בואו נעסוק לרגע בנבואות. אני מציע שתקחו את הפוסט הזה, תשמרו אותו על המחשב או תדפיסו והכניסו למגירה. חזרו ובדקו ב-2050.

– מזמין אתכם כבר עכשיו לשתף למטה בתגובות את הנבואות שלכם –

ערסים (או יהודים ממוצא ערבי)

ההיבט הראשון שאני רוצה להתייחס אליו בנבואה שלי, הוא גידולם האדיר החזוי של שיעורם של היהודים ממדינות ערב בקרב הציבור היהודי בישראל.

ערבים-יהודיים, או בשמם המקוצר, ערסים, הנה תופעה חברתית שהלכה והתעצמה בישראל בעשרות השנים האחרונות, בדגש על שנות האלפיים ואילך.

קיומם בסביבה יצר את אחד החולאים הגדולים והמבחילים ביותר לטעמי בחברה הישראלית. הסיפור הוא תרבותי (או העדר-תרבותי) ובקצרה מדובר על שורה של פעולות והתנהגויות שעקרונם המסדר הוא אנוכיות, חוסר התחשבות, חוסר מודעות סביבתית, זלזול, התנשאות, גזענות, בורות, טיפשות ועוד.

התחזית שלי: אנו צפויים לראות שתי פעולות שרצות במקביל במרוצת העשורים הקרובים: האחת, הנו גידול בשיעור הערבים-יהודים מקרב הציבור היהודי בישראל (טוב, זה קל, זו מתמטיקה פשוטה. השוו את כמות ההולדה מקרב ציבור זה אל מול הציבור האשכנזי). במקביל – וזה כבר החידוש – אנחנו צפויים לראות יותר ויותר זליגה (שכבר יש לה הרבה עדויות היום) של התרבות הערבית אל התרבות האשכנזית בישראל, כך שלמעשה גם חלק גדול מהציבור האשכנזי בישראל יהיה דה פקטו ברברי, אלים, חסר התחשבות, בור, וכו'.

בהקשר זה, הנבואה שלי מצביעה על מציאות עגומה ביותר – ובעניין זה ישראל תקבל דירוג של 3/10.

מעמד ה"דת"

דת היא קשקוש מקושקש. אבל בקרב בורים, טיפשים ושטופי מוח, דת היא בעלת ערך. הבעיה שבישראל, ופה למרבה הצער זו דווקא לא תופעה רק ישראלית, הדת תופסת מעמד יותר ויותר רחב. הסיבה פשוטה: אנשים נהיים יותר בורים, טיפשים ושטופי מוח.

מעמד הדת בישראל הוא מהגבוהים בעולם, וכאן, בצורה ממוסדת, אין הפרדה של דת מהמדינה. וזה המצב היום! כאשר הדתיים מהווים "רק" 15%-20% מהציבור הכללי. העתיד בהקשר הזה נעוץ במתמטיקה פשוטה. ובתוך כמה עשורים הדתיים בישראל יהיו לרוב מתמטי (המחשתי את זה כאן: המציאות ברורה – רק הגירה).

תוסיפו שמקרב הדתיים, ישנו ציבור "חילוני" שהוא בעצם לא ממש חילוני. רובו, אגב, הוא ערבי-יהודי. כך תקבלו שמעמד הדת בישאל הוא במגמת התעצמות באנך מעלה. זה כבר בלתי נמנע בעליל. המשמעות היא שמדינת ישראל תהיה מדינה דתית במלוא מובן המילה. זה אומר אפליה מינית ממוסדת, איסור על נישואין (ואולי על זוגיות בכלל) בין בני אותו מין, שמירת כשרות במרחב הציבורי, שמירה על השבת ועל חגי ישראל, סגירת בתי עסק שאינם יהודיים ועוד.

מציאות הצפויה קטסטרופלית – דירוג של 1/10.

חופש הפרט

כיום, במציאות של 2023, חופש הפרט בישראל נהנה ממעמד רעוע, אך יציב מה. אדם פרטי סוברני לעשות פעולות רבות כמו התאגדות, הפגנה, חופש ביטוי ומחאה, הקמת חברות ופעילות עסקית, שמירה על הקניין האישי ועוד.

לצערי, הציבור הישראלי, בעיקר עקב מלחמות קשות ומשברים כלכליים, בור, טיפש ושטוף מוח לחשוב שהמזור לבעיותיו נעוץ ביותר הגבלה על חירותו מאשר במתן חירות מוחלטת. הישראלים שרויים בתחושה שאם קרה משהו רע, האשם הוא "המדינה" (ולא, חלילה, הם עצמם, על ההחלטות המטומטמות שהם לקחו), ולכן הפיתרון לבעיה חייב לבוא מה"כיס" של המדינה. ובכן, למרות שזה קצת חסר סיכוי כשמדובר בכסילים כמו אלו שמאמינים בשטות הזאת, אנסה להסביר: למדינה אין "כיס". המדינה זה אתם. וכשאתם מבקשים מהמדינה כסף אתם בעצם מבקשים מעצמכם כסף. אתם פשוט מטילים את הצרות שלכם, שנוצרו 100% בשל טיפשותכם, על כל החברה, שהיא תממן אתכם. זה לא רק לא מוסרי, אלא שזה גם לא יעבוד.

אבל הבעיה היא שהמציאות של היום הולכת במגמת החרפה, בשל כאמור הסיטואציות הגיאו-פוליטיות והכלכליות של ימינו. ולכן – נקבל פחות חופש, יותר הגבלה, וכל זה ימשיך ויגבר במדרון חלקלק. הדבר היחיד שקצת מנחם פה הוא שישראלים עדיין יאהבו לטוס לחו"ל וליהנות מהשפע, וזה מספיק כדי קצת ללחוץ על השלטון לשחרר חסמי יבוא (כי "ראיתי שבבורגס יש מבחר בסופר"). בקטנה, אך גם זה משהו.

בהקשר זה חזויה כאן מציאות לכל היותר סבירה – דירוג של 5/10.

ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה

אנשים איבדו את הקול – ואת השפיות – במחאות שלפני המלחמה. צעקו וצווחו. מה שהם לא הבינו זה שהם צועקים בתוך תיבת תהודה.

הציבור הישראלי, שהוא כאמור ערבי-יהודי ומסורתי-דתי ברובו, רוצה וכמה למדינה שאינה דמוקרטית. רוצה מלוכה דתית ומשיחית.

בהקשר הזה אין מה להרחיב. בין אם תצרחו, בין אם תצעקו, בין אם תפגינו, הרוב הגדול יפהק ויתמתח בנחת.

מדינת ישראל תהפוך אט אט יותר ויותר דיקטטורית. הדמוקרטיה משעממת.

תתנחמו בזה שלא נגיע לרמות דיקטטורה של צפון קוריאה או איראן, ככל הנראה, אבל בוודאי שהמדינה תהיה הרבה פחות דמוקרטית מיום ליום. תבשיל בניחוח קרעי-רגב-אמסלם כזה, רק ברמת 90 חברי כנסת.

בהקשר זה הנבואה שלי מצביעה על מציאות עגומה – דירוג של 3/10.

כלכלה

הכלכלה הישראלית חזקה. לא חלילה בזכות מי מהקברניטים של המדינה. למרות היותם כמובן. אבל הציבור הישראלי, מה לעשות, די נאלץ לשרוד על חרבו כל העת וזה יצר מציאות של תחרות תמידית על משאבים. זה פיתח חוש ממזרות מעורבב עם שרלטנות וקצת אלימות. זה נותן לישראלים יתרון תחרותי (ספק אם הוגן) בעסקים בחו"ל, וכשזה מגיע למונחי מדינה קטנה בטעם עמבה במזרח התיכון זה בר פוטנציאל כלכלי גבוה.

עם זאת, גם כאן, הכלכלה תלך ותיחלש עם השנים. צמצום החופש, ריבוי המגבלות הדתיות והפחתת היסודות הדמוקרטיים יפחיתו את החשק לעשות עסקים עם הישראלים בחו"ל. בצדק רב.

הכלכלה תצטמק אבל לא תקרוס לחלוטין.

הנבואה שלי – מציאות מעל לממוצע – 6/10 (אבל הרבה מתחת לפוטנציאל).

סיכום – ציון כולל

מדינת ישראל הולכת למקום רע, חשוך ובעיקר מכוער ומבחיל. לא די בכל החרא שיש כאן היום – המציאות תלך ותהיה הרבה יותר גרועה.

הציון שאני נותן לישראל היום הוא בערך 5/10. מדינה ממוצעת. כל כך רחוקה ממימוש הפוטנציאל שלה.

הציון שאני מעריך שישראל תדורג בו בשנת 2050 הוא בערך 3/10. ברמה של מדינות כמו אוקראינה, דרום אפריקה וברזיל. עלוב. נחות. נחשל.

חבל. היה פוטנציאל.