המדריך שלך להגירה לחו"ל

שלום לכולם, כפי שבטח יצא לכם כבר לקרוא בפוסטים שלנו, הישראלי הנודד ואנוכי עסוקים בטירוף בחודשים האחרונים. לכן, לצערנו, לא מצאנו זמן לעדכן את חבילות ההגירה והן לא זמינות באתר עד להודעה חדשה (בתקווה שבהקדם, אבל לא יכולים להבטיח). מאחר שחבילות ההגירה מימנו את העלויות הטכניות הכרוכות בהפעלת האתר והן לא זמינות כרגע, מצאנו את עצמנו מחפשים דרך אחרת לכסות את העלויות והחלטנו (לאחר לבטים רבים, תאמינו לי) לפנות אליכם, קוראינו הנאמנים. אז הנה האפשרות שלכם לעזור לנו לעזור לכם. נשמח אם תוכלו לתרום סכום שנראה לכם, באופן חודשי או חד-פעמי, ותתנו לנו אפשרות להמשיך להתקיים. כדי לתמוך אתם מוזמנים להיכנס ללינק למטה (ללחוץ על התמונה למטה תכל'ס). תודה מראש משנינו ומכל הבלוגרים שתורמים מזמנם ומרצם כדי להעביר הלאה את הידע שצברו 🙂 תמיכה באתר      

לפני כמה חודשים התמנתה בפינלנד ראש ממשלה חדשה, אישה בת 34 בשם סאנה מארין, והעולם מסרב להירגע. פינלנד ידועה כאחת המדינות הכי מתקדמות ומוצלחות בעולם, כלי התקשורת בכל העולם מלאים בכתבות מלאות קנאה במודל הנורדי ותמיד מתפלאים כשמשהו משתנה במערכת שמתיימרת להיות מושלמת. הדבר שגרם להחלפת השלטון הפתאומית הזאת הוא שביתה ארוכה של שירות הדואר הפיני. כמו כל דבר אחר כאן הדואר ידוע באמינותו ודייקנותו, אם קרה וחבילה כלשהי לא הגיעה ליעדה זה עלול להופיע בחדשות, עד כדי כך התקלות של הדואר נדירות. ההשבתה שלו כל כך קרוב לעונת חג המולד פגעה בהרבה אנשים, אבל לא זה היה הקש ששבר את גב הגמל. חברת התחבורה הציבורית של אזור המטרופולין של הלסינקי החליטה להצטרף לשביתה, שביתת הזדהות כמו שזה נקרא כאן, ואז התחיל הכאוס האמיתי. רבים מתושבי הלסינקי והסביבה מתניידים רק באמצעות התחבורה הציבורית שהיא יעילה, מדוייקת ואמינה ואפשר לסמוך עליה לחלוטין, ולכן אינם מחזיקים רכב בכלל. רבים מאלה שכן מחזיקים רכב כדי לנסוע מחוץ לעיר בסופי השבוע ובחופשות משאירים את המכוניות בחניונים העירוניים, כדי לא לתפוס מקומות חניה בעיר. ביום אחד שבו התחבורה הציבורית לא פועלת אנשים לא יכולים להגיע לעבודה, ללימודים או לכל מקום אחר בלי מונית, לפחות עד החניון שהרכב שלהם נמצא בו. ביום אחד היו בכל האזור פקקים איומים (בדרך כלל לא קורה אפילו בשעות שנחשבות עמוסות) ועליה ניכרת בתאונות דרכים בגלל אנשים שלא נהגו הרבה זמן, אבל חוסר הנוחות שבכל העניין הזה היה דווקא דבר די שולי. מה שנקרא 'המודל הפיני' וכל הטוב שהוא מציע מתאפשר, בין היתר, בזכות אחוזי שחיתות אפסיים ואמון במנהיגים ונבחרי הציבור, כלומר אם חבר פרלמנט או ראש הממשלה הבטיח משהו בתקופת הבחירות הציבור מצפה ברצינות שהוא אכן יקיים את הבטחתו ולא סתם יזרוק סיסמאות כדי לקושש קולות. לתושבי המטרופולין של הלסינקי הובטח לא פעם שאם הם גרים כאן לא יהיה להם צורך ברכב פרטי והם האמינו שככה זה באמת יהיה, כלומר הם סומכים על נבחרי הציבור שלהם. ביום אחד של שביתה בתחבורה הציבורית האמון הזה הופר, ובלי אמון הציבור לראש הממשלה אין זכות להיות בתפקיד הזה והוא מודע לכך. הפרלמנט דרש את התפטרותו והוא הגיש אותה בתוך כמה ימים, בנאום הפרישה שלו הוא התנצל בפני הבוחרים שלו על כך שהוא אכזב אותם והביע תקווה כנה שמחליפתו תעשה עבודה טובה יותר.עוד לפני כל הבלגאן שנוצר בגלל השביתה בדואר ובתחבורה הציבורית כבר נשמעו קולות של חוסר שביעות רצון מתפקוד הממשלה, גם בתקשורת וגם מחברי הפרלמנט עצמם. הוחלט לקצר את חופשת הלידה ולהתחיל לגבות שכר לימוד באוניברסיטאות. עם קיצור חופשת הלידה עוד אפשר לחיות, אבל גביית שכר לימוד מפר את העקרונות החשובים של המודל הפיני שמעניק שוויון הזדמנויות לכולם. שכר הלימוד הוא תמיד נושא לוויכוחים בכל פעם שיש בחירות בפינלנד ואין ממשלה בעשר השנים האחרונות שלא נאלצה להתמודד עם הבעיה הזאת, אפילו שהנושא הזה קצת התקרר מאז שהוחלט לגבות שכר לימוד מסטודנטים שאינם אזרחי האיחוד האירופי. לפני שמונתה להיות ראש הממשלה של פינלנד סאנה מארין היתה שרת התחבורה, ולפני זה היא היתה ראש העיר טמפרה. נושא התחבורה הציבורית קרוב לליבה מאוד, בעיקר מטעמים אקולוגיים. לפני שהיא נכנסה לתפקיד ראש העיר של טמפרה מצב התחבורה הציבורית בעיר היה זוועתי, כלומר נופל ברמתו מהלסינקי או טורקו והיא התחייבה לשפר אותה בקמפיין הבחירות שלה. היא אכן הובילה מהפכה של ממש בתחבורה הציבורית שם והשקיעה המון משאבים לפיתוח רשת שבילי אופניים באזור כולו (שלמען האמת כבר היתה קיימת אבל היה הרבה מה לשפר…). יותר מזה, היא נתנה דוגמא אישית לתושבים ובעצמה הגיעה למשרד שלה בעירייה ברכיבה על אופניים. על הרכב שהוקצה לה היא וויתרה בטענה שאין לה צורך בו כשהיא חיה בעיר ובשביל נסיעות מחוץ לעיר יש לה רכב פרטי שהיא מאוד אוהבת, חבל על כספי המסים ועדיף להשקיע אותם בשיעורי רכיבה על אופניים…כזאת היא סאנה מארין, ממש לא הילדונת שעושים ממנה אלא מנהיגה מוכשרת שכבר רשמה לא מעט הישגים בקריירה הפוליטית שלה. דווקא היא זו שמונתה לתפקיד ראש הממשלה בזכות המוניטין שלה כמי שמקיימת את הבטחותיה ואפשר לסמוך עליה שתמשיך לעשות זאת. היא הקימה קואליציה שמורכבת מאנשים כמוה, שכבר הוכיחו שהם מודעים לכך שתפקידם הוא לשרת את ציבור הבוחרים שלהם ולא ההיפך. העובדה שהקואליציה הזאת מורכבת בעיקר מנשים צעירות מספקת כותרות למדורי פוליטיקה בכל העולם, וגם חומר ללא מעט בדיחות על חשבון הממשלה החדשה של פינלנד… סאנה מארין מודעת מאוד לגילה הצעיר ולא מהססת לקבל עצות מפוליטיקאים וותיקים אבל מצד שני אין לה בעיה להשתיק את מי שמתנשא עליה, ויש גם כאלה. חוץ מכמה שוביניסטים מיושנים הגדולים שבמתנגדיה הם סוחרי רכב ונהגי מוניות אבל אפשר להבין אותם, הפעילות שלה לשיפור התחבורה הציבורית פוגעת להם בעסקים. ברור שאף פעם אי אפשר לרצות את כולם אבל כבר אחרי חודשים בודדים של פעילות היא כבר סומנה כמנהיגה אמיתית, כזאת שנותנת דוגמא אישית לאזרחים. באחד מאלף הראיונות שהיא נתנה היא אמרה שבתקופת לימודיה באוניברסיטה היא עבדה כקופאית בסופרמרקט והיא עצמה היא ההוכחה ליעילותו של המודל הפיני ולמה צריך להמשיך לתחזק אותו. היא גדלה במשפחה קשת יום ואם הלימודים באוניברסיטה לא היו בחינם בפינלנד אז היא כנראה לא היתה מצליחה לממן אותם, ובגלל זה חשוב שהם ימשיכו להיות בחינם כדי שלכל אזרח תהיה אפשרות לממש את הפוטנציאל שלו בלי קשר למעמד הסוציו אקונומי שאליו הוא נולד, כלומר שעם מספיק נחישות ועבודה קשה אפילו קופאית יכולה יום אחד להיות ראש הממשלה. אני עצמי מאוד מרוצה מהגישה הזאת ובכלל מההזדמנויות שהמודל הפיני מציע, אפילו למהגרים. העיקרון של שוויון הזדמנויות הוא חשוב מאוד לפינלנד כחברה ולכן המערכת לא חוסכת במשאבים כדי להעניק אותו גם למהגרים, כדי שאלה ישתלבו במהירות כאזרחים מועילים. לי למשל הותאמה תוכנית אינטגרציה שאורכת שנתיים שבמהלכה אני צריכה ללמוד את השפה ולעבור מבחן הסמכה במקצוע שלי כדי שאוכל לעבוד בו ולא להיתקע לנצח בעבודות "של מהגרים". בזמן הלימודים קיבלתי קצבה שאפשרה לי ללמוד בראש שקט, קצבה שגם סטודנטים אזרחי פינלנד זכאים לה. לצערי זה לא בדיוק התאפשר כי בשנתיים מאוד קשה ללמוד פינית ובו זמנית גם לעשות את קורס ההסמכה (שגם הוא בפינית) אז דווקא כן עבדתי כקופאית לתקופה כלשהי, אבל אני לא מתבאסת יותר מדי כי אם אפילו ראש הממשלה עשתה את המסלול הזה אין שום סיבה שגם אני אעשה את אותו הדבר…

לאחר שקיבלתי את כל הרישיונות שלי – של עבודה סוציאלית וגם של יועץ התמכרויות, התחלתי להתקדם בהליך לקראת תושבות. הויזה שלי היתה – ויזת עבודה פתוחה לפרק זמן של שנה. זאת אומרת שאם לא אמצא עבודה מתאימה לתחום שבו למדתי תוך פרק הזמן הזה, אצטרך לעזוב את ניו זילנד. כמובן שדיברתי עם אנשים שעשו זאת לפני. היה איתי בעבודה בחור הודי שהיה לו תואר שני בעבודה סוציאלית וגם ניסיון של 10 שנים בתחום בהודו. הוא גם למד תעודה כמו שאני למדתי. לקח לו כמעט שנה למצוא עבודה, והוא נסע מאוד רחוק בשבילה וזה היה ממש לפני שהוא כבר נשבר ורצה לעזוב. הוא אמר לי "תקשיב, קח כל עבודה שבתחום העיקר שתקבל את ויזת העבודה ל-3 שנים". באופן אימפולסיבי הקשבתי לעצתו וחשבתי אולי כן להגיש לעבודה כמו שעבדתי היום אך פשוט לעשות את זה כמשרה מלאה ולא CASUAL. חשבתי לצבור קצת ניסיון ואז יהיה לי סיכוי גבוה יותר למצוא עבודה קלינית. אז הגשתי, והופ, קיבלתי ראיון עבודה. הגעתי לראיון העבודה, היה מאוד נחמד ונראה כי יש סיכוי גבוה שכן יקחו אותי. ותראו מה, הצעת העבודה הגיעה יחסית מהר. זה במשרה COMMUNITY SUPPORT WORKER. כמה לבטים היו לי לקחת את זה, ואשתף אתכם עם כמה מהם: + עכשיו אוכל לקבל ויזת עבודה ל-3 שנים ולאחר מכן אחשוב כיצד להתקדם לתושבות.+ העבודה מצויינת, כייפית, קלילה וגם רלוונטית לניסיון שלי, לתחום שלי וזה גם יתן לי נקודות כעבודה מקצועית + העבודה נמצאת באיזור מצויין באוקלנד, ואוכל להשאר באוקלנד ולהמשיך את החיים הטובים+ השכר שלי יהיה יותר גבוה ממה שהיה לי מקודם+ אני צריך כסף ויקר לחיות באוקלנד ללא עבודה במשרה מלאה+ סוף סוף לא אצטרך לדאוג אם יקראו לי למשמרת, אדע שאני עובד קבוע בבקרים, אין הפתעות. כאשר הסתכלתי על הדברים באופן הכי אובייקטיבי שיש, זכרתי שהמטרה שלי זה למצוא עבודה שרלוונטית לתושבות. העבודה צריכה להיות קלינית ומחוץ לאוקלנד. מי אמר שלא אקבל הצעת עבודה במשרה קלינית גם אם אין לי ניסיון קליני בניו זילנד? עם כל הרצון שהיה לי לקחת את העבודה, סירבתי בנימוס. האמנתי בלב שלם שכן אקבל עבודה מתאימה! וגם אם לא, אז אני חייב לפחות לעשות את מירב המאמצים בשביל כן לקבל! הגשתי ל-3 עבודות, אחת מהן היתה משרת החלומות- משרה קלינית אך היתה באוקלנד ואמרתי לעצמי אם אתקבל לשם, כנראה יהיה לי שווה להשאר על ויזת עבודה ל-3 שנים ולחשוב על תושבות אחר כך. אחרי הכל, חיים רק בהווה, לא? העבודה הזאת היא קלינית, MENTAL HEALTH PRACTITIONER בחברה שבה עבדתי, אך במרכז אוקלנד. עבודה נוספת שהגשתי, היתה לWHANGAREI, וזה גם למשרת MENTAL HEALTH CLINICAN וזה עבודה בקהילה כחלק מהצוות של בית החולים בNORTHLAND. הצוות נקרא EARLY INTERVENTION IN PSYCHOSIS והעבודה ממש נראתה לי טובה וגם מאוד מאתגרת וידעתי שאתפתח ואלמד המון אם אשים את עצמי בסביבה כזאת! העבודה השלישית שהגשתי היתה לאי הדרומי בקרייסצרצ'. זה תפקיד של ADDICTION CLINICIAN עם גברים שמכורים לסמים ואלכוהול. זה מה שלמדתי לעשות בניו זילנד. שני העבודות האחרונות במידה ואקבל הצעת עבודה, זה יסגור לי את התנאי האחרון להגשת תושבות. בזמנו, באוגוסט 2017, התראיינתי ל3 העבודות הללו. לעבודה בWHANGAREI נסעתי באופן אישי וגם לעבודה באוקלנד. את העבודה בקרייסצ'רצ' עשיתי את הראיון דרך סקייפ. התקבלתי לשלושת העבודות! קיבלתי הצעת עבודה משלושת העבודות! והייתי צריך להחליט לאן אני הולך. הרגשתי מצויין כי החלק האחרון של התושבות נגמר והייתי צריך רק לקבל את אחת העבודות ולהגיש לEOI. שזהו השלב הראשון בדרך להגשה לויזת SKILLED MIGRANT. בסופו של דבר בחרתי לנסוע לWHANGAREI והשיקולים שלי היו כאלה: + פאנגרי קרובה יותר לאוקלנד במידה וארצה להמשיך עם החיים שהיו לי פה+ בית חולים עדיף לצורך תושבות מאשר עמותה (NGO)+ שכר גבוה יותר+ המשרה היא עם אחריות גדולה יותר וגם סמכות+ קרייסצ'רצ' לפי דעתי העיר הכי מכוערת בניו זילנד וגם עם פעילות רעידות אדמה גבוהה. לא רציתי לנסוע לשם. העניין הוא גם שהתקבלתי לעבודה באוקלנד. רציתי כל כך להשאר, ואפילו אמרתי להם כן! בסופו של דבר אחרי מלחמה עם עצמי, הייתי צריך לסרב. תתארו לכם שאתם אמורים להרים את הטלפון, להתקשר למנהלת ולהגיד שאני חייב לסרב להצעת העבודה שרציתם? היה לי כל כך קשה לעשות את זה! בסופו של דבר הבנתי שלא היתה לי ברירה במידה ואני רוצה תושבות ולכן עשיתי את זה. השיחה היתה נחמדה מאוד והמנהלת הבינה אותי. אז חתמתי עם הבית חולים! תיאמתי איתם שארצה להתחיל בעוד כחודשיים. למה עוד חודשיים? כי רציתי לנסוע לחו"ל ולנוח מהתהליך. הם הסכימו ותאריך ההתחלה שלי היה בנובמבר 2017. באותו זמן נסעתי לתאילנד והונג קונג לתקופה של איזה חודש, שאר הזמן הייתי בישראל עם המשפחה והחברים עד שחזרתי. למזלי היו לי חברים נהדרים שאצלם יכולתי להשאיר את הרכב שלי ואת הדברים. יכולתי לסמוך עליהם בעיניים עצומות. כמה מסקנות: אני מאוד שמח שלא הקשבתי לאנשים בסביבה שלי שאמרו שכדאי לי לקחת ולהתפשר על מה שיש. הלכתי עד הסוף עם המטרה לקבל עבודה שהיא מתאימה לתושבות. היה לא פשוט לדחות את "עבודת החלומות" ועוד באוקלנד שהחיים שלי כל כך הסתדרו שם. אך מה זה יעזור לי כייף זמני שאני יודע שאני נמצא על סטטוס זמני ללא זכויות קבע? היה לי גם חשוב להאמין בעצמי שאני יכול ומסוגל לקבל משרה קלינית בבית חולים עם שכר גבוה. זה לא משנה שעבדתי במשרת CASUAL ולא היה לי ניסיון קליני מקומי, ידעתי שאני עובד קליני מצוין והמחשתי את זה בראיונות עבודה! מי היה מאמין שמאז הבלוג פוסט הראשון שלי, שבהם קיבלתי רק דחיות מעבודות, הצלחת התהפכה ופתאום הפכתי לעובד מבוקש בניו זילנד. ההרגשה היתה בלתי ניתנת לתיאור! שימו לב שכל הצעדים שעשיתי היו בהתאם למטרה "קבלת תושבות בניו זילנד". חברים, כיף, חיי חבר'ה ונוחות היו במקום זניח. אם היה את זה, אוקי, אך אם לא וזה עדיין עוזר להתקדם למטרה באופן המהיר והאפקטיבי ביותר אז כן היה צריך ללכת על זה. זה נקרא דחיית סיפוקים. כמובן שאם המצב היה עד כדי כך רע והייתי צריך לעבוד עבודה פח בשביל התושבות אולי הייתי מוותר על זה, אך במקרה הזה, הייתי צריך לעשות החלטה ריאלית. לעזוב את אוקלנד בשביל להפוך לתושב קבע.

מה שאתם הולכים לקרוא פה זה בליל של מחשבות רנדומליות מהביקור מולדת האחרון שלי בארץ. חלק מהפסקאות והחוויות פחות קשורות אחת לשניה. כל פעם לפני שאני נוסע לארץ אני מתמודד עם קשיים מסוימים. רגע הנחיתה גורם לי להרגשה קשה לתיאור. יש כאלה שאומרים שהם מרגישים שהם סוף סוף בבית. אצלי המצב הוא מצב שונה ומשונה. אני אסביר, מכירים את זה שאתם נפגשים עם אקס/ית או מבקרים במקום עבודה ישן, לאחר מספר שנים טובות.מצד אחד, אתם אולי תזהו אנשים או עצמים שמוכרים לכם. מצד שני ייתכן שהמון השתנה ואינכם מזהים כלום. מה שבטוח אני מבין די מהר שנחתתי בישראל, כולם מסביבי מדברים עברית וזה ממש סוריאליסטי. האסימון נופל בדרך כלל שאני שומע שיחה ברוסית, מריח ריח של גאנג'ה ורואה חיילים עם מדים ונשק בכל פינה. ברכבת אני נוסע ברכבת ביום חמישי אחה"צ, הפעם בדרך מנתב"ג למלון בה אשהה. הרכבת מלאה בחיילים. פתאום אני נזכר בתקופה בה הייתי קצין, כמה שיום חמישי היה קדוש בשבילי. סוג של ריח באוויר שהסופ"ש מתחיל. אני מתגעגע לתקופה ההיא. בו זמנית פחות מתגעגע למה שייצגתי ונאלצתי לעשות כשהייתי קצין. עם הזמן התבגרתי והחלמתי משטיפת המוח. שלום רנדומלי ברוב הכפרים בהולנד, נהוג לברך לשלום/בוקר טוב וכו' עוברי אורח ברחוב. בשלב מסויים זה ממש הופך להרגל. השעות הראשונות קשות בארץ, שאתה מוצא את עצמך מברך מישהו לשלום ברחוב והוא מסתכל עליך כאילו נפלת מהירח. שמנסים לשרוד יש פחות זמן לנימוסים ותרבות עקיפות מימין, היצמדות מיותרת לשמאל, צפצופים, היצמדות לרכב שלפניך. אנשים מטלפנים בצעקות, שיחות בקולי קולות והתפרצות לשיחה שמישהו אחר מדבר. אני מרגיש לפעמים כמו חייזר בישראל. נדמה שאנשים עסוקים בלשרוד ולכן אין להם זמן לתרבות או להתייחס בכבוד אחד לשני. לו"ז עמוס לפעמים אני מפנטז על לבוא לארץ ולא לומר לאף אחד. אבל אני אשם, אני זה שמעוניין לראות את כולם. בביקור האחרון שלי בארץ פגשתי יותר מ-15 חברים בחמישה ימים בלבד. שאבתי המון אנרגיה מהמפגשים הללו, השכלתי, העלנו זכרונות יחדיו והזכרתי לעצמי כמה החיים קשים בארץ וכמה טוב שעזבתי. ישראל שיחקת אותה, אבל ההייטקיסטים עייפים יצא ככה שרוב חברי גם עובדים בתעשיית ההייטק, אני נפגש עם כולם בצורה אינדיבידואלית. השיחות הם שיחות מרתקות מבחינת עומק טכני, אך הם עייפים עם שקיות מתחת לעיניים, מיואשים ולמרות הכל מרוויחים בממוצע פי שניים מהממוצע באירופה. אבל נדמה כי הכסף הזה לא שווה כלום בארץ עקב יוקר המחייה.ניכר כתנאי העבודה באירופה הרבה יותר טובים, לדוג' 25 ימי חופשה בממוצע (לפעמים ללא הגבלה) שבישראל רק 16. עבודה מהבית זה גם דבר שחוזר על עצמו, מסתבר שבדרך כלל זה לא מתאפשר בישראל, לעומת עידוד עבודה בבית באירופה.שורה תחתונה, ישראל שיחקת אותה הפכת להיות ארצות הברית, אבל לא בפן החיובי. עומס על הכביש ואנרגיה מתחדשת פקקים שנראים כמו מגרש חניה של איצטדיון ואם תסתכלו טוב, הנהג יושב לבד ברכב. מה קרה ל- Car pooling, שימוש בתחבורה ציבורית ופתרונות יצרתיים אחרים?לכל בן אדם שיצא לי להיפגש איתו, יש לפחות שתי מכוניות. חבל חבל חבל. הרי שלא מדובר במכוניות Tesla אלא במכוניות מזהמות. ונכון התחבורה הציבורית לא מושלמת בארץ.אבל הכי חשוב, נראה כי אף אחד לא באמת רוצה לעשות צעד לקראת שינוי. כולם התרגלו לרכבים שלהם ומפונקים מידיי להשתמש באופניים או להשתמש באוטובוס. שגריר ישראל בהולנד ושגריר הולנד בישראל בערב האחרון שלי לפני שאני חוזר להולנד, בעודי מתהולך בחזרה למלון, אני מאזין ללהקת רוק הולנדית. אני חייב לומר שבדרך כלל שאני בהולנד אני לא מקשיב למוזיקה בהולנדית. אבל שאני בארץ, זה פתאום ומרגיש הגיוני. דווקא שמשהו לא עומד לרשותך, אתה מתגעגע אליו. לפחות כרגע, לא נראה כי ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה…

כשעברתי ללונדון בשנת 2014 ראיתי פרסומת ברכבת התחתית על ניקוד אשראי אישי שיש לתושבי בריטניה (תמונת המאמר). חקרתי קצת באינטרנט ולמדתי שמאגר נתוני האשראי האישי מאפשר לנותני האשראי (גופים פיננסים כמו בנקים וחברות הלוואות) להעניק אשראי שתפור ליכולות של הלווה. בעצם, לא כל הלקוחות שווים: כי חלק מהלקוחות מחזירים הלוואות במועד ואחרים מפגרים בתשלומים או פושטים רגל ונעלמים. אילו ידעו המלווים מיהו לקוח טוב שמחזיר הלוואה במועד, הם יכלו לתת לו הלוואות בתנאים מעודפים בריבית נמוכה כי הסיכון שלא יחזיר את ההלוואה נמוך, ובנוסף, התחרות בין המלווים ללווים תגבר. השקת מערכת נתוני האשראי האישיים של אזרחי ישראל החלה לפעול רק באפריל 2019. עד אז הבנקים וגופי האשראי ידעו למי חזרו הצ'קים ומי פשט רגל, כלומר מיהו לקוח רע, אבל הם התקשו לדרג בין לקוחות טובים ומצויינים, במיוחד אם למבקש ההלוואה לא היה חשבון באותו הבנק. כך, במשך עשרות שנים, שילמו אזרחי ישראל ריביות גבוהות יותר מבשאר העולם, כי הבנקים והמלווים לא רצו לקחת סיכון ולא היתה תחרות בתחום האשראי. במדינות המערביות ניקוד האשראי האישי פועל עשרות שנים ומאפשר למלווים לקבל אשראי שמתאים ליכולתם. לקוחות טובים מקבלים עדיפות והבעייתים מסוננים, ולא על חשבון אחרים. מהו ניקוד האשראי שלי? בבריטניה ישנם מספר אתרים לבדיקת דירוג האשראי – כל המידע הבסיסי בחינם שזה בדרך כלל מספיק, אך מי שרוצה דו"חות מפורטים משלם בסביבות 15 פאונד לחודש. בכל מדינה יש את האתרים שלה, פשוט לחפש בגוגל (למשל, לחיפוש בישראל כתבו בגוגל "מהו דירוג האשראי שלי?"). לאחר שנרשמתי באתר Experian הבריטי התחוור שאין לי היסטורית אשראי – נבהלתי לרגע, אבל זה הגיוני… רק הגעתי לבריטניה. למה אני רוצה דירוג אשראי גבוה? כדי לקבל אשראי זול (הלוואות בריבית נמוכה), לרכוש מוצרים בתשלומים נוחים, לקבל תנאים מועדפים בבנק וכמובן לקבל משכנתא בריבית נמוכה לאורך זמן, שעשויה לחסוך עשרות אלפי ואולי מאות אלפי ש״ח. דוגמא לניקוד האשראי בבריטניה: מ- 0 עד 999 560-0 גרוע מאוד (56%), 720-561 גרוע (16%), 880-721 סביר (16%), 960-881 טוב (8%), 999-961 מצויין (4%) לפני שנתחיל אני רוצה לנפץ מיתוס שדירוג האשראי מושפע לפי רמת ההכנסה או כמות ההון שלך בבנק. אז מסתבר שאין קשר ביניהם. זה נהדר שיש לך מיליון דולר בבנק, אבל גם אם אתה עני מרוד שבקושי סוגר את החודש – תוכל לשדרג את הדירוג לגבוה כפי שאני שעשיתי. דירוג האשראי בעצם בודק את רמת האמינות הפיננסית שלך, ולא את רמת העושר. האמת, שהתחלתי בתהליך הרגשתי שזה "גדול עליי" ואולי אפילו מפחיד, אז החלטתי להתייחס לזה כאל משחק מאתגר ותוך כדי למדתי שישנם מלא הפתעות ועם המהלכים נכונים אתה יכול לנצח ולקבל ניקוד אשראי גבוה 🙂 מטרת המשחק להגיע לאחוזון העליון 1% בדירוג האשראי בריטניה, שהוא 990 ומעלה – גבוה יותר מהניקוד הנדרש למצויין (961). כללי המשחק חשבון בנק פעיל. אורך המשחק: שנתיים עד חמש שנים. תכונות אופי: אמונה בעצמך, שליטה עצמית, יכולת דחיית סיפוקים, יכולת תיכנון לטווח ארוך ושאיפה למצויינות. המהלך הראשון – כרטיס אשראי הדרך הקלה ביותר לבנות את דירוג האשראי הוא להשתמש בכרטיס אשראי בנקאי. בבריטניה ובמדינות נוספות הבנק מנפיק ללקוחות חדשים כרטיס דביט שהתשלום יורד מהחשבון עובר ושב בעת ביצוע התשלום, בניגוד לכרטיס אשראי שהחיוב יורד פעם בחודש. הגשתי בקשה לכרטיס אשראי וקיבלתי סירוב! חברת האשראי הודיעה שסורבתי משום שעברתי יותר משלושה מקומות מגורים בתקופה של פחות משנתיים. בעיניהם זה מעיד על חוסר יציבות. הסברתי שאני מהגר, שאני שוכר חדר או דירה וההשתלבות לוקחת זמן, אבל את הבריטים זה לא מעניין – הם הולכים לפי הספר (ולא חושפים בפניך את כל הסיבות לדחייה). למרות זאת, בשבועות החולפים המשכתי להתקשר, ושלחתי להם תלושי משכורת + מכתב בו אני מציין שסיבת הבקשה לכרטיס האשראי הוא כדי לשכור רכב לחופשה, כי חברות ההשכרה מקבלות כרטיסי אשראי בלבד ולא דביט. זה עבד 🙂 לאחר שלושה שבועות אישרו את הכרטיס אשראי הכי פשוט במסגרת הנמוכה ביותר של 400 פאונד בלבד. עכשיו שיש לי כרטיס אשראי אני יכול להשתמש בו לטוב או לרע: לרע – לקנות מוצרים ושירותים באשראי. זו הסיבה שרוב האנשים משתמשים בכרטיסי אשראי. לטוב – לבנות את היסטורית האשראי שלי. השיטה: לקנות מוצרים עד לסכום של 10% ממסגרת האשראי, שבמקרה שלי התחילו ב- 40 פאונד לחודש ולהחזיר את התשלום המלא תוך שבוע! בדרך זו הוכחתי לחברת האשראי שאני לא נואש לאשראי ואפשר לסמוך עליי שאני מחזיר אותו בזמן. לאחר חצי שנה של שימוש בכרטיס אשראי – דירוג האשראי שלי הופיע באתר וקיבל ציון סביר (721) זו התחלה טובה! המהלך השני – הגדלת מסגרת האשראי בכרטיס לאחר כל תקופה קצובה, במקרה שלי ארבעה חודשים, ובהנחה שהלקוח מחזיר את האשראי בזמן, ניתן לבקש להגדיל את מסגרת כרטיס האשראי. כך כל ארבעה חודשים ביקשתי להגדיל את מסגרת האשראי במקסימום האפשרי שבמקרה זה היו 400 פאונד. לאחר שמונה חודשים המסגרת גדלה ל- 800 פאונד ולאחר שנה וחצי מסגרת האשראי שלי גדלה ל- 2,000 פאונד. בזמן הזה אני ממשיך בעקביות לרכוש מוצרים עד 10% ממסגרת האשראי , כלומר עד למקסימום של 200 פאונד בחודש ואני מחזיר את ההלוואה עד שבוע. שימו לב, זה משחק – אני לא באמת זקוק לאשראי כי אני משתמש בעשירית מהמסגרת ומחזיר אותו תוך עד שבוע, לפעמים למחרת. המהלך השלישי – מסגרת אשראי בנקאית לחשבון הגיע הזמן לבקש גם מסגרת אשראי בבנק. הבנק שמכיר את ההתנהלות הפיננסית שלי כבר שנתיים יכול להתרשם מאמינותי ולחשב סיכונים. הוא אישר מסגרת אשראי התחלתית של 1,000 פאונד. במסגרת הזאת, בניגוד למסגרת האשראי בכרטיס לא השתמשתי והחשבון עובר ושב נשאר חיובי לאורך כל התקופה. הנקודה הזאת קריטית – כדי לשפר את ניקוד האשראי, מוטב לא להיכנס למינוס בחשבון, כי זה מעיד על התנהלות פיננסית חסרת אחריות. המהלך הרביעי – רכישת מוצר בתשלומים יש לי כרטיס אשראי, מסגרת אשראי ודירוג אשראי סביר. מה עושים עכשיו? חיפשתי לרכוש מוצר אחד בתשלומים. באתר אפל בריטניה ניתן לרכוש מוצרים בתשלומים דרך בנק ברקליס. אז קניתי אייפד פרו באתר במחיר של 740 פאונד לתקופת הלוואה הקצרה ביותר של שלושה חודשים. לאחר חודש דירוג האשראי שלי נפל לגרוע! הרי אם הלקוח מבקש הלוואה, הוא במצב כלכלי בעייתי… אבל נשארתי נאמן לתוכנית שלי. שילמתי את ההלוואה במשך שלושה חודשים ובתום התקופה הניקוד האשראי עלה מגרוע לטוב 🙂 החזר ההלוואה שיפר את האמינות שלי בעיניי המערכת הפיננסית. קחו הלוואה קטנה לתקופה קצרה והחזירו אותה בזמן כמובן. במקביל המשכתי להגדיל את מסגרת האשראי שלי בכרטיס האשראי ל- 2,800 פאונד והפסקתי להשתמש בו כליל. את המסגרת בבנק הגדלתי בהדרגה ל- 8,200 פאונד וכמובן שלא נכנסתי למינוס ליום אחד. אגב, כשהמערכת הבנקאית מזהה שאתה עומד בקריטריון להגדיל את המסגרת, היא מציעה לך להגדיל אותו דרך האפליקציה של הבנק באופן אוטומטי. הבנק מציע לכם להגדיל את מסגרת האשראי? הסכימו מיד, אבל אל תשתמשו בו! ניקוד האשראי שלי המשיך לעלות מעט אך בסופו של דבר נתקע באיזור ניקוד אשראי טוב והתלבטתי איך להמשיך לשחק. בביקור האחרון שלי בארץ מסרתי את האייפד פרו לאמא שלי וקניתי לעצמי את המודל החדש, שוב בהלוואה קצרה של שלושה חודשים. זה עבד בפעם הראשונה אז ניסיתי שוב, אבל דירוג האשראי לא הושפע ממנו הפעם. נרשמתי לעיריית לונדון והוספתי את כתובת המגורים שלי בלונדון לרשימה הפומבית של תושבי העיר – זה אמור לשפר במעט את הדירוג, ובאותו הזמן אני לא משתמש בכרטיס אשראי ולא מנצל את מסגרת האשראי שלי בחשבון הבנק. שנה חמישית בלונדון לחשבון הבנק שלי כבר ותק של 60 חודשים, מסגרת האשראי בכרטיס האשראי ובבנק גדלו והזמן פועל לטובתי. חשבון הבנק צובר וותק אבל דירוג האשראי שלי תקוע. באפליקציה של כרטיס האשראי המשתמש מקבל התראה של סכום המינימום שעליו להחזיר כל חודש או הוא יכול להחזיר את כל הסכום. הסתקרנתי מה יקרה אם אנסה להחזיר סכום גדול יותר מהאשראי שלקחתי? ניסיתי. במקום לקחת הלוואה מהכרטיס האשראי הענקתי הלוואה של 200 פאונד לכרטיס האשראי. עכשיו כרטיס האשראי ׳חייב׳ לי 200 פאונד, אני אמנם לא מקבל ריבית, אבל אני מוכיח לבנק את איתנותי הפיננסית. כמה בריטים בעלי כרטיס אשראי מעניקים אשראי לחברת האשראי??! אני לא יודע אם זו הסיבה, כי יש מידה מסויימת של חשאיות, אבל חודשיים אחרי מתן הלוואה ניקוד האשראי שלי נסק לשיא חדש: דירוג אשראי במאיון העליון שירות VIP מבנקאי אישי העניקו לחברת כרטיס האשראי הלוואה קטנה. שנו את כללי המשחק. עכשיו הם חייבים לכם. הידד! המשימה הושלמה. ניצחתי במשחק. שימו לב כשניקוד האשראי מצויין, כל ניצול האשראי, אם בכרטיס אשראי, במסגרת החשבון בבנק, ברכישה בתשלומים או בכל הלוואה אחרת, ניקוד האשראי שלכם ייפגע. למעשה, בעלי ניקוד אשראי מצויין יכולים לקחת כל הלוואה שירצו, אבל ברגע קבלת ההלוואה הניקוד ייפגע ויירד. לכן, השתמשו בכרטיס אשראי למצבים מאוד מסויימים, כמו שכירת רכב, רכישות בחו"ל ומקרה חירום. בכל מקרה אחר, שימו אותו במגירה ותשכחו ממנו. ההתנהלות הפיננסית הנכונה היא להשתמש בכרטיס דביט ביום יום, להישאר ביתרה חיובית קבועה בחשבון הבנק. אם לקחתם הלוואה אז תמיד תחזירו אותה במועד הנקוב. כל אי עמידה בהחזר ההלוואה – יפיל את דירוג האשראי שלכם דרמטית! מה חושב עליך הבנקאי? אשראי מעיד על ההתנהלות הפיננסית וגם על האופי שלכם. האם אתם מסוגלים לדחות סיפוקים? האם אתם יודעים לתכנן תוכניות לטווח רחוק. האם אפשר לסמוך עליכם? במילים יותר בוטות: לקיחת הלוואה לחופשה בחו"ל או רכישת מוצרים היא התנהלות אימפולסיבית שמעידה על חוסר יכולת לדחות סיפוקים, ניהול חשבון בנק במינוס הוא הודאה בכישלון, אי החזר הלוואה במועד הוא הפרת הסכם. בסופו של דבר אנשים בעלי ניקוד אשראי פחות ממצויין משלמים ריביות גבוהות יותר ואין אפשרות להתחמק מכך, גם במקרה של מוות חלילה, הלוואה שלא הוחזרה תידרש על ידי המלווה והיורשים יצטרכו להחזיר את ההלוואה מכספי הירושה. ניקוד אשראי פחות ממצויין משמע פגיעה ברווחה החומרית שלכם. למי שהנושא הזה לא מלהיב במיוחד, אני ממליץ להתייחס עליו כמשחק שאם פועלים לפי הכללים תמיד מנצחים שהתוצאה היא מגוון אפשרויות פיננסיות רחב יותר. ביקור בסניף הבנק הופך לחוויה – הבנקאי מזמין אותך למשרדו האישי במחלקה גדולה ומרווחת בפרטיות מלאה, עם קפה ועוגה ובשיחה ניחוחה מציע לך את התנאים הכי טובים – לא רק להלוואות (שאתה לא צריך), אלא חשבון פטור מעמלות ואפילו מציע לשלם לך תשלום חודשי כדי שתמשיך להחזיק את החשבון אצלו ולא תעבור לבנק אחר. בכל נושא ושאלה אתה יכול לכתוב לבנקאי מייל או להתקשר למספר הנייד שלו. זו המציאות, אנחנו חיים בעולם שכסף משחק בו תפקיד מהותי ברווחתינו ולכן כדאי להתיידד איתו, להכיר אותו מקרוב ולהשתמש בו לטובתנו כדי ליצור חיים מלאי סיפוק, מיצוי והגשמה של חלומותינו. האלטרנטיבה העצובה היא שחייהם של אנשים בעלי דירוג אשראי נמוך וגרוע חיים בסחרור פיננסי, בחרדה מתמדת, נגררים מהלוואה להלוואה, חיים מהיום למחר, בלי תוכנית, בלי עתיד. הכסף שולט בחייהם ולא להיפך. אני הגעתי לבריטניה בשנת 2014 עם מזומן של 3,000 פאונד בלבד, מהגר זר שבקושי דובר אנגלית, התגוררתי בחדר קטן עם משפחה שחורה בפרבר עני בלונדון, התקלחתי בגיגית מים כי לא היה לנו מקלחת והקפדתי לאכול מעט. לא היה לי כלום בתחילת הדרך למעט שאפתנות, להט ואמונה בעצמי. ידעתי שלישראל אני לעולם לא אחזור ולא היתה לי ברירה. כך שאם אני הצלחתי לבנות לעצמי דירוג אשראי מצויין – אז כל אחד יכול עם נחישות והתמדה. להלן סיכום הנקודות לשיפור דירוג האשראי שלכם בחו"ל, אבל גם בארץ: הכי חשוב – החזר את ההלוואה במועד. אי עמידה בהחזר הלוואה יירשם בהיסטורית האשראי שלך למשך חמש השנים הבאות ויפורסם בפומבי לכל המלווים. השתמש בעד 10% בלבד מהמסגרת של כרטיס האשראי, או למקרה חירום בלבד. אותו הדבר לגבי מסגרת אשראי בחשבון הבנק. רשום את כתובת המגורים שלך בעירייה באופן פומבי (משתנה ממדינה למדינה). התרחק מכרטיסי אשראי חוץ בנקאיים של רשתות מזון או חנויות אופנה שעשויות להיות מפתות, אך יקרות ומחשידות את המערכת המלווים. הכרטיס האשראי היחיד הוא של בנק או גוף פיננסי מכובד. צמצם את כמות כרטיסי האשראי שלך וחשבונות הבנק למקסימום שלושה. עדיף חשבון אחד יציב וחזק עם היסטוריה חיובית מאשר שלושה חשבונות בינוניים. סגירת חשבון בנק צריכה להיות החלטה מחושבת משום שהיא מעלה חשד. זה בסדר לעבור לבנק אחר עם תנאים טובים יותר, אבל המערכת הפיננסית מתעדפת לקוחות יציבים שנשארים באותם המוסדות הפיננסים שנים רבות. אם הדירוג שלכם נפגע בפתאומיות, בדקו את הסיבה – ייתכן שזו תקלה טכנית שאתם יכולים לדווח עליה ולתקן אותה בקלות. עדיף לקחת הלוואה מגורם אחד סכום גדול מאשר ממספר גורמים את אותו סכום מצטבר. אם יש לכם פרטנר בנו תוכנית משותפת לשיפור דירוג האשראי האישי של כל אחד מכם. אם אין לכם פרטנר – חפש אחד/ת בעל/ת ניקוד אשראי גבוה כי את לא רוצה לצאת עם גבר שיש לו חובות, ואתה לא רוצה לצאת עם אישה בזבזנית שלא שולטת על הוצאותיה. יש לי דירוג אשראי גרוע, מה לעשות? חשבון נפש. הרי אתה יודע שזה לא קשור לגובה המשכורת שלך, שהיא רק תירוץ שאתה לא מחזיר הלוואות. האם רק הבנק לא סומך עליך או גם החברים שלך לא סומכים עליך? דירוג אשראי הוא לא רק מספר פיננסי, הוא מייצג את רמת האחריות והאמינות האישית שלך. קח את החיים שלך בידיים, תוריד את הדו"ח האשראי המפורט ותבין איפה אתה לא בסדר. תסתכל על בניית דירוג האשראי כאל התפתחות אישית, מאתגרת ומהנה שבסופה אתה לא רק תשפר את הדירוג האשראי שלך, אלא גם ובעיקר תשדרג את עצמך כאדם שאפשר לתת בו אמון. חיים רק פעם אחת – אז תשאפו לחיים מלאי סיפוק והגשמה, אושר אישי ומצויינות!