Sign In

Remember Me

מחבר: מיטל

את לא מבינה, זה לא נהוג פה…

את לא מבינה, זה לא נהוג פה…

כמעט כל הורה למתבגרים יכול להודות לפחות פעם אחת על הרגע בו הצלחות לא מעופפות בבית. כלומר, זאת בהנחה שאפשר יהיה למצוא את הצלחות (בארון, במדיח או בכיור, וכן, בסדר החשיבות הזה). יש לנו בבית מתבגר שמעבר לכך שהוא עבר אותי בגובה (אני יודעת, לא ממש חוכמה), הוא לא ממש מבין שהוא מתבגר. לעומת זאת, אחותו מבינה יותר טוב. אמנם זכינו בילדה/ נערה/ מתבגרת מדהימה. היא אחראית (יחסית), מצחיקה (מאד), חכמה, כיף לדבר א...

קרא עוד »
The house in human hands

הכי כיף בבית

במשך שנים רבות לא הרגשתי "בבית". לעתים התחושה הייתה לגמרי באשמתי, כיוון שלא ייחסתי חשיבות רבה ליצירת מקום משלי ולא השקעתי באנרגיה הדרושה ליצירת הבית שלי. לעתים התחושה נבעה ממשהו גדול יותר שלא יכולתי לשנות אותו. למשל, כשגרתי בבניין בקומה רביעית, לא הרגשתי בבית. האדמה הייתה חסרה לי, אך כדי לגור בעיר הייתי צריכה לגור גם בדירה שבה גרתי (וגרנו). בישראל התמקמנו במשגב. התאהבתי ביישוב שלנו שנים ...

קרא עוד »
חוויות שאני כבר לא ממש חלק מהן

חוויות שאני כבר לא ממש חלק מהן

"אז את מגיעה לארץ באוגוסט? מעולה. אז נתראה בארץ". יצא לי לדבר ולהתכתב לאחרונה עם אנשים מישראל וברוב השיחות מושג "הארץ" חזר על עצמו. כבר כתבתי שאני טיפוס של מילים, נכון? אז אני אומרת "כן, אני אגיע לישראל". מבחינתי, זה כמו שמישהו אומר לי "תגידי לבעלך" ואני אענה לו "אמסור לבן הזוג שלי". נראה לי שאין צורה יותר מנומסת ומכבדת לתקן ולהצביע על טעות במילים....

קרא עוד »
פורים היה פה

פורים היה פה

באיחור קל אני רוצה לכתוב על פורים. החג השני האהוב עליי (נראה לי שחפרתי לא מעט על חנוכה…). היום הכי כיף בשנה לפתוח את הפייסבוק הוא היום שלפני פורים. היום בו ההורים מעלים אינספור תמונות של הילדים, עם תחפושות מקוריות יותר ופחות. אפילו אני נהגתי לצלם את הילדים כשהיינו בישראל. הילדים שלי נטו להפתיע אותי עם הבקשות שלהם. הבת שלי הרבה פעמים מצאה לעצמה תחפושת מקורית ולבן שלי היה מנהג להגיד לי שהוא לא...

קרא עוד »
זכינו בזכות הבחירה

זכינו בזכות הבחירה

אזהרה: לא פוסט על בחירות 😉 בזמן האחרון אני חוזרת עם עצמי על המשפט: "זה שיש לי זכות בחירה לא אומר שיהיה לי קל". אני מרגישה שיש משהו מאד מתעתע בזכות הבחירה. לפעמים נדמה לי, או שלפחות אני מצפה, שאם בחרתי לעשות משהו בחיים, אז גם יהיה לי קל. אני נתקלת בזה גם אצל אחרים בהקשר להגירה. אנשים רוצים לדעת שזה יהיה "שווה" לעבור לקנדה. רוצים לדעת שהם ירוויחו יותר כסף, שהבית שלהם יהיה יותר גד...

קרא עוד »
המעבר בין זרות לסקרנות

המעבר בין זרות לסקרנות

מאז ומעולם לא הרגשתי שייכת במיוחד. יש לי זיכרון עוד מהגן בו שיחקנו, כל הילדים ואני איכשהו מצאתי עצמי מחוץ למשחק וזאת למרות שהייתי חברה של כולם ואיכשהו זכור לי שהגן היה מהנה. לימים, החברות הטובות באמת שלי היו רחוקות ממני, מה שאומר שאיפה ששהיתי לא ממש הרגשתי שייכת. לא נראה לי שהייתי מוזרה במיוחד. לעתים הייתי שונה; ילדה צמחונית (היום טבעונית), שאוהבת לשחק כל משחק עם כדור, שלא ממש מבינה מה המורים רוצי...

קרא עוד »
תגיות:
קיסר קנדי נולד

קיסר קנדי נולד

קיסר קנדי נולד למשפחתנו. חיכינו לו זמן רב. מאז ומתמיד רציתי משפחה גדולה ובוודאי לא "רק" שני ילדים והנה, בקנדה דברים התחילו לזוז וההריון הגיע. הכל היה בסדר. מערכת הבריאות התגלתה אליי, השוני בא לידי ביטוי. השוני נובע מכך שעד היום הכרתי מערכת אחת ופתאום התגלתה לי מערכת אחרת. קנדה מביאה אל חיי שינויים רבים. מאז המעבר אני מופתעת מכל מיני תפניות, נסיבות ו"תופעות לוואי" אישיות ומשפחתי...

קרא עוד »
במדינת הגנבים

במדינת הגנבים

בואו נשים את זה על השולחן. לא נשקר, לא נלך סחור וסחור. נסתכל על המציאות בעיניים ונודה באמת. כולם גונבים. אהה, כן, גם כולן. זה לא נעים, נכון? אולי גורם לכם להתפתל מעט, אבל אם תבחנו את עצמכם ותשאלו מתי בפעם האחרונה פתחתם אתר לא חוקי למוזיקה, לסרטים ואם אתם בעלי עסקים, מתי "עיגלתם פינות" עם מע"מ ושאר השטויות. נזכרתם? כן? גם לכם כבר יצא לגנוב? לא יצא לכם לגנוב? אם עוד לא יצא לכם לגנוב ו...

קרא עוד »
לאף אחד לא באמת אכפת – פוסט מהבטן

לאף אחד לא באמת אכפת – פוסט מהבטן

לאף אחד לא ממש אכפת בקנדה איך אני אחיה את החיים שלי. כמובן, כל עוד אני שומרת על החוקים והכללים, אנשים לא מוצאים לנכון להגיד לי איך לחיות. זה נכון לכל כך הרבה דברים ונכון לדבר שרלוונטי במיוחד למצבי בשבעת החודשים האחרונים. זמן לשתף – אני בהריון הפכתי לאמא בגיל 24 ובגיל 27 הייתי אמא לשניים. תמיד רציתי הרבה ילדים (רציתי חמישה) אבל היו לנו חיים שלקחו אותנו לכל מיני מקומות. כשהיינו מוכנים לעוד ילד...

קרא עוד »
לא התחתנו בישראל…

לא התחתנו בישראל…

הערה לפני שאתחיל: זהו אולי הפוסט שעשוי להישמע הכי פוליטי מצדי כי בדרך כלל אני מציגה רק את ההגירה ללא דעות עוקצניות. אולי זה פתח של תוכן חדש שבא לי כן להוציא החוצה ואולי זו תהיה מעידה חד פעמית, נראה בעתיד. אז נתחיל… אני בעניינים…. יש לי מעל 1400 חברי פייסבוק. אני עוקבת אחר חלקם וחלק עוקבים אחריי. ברור לי שאני לא חשופה (בצורה הדדית) לכל אותם אנשים, אבל ממה שאני חשופה (לאנשים ולקבוצות), א...

קרא עוד »
הטוב, הרע והלא נורא – שנתיים בקנדה

הטוב, הרע והלא נורא – שנתיים בקנדה

עברו שנתיים. האמת, זה נראה שאנחנו כאן הרבה יותר מזה. עם הזמן אני מפסיקה לחקור ומתחילה לחיות. דברים קטנים כבר לא מפתיעים אותי כפי שהפתיעו כשרק הגעתי ודברים גדולים מרגשים כנראה באותה מידה שהיו מרגשים בכל מקום אחר. עם זאת ועל אף שסף ההתרגשות כבר לא אותו הדבר, התחושה היום יומית החזקה ביותר, היא שהגעתי למקום הנכון. מה בסך הכל אני צריכה בחיים… (הטוב) האיש ואני נסענו לעוד נסיעה יום יומית רגילה ודיס...

קרא עוד »
מה… אין מסיבות סיום?

מה… אין מסיבות סיום?

את שנה שעברה סגרנו בלי לשים לב. בכל זאת, שנה ראשונה, אבל עכשיו, אנחנו סוגרים שנה שנייה בבתי הספר ולא סתם. הבת שלנו תסיים את החטיבה ותעבור לתיכון והבן מסיים את בית הספר היסודי ועובד לחטיבה. זהו שינוי משמעותי בחיים של שניהם. אני זוכרת את מעבר בתי הספר, הוא היה משמעותי ברמה האישית, ולא רק. ברמה היחצ"נית, יש תפקיד לסוף השנה. למעשה, מאז שהילדים שלי נכנסו למערכות (אפשר לקרוא לפעוטון מערכת, נכון?) מ...

קרא עוד »