ביקור בישראל ובחירות

הבטחתי לאמא שלי לפני חצי שנה שנגיע לבקר ליותר משלושה ימים לראש השנה. חלק מזה היה שגם רציתי להוכיח לבעלי שיחיה, שהתלונות שלו על התחבורה הציבורית בברלין שוות לטוסיק לעומת התחבורה הציבורית בישראל, ועוד בחגים. בתחום הזה, אגב, נרשמה הצלחה מסחררת 🙂

בארבעת הימים הראשונים אכלנו. זה בערך מתאר את כל מה שעשינו. אכלנו אצל אמא שלי, אכלנו אצל אחותי, אכלנו ביער אילנות, אכלנו בבית הפנקייק, אכלנו בחוף הים. אכלנו. בעלי לא הבין למה אוכלים כל כך הרבה, אז הסברתי שחגים יהודיים זה כמו ועידת אוכל. לא מפסיקים לאכול בכל ימי הועידה. כמה עצוב, ככה נכון.
היתה המון משפחתיות, היה נחמד, אם כי לפעמים יותר מדי, אבל נו, פעם בשנה… ביומיים האחרונים היינו בתל אביב וירושלים. כשהוא אמר שירושלים יותר מעניינת מתל אביב, הכרזתי שאני רוצה גירושים. בתור מישהי שגרה בשתי הערים ומקבלת בחילה כבר בשער הגיא, מאוד נעלבתי בשם תל אביב. אבל הוא גרמני, הוא לא מבין.

כשהיינו בתל אביב, בערב, התחילו לזרום תוצאות הבחירות. מרקל ניצחה, אבל אף אחד לא ציפה אחרת. מה שעיצבן אותנו יותר מהכל היה העלייה המטאורית של מפלגת AfD (אלטרנטיבה לגרמניה). 5% נוספים הצביעו השנה, כנראה לנאצים-לייט. אבל עזבו את זה, מה שהכי עיצבן אותי זה שהישראלים בעלי זכות הבחירה התגאו בפורומים הישראלים בגרמניה וברלין שהם שומרים על גרמניה מפני מהגרים ופליטים כשהם מצביעים ל- AfD. הם מתגאים בזה. הם לא מהגרים, כן? גם יהודי גרמניה הצביעו להיטלר כי חשבו שהוא יסדר את הכל, והם לא היו מהגרים. גם אותם שרפו בסוף.

יום אחרי זה נסענו לירושלים ופגשנו חבר שליווה אותנו לכל היום, כולל באוניברסיטה העברית (מרכז חיי במשך שנים). הוא עשה את כל העבודה המלוכלכת שאני לא רציתי לעשות, כמו ללכת עם בעלי לכותל, להראות לו על מה כל המאומה. אני רק ישבתי על המדרגות ועישנתי סיגריה. לא הלכתי איתם. קיר מטופש שסוגדים לו טיפשים עוד יותר, שעוד מעזים לצחוק על אלו שסוגדים לאבן בערב הסעודית. אני ממש שונאת את ירושלים. כל היום חיכיתי ליריקה עליי מאיזו אישה או גבר שיחליטו שאני לא צנועה מספיק..

אבל אתם יודעים מה? רציתי לכתוב על החוויות ולהתלונן מחדש על הבדלי התרבות שיש בין ישראלים לגרמנים. אולי הגיע הזמן שאפסיק להתלונן ופשוט אשלים עם זה שישראלים הם ישראלים וגרמנים הם גרמנים, ואתחיל לחיות עם עצמי בשלום.

שנה טובה וזה.