המדריך שלך להגירה לחו"ל

אנחנו לא צופי טלוויזיה אדוקים. אנחנו בעיקר צופים בסרטים ויוטיובים שיש במחשב. לפני שנה נכנס לבעלי ג'וק שהוא רוצה מסך ענקי שטוח. לי זה נראה ממש חסר טעם, גם כי אני לא חושבת שאנחנו צריכים (אנשים משתמשים בזה בשביל פלייסטיישן, לא? מי משתמש בדבר הזה לראות טלוויזיה?!), וגם כי זה עולה מלאן כסף. אבל בעלי עקשן, ושנה ישב לי על האוזן וטירטר ונתן הסברים למה אנחנו צריכים, ועשה סקר שוק מקיף. בסוף נשברתי והלכנו ל"קונרד" (רשת אלקטרוניקה גדולה) בשונברג. בדיוק היה להם מבצע על המסך הגדול ביותר שלהם (איזה תשעים אינץ', או משהו), ובעלי אמר שזהו, עכשיו זו ההזדמנות שלנו. כשהגענו לשם, ראיתי שהמסכים האלו עצומים. מה יש לאנשים להסתכל במסך כזה ענק?! למה אנשים צריכים כזה מסך גדול בכלל?! איך זה לא נופל מהקיר, פור גאד סייק?! בעלי הסתובב שם כמו ילד בחנות ממתקים, או כמוני בחנות ספרים. רץ ממסך למסך, סחב אותי בשרוול לבוא לראות, הסביר לי את המפרט הטכני של כל מסך ולמה צריך לקחת את הכי גדול (פחחח). הדברים שעושים אותו מאושר לא תמיד מובנים לי, אבל אני משתדלת להיות נחמדה… בהתחלה שמתי וטו על המסך הגדול ביותר, וניסיתי לדבר איתו בהיגיון. ניסיתי להסביר לו שסטאר טרק אפשר לראות גם על מסך קצת יותר קטן, שעולה פחות, וגם סרטי אקשן יהיו נהדרים עם מסך של 60 אינץ', ולא 50,000. כמובן שבנוסף למסך, היינו צריכים גם מתקן שיחזיק את המסך הענקי הזה, כבלים ועוד כל מיני דברים שהעלו את המחיר עוד ועוד. אבל בסוף בחרנו מסך, והלכנו למוכר שייתן לנו את הדברים הקטנים ושנוכל לקנות בקופה ולהזמין את המסך (בגרמניה המוכרים לא מציקים לכם כשאתם נכנסים לחנויות, ואם תצטרכו אותם, חפשו אותם והם יענו על שאלות, אם הם יודעים). הכל היה נחמד ונהדר, והמוכר הפנה אותנו לקופה, שם נמשיך את התהליך. בקופה בדקו אם המוצר בכלל במלאי שלהם, ומסתבר שכל הבלאגן הזה ואין להם במלאי, ויגיע רק בעוד כמה חודשים. איזו אכזבה. אפילו אני התאכזבתי. כתחלופה הציע לנו הקופאי ללכת לסניף בקרויצברג, שם יש להם במלאי את מה שאנחנו רוצים, אבל רק אחד, אז אנחנו צריכים למהר. ישר קפצנו על האובאן וטסנו לשם. כשהגענו היה תור ארוך לנציג המכירות, וכשסוף סוף הגענו אליו הסתבר שאכן נשאר רק עוד מסך אחד, שזמין מיידית, אבל אצלם אין את המבצע הזה שיש שונברג. קצת התבאסנו, אודה על האמת, אבל אספנו את עצמנו תוך שניה, ועשינו החלטה מהירה שאנחנו לוקחים את המסך. בכל זאת, יכולנו לחלק את התשלום, כך שכל חודש נשלם 30 אירו. הנציג כתב לנו פתק ושלח אותנו לשירות לקוחות. שירות הלקוחות הוא השלב שלפני הקופה. בשירות הלקוחות היינו צריכים לפרוש את כל ההיסטוריה הכלכלית שלנו, כדי להוכיח שאנחנו יכולים לשלם 30 אירו בחודש. היינו צריכים להגיד כמה אנחנו משלמים שכר דירה, כמה אנחנו מקבלים משכורת, מה ההוצאות הנוספות שלנו, ומה לא. אני רגילה כבר לגרמנים, אבל לפעמים הם מצליחים להפתיע גם אותי. 30 אירו בחודש!!! בשביל זה כל החקירה? רק אחרי שעברנו את הפירוטים והבנק שלח אישור, אפשר היה לשלם בקופה. ככה זה. הם מחפשים יציבות ולא ימכרו לכם משהו שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם. אני דווקא מאוד אוהבת את זה. משתדלים לא לחיות על המינוס, משתמשים בדביט-קארד (חיוב מיידי, רק אם יש כסף בחשבון) ומשלמים במזומן. תכל'ס, לישראלי שמנסה לברוח מתרבות המינוס, המנטליות הגרמנית היא גן עדן. אבל לא נסטה מהנושא. אחרי ששילמנו סוף סוף בקופה, עברנו לתיאום הובלה והרכבה. לא יאומן, אבל כשביקשנו יפה שהמרכיבים יגיעו ממש אחרי המובילים, הם שמחו לעזור ולתאם בהתאם. זה היה מטורף! המובילים הגיעו ופרקו את המסך ואת כל התוספות, ושעה אחרי המרכיב כבר היה אצלנו בדירה, וסידר הכל. תוך כמה שעות בחרנו מסך שטוח, עברנו חקירה פיננסית, שילמנו בקופה והכל הורכב עוד באותו היום. כבר אמרתי כמה אני אוהבת את המדינה הזו?!   נ.ב. תשמעו, לא מבינה איך לא הסכמתי קודם לקנות את זה. לצפות ככה זה שינוי אדיר, ועכשיו אנחנו גם מחוברים לטלוויזיה, מה שלא היה לנו קודם. אפשר לראות משחקי בונדסליגה כמו שצריך (סתם, זה בתיאוריה. למשחקים חשובים הולכים לפאב ליד).

הקדמה “נהג! נהג!!”, “פתח את הדלת נהג!!”, “נודר לך בספר תורה אחי!”, “אחי, יש לך סיגריה?”, “יש לך אש אחי?”, “0מאלני מניאק”, “עוכר ישראל”, “אני אזיין אותך יא הומו!”, “שתוק יא אשכנזי מניאק!”, “יא גזען! יא הומופוב!”, "שתוק יא רוסי מסריח", “שום דבר רע לא היה קורה אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו ונרקבים שם", “די לכיבוש!”, “הכל בגלל ביבי!”, “המזרחים הטיפשים האלה ימשיכו להצביע לביבי“, “נודר בקבר של סבא שלי שאתה הומו אחי”, “טוב אחי”, “מה יש לך אחי, באוקראינה כולן זורמות”, “היי, תשמעי אני יודע שהרבה אמרו לך את זה, אבל תדעי לך שאת פאקינג מהממת”, “ימך שמם של הערבים”, “אם לא טוב לך בארץ אז סע לעזה”, “בסופו של דבר, אין על ישראל”, “מה, אתה לא מאמין באלוהים? אתה מאמין שנוצרנו מהקופים כאילו??”, “שבת היום!”, “כפרה עליך”, “מאמי שלי”, “נשמה שלי”, “חיים שלי”, “מותק” וכ' וכ'… כן, כולנו שמענו את אחד מהמשפטים האלה או משהו בסגנון, כולנו אי פעם נתקלנו ב”ישראלי המכוער”, לרוב אנחנו נתקלים בטיפוסים המוזרים האלה בחיי היום יום – באוטובוס, ברכבת, ברחוב, ואף במשרדים ממשלתיים, ובעצם בכל מקום אפשרי בישראל, ואף על הפלנטה – כלומר בחו”ל… אפילו בחופשה בבולגריה, ביוון ולעיתים רחוקות גם ביעדית פחות פופולאריים בחו"ל ניתן להיתקל ב"ישראלי המכוער". אנו לרוב מעיפים עליהם איזה מבט חטוף וממשיכים בחיינו לאחר כמה דקות שנהננו (או לא נהננו) מה”בידור”. לרוב אנו אומרים לעצמנו “מי אלו ההזויים האלה לעזאזל” ואתם מרגישים כמו בגן חיות כשאתם נתקלים בכל שני וחמישי באיזהשהו ריב מטופש בין נוסע לנהג האוטובוס, או שפתאום סתם התפתח ויכוח בין נוסעי האוטובוס על אם להדליק מזגן או לא, או שאיזה מבוגרת ישראלית ממורמרת בשנות ה-50 לחייה התחילה לצעוק כמו משוגעת על הקופאי כי טעה בחישוב של 10 אגורות לא במכוון. ההשראה לספר ולמי מכם שיצא לרפרף בדיסקריפשן שלי, כלומר – בתיאור הפרופיל שלי ב”ליב-ישראל”, ככל הנראה הבחין בכך שאני הוא מחבר הספר ה”ישראלי המכוער”. את הספר סיימתי לכתוב די ממזמן, אך רק לאחרונה התחלתי בהליך של “גיוס המונים” על מנת להוציא את הספר שלי לאור ולקהל הרחב. התחלתי לכתוב את הספר הזה בסביבות אפריל 2018, אך לאחר כמה ימים הפסקתי ודי שכחתי מזה, למעשה, כתבתי רק חלק קטן מהספר ואז שכחתי מזה לגמרי. אבל כחצי שנה בערך לאחר מכן, כשהייתי בוורשה בספטמבר האחרון, מאיזושהי סיבה עלה בי הצורך, או שבמקרה רפרפתי בטעות ונזכרתי בכך שהתחלתי לכתוב ספר על התרבות הישראלית – ומכיוון שהייתי משועמם למדי, ודי חיפשתי תעסוקה לעצמי (ואת עצמי, על הדרך) – חשבתי שאולי אפרסם כמה קטעים קטנים מהספר, ואפרסם אותם באינטרנט על מנת לקבל חוות דעת על הספר, ועל הרעיון והאם שווה לשקול להוציא ספר כזה לאור. לא ציפיתי להרבה מאוד, אם להיות כנה – אבל לאחר ששלחתי כמה קטעים שלי מהספר (בתחילת כתיבתו) – התגובות היו מאוד חיוביות, ועלתה בי המוטיבציה להשקיע מאמצים רבים לכתיבת הספר, ואף לפנות ל"נטבוק הוצאת הספרים" במטרה שהספר יצא לקהל הרחב ולמיינסטרים, כלומר – לסטימצקי, חנויות ספרים וכו'. ההשראה לספר "הישראלי המכוער" הגיעה עקב סלידתי מהחברה הישראלית והתדרדרותה של החברה הישראלית, אשר באה לידי ביטוי במצב הפוליטי, החברתי, היחס בין בני אדם בחברה הישראלית (באוטובוסים, ברחוב, בפייסבוק וכו' וכו'), ובכלל על כל השינוי החברתי, הפוליטי והסוציו-אקונומי שישראל עוברת לאחרונה. על מה הספר "הישראלי המכוער", בעצם מדבר? אז על מה הספר “הישראלי המכוער”, בעצם מדבר? הספר הישראלי המכוער הינו ספר פארודי-סאטירי שמעביר ביקורת על החברה הישראלית וערכיה החברתיים בצורה משעשעת ומצחיקה. נושאים רבים בפרק מבקרים את המנטליות הישראלית בצורה משעשעת ומצחיקה למדי, הספר משתמש בהמון סרקזם, סאטירה ומשלב דוגמאות מחיי היום יום בישראל על מנת לבקר את החברה הישראלית והתנהלותה החברתית. הספר עוסק במגוון נושאים כאלו או אחרים, כמו למשל: התחבורה הציבורית בישראל, התנהלות החברה הישראלית, הפוליטיקה הישראלית, הבירוקרטיה הישראלית, "ילדי הפיקאפ" ו"אומני הפיתוי הישראלים", סוגיית הפליטים בישראל, התקשורת הישראלית, ה”ההומו השמאלני התל אביבי”, ”ביביסט מצוי”, "ישראלי יפה", החרדים, השמאלנים, הימנים, הומואים, לסביות, ילדי פסיכומטרי, הערסים, מצביעי ביבי, האוכלוסיה הרוסית בישראל, המרוקאים, הצרפתים, האתיופים, הפולנים, התימנים, הערבים – וכל הנושאים הללו הינם רק טעימה מהספר “הישראלי המכוער”. אני לא גזען, אני פשוט שונא את כולם בצורה שווה 🙂 למרות כל ההומור והסאטירה שהספר הזה מציג, הספר ה”ישראלי המכוער”, למעשה, מעביר ביקורת על התדרדרותה של החברה הישראלית והשינוי שהחברה הישראלית עוברת (לרעה, כמובן). הספר אמנם גזעני ופוגע באוכלוסיות רבות, אך יש לציין שזהו ספר סאטירי ויש לקחת אותו בהומור. הספר (כלומר, אני המחבר) אינו גזעני או “אנטי” כלפי אוכלוסיות מסוימות, והוא למעשה סאטירי לחלוטין, כפי שציינתי קודם. דוגמאות מהספר "חסידות חצרוני". אדון אמיר חצרוני הינו בחור אירופאי קלאסי חביב ונעים הליכות. הוא ידוע בנימוסיו וגינוניו כלפי עדות המזרח: "שום דבר רע לא היה קורה אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו, ונרקבים שמה". משפט אשר אמר בתקשורת לאמירה בוזגלו בתקשורת, בזכות אמרה זו הגיע ל"תור הזהב" ולשיא הפופולאריות בתקשורת הישראלית. אף זכה בתואר "האדם השנוא ביותר בישראל". למרות שנאתו של חצרוני למגזר הערבי ושנאתו העזה למזרחים, בת זוגתו של חצרוני הינה ערביה ישראלית. אני רוצה אהבה, אבל יש רק שנאה. אני רוצה שקט, אבל יש רק רעש. אני רוצה שלום, אבל יש רק מלחמה. אני רוצה רוגע, אבל יש רק אי-שקט. אני רוצה אנשים, אבל יש רק חיות. אני רוצה הקשבה, אבל יש רק התעלמות. אני רוצה חופש, אבל יש רק שיעבוד. אני רוצה מנוחה, אבל יש רק עבודה אני רוצה אהבת חינם, אבל יש רק אהבת ממון. אני רוצה דעת, אבל יש רק דת. אני רוצה דמוקרטיה, אבל יש רק תאוקרטיה. אני רוצה פספורט אירופאי, אבל יש רק תעודת מסכנות כחולה. ואני בטוח במאות האחוזים שהיא אינה האדם היחיד שנאלצת לסבול מפרעי האדם הישראלים והנבזיים הללו, שאוהבים להשוויץ בפספורט הבורדו והמדליק שלהם שאמא שלהם אישררה להם אותו כשהם היו בכיתה ב' ושיחקו בקלפי סופרגול. אני בספק שהם ידעו בכלל איפה ממוקמת יבשת אירופה, ואילו מדינות בכלל קיימות או נמצאות באירופה. אבל העיקר שהיה להם קצת מזל והיו זכאים לפספורט אירופי, כי הסבא הפולני לא שירת בצה”ל לפני 1951, או שלספרדים התחשק לתת אזרחות אירופאית למרוקאים שגורשו מספרד… תופעת ה"ישראלי המתנשא בעל הפספורט האירופי" הינה תופעה גלובאלית ובלתי נמנעת. תודות בנוסף, אני רוצה להודות ל: venus (המערב אוקראינית בעלת השורשים ליטאים-גרמנים שמתגוררת בפרברי פריז ולומדת באוניברסיטה בפריז ושאר ירקות) שהביאה לי את הרעיון המדהים לכתוב פרק על “ישראלים מתנשאים בעלי פספורט אירופאי”! וגם על התגובות החיוביות, וההשראה שקיבלתי ממנה במהלך כתיבת הספר “הישראלי המכוער”. לאנטולי (חבר שלי הרוסי מירושלים, לא מהאתר) – על התגובות המדהימות שקיבלתי ממנו בוואצאפ לגבי תכנים מהספר ששלחתי לו, ועל כך שהקדיש זמן רב מזמנו לקרוא דוגמאות מהספר שכתבתי, ועל התמיכה ועל כך שתמיד הקשיב לי ותמך בי לאורך כל הזמן. ולכל השאר האנשים שתמכו ברעיון והביעו חוות דעות חיוביות, ולכם שהקדשתם מזמנכם לקרוא את הפוסט 🙂 לסיכום כפי שציינתי, הספר "הישראלי המכוער" הינו ספר סאטירי שעוסק בהתדרדרותה של החברה הישראלית, בין אם זה מההיבט הפוליטי, החברתי והשסע החברתי ההולך והגדל במרוצת השנים במדינת ישראל. רוב המוחלט של התגובות שקיבלתי על הספר הינן היו מאוד חיוביות, הוצאת הספרים “נטבוק” הישראלית התלהבה מהספר ומהרעיון, והסכימה להוציאו לאור. קיבלתי מעט תגובות שליליות עקב כך שהספר שלי "לא פוליטיקלי קורקט" או "אנטישמי ומבזה את ישראל", אבל קיבלתי יותר תגובות חיוביות מאשר שליליות, אז אני מאמין בפוטנציאל של הספר הזה. עם זאת, עקב העלות הגבוהה של הוצאת ספר לאור (במקרה הזה: נדרשים בערך 22 אלף שקל על מנת להוציא את הספר לאור), ועקב חוסר פופולריות במדיות החברתיות (כגון פייסבוק, אינסטגרם וכ'), וקשיים בירוקטיים שנתקלתי בהם (המדיניות של הפייסבוק לאחרונה נוטה לחסום פייסבוקים על כל שטות ומנעה ממני לבצע קידום ממומן) – אני מתקשה להשיג את כל הכסף על מנת להוציא את הספר לאור. התכנון שלי הינו להוציא את הספר בקיץ – אך אם במידה ולא אגייס את כל הכסף, או לפחות סכום גדול ממנו, הוצאת הספר עלולה להתעכב במספר חודשים, ואולי אף בשנה, או יותר. אז אם אתם מאמינים בפוטנציאל של הספר, ורוצים לקרוא משהו יחודי ולהרחיב אופקים – אני מזמין אתכם להשתתף בפרוייקט ולתמוך בגיוס המונים! שיהיה המשך יום דבש לכל העם היהודי המקסים הזה ולכל קוראי בלוג ליב-ישראל!!! ותקנו את הספר כדי להגדיל את הרווחים שלי בבנק וכדי שהספר המדהים שלי יצא לאור (ואל תשכחו ליהנות מהספר המשעשע שלי כמובן, כן?) הא, והקישור לקניית הספר באמצעות "גיוס המונים”, לחץ כאן או על קישור: https://headstart.co.il/project/46665

הכל התחיל משיחה עם חבר על ספסל ליד תחנת הרכבת ברמת גן. אז עוד הייתי בשנה השנייה שלי ללימודים באוניברסיטה בישראל, בן 21. עוד בגיל 17 החלטתי שאני מהגר מישראל למדינה אחרת, החלטתי להגר לאוסטרליה. אחת הסיבות שהלכתי ללמוד עבודה סוציאלית היא, שהמקצוע הזה מבוקש להגירה באיזור הזה, וגם התעודה מהאוניברסיטה שלמדתי בה בישראל קבילה שם. אז החבר אמר לי, תקשיב, נפתחה תוכנית חדשה של טיול-עבודה בין ניו זילנד לישראל, 200 ישראלים שיגישו לויזה יקבלו אופציה לעבוד ולטייל כשנה לניו זילנד. אמרתי לעצמי, ניו זילנד מאוד קרובה לאוסטרליה, וגם האנגלית שלי היתה בקאנטים אז זאת היתה הזדמנות טובה לשפר אנגלית, להיות קרוב לחלום שלי וגם לחוות משהו שונה בחיי. בתחילת השנה השלישית שלי ללימודים הגשתי בקשה לויזת טיול-עבודה. השעה היתה 11 בלילה, הייתי מוכן עם כל המסמכים ואמצעי התשלום כדי להגיש בזמן לפני שהמקומות יגמרו. 10 דקות לקח לי למלא את הפרטים ולשלם!  לאחר שסיימתי הבנתי שההרשמה נסגרה לאחר כ-15 דקות! הספקתי!! עכשיו נשאר לחכות לראות אם יאשרו אותי. אחרי 3 שבועות קיבלתי את הויזה. בגלל שהייתי רק בהתחלה של השנה האחרונה שלי ללימודים, הייתי צריך לסיים בהצלחה ולחסוך כסף לטיול כי תאריך הכניסה האחרון עם הויזה הוא שנה מהיום שקיבלתי. אז את הלימודים סיימתי, עבדתי מאוד קשה ב-3 עבודות כדי לחסוך כמה שיותר. לא קראתי כמעט כלום על ניו זילנד ואמרתי, נגיע ונהיה ספונטניים. בגלל שזאת היתה הפעם הראשונה שאני נוסע לחו"ל ליותר משבועיים, היתה לי חרדה רצינית אך לא ויתרתי לעצמי, כרטיסי הטיסה כבר היו קנויים, ובזמנו גם היתה לי בת זוג שנסענו ביחד וזה עזר עם החרדה. בגלל שהטיסה היא כ-30 שעות, ויש כ-12 שעות הבדל בשעון, אז הדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו זה להגיע וללכת לישון. איך שנחתנו באוקלנד (העיר הגדולה ביותר בניו זילנד), לקחנו שאטל לאכסניה והלכנו לישון. להתאושש לקח לי כ-3-4 ימים. מערכת האוטובוסים באוקלנד לא התאימה לי, אז השכרתי רכב, ושבועיים לאחר מכן קניתי את הרכב הראשון שלי! בארץ לא יכולתי אפילו לחשוב על רכישת רכב! המחיר של הרכבים עם הביטוחים, טיפולים וכו' היה יותר מדי לא משתלם בשבילי. בניו זילנד הרכבים מאוד זולים בהשוואה, הביטוחים זולים יותר משמעותית, טסט לרכב זול (כ-30 דולר בממוצע). הרישיון הישראלי תקף לשנה אחת בניו זילנד ללא צורך בבחינה לרישיון מקומי. בחודש הראשון הייתי באוקלנד. הימים הראשונים לאחר ההתאוששות התמקדו בבירוקרטיה, פתיחת חשבון בנק, חבילת סלולרי, ביטוח וכו'. בהמשך למדתי מעט אנגלית, עבדתי בעבודה זמנית בשדה תעופה (ספירת ברגים), היה מעניין וחדש. לאחר כחודש עזבתי את אוקלנד ונסעתי לטייל. לאחר כחודש של טיול שנשארתי באכסניות ומארחים הבנתי שאני רוצה לשדרג את חוויית הטיול שלי ולקנות רכב שבו אוכל לשים מיטה מאחורה ולישון ברכב. רציתי להתעורר כל בוקר במקום חדש. ואז מצאתי את היפיפיה הזאת: רכב גדול, אמין מרווח ובדיוק מה שחיפשתי. עם הרכב הזה, הVan life שלי החלו. טיילתי ברוב ניו זילנד, בשני האיים. כאשר הגעתי לראשונה חשבתי שאגיע לאיזה חודש חודשיים ואחזור, אך כל 3 חודשים דחיתי את כרטיס הטיסה חזרה בעוד 3 חודשים וכך הלאה. נהניתי מאוד. הטבע מטורף, ההיפך הגמור של המדבר שבו חייתי בישראל. המשכתי לטייל ואז הגיעה המחשבה, רגע, אולי אני אהגר לכאן? בוא ננסה, מה אני צריך בשביל להגר לפה? הלכתי ליעוץ עם סוכנות JEWISH IMMIGRATION לניו זילנד שנותנים סיוע הגירה בחינם ליהודים. נפגשתי עם סטן באוקלנד, הוא הסביר לי בנימוס כיצד להגר לפה, שבעצם אני צריך לקבל הצעת עבודה במקצוע שלמדתי בו ולשפר אנגלית. ושורת המחץ, לשנות את המבטא שלי שהוא כבד מדי ולא מתאים לתרבות המקומית. המשכתי עם הנימוס ובירכתי אותו בשלום ולא להתראות. הכנתי קורות חיים ומכתב מקדים (מכתב מקדים הוא חובה בניו זילנד, משהו שבישראל לא עשיתי בחיים), והתחלתי לשלוח למשרות רלוונטיות. שלחתי כ-100 קורות חיים במהלך מספר חודשים. תהליך שליחת קורות החיים לקח לי לפעמים שעות לכל משרה כי יש המון שאלות וטפסים למלא, בקיצור מאמץ קשה. ומה התוצאה? כלום, שקט, ומדי פעם קבלת מייל שהם לא ממשיכים בתהליך הקליטה איתי למשרה. הייאוש התחיל לגבור, תוקף הויזה שלי עומד לפוג, ולחזור ארצה ממש לא רציתי. ואז בום! קיבלתי שיחת טלפון ממשרה ממשלתית בעבודה סוציאלית! באותה תקופה עבדתי כבל בוי במלון שהוא טירה על הר געש במרכז האי הצפוני ( CHETAU TONGERIRO) וקראו לי לראיון עבודה! שמחתי מאוד! הבעיה הייתה שהראיון היה אמור להיות באי הדרומי בCHRISTCHURCH. אמרתי לעצמי, אין בעיה, אקח חופש מהעבודה, אני אגיע. בשביל להגיע לראיון הייתי צריך לקנות כרטיס טיסה הלוך חזור, שאז עלה כ-500 דולר בגלל הטיימינג, לנסוע 4 שעות לאוקלנד לשדה תעופה, לשלם עוד 60 דולר על חניה. להשכיר רכב ביעד עוד כ-80 דולר. אבל אין מה לעשות, בשביל זה אני כאן, אני צריך להשקיע את הכסף בשביל הסיכוי הטוב ביותר להתקבל לעבודה. אז הגעתי לראיון. בזמנו האנגלית שלי היתה לא משהו בכלל, נכנסתי לחדר גדול ומרווח, לא היו בו כלום פרט לשולחן באמצע, קנקן מים ו-4 כוסות שכבר היו מלאות. מולי ישבו 3 אנשים. מנהלת משאבי אנוש, מפקח איזורי ומנהל המשמרת של המקום. שלושתם החזיקו דפדפת שמנה של שאלות שהם הולכים לירות עלי בעודי מנסה לעמוד בקצב של הדיבור הקיווי (סלנג ניו זילנדי) שלהם.

ספורט זה דבר חשוב בגרמניה. גם מבחינה חינוכית (מתחילים בחשיבות פעילות כבר במעון), גם מבחינה מנטלית (ספורט זה לחזק את עצמנו ואת החברה), וגם מבחינת, וול, ניצחון. אולי עכשיו כבר כדאי לקרוא לזה וונאביז ניצחון. בגרמניה כל ספורט הוא טירוף בפני עצמו, כולל מירוצי פורמולה-1 וספורט חורף. כמובן שכדורגל הוא פסיכיות לאומית והבונדסליגה נחשבת לאחת מהליגות הטובות בעולם, אבל גם משחקי כדור אחרים תופסים מקום מכובד לא פחות – כמו, למשל, כדוריד וכדורעף. כשמדובר באליפויות עולם ואירופה תראו הרבה מקומות עם צפייה ציבורית, במשחקי כדורגל כולם יושבים בפאב, שותים ומעודדים – מילדים קטנים ועד לאנשים מבוגרים. באחד המשחקים של הרטה ברלין (כדורגל), כשישבנו בפאב בכיף, הצטרפו אלינו שתי נשים מבוגרות (75 ו-80. שאלתי), והורידו כוסות בירה אחת אחרי השניה, כשאני עודני בשלוק הראשון של הבירה הראשונה (והיחידה) שלי. אתמול, יום שישי 25.01.19, התקיים חצי הגמר בכדוריד, בו גרמניה התחרתה מול נורבגיה. ספוילר: גרמניה הפסידה. כולם היו בהתלהבות-על מזה שיש סיכוי לגרמניה להיות אלופת העולם, והנה, הגיע מבחן המציאות, וכל המעודדים הצמודים הבינו שלגרמניה יש בעיה, והיא גדולה יותר מהשחקנים, מהמאמנים ומהתקציב. הבעיה היא המנטליות. (בוידאו: סיכום קצרצר של המשחק אתמול – הגרמנים בלבן והנורבגים באדום). במשך שנים רבות, גרמניה הייתה מודל לחיקוי בתחום הספורט, אין עוררין. אבל בשנים האחרונות נראה כאילו הם נשארו מאחור בכל מה שמדובר בשיטות משחק, ובעיקר כשמדובר במשחקי כדור. הדוגמאות הכי טובות (וגם עדכניות) הן כדורגל וכדוריד. שלומי ארבייטמן מתאר את המנטליות הזו בצורה הכי טובה: "פאס, פאס טו ווין. הגול כבר יבוא מעצמו…" אז זהו, שלא. (בוידאו: סיכום קצרצר עם טעם של פעם משלומי ארבייטמן על המנטליות הגרמנית) הגרמנים הם מוסרים מופלאים, עם יכולות בשמיים. השחקנים לרוב בכושר מעולה ורצים כמו מטורפים. אבל בעולם המודרני זה לא מספיק, כי רוב המדינות עברו הלאה, למשחק התקפה מהיר ואגרסיבי יותר. זה מוציא מהדעת שהמאמנים לא רואים את זה. יש אפשרות תקיפה? תתקפו פור גוד סייק! תכניסו שער! אפשר למות בדרך. (עדכון: בקרב על המקום השלישי הגרמנים הצליחו לפספס שער מכריע על חודה של שניה, כי הם שוב ארגנו התקפה "עד שכולם יסתדרו במבנה", במקום לצאת במתפרצת. חצי שניה אחרי זה שחקן צרפתי חטף את הכדור ורץ לשער הגרמני, וצרפת זכתה במקום השלישי. פשוט מכעיס!) אנחנו חיים בעולם האמיתי, אומר הנשיא ווקן, מערכת הערכים המוסרית שלנו עובדת רק אם כולם משחקים לפי אותם כללים. זה משפט נכון לכל כך הרבה דברים, ובין היתר לספורט. אם כולם מתקדמים, גם אתם צריכים להדביק את הפער. ולא, להישאר עם אותו מאמן (במקרה של יוגי לב, למשל) ואותה השיטה למשך שנים על גבי שנים זה לא לעניין. זה גם לא לעניין להכניס מאמן חדש (מאמן הכדוריד, כריסטיאן פרוקופ, הוא רק שנתיים בתפקיד) והוא צריך/רוצה לעבוד בשיטה הישנה… נו, באמת. (בוידאו: הנשיא ווקן מעדכן את התקשורת, "הבית הלבן"). בסופו של דבר, הגרמנים צריכים לשנות גישה וצורת חשיבה באופן כללי אם הם מעוניינים להמשיך ולככב בספורט. מדינה שמשקיעה משאבים כל כך עצומים בתחומים השונים של הספורט לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור.

הקדמה: וורוצוואב הינה העיר הרביעית בגודלה בפולין. העיר נוסדה במאה ה- 10. בוורוצוואב מתגוררים כ- 630,000 תושבים. כמעט כולם פולנים, וישנו מיעוט גרמני קטן. העיר נמצאת בדרום מערב פולין (dolny śląsk), לא רחוק מגרמניה ומצ'כיה. בהתאם לכך, העיר ספגה השפעות גרמניות, בין אם זה בארכיטקטורה, במנטליות ובכלל באופן כללי. וורוצוואב היא העיר עם המזג אוויר החם ביותר בפולין, עקב מיקומה הגאוגרפי. מזג האוויר יחסית נוח. אוכל לדעתו של חבר שלי, שמתגורר בפולין, הוא ביקר בעיר ופחות אהב את האוכל בוורוצוואב. אני נוטה להסכים איתו, יש פחות מסעדות פולניות בוורוצוואב, ובMleczno bar שאכלתי בו בוורוצוואב (Różowa Krowa Bar Mleczny) לא רחוק מקניון Renoma שנמצא במרכז העיר – האוכל היה פחות טעים מזה שאכלתי בוורשה, קרקוב וערים אחרות בפולין. זה לא שהאוכל היה מגעיל או לא טעים, הוא כן טעים, אבל הוא מהגרועים ביותר בפולין, בהשוואה לערים אחרות. אם כי ישנן מסעדות פולניות טובות בהרבה מזו בוורוצוואב, אך לא יצא לי לנסות אותן. גם הPączek (סופגניה פולנית) שאכלתי לא רחוק מהמלצ'נו בר שעליו דיברתי קודם, לא היה כל כך טעים, והיה מוצלח בהרבה יותר בערים אחרות שביקרתי בהן, כמו למשל קרקוב, קיילצה ווורשה. אם כי בסופרים הרגילים (Carrefour, biedronka וכ') ובקיוסקים (כמו żabka למשל) יש מעט מאוד הבדל, אם בכלל. והמוצרים באופן כללי זהים וכמו בערים אחרות בפולין. קניונים, שופינג ושאר ירקות בוורוצוואב יש שפע של קניונים, אווטלטים, מקומות לעשות בהם שופינג ולא חסר בעיר דבר – יש בעיר לא מעט קניונים גדולים, קטנים, מרכזי אווטלטים למותגים במחירים זולים ואף מצחיקים, מרכזים מסחריים ועוד ועוד. יש בערך בין 7 ל10 קניונים בעיר למיטב זכרוני, בערך 7 מהם גדולים ו- 3 קטנים אבל לא הספקתי לבקר בכולם. הקניונים המרכזיים ביותר והמוכרים ביותר בעיר הינם "galeria dominikańska" ו"Arkady" ושלושתם נמצאים באזור מרכז העיר, באזור של התחנה המרכזית והעיר העתיקה. הם לא צמודים אחד לשני, אבל הם די קרובים. אני אכתוב על כל המקומות שהייתי בהם עם פירוט לגבי כל אחד מהם: Galeria dominikańska זהו אחד מהקניונים היותר מרכזיים בוורוצוואב, הקניון נמצא ממש ליד העיר העתיקה של וורוצוואב. אני לא יודע אם זה הקניון הגדול ביותר בוורוצוואב, אך הוא באופן כללי הוא נחשב גדול ויש בו בתי קפה כמו למשל קוסטה קופי, נרו גרין קופי, חנויות בגדים וסופר גדול וזול. בקומה למעלה יש מוצרי אלקטרוניקה בשם Mediamarket, אפשר לקנות שם מחשבים, מחשבים ניידים, טלפונים, אייפדים, ובעצם, כל דבר שקשור לתחום. החנות יותר זולה מישראל ואפשר למצוא שם פלאפונים ומחשבים ניידים במחירים נוחים. למרבה הצער, השירותים בתשלום בקניון למיטב זכרוני. Renoma זהו לא קניון מאוד גדול, אבל הוא נמצא במיקום מרכזי וברחוב מרכזי בשם "Podwale", הוא גם לא רחוק מהעיר העתיקה ומהתחנה המרכזית (Dworzec główny). יש בו סניף של Biedronka, רשת סופרמרקטים פופולארית בפולין עם מחירים נוחים ומגוון מוצרים. ישנו גם סניף של חדר כושר בשם "Calypso fitness", אם כי ההרשמה היא רק לטווח ארוך ולא לתקופות קצרות, כששאלתי את הפקיד של החדר כושר. ישנה אפשרות להירשם לשבועיים ניסיון בחינם דרך אתר האינטרנט שלהם, שכוללת הרשמה לשנה לאחר מכן, אך עם אפשרות לביטול. אם כי לא הייתי ממליץ, מכיוון שאני באופן אישי לא נוטה להאמין במתנות בחינם ואין לי ניסיון עם ההליך הזה ולא עברתי לעומק על התקנון שלהם, תנאי הביטול והאותיות הקטנות. אם אתם מחפשים חדר כושר, עדיף לכם ללכת ל"Fitness academy" שעליו ארשום בהמשך מאמר זה. ליד החדר כושר ישנה חנות מגניבה עם מלא חטיפי חלבון במחירים זולים, אבקות חלבון, גיינרים ומגוון רחב של תוספי מזון במחירים זולים שבחיים לא תמצאו בישראל (לשם השוואה, חטיף חלבון עולה 6 ש"ח כשבישראל עולה 16 שח). ישנם גם כמה חנויות בגדים בקניון, ויש חנות בשם "TK MAX", עם מגוון מוצרי מטבח, כלי בית, אוזניות – חנות כללית כזו עם מגוון מוצרים כאלו או אחרים. Arkady קניון גדול ואחד מהמרכזים ביותר בוורוצוואב. נמצא לא רחוק מהתחנה המרכזית Wrocław outlet אווטלט ממש שווה שנמצא לא רחוק משכונת Nowy Dwór ושדה התעופה של וורוצוואב. לאחר הכריסטמס יש בו מגוון הנחות על בגדים עד 80% הנחה! אפשר למצוא שם חולצות ב100 ש"ח במחיר של 20 ש"ח בלבד, גינסים של Calvin Klein בשליש מחיר ואף פחות אפילו. יש מגוון עשיר של מותגים ואף ניתן למצוא אותם במחירים מצחיקים. מומלץ בחום. יש גם סניף גדול של רשת Carrefour. קו 106 מגיע לשם. Pasaż Grunwaldzki זהו אחד מהקניונים הגדולים ביותר בוורוצוואב. הוא לא נמצא באזור הכי מרכזי בוורוצוואב, אבל, הוא לא בשולי העיר ונמצא במרחק סביר מהמרכז. יש בו סופר גדול, בתי קפה, חנויות בגדים, קניון גדול ודי רגיל. מקום נחמד בסך הכל. גם פה יש סניף של Fitness academy, למיטב זכרוני. Magnolia wroclaw קניון גדול שנמצא רחוק מהמרכז. יש בו הרבה חנויות, בתי קפה, חנויות בגדים. קניון פולני קלאסי כזה. Ferio Gaj קניון קטן בדרום וורוצוואב. אין בו הרבה מיוחד או מעניין, מעין מרכז שכונתי קטן שכזה. Sky tower לא יצא להיות במגדל הגבוה הזה שמשקיף על העיר, שכולל בתוכו גם קניון ומרכז מסחרי. אבל ניתן לראות את רשימת החנויות באתר האינטרנט שלהם. לפי האתר, ניתן לראות כי ישנו סופרמרקט גדול בשם "Piotr i pawel", קוסטה קופי, מקדולנס, סאבוואי, סטארבאקס וכ'. ישנם גם חנויות פלאפונים כמו למשל חברת "Play", יש גם כמה סניפי בנק וסניף של "Fitness academy", זוהי רשת של חדרי כושר בפריסה רחבה בוורוצוואב, שעליה אכתוב בהמשך המאמר. דברים שימושיים שכדאי לדעת בעיר חדרי כושר וספורט: ישנם כמה חדרי כושר, כמו למשל: Calypso fitness, Mcfit, fitness academy ועוד. על Calypso דיברתי קודם לכן. Mcfit: שיש להם סניף ממש ליד העיר העתיקה, נכון לינואר 2019, יש להם מבצע זמני של 39 שקלים בלבד למנוי שנתי. כלומר, הרשמה לשנה (עם התחייבות וללא אופציה לביטול) כשבכל חודש התשלום הינו 39 שקלים. עם זאת, לרוב האנשים אופציה זו אינה רלוונטית מכיוון שזה בלתי אפשרי לשלם לשנה ללא חשבון בנק פולני. גם המבצעים רק בתקופות מסויימות ולא תמיד, ויש לבדוק זאת היטב. ישנה אפשרות להירשם לחודש אך זה יקר בהרבה. אני אישית הכי ממליץ על Fitness academy. יש להם פריסה עירונית של סניפים ברחבי וורוצוואב, ואף למיטב זכרוני ישנם כמה סניפים ברחבי פולין מחוץ לוורוצוואב. באחד מהסניפים שלהם, זה שנמצא ברחוב Braniborska 14, ישנו מכון איגרוף בחדר כושר שמקיים אימוני איגרוף 3 פעמים בשבוע. מקום ממש נחמד וחדר כושר מאוד טוב לדעתי. מצעים: ניתן לקנות מצעים כמו סדין, שמיכה, כרית וכ' ברשתות JYSK. במקומות הבאים: Braniborska 14 וברחוב Swieradowska 51/57, כלומר במרכז המסחרי Ferio gaj שציינתי קודם. אני עלול לפספס מקומות ולהחמיץ הרבה מידע, אני הייתי רק שבוע בעיר ואמנם טיילתי בה די הרבה, אך בשבוע אני לא יכול להכיר עיר שלמה של 630,000 תושבים אז הבאתי באופן כללי מידע שהיה רלוונטי לי כשהייתי בעיר והוא עלול להיות רלוונטי לרוב האנשים שמתכוונים לבקר או לגור בה. תחבורה ציבורית התחבורה הציבורית נוחה וטובה ברוב שעות היום, אך יש להיזהר לצאת בשעות העומס מכיוון שעלולים להיות פקקים עצומים בשעות מסוימות ישנם כמה מקומות בעיר שניתן לעשות בהם כרטיס חופשי חודשי במחיר של 96 שקלים בלבד, יש לגשת לאחד מהסניפים הבאים: שימושי: קו 106 מגיע מתחנת Dworcova (ליד התחנה המרכזית) אל שדה התעופה של וורוצוואב, ואותו הדבר הפוך כמובן. הקו עובר דרך קניון Renoma, שכונת Nowy Dwor, האווטלט הגדול של וורוצוואב ועוד. אל העיר העתיקה יש לקחת קו K, שנמצא צמוד לתחנה המרכזית. דיור אני באופן אישי מצאתי דיור ב700 ש"ח עם עוד כמה שותפים, וורוצוואב היא אחת מהערים היותר יקרות בפולין, אך על אף פי כן, הדיור זול בהרבה מישראל וממדינות מערב אירופה. דירת חדר סבירה יכולה לעלות בסביבות ה200,000 אלף שקל, לקנייה כמובן. אם אתם שוהים בתור תיירים, אני ממליץ על "Amnezja hostel". הוסטל זול, נוח, נקי וקרוב למרכז וממש ליד העיר העתיקה. מומלץ לשלם דרך בוקינג.קום ניתן לחפש דירות לקנייה או לשכירות באתרים הבאים: OLX.PL GUM TREE.PL GRATKA.PL OTODOM,PL או לחילופין לרשום mieszkanie wroclaw בגוגל. מפגשים חברתיים ואיפה להכיר אנשים ישנם מפגשי Exchange language בעיר העתיקה של וורוצוואב. לא יצא לי להגיע למפגשים לצערי, הייתי במפגש אחד לפני שנתיים אבל זה היה מזמן. ממה שזכור לי, לא התלהבתי במיוחד, אבל קשה לי לומר כי לא הייתי במספיק מפגשים כדי לגבש חוות דעת על חיי החברה בעיר הזו. אבל מההיכרות שלי עם האוכלוסיה פה, לא חוויתי יחס אדיב או חם במיוחד, אני אישית פחות התחברתי למנטליות ולאוכלוסיה פה באופן כללי. ניתן למצוא את המפגשים בקישור הזה בפייסבוק. ואני מניח שניתן למצוא עוד מפגשים מסוג זה בעיר על ידי חיפוש בקבוצות בפייסבוק בגוגל, אם כי אני לא בקיא מספיק בעיר. בנוסף לכך, ישנה קבוצה שנקראת "Wroclaw exchange language" שאפשר להכיר בה אנשים. אנשים מפרסמים בה פוסטים כאלו או אחרים, כמו למשל "My English for your polish", "My polish for your german or hebrew" וכדומה. יצא לי לעבור על הפוסטים וראיתי מישהי שמעוניינת ללמוד עברית בתמורה לפולנית, שלחתי לה הודעה וקבענו להיפגש, אבל מה שקרה שנתקעתי בפקקים באופן בלתי צפוי ובגלל כל הלחץ שהייתי בו טעיתי ב2 אוטובוסים והיא חיכתה שעה וללא הצלחתי להגיע, והיא חזרה הביתה ואמרה שהיא שונאת יהודים ושאני לא אדבר איתה יותר בחיים. ניסיתי להסביר לה במהלך הנסיעה שאני תקוע בפקקים נוראיים ושתבוא למקום שיהיה לי יותר קל להגיע אליו, אבל היא התעקשה לא להגיע ושאבוא אליה. לא הצלחתי להכיר בעיר הזו אפילו חבר אחד או מכר אחד, לי באופן אישי יש חוויה שלילית מהאוכלוסיה פה, אבל זה עניין סובייקטיבי כמובן. אוכלוסייה ומנטליות האנשים בעיר לרוב סגורים למדי, אנשים בעיר לרוב לא אוהבים שפונים אליהם, לא אוהבים סמול טוק ונדיר למדי לראות אנשים מחייכים בעיר. יש פה מנטליות שדוגלת בהגנה על הפרטיות ומונעת כל אינטרקציה אפשרית עם אנשים בעיר הזו. וגם אם יש פה אינטרקציה כלשהיא, היא לא תמיד נעימה ואנשים לא אוהבים שמטריחים אותם. לפני כמה ימים כשהייתי בעיר, שאלתי את המוכרת בקיוסק איך לעשות את הכרטיס נסיעות החודשי בעיר. מכיוון שהפולנית שלי לא הייתה כל כך טובה, המבוגרת חטפה עליי התמוטטות עצבים מכיוון שנאלצה לחזור על עצמה יותר מפעם אחת והיא התחילה לצרוח עליי כמו משוגעת. ובמקרה אחר שלקחתי מעט מהאבקת כביסה של השוטף שהיה גר איתי בדירה, הוא התחיל לצעוק עליי וחטף התמוטטות עצבים "You are first day here and see what you are doing! How would you feel if I stole your phone?!" אני מבין שאולי זה לא היה הכי בסדר מה שעשיתי, אבל מהניסיון של עם האוכלוסיה פה, הם לרוב לא נוטים להסביר דברים והם חסרי סבלנות, הרבה אנשים פה נוטים להיות חמי מזג ולהיות מאוד מתנשאים. עוד מקרה שקרה לי, התקשרתי למספר בטלפון שראיתי כדי לשאול אם הדירה רלוונטית, ובעל הדירה פשוט החל לצעוק עליי כמו פסיכופט ואמר לי ללכת להזדיין וקילל אותי ממש, ולא עשיתי שום דבר מוזר או לא תקין, רק שאלתי אותו אם הדירה רלוונטית. אדיבות זה לא הצד החזק של האנשים פה, בלי הכללה כמובן. אנשים בעיר הזו נוטים להתעצבן ולהיות חסרי סבלנות, והתודעת שירות של האנשים פה ברמה ירודה, אם כי יש ויש, ישנם מקומות שהם כן בסדר וקיבלתי בהם שירות יחסית טוב. אבל בממוצע, תודעת השירות פה די ירודה ויש מעט מאוד אינטרקציה בעיר הזו, אם בכלל. בשורה התחתונה, המנטליות פה מתאימה לאנשים מאוד סגורים, שלא אוהבים שום אינטרקציה עם אף אחד ומעדיפים להיות עם האוזניות שלהם מהבוקר עד הלילה ושאף אחד לא ידבר אליהם ויפנה אליהם. אם אתם אוהבים שקט, פרטיות ואת ה"בועה" שלכם, העיר הזו תפורה עליכם. סיכום לסיכום: החוויה האישית (והסובייקטיבית) שלי הינה שלילית. העיר אמנם נוחה ברוב שעות היום – ישנה תחבורה ציבורית נוחה, זולה ונגישה, יוקר המחייה בה נמוך בהרבה מישראל וממערב אירופה, העיר ירוקה ויש הרבה טבע, מים נקיים, בערך 10 קניונים בעיר, שפע של בתי קפה, אווטלט מדהים עם מותגים של Calvin klein וכאלו או אחרים במחירים מצחיקים (במיוחד לאחר הכריסמס! 80% הנחה), חדרי כושר כמעט בכל קניון ובכל חור אפשרי ועוד שפע של יתרונות שעליהם דיברתי בפוסט. עם זאת, האנשים בוורוצוואב נוטים להיות קרים ומנוכרים, אין כמעט אינטרקציה עם הסביבה, וגם אם ישנה אינטראקציה, אז לא תמיד היא נעימה ונוחה, ואנשים בעיר נוטים לצעוק ולהיות נוקשים למדי לעיתים. כמובן שאם החוויה שלי היא שלילית אז המטרה שלי היא כביכול לא להמליץ על העיר אם לא אהבתי אותה, אבל מכיוון שאני מבין שזה עניין סובייקטיבי ויש אנשים שכן יאהבו ויתחברו לעיר – אז אני מציג את היתרונות והחסרונות של העיר כדי שהקורא (כלומר, אתם) יוכל להחליט אם זה מתאים לו או לא. בשורה התחתונה, פולין לא נחשבת יעד הגירה פופולרי במיוחד, ורוב המהגרים הזרים הולכים לוורשה או לקרקוב. אם אתם לא מסתדרים עם מנטליות גרמנית, ההמלצה שלי היא שתנסו ערים אחרות בפולין (קרקוב וקטוביצה יותר ידידותיות, על וורשה אני אישית פחות ממליץ אבל אפרט בפוסט אחר) ובמערב פולין אל תגורו אם אתם לא מסתדרים עם מנטליות גרמנית. אם כי אתם לא חייבים דווקא להישאר בפולין, אבל במידה ואתם ממש מתעקשים לגור בפולין ואתם לא מסוגלים בשום אופן להתפשר, קרקוב וקטוביצה הינן ערים עם אוכלוסיה יותר נעימה באופן כללי, לדעתי לפחות ולדעת חברים שלי.