מלחמות הוויסקי, או: עם יהודים כאלה, מי צריך ערבים

העיתון "יו אס ניוז אנד וורלד ריפורט" (נחמד לי להעתיק באותיות עבריות), דירג לאחרונה – כמו שעושים זאת מן הסתם מלאנת'לפים אתרי חדשות וסתם קליק בייטס – את מדינות העולם לפי איכות החיים בהן. לפי אותו עיתון, מס' 1 היא דנמרק, מס' 5 היא קנדה. זה לא העניין – קנדה עצומה, יש בה כל מיני, ההומלסים בכל מיני ערים בטח לא יסכימו, ואת דנמרק אני מכיר עוד פחות (האם גרנלנד נחשבת, עם כל הבעיות שלה? אין לי מושג).

הדבר היפה הוא איך שתי אלה נאלצו בלית-ברירה להתמודד עם מחלוקת טריטוריאלית: ממשלות שני הצדדים אשכרה הסתכלו על סכסוך גבולות כעל כאב ראש ו- "תעזבו אותנו באמש'כם", ולא כעל הזדמנות לקושש מנדטים ושלטון. עשרות שנים נמשך הסכסוך הטריטוריאלי העקוב משנאפס ו-וויסקי ועוד שנאפס ועוד קצת וויסקי, עד שנמצא פיתרון, וכבר היה מי שקרא לזה "המלחמה החמודה ביותר בהיסטוריה". אבל גם ברגעים המותחים ביותר זה היה פחות אינטנסיבי מביקור בפאב בדנמרק, או בקנדה – ולא פחות כיפי משניהם. אני עדיין לא מבין למה לא עשו על זה סרט.

חשוב שנבין – כל זה כן קשור לאיכות החיים בהן, ולמה הן מדורגות במקומות הראשונים.

אבל קודם כל מז'תומרת מלחמה ועל מה? איפה זה בכלל?

ובכן האי הנס (Hans), נמצא… בשפת הרחוב של שנות ילדותי היו אומרים "פיזדי-לוך". אלה מילים גסות ואני לא אתרגם אותן כאן, אבל אם אזרוק אתכם לשם, קוראים יקרים – לא תחזיקו מעמד בלי ציוד ייעודי יותר משעה. באחריות. אולי בקיץ קצת יותר, אבל הקיץ לא נמשך שם הרבה זמן.

אז מכירים גרנלנד? ליד הפינה הצפונית-מערבית, רק שקשה למקם את הפינה בדיוק. ו- אה, כן, זהו אי קטן: אורך ורוחב בערך 1 קילומטר, והוא נמצא במיצר ים בין גרנלנד (אמרתי) –  טריטוריה אוטונומית בריבונות דנית, לבין האי אלסמיר (Ellesmere) – טריטוריה קנדית.

אם זה לא היה ברור – אין שם אנשים. היישוב הקנדי הקרוב ביותר נמצא במרחק של כ- 200 ק"מ, ואילו הדני (גרנלנדי) – כ- 350 ק"מ, ואלה הם בקושי יישובים.

הקנדים טענו שהריבונות שלהם על האי נובעת מעסקת רכישה שבוצעה בשנת תרפפ"ו על ידי "חברת מפרץ הדסון" ואילו הדנים, טענו שהאי היה חלק אינטגרלי משטחי הדיג והציד של תושבי גרנלנד: "נחלת אבות", לא פחות. הקנדים קראו לאי בשם האינואיטי שלו, שאני לא מצליח להעתיק נכון וזה גם לא משנה, ואילו הדנים קראו לו על שם איש שהיה גם הוא אינואיט – אמנם מגרנלנד, אבל היה לו גם שם נוצרי "הנס". יש לי בן דוד ששמו הנס, אין על שמו אי (אולי עוד יהיה) אבל יש עליו סיפורים אחרים. נעזוב זה.

טוב, יושב לו שם אי, לא גר בו אף אחד והוא לא מעניין אף אחד ואין מה לעשות שם. המדינות השכנות דנמרק וקנדה הסכימו לחלק ביניהן את האיים והים והטריטוריות לפי איזושהי גיאולוגיה של לוחות יבשתיים, ומה לעשות שהאי הנס נפל בדיוק באמצע. זה היה בשנת 1973, השמועה אומרת שבאותה שנה ממש, במזרח התיכון היו מדינות שגם הן לא היו תמימות-דעים בנושאי גבולות וריבונות, מה שנקרא "נפלה בינינו אי-הבנה". אבל בקנדה היתה וועדה פרלמנטרית שקבעה שהנושא לא ממש מעניין או במילים המנומסות שניסח חבר הוועדה ש- "ישבה על המדוכה": "almost insignificant".

עבור עוד כמה שנים ועלו על האי כמה חיילים מהצי הקנדי, וכטוב ליבם בסטלבת תקעו באי דגל והשאירו בו בקבוק וויסקי קנדי. ברוכים הבאים לקנדה, כך כתבו בשלט, והפליגו להם הביתה כי מה יש לחפש שם.

לקח שנתיים עד שהדנים שמעו על זה – כי זה לא מעניין ואף אחד לא חשב שצריך לעשות מזה סיפור, ואז עלו על האי חיילים דנים, תקעו את דגל דנמרק והשאירו לקנדים בקבוק שנאפס עם ברכה מתאימה בדנית. ככה עברו כמה עשורים, כל פעם מישהו משאיר לצד השני בקבוק משלו.

ולרגע נדמה לך שהעסק נהיה רציני. התארגנה עצומה בדנמרק לשחרר את האי הנס מהכיבוש הקנדי. הקנדים חיללו את הריבונות הדנית – כך נאמר, לא פחות. ואז אתה נכנס לאתר "שחררו את האי הנס" ואתה מגלה שזו בדיחה ברמות הומור שישראלים פשוט לא יבינו. בין היתר נאמר כי הכימיקל "דו-מימן חד-חמצני – Dihydrogen Monoxide DHMO" (בעברית שימושית: H₂O – אולי מי מהקוראים נתקל בעבר בכימיקל אקזוטי זה) נצפה בכמויות גדולות סביב האי הנס מאז הכיבוש הקנדי… ועוד, ועוד.

מה שכן, חברות חיפוש נפט ומחצבים דווקא כן עשו מה בראש שלהן. אלה לא רואים בעיניים, והם אלה שבלי לחשוב על תוצאות אפשריות, כמעט גרמו לסכסוך להיות רציני יותר. לא עד כדי חילופי מהלומות, חלילה – בכל זאת, כפי שניסח זאת ראש ממשלת דנמרק רסמוסן: "צריך להפסיק את מלחמת הדגלים הזו… מדינות כמו דנמרק וקנדה צריכות להיות מסוגלות למצוא פיתרון…"

הסכסוך נמשך שלושה עשורים. בשנת 2005 הורתה ממשלת דנמרק לאוניית מלחמה להפליג לאי, אולם אסרה על הצוות לעלות לחוף ולהוריד את דגל קנדה. זו התנהגות ילדותית, אמרו הדנים.

בינתיים אסרו ממשלות שני הצדדים על גופים מסחריים לעשות שימוש או אף לבצע חיפושי מינרלים (Exploration) באי, כדי לא להתגרות בצד השני.

בשנת 2022 הוחלט לחלק את האי לשני חלקים. ההחלטה קיבלה את האישורים המתאימים של שני הצדדים ובזאת נחתמה מלחמת הוויסקי שעליה נאמר – "עם אויבים כאלה, מי צריך חברים".

נחזור לעיתון "יו אס ניוז אנד וורלד ריפורט". איכות החיים היא לא רק תוצאה של שלום – שלום הוא סיבה או אמצעי לשפר את רמת החיים וגם את איכות החיים. היפוכו של דבר הוא ממשלה שיוזמת מלחמה. הממשלה אף פעם לא תהיה אמיתית בעניין, אלא תמיד הצד השני הוא השטן: "לנו לא היתה ברירה", "אנחנו רק עשינו מה שכל אדם סביר היה עושה", וכולי. הצד השווה הוא שבסוף יש מלחמה, ומי שמשלם את המחיר איננו שרי הממשלה.

כמו במדינה אחרת שנמצאת כרגע במלחמה קצת יותר אכזרית ממלחמת הוויסקי, כאשר אין מטרה למלחמה פרט להמשך המלחמה. ובינתיים משתולל בה חורבן, שכול וכישלון, ומובילה אותם ממשלה מטורללת עם נציגים של רוצחים וגנבים.

והיום יש לנו נציגות של החבר'ה האלה, כאן בקנדה. יושב לו נציג של "כך" (אולי "כהנא חי"? אותו דרעק) בטורונטו וממנה את עצמו להילחם באנטישמים. שיהיה ברור – יש אנטישמים, אבל אוי ואבוי לנו אם זה מי שכאילו "נלחם" בהם. הוא מפרסם כל כך הרבה בקבוצת הפייסבוק "ישראלים בטורונטו", שלפעמים נדמה שהקבוצה שייכת לו. הוא מפרסם תמונות של החבר'ה שלו עם חולצות "כך" ו- "כהנא חי" – האגרוף על הרקע הצהוב ההוא, נלחמים בערבים, ונורא נפגע כשקוראים לו בתקשורת הקנדית "Jewish Supremacist". מייי, אנייי? מה פתאום (פרצוף נעלב). וזה מי שעושה את מלחמתו הקדושה של העם היהודי, זה הפרצוף של ישראל, ואתה לא יודע איפה לקבור את עצמך מרוב בושה. ואף אחד כמובן לא מעז להשתיק אותו כי אוי ואבוי, יקראו לך בוגד.

אז מקנדה הוא כנראה לא למד הרבה – הוא דווקא כן למד מחמאס, ועם יהודים כאלה מי צריך ערבים.