לכו להצביע

לא, אני לא טסה להצביע. כשביבי הואיל בטובו להכריז על תאריך הבחירות ישר רצתי לאינטרנט לבדוק את מחירי הטיסות, אבל חברות התעופה היו יותר מהירות ממני, והמחירים לטיסות ליום או יומיים בין ברלין לתל אביב עמדו על אזור אלף אירו.

אני טסה בנובמבר במילא לשבוע, ובאמת שרציתי לממש בפעם האחרונה את זכותי לבחור כאזרחית ולעזור לעם היושב בישראל, אבל כלכלית אני לא יכולה להרשות לעצמי אלף אירו לטיסות. מאז המחירים ירדו וכיום המחיר עומד 550 אירו. עדיין לא מחיר סביר, אבל עכשיו זה כבר לא רק המחיר. יש לי פגישה חשובה עם מישהו שיכול לפגוש אותי רק בשלישי, אז זכותי האזרחית ירדה מהפרק.

חבר ניסח בצורה מאוד יפה את תרומתם של תושבי החוץ שעודם אזרחים לתושבי מדינת ישראל:
"אני כבר לא יודע מה לכתוב. כשאני רציני (ההצעה להצביע רשימה אחת שמאלה ממה שאתם חושבים כדי להעניק סיכוי למדינה נורמלית), אתם כועסים. כשאני מרים קמפיין לטוס להצביע 80% מהמדינה אתם אומרים 'באיזו זכות!' וכשאני מנסה להכניס קצת הומור למצב אבסורדי, אתם נעלבים. בקיצור, תפקיד יהודי וישראלי התפוצות- תשתקו, עד שנצטרך מכם משהו."

אני קצת חצויה. הייתי רוצה להשפיע עבור המשפחה שלי והחברים שעוד נשארו שם, אבל מבינה שיש בעייתיות עם העניין מכיוון שאין לי כוונה לחזור לעולם ובכל זאת אני מצביעה למפלגה שאולי תשנה את פני המדינה (כל שינוי יכול להיות רק לטובה, לדעתי).

מה שאני כן מרגישה שאני יכולה לעשות בלב שלם הוא לומר למי שעדיין שם ולמי שלא (אבל יכול ורוצה מבחינה כלכלית) – לכו להצביע. אל תתנו לאחרים לקבוע בשבילכם איך ייראה העתיד שלכם. זו המדינה שלכם, שאולי יכולה להשתנות אם תתנו לה את קולכם.

נ.ב. הדבר שאני הכי שמחה עליו בבחירות האלו הוא שזהות התפרקו לרסיסים. הללויה.