יום שואה שמח

אני לא כותבת הרבה פוסטים כאלה, אם בכלל, ולפני שתתחילו לקרוא אני מזהירה מראש שזה פוסט תסכול וכאב, מעורבבים יחד בעצב וקצת דיכאון מכל התהליכים שאני, וכולנו, עוברים ועברנו. זה פוסט כועס ומתעצבן, ומוציא המון דברים שלא רציתי בכלל לכתוב עליהם, אבל הם יצאו לי עם כל הכעס מהמקלדת, אז כבר השארתי. אתם כנראה תכעסו שאני "שוחטת פרות קדושות" ואומרת דברים שקשה לעכל אותם, אבל זה עניין של השקפה. אני לא מתכוונת לפגוע באף אחד, פשוט מוציאה החוצה, כי אחרי הכל זה גם בלוג אישי, על עצמי, ולא רק על חוויית ההגירה והתרבות הגרמנית ולעזור להגר מישראל. כמו שאומרים, זה פוסט לכבוד ה"חג", זה שכבר כשהייתי ילדה איחלו "חג שמח" בבית הספר כי אני אשכנזיה. הבדיחה הזו (או לא בדיחה) לא הפכה ליותר מצחיקה גם כשהמטומטמים הפכו לבגירים חוקית. וזה פוסט ארוך, ראו הוזהרתם.

כבר שלוש שנים, מאז שעברתי לברלין, אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות חדשות, תוהה תהיות שטרם בחנתי, לקראת יום השואה הישראלי. השנה הזו היא לא שונה מהבחינה הזו – זו הייתה שנה שבה שמעתי קצת יותר סיפורים מהרגיל בגלל ספר שאנחנו עובדים עליו בחודשים האחרונים, אבל התובנות עודן ממשיכות להגיע. עברתי לברלין בערב יום השואה 2014, ואנשים ניתקו איתי את הקשר כי "איך העזת, ועוד לגרמניה!". מה לעשות שבחרתי טיסה לפי המחיר ולא לפי לוח השנה היהודי. למה שאני אשלם מחיר יקר יותר בגלל שלאנשים זה לא מתאים? למה שאני לא אעבור למקום שאני מרגישה בו יותר בבית מאשר בישראל, רק בגלל שזו גרמניה? אתם שונאים את גרמניה או חושבים שזו "יריקה לבאר שבה נהרגו המשפחות שלנו" – אל תעברו לגרמניה. למה אני צריכה לחיות לפי אמות המידה של אחרים? האם מישהו חי בישראל לפי אמות המידה שלי? בחלום. בדיוק שמעתי שאפילו הזיזו את ל"ג בעומר כדי שלא יהיה חילול שבת המוני, וקיללו הורים שכולים שנתנו את בנם ועדיין ממשיכים לשלוח את ילדיהם לצבא ולהרוג אותם במו ידיהם. תסלחו לי, אבל את התלונות שראש הממשלה צריך לשמור עליהם אני מוצאת כמגוחכות – בחרתם לשלוח את הילד לצבא, אז אל תתלוננו כשהוא נהרג על קידוש המלך, כי רק בגלל זה יש מלחמות בשנים האחרונות. ביבי וחמאס וחיזבאללה מוצאים אינטרסים משותפים כשצריך, וזה הכי קל כשאתה לא שולח את הילדים שלך למלחמה והילדים של אחרים מתים בשבילך, נכון?

אחד מקוראי האתר כתב לי לפני יותר מחודש שזה פשע רוחני שהתחתנתי עם גוי, ועוד גרמני, כי אסור לתת ל"נאצים האלה" להתרבות, ועוד בעזרתנו, היהודים. עוד מציטוטיו: "אני לא יורק ומשתין לבאר שסבא וסבתא שלי שותים ממנה. זה שהמשפחה שלי יהודית, וסבא וסבתא רבא שלי ומשפחתם נשרפו בחדר גזים ונזרקו לבור אחים, רק המחשבה בדמיון להתחתן עם גרמנייה שסבא שלה ירה וחורר את העם שלי לתוך קבר אחים, מעורר בי חלחלה עצומה. ככה שאני מאמין שגם ביני ובינך יש הבדל גדול באישיות ואופי שלנו, ונראה שלא נסכים בקלות ונסלוד אחד מהשני. זה פשע רוחני להתחתן עם צאצאים של נאצים דרך אגב. יש מספיק גברים טובים בעולם במדינות אחרות. " וואלה. רק חבל שאני לא היהודיה המתאימה לומר לה את זה.

בכל שנה שואלים אותי איך זה להיות בברלין ביום השואה הישראלי, היום הזה שלא מצוין ביום השואה הבינלאומי על מנת לבדל את עם ישראל, ולהוכיח שלעולם לא איכפת. למי איכפת בישראל שבכל ינואר, כשקפוא לגמרי, נציגי ממשלת גרמניה (בדר כלל הקנצלר/ית) משתתפים בטקסים באושוויץ, וכל הדגלים בחצי התורן במוסדות הממשלה? בישראל לא מכירים את זה, וביום השואה הישראלי הם דורשים את השתתפות העולם, כשהם לא מוכנים להיות חלק ממנו כשהם צריכים לעשות משהו בשביל זה. מבחינתם הגרמנים לעד יהיו אשמים במעשי אבות, כי אצלנו טובים בלזכור ולא לשכוח ו/או לסלוח לעולמי עד. הייתי מבינה אם היה מדובר על הנאצים ועוזריהם, אבל מדובר היום על כאלו שלא חיו בכלל בתקופה הזו, וברוב המקרים רק מתנצלים ומתנצלים ומנסים לכפר על פשעי המשפחה. והפוליטיקאים הישראלים? הם יודעים להביא את זה הכי טוב לידי ביטוי כשצריכים לקנות צוללות מהגרמנים בשביל לשלם עמלה מופרזת למקורבי ראש הממשלה הנצחי של מדינת ישראל, או כשצריכים כסף למשהו אחר.

אבל כשגרמניה תומכת בפליטים או בפלשתינאים או כל אוכלוסייה אחרת שלא "באה בטוב" לישראלים, הם ישר מכריזים על איך שהגרמנים תומכים באויבי ישראל, ותומכים בטרור. ההתקפות שעברו, ועוברים, ארגונים גרמנים שתורמים לפרוייקטים בפלשתין פשוט מעוררות בחילה. אם ישראל הייתה אחראית קצת יותר על כמעט שני מיליון אנשים (בני אדם!!) שבשליטתה, העולם לא היה צריך לתת יד. בדיוק כמו שאם ממשלת ישראל הייתה מקצה כספים לטיפול באוכלוסיות החלשות והמוחלשות שלה, לא היה צריך מתנדבים שיעשו את העבודה במקומם, שבתקשורת מהללים את "הלב היהודי החם" שעושה את עם ישראל לעם הכי מיוחד בעולם, כי רק בישראל עוזרים לחלשים, נכון? איך עופר ולדמן (אחד מהישראלים בברלין) אמר – "למי שתוהה היכן השורשים של הטירוף שאוחז במדינה, הנה הם, גלויים לעין כל: לא יאמן כי יסופר אבל גם במקומות אחרים בעולם דואגים לקשישים ולנזקקים. ישנם, כך שמעתי, גם גויים מוחלטים המסוגלים להראות אהבה וחמלה ללא "לב יהודי חם". מעבר לכך, ישנם מקומות בהם המדינה לא משאירה את הדאגה לחלשים ולנזקקים לטוב ליבם של מתנדבים, אלא משתמשת בכספי משלמי ומשלמות המיסים כדי לדאוג לאלו שלא יכולים לדאוג לעצמם, במקום לקצץ במיסים ובשירותים החברתיים, במקום לסבסד התיישבות בחבלי ארץ כבושים, הוצאות רהב צבאיות וריפוד כיסי מקורבות ומקורבים, שליבם היהודי החם מתחמם ועולץ כל הדרך אל הבנק."

כשעוברים לברלין וחווים כאן את יום השואה הישראלי, מרגישים את החוסר בהתחלה. הצפירה בראש ובראשונה, זו שמסמלת את הכאב ואת הזיכרון. זו הצפירה שבעינינו מאחדת אותנו כעם ומאפשרת לנו לעצור לרגע ולהעניק מזמננו לאלו שנספו, ואלו שהצליחו לשרוד. אני עדיין לא מצליחה להבין איך צפירה אחת ביום הזה מאחדת את העם (חוץ מהחרדים, כמובן) ומצליחה לנחם את ניצולי השואה הבודדים והעריריים, שאפילו בקצבאות העלובות שהם מקבלים, הממשלה מוצאת לנכון לקצץ כדי לקנות עוד נשק או לבנות עוד התנחלות. אני בספק אם הכסף נלקח מניצולי השואה על מנת לתת לאמהות חד הוריות, למשל. בשביל לנסות ולמלא את החוסר הזה פתחנו ב-2015 פרויקט מיוחד, שבו אנחנו מדליקים נרות נשמה (או כל נר אחר) ליד אבני הנגף שטבועות ברצפה ברחבי גרמניה. אנחנו לוקחים סמרטוט מיוחד למירוק הפליז ומרכינים ראש. כל שנה אנחנו מצלמים את הנרות ליד האבנים ומעלים אותן לדף הפרויקט. בלי סלפים, בלי נרקיסיזם – רק ההתייחדות עם אלו שנספו.

אין כאן טקסים רשמיים, בוודאי לא של השגרירות, אבל גם לא של הקהילה הישראלית. בשנה שעברה התחילו כאן את "זיכרון בסלון", כי אולי לישראלים החדשים בברלין, אלו שרק עברו לכאן, זה חסר. אולי זה חסר לאלו מהותיקים, אבל טרם ראיתי יוזמה שמנסה לגשר על זה. אני לקחתי את הגרמני שלי לערב "זיכרון בסלון" בשנה שעברה, בברלין כמובן, והתביישתי עד כלות במה שנאמר שם. ברור שכמו בכל אירוע שמעורבת בו השגרירות או כל גוף שקשור אליהם, לא גילו את הכתובת ועשו בעיות למי שאינו ישראלי (הרי לרבים מאיתנו יש בן/בת זוג גרמנים, מה הקטע שלכם????), שלא נדבר על האבטחה שהייתה שם, כאילו השגריר שם (הוא לא היה, אם כבר שאלתם).

ניצולת השואה שסיפרה את סיפורה באותו הערב סיפרה אותו בעברית, והיו מתרגמים שתרגמו לאנגלית (או גרמנית, מי כבר זוכר). הגברת היא כיום פסיכולוגית בפנסיה שגרה בברלין, ומטפלת רק בגרמנים. אתם יודעים למה? כי היא צריכה להוכיח להם שהיא יותר טובה מהם. אני לא מתכוונת לשפוט, ואני לא יכולה לשפוט כי לא הייתי במקומה, אבל בערב שנמצאים בו גם לא-ישראלים, כלומר כאלו שלא מכירים לעומק את תרבות העליונות היהודית הנהוגה בישראל ושורשיה נטועים עמוק עמוק בכל מקום אפשרי, זה היה מביך. המתורגמנים "החליקו" באלגנטיות את המשפט הזה. אפילו הם הרגישו שזה לא במקום ולא תרגמו אותו. מאחר שאני לא אחת שמוותרת כשיש התבטאויות פוגעניות כאלו, אבל עדיין לא רציתי להעליב את הגברת, שנמלטה עם משפחתה מגרמניה לפלשתינה מיד עם תחילת המלחמה (וחזרה לגרמניה מיד עם תום המלחמה, אגב – כך שאני לא בטוחה כמה היא בכלל עונה להגדרת "ניצולת שואה", אבל ניחא), לחשתי את התרגום לגרמני שלי, ואמרתי לו שאני רוצה ללכת משם. קמנו והלכנו. ואני לא רוצה לחזור על החוויה הזו יותר. אני לא רוצה להשתייך לעליונות הגזע המיותרת, המביכה והנוראית הזו.

בגרמניה של היום יש בערך 200,000 ישראלים. בברלין מספרם מוערך בכ-15,000, אבל כנראה יש יותר מאלו שמוכנים להודות בישראליותם, או כאלו שמחזיקים רק בדרכון ישראלי, ולכן אין להם ברירה אלא להזדהות כישראלים. לא נערך סקר רשמי, אבל אם תיכנסו לקבוצות השונות של הישראלים בגרמניה, תראו את אותה הטינופת שמגיבה בטוקבקים, רק שהם יושבים במדינה עם פריבילגיות. יש רבים מהישראלים שמצביעים לימין הקיצוני בגרמניה. שתי מפלגות הימין הקיצוני כאן (AfD ו- NPD) זוכות לפופולאריות רבה בקרב הישראלים, כי הם נגד הפליטים והמוסלמים. הגזע העליון חושב שאם הם יעזרו לנאצים לעלות לשלטון תהיה הפרדה בכניסה למחנות ההשמדה. נשבעת לכם.

ויש גם זרועות הרחוב. בישראל יש לכם את להב"ה, בגרמניה יש לנו את פגידה. פגידה הם אלו שהולכים ומפגינים ברחוב נגד הפליטים והאיסלמיזציה של אירופה, בדיוק כמו לה-פמיליה, כך שהחיבור בין שני הארגונים רק טבעי שיקרה. הבעיה היא שלה-פמיליה לא הגיעו עדיין לרמת הנטוורקינג הראויה, אבל היהודים והישראלים בגרמניה מחפים על היעדר הגזענות מישראל, ומביאים משלהם. לפיכך, בכל הפגנה של פגידה יש תוספת של הארגון-אח ג'וגידה, שהוא הזרוע היהודית של ארגוני השנאה נגד המוסלמים. כך, בהפגנות של פגידה (נאצים, להזכירכם) אפשר לראות את דגלי ישראל מתנוססים בגאון, וגם את דגלי ירושלים, שלא נפספס, חלילה. כך מכשירים היהודים את הנאצים לעתיד.

מישהי שפעם החשבתי כחברה סיפרה לי בגאווה (!!) שאירחה בביתה אסיפה של AfD, כי חברה טובה שלה פעילה במפלגה, וזו הזדמנות מצוינת לקשור קשרים פוטנציאליים עם שלטון העתיד. השתדלתי שלא להקיא. היום היא לא קיימת מבחינתי. כל תומך בנאצים, בין אם יהודי או מוסלמי, מזרחי או כל מוצא אחר – פסול מבחינתי. ויותר גרוע? הם לא מבינים מה הבעיה עם תמיכתם בארגונים ובמפלגות הללו. הרי בסך הכל יש להם את אותן הכוונות – לסלק את המוסלמים באירופה, ואם ידחפו אותם למחנות השמדה, אדרבא, יותר טוב. שישמידו את כולם. המדהים מכל זה שהרבה מהישראלים כאן שוכחים שהם גם זרים, ובסוף יבעטו גם אותם החוצה, והשנאה תגיע גם אליהם. כי אחרי המוסלמים והפליטים מי נשאר?

תמיד אומרים שלא למדנו כלום מהשואה, אבל אני חושבת שישראלים הפנימו, למדו, ופשוט שיפרו כדי לבסס את עליונותם שלהם. "לעולם לא עוד" הישראלי מקבל משמעות אחרת לגמרי כאן, כישראלית שצופה בישראל מגרמניה.

וכמו שאמרו לי במשך שנים: "יום שואה שמח".