזרה ולא בסדר". בצרפת לאף אחד לא אכפת במה אני תומכת או לא. אבל מודה, שרוב החברים שלי, הם מרכז נוטה לימין (ימין צרפתי, כן, ובצרפת, הימין הוא יותר בעד שימור התרבות והמסורת הצרפתית, זה לא כמו בארץ…). אבל זה לא מעניין אותי ולא על סמך זה בחרתי אותם, אלו פשוט האנשים שהתחברתי איתם. מה שכן, אני מודה, שאני נתקלת לעיתים ממש רחוקות בתומכים בחמאס / פלסטין ברשתות החברתיות הצרפתית. לפני יומיים, מישהי משועממת עם שם משפחה פולני (שאפילו נראה לי יהודי) הגיבה בפוסט בקבוצה של אוכל ומתכונים צרפתית, "כל הכבוד שאת לא אוכלת במקדונלס ותומכת ברצח עם שעושה ישראל". כמעט כולם יצאו עלייה, וחלק גם אמרו "דיי כבר עם הפוליטיקה בכל מקום", "דיי נמאס לי, תמיד אותם אנשים, תמצאו חיים". אני מעולם לא מתערבת בזה, אבל הרגשתי שאני חייבת, במיוחד שראיתי את השם משפחה שלה. אז הגבתי לה "זאת קבוצה של מתכונים ולא קבוצה פוליטית. לכי תמצאי חיים. ואם את כלכך דואגת לילדים הפלסטינים מה מונע ממך ללכת להתנדב בעזה ולשלוח להם כסף ? נ.ב. השם משפחה שלך יכול להיות יהודי, לא יזיק לך לעשות בדיקת שורשים." ומלא אנשים עשו לי לייק. ואחרי זה, המנהלים פשוט מחקו את התגובה שלה. כניראה מלא דיווחו. היום למשל, מישהי באנשי קשר שלי בLinkedin עשתה לייק לפוסט של מפורסמת ששלחה תמיכה כספית לפלסטין, אז מחקתי אותה מה"חברים". אבל זה מאוד נדיר. האנשים שאני עוקבת אחריהם, הביאו כבר מההתחלה תמיכה בישראל וביהודים. הבעיה שלי באנשים האלו, זה שהם לא באמת תומכים בהכרה לפלסטינים כעם, אלא שהם תומכים בחמאס ובטרוריזם. והכסף שהשחקנית הפתטית הזאת שלחה, ילך בטוח לכיסי החמאס בכדי להפציץ את ישראל או לכלוא אזרחים חפים מפשע בבתי חולים בכדי לבכות אחר כך לכל העולם ש"ישראל מפציצה בתי חולים". כל האנשים שעושים רעש ברחובות, אלו מה שהצרפתי קוראים להם islamo-gauchistes, וגם מלפני הקונפליקט האלו, אני לא הסתובבתי עם אנשים כאלו. זאת המקבילה של השמלאנים בארץ אחד לאחד. קודם כל הם תומכים באדיאולוגיות "אקולוגיות" דבילויות כמו שצריך להפסיק לאכול בשר ודגים בשביל "איכות הסביבה", מצד שני הם תומכים בהגירה לא חוקית (מוסלמית) ובחוקי שערייה. ומאז שהתפרץ הקונפליקט בישראל, כמעט כל העיתונאים הצרפתים ואנשי הפוליטיקה מגנים אותם, ואפילו מאשימים אותם באנטישמיות והסתה. אבל מה מיוחד בצרפת בניגוד לשאר המדינות ? קודם כל, הממשלה אסרה על הפגנות פרו-פלסטין, מהסיבה העיקרית שתמיד ההפגנות האלו נעשות אלימות והן קוראות לרצח של יהודים וישראלים (חפים מפשע…). כל האנשים שמתבכיינים על זה שאסרו, בצרפת, הם ב-98 אחוז מהמקרים מוסלמים. דבר שני, ביום ראשון האחרון, עשו צעדות בכל רחבי צרפת נגד האנטישמיות, ובהן מלא צרפתים יצאו לרחובות עם שלטים כמו "אל תגעו ביהודי שלי", "יהודי צרפת, הם אחינו" וכד'. ומשום מה, באופן מפתיע, לא היו שמה כמעט מוסלמים, ובטח שלא נשים עם גלאבייה (כפי שאמרו בכתבה אחת בחדשות). אנשי תרבות ותקשורות גינו כמובן את העובדה שמפלגות השמאל הקיצוני לא השתתפו בזה, והאשימו אותם באהבת המוסלמים וברצון לשמור את הקולות שלהם. בנוסף, ממשלת הכריזה לא מעט פעמים שכל תקיפה אנטישמים תיענש בחומרה. אל תשכחו שבסוף מלחמת העולם השנייה, צרפת קיבלה אלייה מלא פליטים יהודים, נתנה להם אזרחות וכולם השתלבו בחברה ונעשו צרפתים לכל דבר. מה עם כל הפליטים המוסלמים ? לצערי הרב, החלק הגדול לא רוצה להשתלב, מאמין בחוקים דתיים ועוד מעיז להתנתקל לאחרים, לבצע פיגועים וזה. שבוע אחרי התקיפה של החמאס, מורה נרצח בצפון צרפת, בעיר שקטה, ע"י תלמיד רדיאקלי איסלמי. מה מונע מהאירופאים להתעורר ולהבין עם מי יש להם עסק ? שינסו לרגע אפילו להשוות בין הפגנה תמיכה ביהודים / בישראל שקוראת לשחרור השבויים ולשלום, לבין הפגנת תמיכה בפלסטין, שקוראת לרצח יהודים והשמדת ישראל ? הצרפתים לפחות הבינו זאת. ברמה שבצפון צרפת יצא יוזמה חדשה, סוג של "מסע בפולין" בתיכונים צרפתים, לאושוויץ, בכדי ללמד את דורות העתיד כמה זה חשוב לקבל את כולם, ובעיקר, בכדי להילחם באנטישמיות ובגזענות כל שהיא. למה צרפתים הם יותר רגישים לאנטישמיות ? האם זה פשוט בדנא שלהם ? כבר במאה ה-18, כמה שנים לפני המהפכה הצרפתית, המלך לואי ה-16 הכיר בחופש דת לכל הלא קתולים והכיר בהם כנתינים צרפתים שווים, ואפשר חתונה אזרחית וחילונית. המהפכה הצרפתית המשיכה זאת, למרות שהם סירבו להכיר בזה שזה המלך שהיה הראשון בלהכיר זכויות ליהודים, והכריזו שכל יהודי צרפת (והפרוטסטניטים) הם אזרחים שווים בפנים החוק. במהלך מלחמת העולם השנייה, מלא צרפתים נרתמו והצילו יהודים, כך ששני שליש מיהודי צרפת ניצלו. אחרי הניצחון, הם החלו בלצוד את המשתפים (אלו שתמכו בוישי ובנאצים), והיו הוצאות להורג פומביות של כל מי שתמך בהיטלר ובגנרל פטאן. לא רק זה, הם קיבלו אליהם מלא פליטים יהודים, נתנו להם אזרחות ועזרה בכדי שישתלבו בחברה. היום הם חלק בלתי נפרד מהחברה הצרפתית. לא מעט היסטורניים מעידים שיהודי צרפת הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הצרפתית, שהם תרמו כלכך הרבה, והם מדברים אפילו על תרבות יהודית-נוצרית. האשכנזים מקורם מגרמניה וצרפת, ואז בימי הביניים הם היגרו מזרחה, לאחר שמלכי צרפת נעשו יותר ויותר פנטאיים דתיים ומחקו את כל הזכויות ללא קתולים. אבל לואי ה-16 החזיר את הזכויות שהיו ליהודים לפני המאה ה-12. ועכשיו, בקונטקסט קשה של מלחמה בישראל, צרפת מביאה קודם כל תמיכה בישראל (מה שגורם לכל המוסלמים להשתגע ולבצע פיגועים, בקטע שצרפת עברה למצב חירום), הם ממשיכים להילחם נגד האנטישמיות ורוצים להיות הראשונים שבאמת עושים דברים בכדי שהשואה לא תקרה שוב (לפי UNESCO). אז מה, עדיין מאמינים שצרפתים אנטישמים ?

בואו נעסוק לרגע בנבואות. אני מציע שתקחו את הפוסט הזה, תשמרו אותו על המחשב או תדפיסו והכניסו למגירה. חזרו ובדקו ב-2050. – מזמין אתכם כבר עכשיו לשתף למטה בתגובות את הנבואות שלכם – ערסים (או יהודים ממוצא ערבי) ההיבט הראשון שאני רוצה להתייחס אליו בנבואה שלי, הוא גידולם האדיר החזוי של שיעורם של היהודים ממדינות ערב בקרב הציבור היהודי בישראל. ערבים-יהודיים, או בשמם המקוצר, ערסים, הנה תופעה חברתית שהלכה והתעצמה בישראל בעשרות השנים האחרונות, בדגש על שנות האלפיים ואילך. קיומם בסביבה יצר את אחד החולאים הגדולים והמבחילים ביותר לטעמי בחברה הישראלית. הסיפור הוא תרבותי (או העדר-תרבותי) ובקצרה מדובר על שורה של פעולות והתנהגויות שעקרונם המסדר הוא אנוכיות, חוסר התחשבות, חוסר מודעות סביבתית, זלזול, התנשאות, גזענות, בורות, טיפשות ועוד. התחזית שלי: אנו צפויים לראות שתי פעולות שרצות במקביל במרוצת העשורים הקרובים: האחת, הנו גידול בשיעור הערבים-יהודים מקרב הציבור היהודי בישראל (טוב, זה קל, זו מתמטיקה פשוטה. השוו את כמות ההולדה מקרב ציבור זה אל מול הציבור האשכנזי). במקביל – וזה כבר החידוש – אנחנו צפויים לראות יותר ויותר זליגה (שכבר יש לה הרבה עדויות היום) של התרבות הערבית אל התרבות האשכנזית בישראל, כך שלמעשה גם חלק גדול מהציבור האשכנזי בישראל יהיה דה פקטו ברברי, אלים, חסר התחשבות, בור, וכו'. בהקשר זה, הנבואה שלי מצביעה על מציאות עגומה ביותר – ובעניין זה ישראל תקבל דירוג של 3/10. מעמד ה"דת" דת היא קשקוש מקושקש. אבל בקרב בורים, טיפשים ושטופי מוח, דת היא בעלת ערך. הבעיה שבישראל, ופה למרבה הצער זו דווקא לא תופעה רק ישראלית, הדת תופסת מעמד יותר ויותר רחב. הסיבה פשוטה: אנשים נהיים יותר בורים, טיפשים ושטופי מוח. מעמד הדת בישראל הוא מהגבוהים בעולם, וכאן, בצורה ממוסדת, אין הפרדה של דת מהמדינה. וזה המצב היום! כאשר הדתיים מהווים "רק" 15%-20% מהציבור הכללי. העתיד בהקשר הזה נעוץ במתמטיקה פשוטה. ובתוך כמה עשורים הדתיים בישראל יהיו לרוב מתמטי (המחשתי את זה כאן: המציאות ברורה – רק הגירה). תוסיפו שמקרב הדתיים, ישנו ציבור "חילוני" שהוא בעצם לא ממש חילוני. רובו, אגב, הוא ערבי-יהודי. כך תקבלו שמעמד הדת בישאל הוא במגמת התעצמות באנך מעלה. זה כבר בלתי נמנע בעליל. המשמעות היא שמדינת ישראל תהיה מדינה דתית במלוא מובן המילה. זה אומר אפליה מינית ממוסדת, איסור על נישואין (ואולי על זוגיות בכלל) בין בני אותו מין, שמירת כשרות במרחב הציבורי, שמירה על השבת ועל חגי ישראל, סגירת בתי עסק שאינם יהודיים ועוד. מציאות הצפויה קטסטרופלית – דירוג של 1/10. חופש הפרט כיום, במציאות של 2023, חופש הפרט בישראל נהנה ממעמד רעוע, אך יציב מה. אדם פרטי סוברני לעשות פעולות רבות כמו התאגדות, הפגנה, חופש ביטוי ומחאה, הקמת חברות ופעילות עסקית, שמירה על הקניין האישי ועוד. לצערי, הציבור הישראלי, בעיקר עקב מלחמות קשות ומשברים כלכליים, בור, טיפש ושטוף מוח לחשוב שהמזור לבעיותיו נעוץ ביותר הגבלה על חירותו מאשר במתן חירות מוחלטת. הישראלים שרויים בתחושה שאם קרה משהו רע, האשם הוא "המדינה" (ולא, חלילה, הם עצמם, על ההחלטות המטומטמות שהם לקחו), ולכן הפיתרון לבעיה חייב לבוא מה"כיס" של המדינה. ובכן, למרות שזה קצת חסר סיכוי כשמדובר בכסילים כמו אלו שמאמינים בשטות הזאת, אנסה להסביר: למדינה אין "כיס". המדינה זה אתם. וכשאתם מבקשים מהמדינה כסף אתם בעצם מבקשים מעצמכם כסף. אתם פשוט מטילים את הצרות שלכם, שנוצרו 100% בשל טיפשותכם, על כל החברה, שהיא תממן אתכם. זה לא רק לא מוסרי, אלא שזה גם לא יעבוד. אבל הבעיה היא שהמציאות של היום הולכת במגמת החרפה, בשל כאמור הסיטואציות הגיאו-פוליטיות והכלכליות של ימינו. ולכן – נקבל פחות חופש, יותר הגבלה, וכל זה ימשיך ויגבר במדרון חלקלק. הדבר היחיד שקצת מנחם פה הוא שישראלים עדיין יאהבו לטוס לחו"ל וליהנות מהשפע, וזה מספיק כדי קצת ללחוץ על השלטון לשחרר חסמי יבוא (כי "ראיתי שבבורגס יש מבחר בסופר"). בקטנה, אך גם זה משהו. בהקשר זה חזויה כאן מציאות לכל היותר סבירה – דירוג של 5/10. ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה אנשים איבדו את הקול – ואת השפיות – במחאות שלפני המלחמה. צעקו וצווחו. מה שהם לא הבינו זה שהם צועקים בתוך תיבת תהודה. הציבור הישראלי, שהוא כאמור ערבי-יהודי ומסורתי-דתי ברובו, רוצה וכמה למדינה שאינה דמוקרטית. רוצה מלוכה דתית ומשיחית. בהקשר הזה אין מה להרחיב. בין אם תצרחו, בין אם תצעקו, בין אם תפגינו, הרוב הגדול יפהק ויתמתח בנחת. מדינת ישראל תהפוך אט אט יותר ויותר דיקטטורית. הדמוקרטיה משעממת. תתנחמו בזה שלא נגיע לרמות דיקטטורה של צפון קוריאה או איראן, ככל הנראה, אבל בוודאי שהמדינה תהיה הרבה פחות דמוקרטית מיום ליום. תבשיל בניחוח קרעי-רגב-אמסלם כזה, רק ברמת 90 חברי כנסת. בהקשר זה הנבואה שלי מצביעה על מציאות עגומה – דירוג של 3/10. כלכלה הכלכלה הישראלית חזקה. לא חלילה בזכות מי מהקברניטים של המדינה. למרות היותם כמובן. אבל הציבור הישראלי, מה לעשות, די נאלץ לשרוד על חרבו כל העת וזה יצר מציאות של תחרות תמידית על משאבים. זה פיתח חוש ממזרות מעורבב עם שרלטנות וקצת אלימות. זה נותן לישראלים יתרון תחרותי (ספק אם הוגן) בעסקים בחו"ל, וכשזה מגיע למונחי מדינה קטנה בטעם עמבה במזרח התיכון זה בר פוטנציאל כלכלי גבוה. עם זאת, גם כאן, הכלכלה תלך ותיחלש עם השנים. צמצום החופש, ריבוי המגבלות הדתיות והפחתת היסודות הדמוקרטיים יפחיתו את החשק לעשות עסקים עם הישראלים בחו"ל. בצדק רב. הכלכלה תצטמק אבל לא תקרוס לחלוטין. הנבואה שלי – מציאות מעל לממוצע – 6/10 (אבל הרבה מתחת לפוטנציאל). סיכום – ציון כולל מדינת ישראל הולכת למקום רע, חשוך ובעיקר מכוער ומבחיל. לא די בכל החרא שיש כאן היום – המציאות תלך ותהיה הרבה יותר גרועה. הציון שאני נותן לישראל היום הוא בערך 5/10. מדינה ממוצעת. כל כך רחוקה ממימוש הפוטנציאל שלה. הציון שאני מעריך שישראל תדורג בו בשנת 2050 הוא בערך 3/10. ברמה של מדינות כמו אורקאינה, דרום אפריקה וברזיל. עלוב. נחות. נחשל. חבל. היה פוטנציאל.

לאחר שהטיסה לישראל בוטלה בעקבות המלחמה, טסתי ישירות מלונדון לבנגקוק, תאילנד. אני מתגורר בלונדון בתקופת הקיץ, ועובר לתאילנד בחורף. בפועל אני גר ב- 2 מדינות, מי אמר שצריך להגר למדינה אחת בלבד? 🙂 בפוסט הקצר הזה אשתף על חוויה מאוד ספציפית שעברתי בקניון במרכז בנגקוק. ראיתי דוכן של The Chocolate Factory חברה תאילנדית לייצור שוקולדים. אמנם אלו לא שוקולדים שווצרים או בלגים, אבל תשוקתי העזה לשוקולד מריר (לא חלב!) הובילה אותי אליהם ללא היסוס. המוכרת האסיאתית החביבה מסרה לי דף מודפס עם רשימה של כל פרלינים השוקולד ועט שאסמן את השוקולדים הנבחרים. היו בסביבות חמישים סוגים. רציתי שילוב של שוקולד מריר עם אלכוהול, הבחירה המעודפת עליי. שאלתי אותה והיא ציינה ארבעה פרלנים עם אלכוהול… ואז לפתע הופיעו שלוש נשים שלבושות ברעלה שחורה, נדחפו ושאלו בגסות where halal chocolate? המוכרת התאילנדית התעלמה מהם בתחילה, המוסלמיות צעקו על המוכרת התאילנדית ?where no alcohol, המוכרת התאילדית השיבה "כולם עם אלכוהול"… המוסלמיות הצביעו על שוקולדים מסויימים וגערו במוכרת, המוכרת שתקה, אז אמרתי להן They are all made with pig fat. המוכרת (יש שיגידו אנטישמית) לא רצתה למכור והן עזבו. קניתי את הפרנלים הנחשקים והמשכתי בדרכי. זה דיי נדיר לראות רעלות בתאילנד, הן היו תיירות ממדינה ערבית כלשהי. בכל אופן האירוע הזה החזיר אותי למציאות. בעוד אני ביקשתי שוקולדים עם אלכוהול, הן סירבו לכל שוקולד עם אלכוהול. איזה הבדל! התביישתי בשבילן, נשים בוגרות שחיות בעולם של איסורים רעים, ממורמרות, לבושות בשחור בשיא החום, אולי הן עברו ברית מילה, מי יודע. ואז התחוור לי שהמקרה ההזוי (והעצוב) והזה, מזכיר מאוד את רוב רובם של הישראלים שחיים בארץ הקודש. ישראלים רוצים כשר בלבד, שגרוע יותר מחלאל המוסלמי = מאות איסורים שאינם קיימים באיסלם… לפחות מותר לצרוך אלכוהל, אבל בשר וחלב??! כלומר, מה ההבדל בעצם? מה ההבדל בין המוסלמים ששומרים חלאל ליהודים ששומרים כשרות? אחד אומר בעזרת אינשאללה, והשני בעזרת השם. שניהם כורתים את איברי המין של ילדיהם, שניהם גרים במזרח התיכון, מדברים שפה שמית, שניהם מתפללים ליישות דמיונית שיצר האדם ברגע קודר של בורות. מאוד דומים. רוצה לומר, שהישראלי המצוי כל כך בטוח שהוא "נעלה" על המוסלמים הברברים, אבל תחליפו של שלוש המוסלמיות האלו ביהודים דתיים או מסורתיים ותקבלו תוצאה זהה, במילים אחרות; כשראיתי את המוסלמיות האלו = נזכרתי בישראל. הישראלים חושבים שהם עם סגולה, אבל האמת העצובה, שישראלים דומים לשכינהם הערבים הרבה יותר משנדמה להם. ללא תקופת החילון באירופה שהובילה יהודים "אשכנזים" לזנוח את היהדות ולאמץ את ערכי החירות ומחשבה הרציונלית, ישראל של 1948 היתה סעודיה. לא סתם הממשלה היהודית-טאליבנית בירושלים כיום כמהה ליחסים דיפולמטים עם ערב הסעודית, מצא מין את מינו.

לא אחת יוצא לי לתהות על עצמי. מה מניע אותי, למה אני פועל כפי שאני פועל, מה מנגנון קבלת ההחלטות שלי, וכיוצא בכך. אני מנסה ללמוד על מערכת השיקולים שלי כדי להבין למה בכל כך הרבה נושאים אני חושב כל כך שונה מכל כך הרבה אנשים? למה אני לא הולך בתלם? למה אני מפקפק בעניינים שלאחרים נראים כמובנים מאליהם. למה, למשל, אני חפץ כל כך לעזוב את הארץ המכוערת הזו ולהגר למקום אחר – בעוד מרבית קרוביי וחבריי הם פטריוטים, אוהבי הארץ ומגיני המולדת. לאורך שנים מסתמנת אצלי ההפנמה שהכל נובע מהיותי אינדיבידואליסט. אינדיבידואליסט הוא מי שרואה עצמו ריבון על חייו באופן מוחלט ומלא. הוא לא מאפשר לשום דבר חיצוני להגדיר אותו, לסווג אותו, או לשייך אותו. אינדיבידואליסט הוא ההיפך מקולקטיביסט, כאשר האחרון מוגדר כמי שמשתייך לקהילה, לקבוצה מוגדרת, והיא זו שמגדירה את זהות כל אחד מיחידיה. למה אני אינדיבידואליסט? משום שאני כופר בצורה מוחלטת בהשתייכות שלי לאיזשהו קולקטיב. אני בז, בכל מובן של המילה, לשיוך קבוצתי כלשהו. זה נובע בין היתר מכך שאני לא מאמין בערך הסגולי של קבוצה על פני הערך שלי כיחיד ביחס לעצמי. אני לא חושב שאף אחד אחר רשאי להגדיר אותי או לסווג אותי בצורה כלשהי ואני מתנגד לכל סוג של שיוך כלפיי, בוודאי לא שיוך חיצוני. למשל, אני לא רואה עצמי כ"יהודי" או כ"ישראלי". אני לא מרגיש חלק משום קולקטיב שנשען לא על הרקע שלי או המוצא שלי, ובוודאי לא על המקום האקראי שבו נולדתי. אני מוכן להסכים אך ורק לעובדות היבשות הבאות: – אני חלק משושלת של אנשים שהגדירו את עצמם כיהודים (מסיבותיהם המטומטמות שלהם, שאין להם שום השלכה עליי). – אני נולדתי וגדלתי פיזית בישראל (טעות היסטורית שאני מצר עליה וחבל שלא יכולתי להיוולד ולגדול במקום אחר). לבד משתי העובדות האלה אין שום דבר שגוזר מכך חובה עליי להשתייך ל"עם" כלשהו, למוצא כלשהו, לזהות כלשהי או לאומה כלשהי. שום דבר. כאינדיבידואליסט, אני לא מגדיר את עצמי כנגזרת של איזשהו קולקטיב. אני פשוט אדם כלשהו שעומד בפני עצמו, שנמצא פיזית על הכדור הזה כרגע בישראל, אבל לא שייך לשום מקום. אין לי "שייכות" במובן הזה שאין מקום שיכול לכפות עליי או לצפות ממני למשהו יותר מאשר מקום שאני אבחר, כאקט נקודתי תועלתני, לשלם לו מיסים. [גם על תועלתנות מתישהו אכתוב]. בגדול, ובלי להעליב, קולקטיביסטים – אתם די מטומטמים, או לכל הפחות שטופי מוח סורי. לא מתכוון להעליב אף אחד, אבל חשבו על זה רגע בהגיון. מה בחיווט המוחי שלכם לא עבד כדי להוביל אתכם ללכת עיוור כמו עדר? מה גורם לכם לאמץ בצורה מוחלטת וטוטאלית פעולות מטומטמות שאנשים אחרים לימדו אתכם שצריך לעשות? מה הניע אתכם לקבל כמובן מאליו שיש לחבק דגל כחול לבן או לשיר שירי הלל למקום מסוים במקום לעשות משהו אחר מועיל בזמנכם הפנוי? איזו אונה נלקחה לכם מהמוח כשהחלטתם לצום 24 שעות ביום כיפור או להפסיק לאכול קמח בפסח? קשה לתת על זה תשובות רציניות. רוב התשובות הן מעגליות – "אני שייך לכאן כי כאן נולדתי" או: "אני ממשיך את המסורת של הסבא והסבתא רבה" (מבלי לזכור שאולי הם גם היו עושים מין אנאלי עם סוסים, אבל דווקא את המסורת הזאת לא אימצתם). כל אלה הסברים שהקשר בינם לבין הגיון מקרי בהחלט. וזו לא טעות: קולקטיביסטים הם אנשים מטומטמים, או לכל הפחות שטופי מוח. ושלא במפתיע, רוב מוחלט, אולי 80%-75% מהאנשים הם יותר קולקטיביסטיים מאינדיבידואליסטים (מתיישב כהלכה עם התפלגות האייקיו באוכלוסיה). ההסבר החצי-לוגי היחיד כאן, וגם הוא לוקה בטמטום עמוק, הוא ההסבר ש"טובים השניים מן האחד". כלומר, שאם אהיה חלק מקבוצה אהיה מוגן ובטוח יותר. ובכן, ההסבר הזה מניח שקיים קשר בין בריתות לבין קולקטיביזם – ואין שום קשר כזה. אתם יכולים לעשות בריתות עם מי שתרצו – ברית הגנה, ברית שמירה וכו', אבל אתם ממש לא חייבים לנשק את המזוזה ב-OCD מטורלל בכניסה לדירה שלכם לשם כך. תעשו בכאילו כשהם מסתכלים אליכם… בקיצור – אין נימוק טוב. קולקטיביסטים הם כסילים. מ.ש.ל. מה הקשר בין אינדיבידואליזם להגירה? אין לי שייכות לשום מקום. ולכן מכאן נגזר שמשהו אחר, לבד משייכות, צריך להנחות את המקום שבו אמצא. איך בוחרים מקום? יש הרבה דרכים. יש כאלה שנשארים במקום מכוח האינרציה. גם אני, במובן מסוים, עד גילי המתקדם, נותרתי באינרציה המקורית. עד שקלטתי שאני אינדיבידואליסט ועד שהחלטתי לעשות משהו בעניין כבר נשאבתי לגלגל החיים שהשאיר אותי במקום המבחיל הזה שנקרא ישראל. אבל הרבה היגיון אין כאן. אם זו אינה אינרציה, יכולה להיות סיבה אחרת, למשל, איפה אני יכול לעשות יותר כסף – זהו כבר שיקול יותר תועלתני. וזה מה שמניע הרבה אנשים. איפה אפשר לעשות יותר כסף בעולם? חלק יגידו בארה"ב, חלק יגידו בתאילנד וחלק יגידו שמזרח אירופה. לא חשוב איפה זה יהיה, בטוח שישראל הוא כמעט המקום הגרוע ביותר לעשות בו כסף. כמעט בלתי אפשרי להצליח פה. במקרה שלי, למרבה המזל וכנגד כמעט כל הסיכויים, הצלחתי בחיי די טוב. למרות המקום המזעזע הזה והאנשים פה, הצלחתי להתגבר על המכשולים ולעשות כאן לביתי די טוב. אני אדם מבוסס אפילו ביחס לישראלים, ומכאן שאני מבוסס ברמה אוניברסלית. לא ברמת אלפיון עליון אבל בהחלט מבוסס למדי. אז כסף זה לא העניין. השיקול הבא הוא איפה יהיה יותר נוח ונעים – וזהו בגדול המקום אליו אני מכוון. איפה אוכל לחיות את חיי בצורה השלווה, הרגועה, הבטוחה והנעימה ביותר. כל העולם פרוש לפניי. כאינדיבידואליסט, אין לי שום מגבלה. אני לא שייך לשום מקום ולכן קל לי מאוד למצוא את עצמי בכל מקום על פני הגלובוס. לכן, מבחינתי הגירה היא לא שאלה בכלל. היא עובדה גמורה ומוחלטת. אין לי שום רגש או זיקה למקום הזה. ההיפך. פיתחתי עם השנים רגשות שנאה עזים לישראל. אני סולד מכל כך הרבה דברים, עד כדי כך שאני כמעט לא מצליח למצוא דבר אחד טוב כאן. בוודאי ובוודאי שאני לא מוצא כאן אפילו דבר אחד ייחודי שמצדיק אפילו להישאר פה עוד דקה אחת (ופעם תהיתי בקול רם באתר הזה האם יש דבר אחד(!) טוב בישראל – דוגמה למשהו אחד כזה, אגב, עדיין לא קיבלתי מאיש.) כדי להגר לא חובה להיות אינדיבידואליסט – אבל הרבה יותר קל אם אתה כזה כדי לקום וללכת ממקום שבו גדלת, צריך הרבה כוח ומוטיבציה. על אחת כמה וכמה נכון הדבר, כאשר אתה חלק מקולקטיב. אם אתה שטוף מוח אתה חייב ממש לסבול כדי לעזוב. דווקא אני, כאדם חופשי ומשוחרר יכול פשוט לקום וללכת. בלי להסתכל אחורה ובלי לשאול שאלות. הסיבה היחידה שאני תקוע פה היא בגלל שאני מחויב לגרעין המשפחתי המעגלי שמקיף אותי. גם זה סוג של קולקטיביזם, אבל נסכים שהוא במעגל מצומצם יותר. ואכן, מתישהו בעתיד הקרוב כבר אוכל לצאת מפה סוף סוף. אבל, בינתיים זה מייצר עבורנו פרדוקס מעניין: אם אתה קולקטיביסט, אתה אמנם כסיל, אבל אתה מרגיש טוב עם הישארותך בחור הזה. אם אתה אינדיבידואליסט, אתה חכם מאוד, אבל אם נתקעת כאן מסיבות שונות רע לך להישאר פה. לכן, הסטטוס שלי כרגע הוא סובל. פשוט סופר לאחור את השניות עד שאוכל לברוח אל החופש. ממש כמו אסיר. אז מצד אחד טוב לי להיות אינדיבידואליסט – כי אני חופשי מכל מגבלה כופה של אחרים, אבל מצד שני רע לי מעצם ההבנה הזאת כשאני תקוע פה. הרבה יותר קל לך להגר אם אתה אינדיבידואליסט, אבל הרבה יותר קל לך להישאר אם אתה קולקטיביסט. אלו שתקועים לא פה ולא פה הם אלו שסובלים. לכן, קיים מכנה משותף ביני, לבין אנשים טיפשים שמרגישים ישראלים וחיים בחו"ל. למרות הפער באייקיו, קיים מכנה משותף בכך שכמוהם, גם אני לא יכול כבר לחכות לעשות את המעבר. כך או אחרת, אני אינדיבידואליסט, וגאה להיות כזה.