אני תמיד הייתי טיפוס בריא, ברמה שאם כל הכיתה הייתה חולה, אני בחיים לא הייתי נדבקת. הייתי רואה את הרופא רק בעקבות כאבי שרירים או צינון קטן. כשהייתי קטנה חטפתי וירוס שרירים שהשאיר אותי שבועיים בבית, ועד היום יש לי קושי ללכת הרבה ולעלות במדרגות (רק אם אני ממש מתאמצת), אבל אני מסתדרת עם זה. לעיתים היו ימים שהיו לי לפתע כאבי תופת בברכיים, איפה שהיה הוירוס, וקיבלתי אישור מחלה מהרופא להישאר בבית. חוץ מזה ובטן רגישה לתבלינים, לא סבלתי במיוחד.
אבל אז כשהגעתי לצרפת, התחלתי להיות חולה לעיתים קרובות. מה קרה לי? לפני שנה וחצי חטפתי שפעת, עם חום ואפילו התעלפתי במטבח, שלמזלי השותף נתן לי תרופה שעזרה לי אחרת לא יודעת מה היה קורה לי. אחרי שנה של שקט, חטפתי דלקת בדרכי השתן, ואז וירוס בקיבה שגרם לי לחולשה וצרבות נוראיות. התקשיתי מאוד ללמוד ובנס לא נאלצתי להישאר שנה. ובאופן מפתיע הציונים בסמסטר השני, מתי שהייתי מאוד חולה, יותר גבוהים מהסמסטר הראשון! עדיין הם לא ואו, כי בהתחלה הייתי כל כך מבולבלת ולא הבנתי מאיפה זה נפל עליי. הייתי מקבלת תמיד עובר. אני מאוד מקווה ששנה הבאה אתחיל לקבל ציונים יפים, בתקווה שאהיה בריאה ואוכל להתרכז בלימודים. והכי הזוי, שהמבחן היחידי שפספסתי בעקבות המחלה, יחסים בינלאומיים, קיבלתי בו 20\16, שזה המקביל ל-80 בישראל. בצרפת זה נחשב ציון מצטיין, בארץ לא… אני מקווה לקבל ציונים כאלו שנה הבאה בכל המקצועות …
אז המחלות קצת גרמו לי להתדרדר בלימודים, ובשבילי עובר זה ציון גרוע. וכן, אני מודעת לכך שחצי מהסטודנטים נאלצים להישאר שנה, ושהם עוד צרפתים דוברי צרפתית מלידה, אבל כן זה מדכא אותי, כי אני מסוגלת ליותר.
קיבלתי פטור בצבא בעקבות רגישות יתר, בעיקר רגישות לשמש וחום. חשבתי שבצרפת אני לא אסבול בקיץ, וזה נכון, אתמול ירד פה גשם, ובלילה קריר כמו ביום חורפי בנובמבר בארץ, אבל, כשיש גלי חום. זה נהפך לגיהינום. אין מזגן כמעט בשום מקום, חוץ מסופרים, חנויות ורוב מקומות העבודה. בתור רגישה לחום, אני מאוד סובלת. במהלך גל החום הלכתי לעבוד, למזלי, כך שרוב הזמן ביליתי במזגן בעבודה. אבל הסיוט האמיתי היה לחזור הביתה. אני גרה שעה וחצי מהעבודה (כן, אני מודעת לכך שאני גרה רחוק. אבל מה לעשות, אני סטודנטית ולא מסוגלת אפילו לשלם חדר בדירת שותפים ב-500 יורו!). רכבות ומטרו ללא מיזוג. כמו להיכנס לתנור. בכל פעם שהרכבת מגיעה, הבחורה האוטומטית אומרת "ברוכים הבאים לרכבת ZACO (השם של הכיוון שלי) בכיוון מולה, הרכבת תעבור בערים בלה בלה בלה." ואני אומרת בשקט בצרפתית, "ברוכים הבאים לתנור ZACO". התנור הזה יעבור בערים בלה בלה בלה, וממשיכה לחקות אותה. כן אני משועממת חח.
זה היה סיוט, כי היו מלא רכבות שבוטלו ועוכבו וכל התחנות היו הומות אדם. פעמיים כמעט התעלפתי. התיישבתי על הרצפה, כי לא היה ספסל אחד פנוי, והרגשתי שהראש שלי מסתובב. פעם אחת במטרו ופעם אחת בתחנת רכבת. בפעם הראשונה, בתחנת רכבת, נאלצתי לחכות חצי שעה לרכבת שלי שאלוהים יודע מה קרה לה, הם אפילו לא טרחו להודיע. לפתע היא נעלמה מהצג ואין רכבת. אנשים שאני לא מכירה, מתגודדים סביבי ושואלים אם הכל בסדר. אני ממלמלת בזעם, כמו שיכורה, "מה הבעיה שלכם לשים מזגן בתחבורה הציבורית" ואנשים לא בדיוק מבינים מה אני אומרת. בחורה קשישה שואלת אם אני רוצה שהיא תקנה לי מים, אמרתי לה לא צריך תודה זה נחמד מצידך, ומישהו אחר שאין לי מושג מי, קרא לאבטחה. מיד באים שוטרים חמושים ואני נבהלת, והם שואלים אותי בנחמדות אם הכל בסדר ואם שתיתי. אמרתי שכן, ואז הבחור שאל אם יש לי מים. אמרתי שעומד להיגמר. הוא הביא לי טישו ואמר תרטיבי ותשימי על הפרצוף. עשיתי את זה והרגשתי יותר טוב. הוא שאל אם לקרוא לעזרה ראשונה, אמרתי לא צריך.
ואז אחרי 10 דקות הגיע סוף סוף הרכבת. נכנסתי מהר, מסוחררת ותפסתי מקום. הייתי עדיין במצב נורא, במיוחד שהרכבת הייתה חמה כמו תנור. כל מי שמסביבי שואל אם אני בסדר ואישה אחת נתנה לי את המניפה שלה! נופפתי וקצת ומרוב תשישות לא יכולתי יותר. ואז לפתע, אישה אחרת באה אליי עם בקבוק מים קרים ופחית קולה ואומרת "קחי, זה בשבילך. תשתי" הייתי בשוק. לא ידעתי מה לומר. אמרתי תודה בביישנות ושתיתי במהלך כל הנסיעה. בנוסף גם הרטבתי את הפנים שלי מידי פעם. הרגשתי יותר טוב. ואז כשהאנשים מסביבי ירדו בתחנה שלהם, הם אמרו לי תרגישי טוב! ואו בחיים לא נתקלתי בכזאת נחמדות של אנשים. זה עשה לי טוב בלב.
בפעם השניה זה קרה במטרו, לא היו מקומות ישיבה ונאלצתי לעמוד, הרגשתי שאני עומדת ליפול. התיישבתי והרגשתי מבויישת. ואז הבחור שלידי הציע לי את המקום שלו. אנשים מסביבי שאלו אם הכל בסדר. אמרתי להם שכן, שאני פשוט רגישה לחום ושצריכה לשבת. והשאר עבר בסדר.
שבועיים אחרי, בהפסקת האוכל אני אוכלת עם הקולגות. לפתע אני מוצאת אבן בלחם. אני אומרת בשוק "תראו מה מצאתי" והקולגה לידי אומר "אני בחיים לא אוכל יותר בחדר אוכל של העבודה" באותו מטבח. אני הייתי בשוק, אבנים באוכל?!
אבל שעתיים אחרי, מתחיל לכאוב לי בשן. רק בערב נפל לי האסימון ומסתבר שזה לא הלחם, אלא הסתימה שנפלה! מיד הזמנתי תור לרופא שיניים בקרבת העבודה. חבר שלי ליווה אותי. כאשר נכנסנו, המזכירה אמרה פנתה אלינו ברוסית "אתם מדברים רוסית?" אני אמרתי שאני מבינה וחבר שלי אמר "לא אני מדבר צרפתית". הוא בלונדיני עם עיניים כחולות, ובגללי כולם חושבים שהוא רוסי. אבל לא חשבתי שאפילו אנשים זרים חושבים כך! היא הייתה מאוד נחמדה, אבל זה היה ביקור מוזר. הריינגטיין לא עבד והרופא קיבל אותי חצי שעה אחרי. הוא היה מאוד נחמד, ואפילו הייתה לו טלוויזיה בתקרה! המרכז הרפואי היה מאוד ויפה ומטופח. גזר הדין נפל. צריך לעקור את השן. היא רקובה. אוי לא, בחיים לא עקרו לי שן!
אבל בעיה, הרופא יוצא לחופשה והתור נקבע לסוף החודש. אבל, יש פיתרון לכאבים. אנטיביוטיקה. והרופא נתן לי מרשם לתרופות להקלת הכאב ולתרופות אשר אני צריכה לקחת יום לפני העקירה. הכל היה טוב ויפה, יצאנו. למחרת, התחלתי לקחת את התרופות. ואז התחלתי להרגיש סחרחורות איומות וכאילו האברים שלי כבדים. בבית מסתבר שהייתה לי פריחה. הפסקתי מיד עם התרופה, אבל הפריחה והתופעות לוואי המשיכו. ביום חמישי באתי לעבודה, ולא הרגשתי משהו. ביום שישי בבוקר הרגשתי כלכך נורא שהלכתי למיון. ומסתבר שאני אלרגית לפניצילין. אבל האם אני אלרגית לפניצילין, או שאני גם אלרגית לתרופה לשיכוך כאבים, שאינה אנטיביוטיקה? או שאני בכלל אלרגית לתרופה ההיא. לא ייתכן, אני הייתי לוקחת אותה תמיד. אבל גם שבוע אחרי יש לי עדיין אותן תופעות לוואי. ואני מתחילה לחשוד שאני גם אלרגית לתרופה לשיכוך כאבים. בבוקר הרגשתי נורא, סחרחורת, חולשה וכבדות. עם פריחה שורפת בכל הגוף. מה זה?! אבל לקחתי תרופה להקלת האלרגיה, והיא לא עוברת אלא מחמירה! למזלי לרופא היה תור פנוי היום. באמת מקווה לטוב ושזה לא רציני. אבל עצם זה שאני רושמת את הכתבה הזאת, מעיד שאני מרגישה טיפה יותר טוב.
לא יודעת מה קרה, אבל בשנה האחרונה הייתי כל הזמן חולה. והנה שוב, שבה הסחרחורת. נמאס. באתי לצרפת כדי ללמוד, לא כדי להיות חולה. אני שואלת את עצמי, האם זה רק אני? האם אני פשוט לא רגילה לתרופות הצרפתיות או שפשוט אין לי מזל?
כשאני חולה, אני רק רוצה את מרק העוף של אימא ולהיות במיטה עם הלפטופ. אבל כאן בצרפת, אימא רחוקה. אמנם יש לי תמיכה מכל הקולגות בעבודה ששואלים לשלומי, ודואגים. אפילו בעלת הבית שלי באה לאסוף אותי מהמיון ברכב שלה.
גם אימא מתקשרת, אבל אין לי את הקרבה הפיזית אליה, ואין לי את מרק העוף שלה. סבתא שלי אפילו אמרה שהיא מוכנה לשלם לי כרטיס טיסה, רק כדי שאבוא להתרפא. אבל מצאתי עבודה כל כך טובה, ממש לא בא לי לעזוב הכל. האם צרפת זו מדינה זרה, או לא? יש לי תמיכה מהסביבה, אנשים דואגים לי. אבל חסרה לי המשפחה.
בכל אופן, אם תיפול ברחוב בצרפת, מלא אנשים יבואו לעזור לך ואפילו יקנו לך מים וקולה על חשבונם. הם אפילו יחזרו לשאול אחר כך אם אתה מרגיש יותר טוב! אבל דבר אחד הם לא למדו, מעל 30 מעלות, מזגן חובה!
נהניתי לקרוא על הצד הפחות סימפטי של להיות חולה בצרפת,
אך גם על הצד הסימפטי של הצרפתים.
תרגישי טוב יקרה . מעבר למדינה אחרת זה לא פשוט .מקווה שהכל יסתדר לך לטובה.
רפואה שלמה לך ונוס! זה מדהים לדעת איך ששם אנשים בשיא האדיבות יציעו לך עזרה מתוך רצון אנושי אמיתי לעזור. בארץ, אני בספק אם מישהו היה חושב לעזור ככה למרות כל המזגנים. אף אחד לא היה קונה בקבוק מים ולא מביא אבטחה בשביל זה, אלא אם כן היית מתעלפת וקורסת סופית, כי בישראל עושים מעשה רק אחרי שקורה אסון, במקום למנוע אותו מראש.
נשמע ממש סרט רע! תופעה מוכרת שאנשים חולים במעבר למדינה חדשה בגלל השוני בין החיידקים, לוקח לגוף זמן להתרגל ולפתח נוגדנים.
מאחל רק בריאות ובהצלחה בלימודים 🙂
קראתי הכל, תודה רבה על המאמר:)
אם כי על דבר אחד אני חולק עליך, בנוגע למה שכתבת:
"בחורה קשישה שואלת אם אני רוצה שהיא תקנה לי מים, אמרתי לה לא צריך תודה זה נחמד מצידך,"
אני מבין שזה לא נעים לבקש טובות מאנשים זרים, אבל במקרה שזה עניין של חיים ומוות – אני חושב שאין סיבה להתבייש.
מקווה שתרגישי יותר טוב והעניינים יסתדרו.
אני מקווה שתרגישי יותר טוב… שיניים זו צרה לא-קטנה 🙁 החום יעבור עוד מעט, ובינתיים אני ממליצה לקנות מאוורר אישי, שתוכלי לקחת איתך לדרך. זה מעולה.