לאחר שקיבלתי את כל הרישיונות שלי – של עבודה סוציאלית וגם של יועץ התמכרויות, התחלתי להתקדם בהליך לקראת תושבות. הויזה שלי היתה – ויזת עבודה פתוחה לפרק זמן של שנה. זאת אומרת שאם לא אמצא עבודה מתאימה לתחום שבו למדתי תוך פרק הזמן הזה, אצטרך לעזוב את ניו זילנד. כמובן שדיברתי עם אנשים שעשו זאת לפני. היה איתי בעבודה בחור הודי שהיה לו תואר שני בעבודה סוציאלית וגם ניסיון של 10 שנים בתחום בהודו. ...
קרא עוד »
אז נגמר לו הסמסטר הראשון ללימודים והחלה חופשה ארוכה של 4 חודשים בניו זילנד! למזלי הייתי מסודר עם עבודה בניו זילנד. גם אם הייתי בחוזה שהוא “על פי צורך”, יצרתי רשת של מנהלים שנתנה לי עבודה. ולמה אני מדבר על עבודה? כי לפי התנאים של ויזת סטודנט, אוכל לעבוד במשרה מלאה בחופשות המתוכננות! זאת אומרת יכולתי לעבוד ללא הגבלה! בסוף נעצרתי בצוות שנקרא Community adult mobile mental health service זאת אומרת...
קרא עוד »
אני ממשיך את הסיפור שלי בחורף 2016 באוקלנד. התקדמתי מבחינת עבודה בניו זילנד וגם חברתית. גם התחלתי ללמוד ולהשתלב בחיים בעיר. שיטת הלימודים בניו זילנד היא שונה מישראל אז הייתי צריך גם להתרגל וללמוד כיצד להצליח בלימודים. הצלחה בלימודים היתה חשובה בשביל לקבל ויזת עבודה בסיום הלימודים. מכיוון שהתוכנית שעשיתי מאוד ברורה מה אני עושה בכל שלב, ידעתי מה לעשות השנה. זה נתן לי בטחון ואמונה מוחלטת בהצלחה. עבוד...
קרא עוד »
שלום חברים, אמשיך עם הסיפור האמיתי שלי בנוגע להגירה לניו זילנד. עוד לפני שטסתי בפעם השנייה, כבר הרגשתי תושב. ידעתי שזה הולך להצליח ואמרתי אני הולך עד הסוף. לארץ אני חוזר אך ורק שאני בסטטוס “תושב”. אז המשכתי עם תכניתי. זה היה דצמבר 2015 וכבר הייתי סגור על תכנית הלימודים הרלוונטית. עכשיו אני צריך להגיש ללימודים. הגשתי מסמכים וחיכיתי. את האמת, הגשתי למספר מקומות ברחבי ניו זילנד ללמוד את התוכנית הזאת....
קרא עוד »
(ספטמבר 2014) חזרתי לישראל. אני לא יכול להגיד שחזרתי "לא מרצון". בסופו של דבר זה כן היה מרצון. התוקף של הויזה שלי החל לפוג, מבחינה נפשית היה לא פשוט, ופתרון כיצד לקבל ויזה נוספת לא היה. לא היה ב"ראדר" שלי הדרך או הפתרון לקבל את מבוקשי. אתם יודעים שיש את התקופות האלה שהדלתות פשוט לא נפתחות? לא משנה מה שתעשה, זה לא יצא לפועל? ניסים לא קורים? אז זה מה שחוויתי כל התקופה הזאת שם מאז...
קרא עוד »
סיימנו את הפרק הקודם בדיכאון והוא יימשך עם הדיכאון (אך לא לעוד הרבה זמן!). אז חזרתי לארץ, לבית של ההורים בבאר שבע, בחוסר חשק מוחלט. הרגשתי שחזרתי למקום זר, לא הבנתי מה אני עושה שם והכי חשוב הרגשתי תקווה אפסית לחזור. לא ידעתי מה לעשות! אז באותה תקופה (ספטמבר 2014) בדיוק הייתי עסוק במעבר לתזונה טבעונית נאה (RAW FOOD) והקדשתי חודשים מהבוקר עד הלילה ללמוד את הנושא של התזונה. במקום להיות בדיכאון, ניתבת...
קרא עוד »
אז גדלתם בישראל, אתם צעירים או מבוגרים, יש לכם כבר משפחה, חברים קרובים, שפה שאתם מדברים בביטחון ואולי אפילו כבר דירה עם משכנתא. אך יש דברים בארץ שקצת מפריעים והמחשבות על הגירה למקום אחר מתחילות להזדחל לתודעה. אז רואים תמונות של חברים בחו"ל, עד כמה הטבע יפה, והמשכורות יותר טובות ובכללי איכות החיים יותר טובה. מהסביבה מגיעה האימרה "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר" וככה השגרה ממשיכה. הולכים...
קרא עוד »
ניו זילנד זה המקום להתפתחות, צמיחה וגדילה! למה אני בטוח בזה? כי אחרי שחייתי במדינות שבעצם אינן כאלה, יש לי עם מה להשוות! בכל מקום אפשרי לצאת מהבוץ, אך השאלה היא כמה משאבים יש לך בשביל לייבש את הבוץ ולצאת ממנו. אם להסתכל על הניסיון שלי ושל ההורים שלי מתקופת ברית המועצות באוקראינה. לא דוגמא הכי טובה, מדינה שבה בתקופת ברית המועצות אפילו לחשוב על הגירה היו שמים אנשים בכלא לא בדיוק נותן הזדמנות להצליח ...
קרא עוד »
אז נמשיך מאיפה שהפסקנו – הראיון עם שלושת האנשים ששאלו שאלות קשות מאוד. הראיון נמשך כשעה וחצי, 10 דקות ראשונות הייתי קצת לחוץ ולאחר מכן זה זרם דווקא טוב ונהנתי מהתהליך. הרגשתי טוב כשיצאתי מהראיון והם אמרו שיהיו איתי בקשר לשלב הבא במידה ויחליטו שאני מתאים. בואו נזכור שהראיון היה בעיר שנקראת CHRISTCHURCH, באי הדרומי, והייתי צריך לחזור הביתה ל- Whakapapa Village שנמצא במרכז האי הצפוני. הייתי צרי...
קרא עוד »
את החלק השני אכתוב בסדר לא הכי רגיל, אני הולך לחזור אחורה, אחורה לזמן שקדם להגירה. כאשר כתבתי שהסיפור ההגירה החל על ספסל בתחנה רכבת, זה נכון רק לגבי ההגירה לניו זילנד, אך מה לגבי הגירה באופן כללי? נולדתי באוקראינה בדיוק כאשר ברית המועצות התפרקה. זה איפשר להוריי להגר למדינה מכיוון שהחיים באוקראינה לא הצליחו להם אז מכל מיני סיבות הם היגרו לישראל. במשך השנים הייתי נוהג לשאול את הוריי, מדוע דווקא היגר...
קרא עוד »
הגירה לניו זילנד, הכל מתחיל ממחשבה, ממשיך לעשייה או במקרה הזה להרפתאה מופלאה. הכל התחיל משיחה עם חבר על ספסל ליד תחנת הרכבת ברמת גן. אז עוד הייתי בשנה השנייה שלי ללימודים באוניברסיטה בישראל, בן 21. עוד בגיל 17 החלטתי שאני מהגר מישראל למדינה אחרת, החלטתי להגר לאוסטרליה. אחת הסיבות שהלכתי ללמוד עבודה סוציאלית היא, שהמקצוע הזה מבוקש להגירה באיזור הזה, וגם התעודה מהאוניברסיטה שלמדתי בה בישראל קבילה שם...
קרא עוד »