(ספטמבר 2014) חזרתי לישראל. אני לא יכול להגיד שחזרתי "לא מרצון". בסופו של דבר זה כן היה מרצון. התוקף של הויזה שלי החל לפוג, מבחינה נפשית היה לא פשוט, ופתרון כיצד לקבל ויזה נוספת לא היה. לא היה ב"ראדר" שלי הדרך או הפתרון לקבל את מבוקשי. אתם יודעים שיש את התקופות האלה שהדלתות פשוט לא נפתחות? לא משנה מה שתעשה, זה לא יצא לפועל? ניסים לא קורים? אז זה מה שחוויתי כל התקופה הזאת שם מאז...
קרא עוד »
אני תמיד הייתי טיפוס בריא, ברמה שאם כל הכיתה הייתה חולה, אני בחיים לא הייתי נדבקת. הייתי רואה את הרופא רק בעקבות כאבי שרירים או צינון קטן. כשהייתי קטנה חטפתי וירוס שרירים שהשאיר אותי שבועיים בבית, ועד היום יש לי קושי ללכת הרבה ולעלות במדרגות (רק אם אני ממש מתאמצת), אבל אני מסתדרת עם זה. לעיתים היו ימים שהיו לי לפתע כאבי תופת בברכיים, איפה שהיה הוירוס, וקיבלתי אישור מחלה מהרופא להישאר בבית. חוץ מזה...
קרא עוד »
הלסינקי היא אמנם בירה אירופית, אבל אפשר למצות ביקור בה ביום או יומיים. אפשר ללכת למוזיאונים, כנסיות ואוטובוס תיירים כמו בכל עיר אירופית אחרת, אבל לא אלה הדברים שהופכים אותה למעניינת. האטרקציה המרכזית של העיר היא המבצר הימי Suomenlinna, ופסטיבלים ואירועים עונתיים שהעיר מצטיינת בהם. הרבה מקומיים נהנים מהאטרקציות של העיר לא פחות מן התיירים, כאן משום מה העניין של להיות תייר בעיר שאתה גר בה לא מפריע לא...
קרא עוד »
הקיץ הגיע לברלין כבר מזמן, למען האמת. בשנתיים האחרונות אנחנו סובלים מקיץ חם במיוחד, שמתבטא בטמפרטורות קיצוניות כל פעם מחדש. לפני שבוע וחצי, למשל, מדדו באיזו פינה בגרמניה טמפרטורה של 42 מעלות. מצד שני, יש ימים חמים מאוד ומחמש אחר הצהריים כבר מתחיל לרדת גשם, לפעמים אפילו כדי רמת הוריקן. הזוי קמעא. אני לא אוהבת קיץ. אני ממש שונאת קיץ. עזבתי את ישראל לברלין בגלל האפרוריות והגשם ולפעמים גם שלג שיש כאן,...
קרא עוד »
מאז שאני קטנה, אין לי חשק לחיות בעולם הזה. אני ממש לא מתכוונת להתאבד, וזה ממש לא פוסט דכאוני. אם תמשיכו לקרוא, גם תבינו על מה אני מדברת. חשבתם באיזה עולם אנחנו חיים? אפילו הזכות הבסיסית ביותר של האדם, לנוע בחופשיות ולבחור את מקום מגוריו, הוגבלה. ובמילים אחרות, ויזה. עד 1914, העולם היה שונה לחלוטין. אמנם חופשות ונסיעות היו נחלת העשירים בלבד, אבל לפחות אנשים יכלו לנוע בחופשיות, דרכונים וויזות לא היו...
קרא עוד »
ההתרשמות שלי מבודפשט (הונגריה)הקדמה היי לכולם, האמת שלא הייתי פעיל באתר הרבה מאוד זמן, והכתבה האחרונה שלי הייתה לפני חצי שנה בערך. פשוט לא היה לי הרבה מאוד על מה לכתוב ואני כרגע בתקופה שאני די מחפש את עצמי, אז לא יצא לי לאחרונה למצוא כל כך משהו להתמקד בו ולכתוב עליו, אז עמכם הסליחה על ההיעדרות שלי. אולי הכתבה הזאת לא תהיה סופר אינפורמטיבית או רלוונטית לכל גולשי האתר, אני גם לא יודע הרבה מאוד על הו...
קרא עוד »
מעשה שהיה, כך היה: חצי שנה לפני שעזבתי את ישראל, עזבתי את העבודה הנפלאה שהיתה לי והתחלתי לקבל דמי אבטלה. בתור 75% מהמשכורת זו היתה קצבה יפה מאוד, כך שלא דאגתי יותר מדי.כשביטלתי את התושבות שלי וידאתי עם ביטוח לאומי שלא נשארו שום חובות ושום בעיות באופן סופי, ושני הצדדים יכולים לסגור את חשבון הבנק בישראל ולומר שלום לתמיד.עברתי שלוש שנים נפלאות ללא ביטוח לאומי. לא שילמתי, לא הציקו לי. שתיקה. ואז- לפני...
קרא עוד »
הנה משהו שלא ידעתם עליי: יש לי פטיש לדברים שקשורים למזרח גרמניה לשעבר. במסגרת הפטיש הזה התחלתי לכתוב סיפורים קצרים, על בסיס סיפורים ששמעתי מאנשים שאני מכירה. הסיפורים הם על החיים שלהם, ממזרח ומערב לחומת ברלין. הסיפורים ששמעתי עד כה מרתקים, ואני מקווה לפרסם את כרוכת הסיפורים בקרוב. בינתיים, ספוילר לאחד הסיפורים 🙂 לפני שבועיים חברתי לאחד מחבריי, קלאוס, שגר בזמנו במערב ברלין. כשהחומה נפלה הוא היה בן ...
קרא עוד »
"אז את מגיעה לארץ באוגוסט? מעולה. אז נתראה בארץ". יצא לי לדבר ולהתכתב לאחרונה עם אנשים מישראל וברוב השיחות מושג "הארץ" חזר על עצמו. כבר כתבתי שאני טיפוס של מילים, נכון? אז אני אומרת "כן, אני אגיע לישראל". מבחינתי, זה כמו שמישהו אומר לי "תגידי לבעלך" ואני אענה לו "אמסור לבן הזוג שלי". נראה לי שאין צורה יותר מנומסת ומכבדת לתקן ולהצביע על טעות במילים....
קרא עוד »
שבת בבוקר, יום יפה, כל רחובות פריז מוצפים באפודים צהובים. התופעה הזאת שהופיע בתחילת נובמבר, נעשתה כבר הרגל בצרפת, כאילו הייתה קיימת מאז ומתמיד. בהתחלה זה התחיל בגלל תלונות על העלאת מחיר הדלק, ואז זה התפרש לעבר עוד דברים. אני כבר נאבדתי בתחילת הדרך, והסיבה שלא רשמתי על זה אף פעם, היא שזה פשוט לא מעניין אותי, ובעיקר כי אני מתרחקת כמו מאש מהרעל ההוא שנקרא פוליטיקה. אבל אם אתם שואלים את דעתי, בהתחלה ח...
קרא עוד »