רוצים לצאת מעבדות לחירות? תפסיקו להיות 'יהודיים'

שבתי לאחרונה לארץ אחרי שהות עבודה בחו"ל. אני נערך לעזיבה המלאה שלי את ישראל, אבל עוד נאלץ לחזור לפה לעת עתה (לצערי הרב). יש לי כאן עוד מחויבויות לדאוג להן ובלתי אפשרי כרגע לנתק לחלוטין. כשחזרתי לארץ יצא לי לשוחח עם קולגה די ממושכות על המדינה, על 'עם ישראל' ועל 'יהדות'. בקיצור, נוכחתי שוב לגלות כמה אנשים לכאורה משכילים הם כל כך בורים ושטופי מוח בכל הקשור ל'זהות' שלהם. השיחה ארכה כמה שעות טובות וכללה קושיות וטענות מסוגים שונים, אבל היא ללא ספק היתה שיחה מאוד מעניינת. וגם אקטואלית: הסברתי לבן שיחי שכדי לצאת באמת מעבדות לחירות, כל מה שהוא צריך לעשות זה להפסיק להגדיר את עצמו בהגדרה המקושקשת הזו 'יהודי'. זה עד כדי כך פשוט.

את השיחה הארוכה תמצתתי לכמה שאלות ותשובות מרכזיות ששאל בן שיחי לאורך הדיון. הוא ניסה להקשות ואני ניסיתי להתגבר. עשיתי כמיטב יכולתי, אבל כמובן שאשמח לשמוע גם דעות נוגדות/מתחרות. אבקש רק, כתמיד, להגיב עניינית, ולגוף הטענות, ולא טענות אישיות (שהן אך ורק מוכיחות אודות טיפשות המגיב, אם עד אליהן היה עוד ספק מסוים).

מה זאת אומרת אתה לא יהודי?

אני לא מגדיר את עצמי כשייך לזהות קולקטיביסטית כלשהי. אני לא שייך לדת, לאום, גזע, עם או כל דבר אחר. לכן, אני גם לא 'יהודי', לא שייך לדבר הזה.

אבל אמא שלך יהודיה, לא?

לא יודע מה זה 'יהודיה'. וגם אם אניח שהיא הרגישה שייכת לדת או לאום כלשהם, למה שזה ישליך עליי?

רגע, לאט לאט, אתה מסכים שאתה נולדת כיהודי?

לא.

אבל עשית ברית מילה, עלית לתורה, וחגגת את חגי ישראל.

כעניין עובדתי גרידא, אכן עשיתי את כל אלה, אבל זה נכפה עליי, ולא ממש בחרתי את זה. אבל הטענה שלי היא עמוקה יותר: עשיתי הרבה דברים בחיים. גם עשיתי מדורה בלב יער עם חברים – שזהו מנהג שבטי, האם זה אומר שאני משתייך לשבט כלשהו?

לא הבנתי מה הקשר

הקשר הוא, שזה שכעניין עובדתי עשיתי פעולות שהן בגדר מנהגים של 'דת' מסוימת, או 'כת' כלשהי, זה לא אומר שאני משתייך לאותה 'דת' או 'כת'. ההשתייכות היא הרבה יותר ממנהגים שעושים, בוודאי ובוודאי כשאלו נכפים עליך.

הלכתי לאיבוד. עזוב את המנהגים הדתיים, אתה מסכים שהמשפחה שלך והשורשים שלך יהודיים?

אני מסכים שבקרב בני המשפחה שלי היו אלו שהגדירו את עצמם – מסיבותיהם המטומטמות שלא יהיו – כיהודיים. זו זכותם. מה זה קשור אליי?

הם השורשים שלך, אתה צאצא לשושלת יהודית.

נניח שההורים שלך היו קניבליים. והיו משתייכים לכת של אוכלי אדם. האם אתה קניבל?

זה לא אותו הדבר!

כי?

כי יהדות זה לאום, זה חלק מהמורשת והתרבות שלך

תרבות ומורשת נבחנים באמצעות מנהגים. גם קניבליזם זה סוג של מנהג. אבל אתה עדיין מתעלם ממה שאני שואל בדבר הקפיצה הישירה בין ההורים לילד.

מה השאלה?

מדוע אתה עושה קישור והשלכה ישירות מההורים אל הילד. נניח שאתה צודק שההורים 'יהודיים', למה זה אמור להשליך על הילד?

זה טבוע בדם שלך

אתה יודע שהאחרון שאמר את זה היה היטלר.

טוב, עזוב שטויות, בוא נדבר תכל'ס – מה מפריע לך להיות 'יהודי'?

זה לא עניין של מפריע או לא, זה עניין של השתייכות. אני לא מרגיש צורך פסיכולוגי להיות שייך לאיזשהו דת, כת או כל קשקוש אחר כדי להרגיש שלם עם עצמי.

די כבר עם החיבור בין דת לכת. היהדות היא לא כת.

היא די סוג של. לצופה מהצד, שלא מחובר למה שקורה בעולם, לא יהיה שום הבדל חזותי בין דת לכת אחרת. גם שם עומד איזה יזם מחונן על הבמה, נואם לכולם ומשלהב את ההמונים בשטויות שהוא מגבב – ואלו מריעים או בוכים (כתלות בהחלטה שלו). דת היא פשוט כת שתפסה ממש חזק בעולם.

מה הקשר יזם?

כשיזם הולך מפתח אפליקציה שעושים עם האצבע ימינה שמאלה ומוצאים דייט להערב, אז הוא הולך משווק ומוכר את האפליקציה הזאת וסוחף אחריו את ההמונים. כשיזמים פעם חיפשו איזה סטארטאפ לפתח הם המציאו סיפור מקושקש על יציאת מצרים וקריעת ים סוף וההמונים הטיפשים קנו את זה בשקיקה. היום עושים אקזיטים כשמוכרים אפליקציות. פעם עשו אקזיטים כשמכרו סיפורי בדיות לאנשים.

דת זו אמונה

גם על כת אומרים את זה. זה מה שהופך את יזמי ה'דת' לחכמים במיוחד. הם גרמו להבדלה השיווקית בין כת רגילה לדת.

לא. ההבדל מכת הוא שהיהדות עונה על השאלה הקיומית הבסיסית ביותר – איך הכל נוצר פה.

מכל קשת האפשרויות שיכולות להיות לאיך היקום נוצר, שזו שאלה שאותי לא יותר מידי מעניינת ומעסיקה יש לומר, בחרת דווקא באפשרות אחת. למה דווקא היא? לכן, זה קשקוש ולא זו הסיבה שהחלטת אתה שאתה יהודי. אתה עושה כמו שעושים בכתות – מתחילים למצוא צידוקים לעמדה התמהונית שלהם.

בקיצור, אתה לא אוהב את המנהגים הדתיים ובגלל זה אתה לא רוצה להשתייך ליהדות?

לא. הטיעון שלי הרבה יותר עמוק מזה. הוא למעשה בדיוק ההיפך ממה שאמרת. הטיעון שלי, הוא שכדי שאני אשתייך לאיזשהו לאום, דת, גזע או שקר כלשהו אחר, אני צריך להחליט על השתייכות אליו, אני צריך לרצות להשתייך אליו. באופן אישי, אין לי שום צורך להשתייך לשום קבוצה כלשהי. אני מרגיש שלם גם בלי הקשקוש הזה.

למה אתה מתכוון ב'צורך', על איזה 'צורך' אתה מדבר?

פסיכולוגית, אנשים שרואים עצמם כשייכים לקולקטיב כלשהו, עושים את זה כדי למלא כנראה חלל כלשהו אצלם. חלל רגשי, צורך בחיבור לאיזשהי קבוצה ודבוקה או צורך פסיכולוגי אחר. אני מרגיש שלם גם בלי זה.

אז אתה טוען שכל מיליוני היהודים בעולם וכל מיליארדי בני הדתות האחרות עושים את זה בגלל צורך פסיכולוגי?!

חלק כן, וחלק פשוט הולך כעדר ולא מפעיל יותר מידי שיקול דעת. כמו שאמרת בעצמך: "ההורים יהודיים, אז גם אני". זה די טמטום אבל זה מה שזה.

למה כל כך הרבה רעל בכל הקשור לאמונה של אנשים?

ראשית, זה לא רעל, זה יותר כעס. והכעס מכוון אל מנהיגי הכתות/דתות למיניהם, על הציניות הרשעית, שמעשירה את כיסיהם ופוגעת במיליארדי אנשים ברחבי העולם. הם יודעים היטב מה הם עושים.

מה הם כבר עושים? יש מנהיגים רוחניים כל כך נפלאים.

לא. אין. לנצל אנשים, לעשוק אותם, להפחיד אותם, להשתלט עליהם. והכל לצרכי בצע וציניות מוחלטת. אלו הן פעולות זדוניות ורשעיות. אין הבדל בין זה לבין כל יזם שבונה עסקים שבנויים על ניצול ונישול.

יש רב בשכונה שלי שלא לוקח מאף אחד כסף ומגיעים אליו הרבה אנשים לעצה טובה, לקבל כתף וגם ברכה. זה לא מזיק ויכול רק להועיל – אז מה בדיוק כואב לך?

אני כועס על הניצול הציני של הבורות ושטיפת המוח של האנשים. בין אם הוא לוקח כסף (והוא כנראה לוקח בלי שאתה מבין) ובין אם לא, גם ערכים חברתיים יכולים להועיל לאנשים. אותו 'רב' סו קולד, מנכס לעצמו סגולות ותכונות 'אלוהיות' כדי לשכנע אנשים תמימים לתת לו בחינם משאבים חברתיים (או כסף ממש), וזהו ניצול זדוני ומרושע לדעתי.

טוב, טוב, כמה שטויות אתה מדבר.

כשאין מה להגיב לגופו של עניין עוברים לגופו של טוען.

עזוב, נניח שאני מסכים איתך שאתה לא מגדיר את עצמך כיהודי, אבל מה זה משנה – אתה הרי עובר לארה"ב, שם יתייגו אותך בשניה כיהודי.

בכלל לא בטוח שאתה צודק. אבל גם אם כן – so?

מה so? יתייגו אותך כיהודי ולא תוכל לצאת מזה.

so? כל אחד שיתייג אותי איך שהוא רוצה. מה אכפת לי?

תגיד אתה חי בעולם הזה? על אנטישמיות שמעת?

עוד כת. אבל מה זה שייך אליי? מי יודע מי אני בכלל? את מי אני מעניין? אהיה אדם רגיל שחי את החיים שלו. מה לי ולתיוגים האלה? אין לי שום סממן או זהות גלויה אחרת.

אל תיתמם. יודעים מאיפה באת. בגרמניה הלכו 4 דורות אחורה.

אז מה אתה רוצה להגיד לי? שבגלל שבורים ושטופי מוח מטומטמים מחליטים לתייג אותי כ'יהודי' וללכת 4 דורות אחורה, אני צריך ליישר איתם קו? מה בדיוק אתה מציע?

לא, אבל כשישמידו את כל היהודים, יגיעו גם אליך

אז אתה טוען שבגלל תרחיש היפוטתי לחלוטין, שבו השואה תחזור פתאום, בבת אחת, ויחליטו להשמיד את כל מי שיש לו סבתא רבה יהודיה, אני צריך להגדיר את עצמי כיהודי כל חיי? אני אתן לך את המקבילה של זה: מנהיג הכת אמר, שאם תצא מהאי שאתה נמצא בו כרגע, יאכלו אותך דינוזאורים באי הסמוך. ולכן, מהחשש הזה אסור לעזוב את האי.

מה אני אגיד לך, אתה בכוח רוצה לא להיות 'יהודי' בבקשה. לא מכריחים.

אותו הדבר רק הפוך. ההגיון צריך להיות בדיוק להיפך – אדם לא שייך לשום מקום, ואם דווקא במיוחד, ובכוונה הוא רוצה להשתייך לקולקטיב מסוים, זה צריך להיות בחירה מאוד מאוד מודעת. כל מה שאתה מציג כאן הוא שאתה משתייך ככה סתם לאיזשהו קולקטיב, בלי שבחרת, בלי שניתחת את הדברים. אני אשאל אותך הפוך: האם אי פעם חשבת על למה דווקא להשתייך ליהדות? למה לא להיות בודהיסט? למה לא להיות דווקא שייך לכת שמאמינה שבתנין יש סגולות אלוהיות? למה לא למשל ללבוש על עצמך בגדי ליצן כל פעם כשאתה יוצא מהבית כי ליצנים הם הלא שליחיהם של אל הליצנים? למה דווקא יהדות מכל הקשקושים שאפשר לבחור בהם?

תתפלא! אני דווקא חשבתי, ועדיין החלטתי להיות יהודי. כי אני יהודי. זה מי שאני.

אה הא. ולמה בדיוק?

כי ככה נולדתי.

אכן החלטת ובחרת בלב שלם ופתוח. זה מה שאני אוהב בויכוחים עם אנשים. שהם בסוף בסוף מגיעים לזה שאין פה החלטה. זה הכל 'מולד'. זה הכל 'מי שאני'.

אתה יהיר. ואין לי מה להמשיך את הדיון.

חזרת לטיעונים האישיים כשנגמר מה לומר. אבל אני אגיד לך יותר מזה: לא אני היהיר פה, אלא דווקא אתה. אני דווקא צנוע מאוד. אני לא מצאתי לי זהות כלשהי להשתייך אליה. מכל הזהויות האפשריות, ההחלטה שלי היא לשבת על הגדר ולא להשתייך. כרגע לא צריך ולא מחפש להשתייך לאיזשהי זהות. אבל אם אחליט אני אצטרך ללמוד ממש חזק איזו זהות הכי טובה להשתייך אליה. אתה, לעומת זאת, ביהירות בלתי נתפסת בחרת דווקא בזהות אחת, ולכל החיים. ועשית את כל זה בלי בכלל ללמוד או לבחור. פשוט השתייכת לך. ולמה? כי ככה נולדת. כי זה בדם שלך. זו ידידי יהירות בצורתה המזוקקת ביותר. ואכן, אין טעם להמשיך מכאן את הדיון.