מאמר אורח מאת Pokerface כמו בכל חודש ספטמבר ב-9 שנים האחרונות, החודש היה יום חגם של הליכודניקים – הם זכו לצפות במנהיגם הדגול נואם באנגלית מצוחצחת אל מול כל העולם שכל כך שונא אותנו, הישראלים היהודים התמימים והנרדפים, שבסך הכל רק מגנים על עצמם ולא עושים לאף אחד רע. הרי מי עוד יוכל להושיע את עם ישראל הקדוש אם לא ביבי המלך והוד מעלתה שרה? מיותר לציין כמובן שלנאום אין שום השפעה כלשהי. לא כי אני נביא, א...
קרא עוד »
תקופת החגים תמיד מעלה אצלי הרהורים. מה עשיתי השנה, מה אני רוצה לעשות בשנה הבאה ומה אני רוצה לשנות בעצמי. המעבר למדינה חדשה הוא בגדר הגשמה. טוב לי פה, אני לא מתחרטת אפילו לא לשנייה. מצאתי לעצמי בית, שלל חברות, אני פעילה כמו שלא הייתי בחיי ועדיין, היום, רגע לפני שמגיע ראש השנה, אני קצת מרגישה חוסר באווירת החג. לפני כשבועיים מצאתי עצמי מחליטה על דעת עצמי לעמוד מול קהל של 40 איש, אנשי אמנות, כותבים וי...
קרא עוד »
הבחירות הארציות בגרמניה עוד פחות מחודש, והמתח בשיאו. זאת אומרת, אצל המהגרים, הגרמנים לא ממש מתוחים. אם לדייק, אין להם כוח לבחירות האלו. בעלי שמאלני, אבל שמאלני גרמני. זה אומר שהוא לא מתלהב מקפיטליזם כמו שאר העולם, המערכת לא מוצאת חן בעיניו, הוא לא רוצה מפלגות שתומכות במעורבות צבאית כלשהי, הוא רוצה שיתמקדו בנושאים החשובים באמת כמו איכות הסביבה, למשל. הבעיה אצלנו בבית היא שאני, יחסית אליו, ימנית (לפ...
קרא עוד »
אחת העבודות ה"מסודרות" ביותר שלי הייתה בחברת תקשורת. הייתי נציגת שירות וזכיתי לאייש תפקיד זה אחרי שעברתי יום שלם של מבחנים שכלל שלושה ניפויים (והאחרון היה בטלפון בו הודיעו לי שהתקבלתי). היינו שלושה אנשים שזכו להתקבל לעבודה וכיוון שהיה מחסור עובדים הכניסו אותנו לקורס זריז של שלושה ימים. קורס בו לימדו אותנו איך להתנהג עם הלקוחות ואיך להיות שירותיים. ביום השני או השלישי, דיברנו איתנו על לקו...
קרא עוד »
תמיד היה לי פטיש לשפה הגרמנית, אתם יכולים לשאול את אימא שלי, שסובלת מזה הכי הרבה, היות שהיא דיברה גרמנית שוטף בעבר [המבטא נשאר חח]. אבל בחיים לא לקחתי את זה ברצינות, השקעתי בלימודי אנגלית וצרפתית. והגרמנית, תמיד נשארה בצד. מדי פעם למדתי לומר מילה או שתיים ונטשתי את העניין. תמיד הרגשתי משיכה לשפה הזו ולתרבות הגרמנית, אך היות וגדלתי בישראל גרמו לי להרגיש שזה לא בסדר לאהוב את המדינה שיזמה את השואה. ע...
קרא עוד »
אתמול הייתי, יחד עם בעלי שיחיה, בחתונה הגרמנית הראשונה שלי מאז שעברתי לגרמניה (חוץ מזו שלי, שזה לא נחשב). תשמעו, חתונה גרמנית זו וואחד חוויה. וחוויה ארוכה. מאוד. לפני שנתחיל, חשוב לציין שהתמונות והחוויות הן מחתונה גרמנית מסורתית. יש כאלו שנפגעו מהטרנד העולמי הנוראי (בעיניי) של חתונות מפוצצות ושמלות נסיכה פסיכיות, אבל באופן יחסי, בגרמניה אחוז החתונות הגדולות האלו הוא ממש קטן. למשל, מספר האורחים: במ...
קרא עוד »
עברה שנה. לפני כחודש (סוג של) ציינו שנה בקנדה. לא ממש עשינו שום דבר ולא חגגנו כי לא היינו כל המשפחה יחד וגם כי הייתי עם ההורים שלי. הם הגיעו ל BC ויחד טיילנו באזור וונקובר, אלברטה (כמה ימים ברוקי) והאי וונקובר. שלושה שבועות של טיול שבלי אמא שלי ככל הנראה לא הייתי עושה בשנים הקרובות. הזמן הארוך מחוץ לבית גרם למחשבות שונות ובעיקר געגוע לבית. ואיפה הבית? כאן, ב-NB. כל מי ששאל אותי בדרך "מאיפה את...
קרא עוד »
מאוד השתדלתי שלא להביע את דעתי לגבי נושא האימוץ, כדי שלא להיכנס לעימותים עם אנשים, אבל עכשיו אני כבר לא יכולה לשתוק. מהי משפחה? המשפחה ממנה באתי היא משפחה שמוגדרת "נורמטיבית". אבא ואמא, שתי אחיות, גיסים, אחיינים ואחיינית. יש לנו היסטוריה ארוכה ביחד, יחד עם שמחות, עצבות, ריבים ושתיקות. אנחנו אוגדים יחדיו אוצרות של זכרונות משותפים, כאלו שלא יהיו לי עם אף אחד אחר. בעלי בא ממשפחה שהסבים גידל...
קרא עוד »
חשבתי לעצמי שבטח נמאס לכם שאני מברברת בלי סוף, אז הנה קצת תמונות מהחיים בברלין. מסיבות ופסטיבלים מהעיר שאין בה סופשבוע/שבוע בלי פסטיבל או מסיבת רחוב… חלק א' מתחיל כאן!! פסטיבל הדלעת!! כן, כן, פעם בשנה יש פסטיבל שמוקדש כולו לדלעת, אבל גם ירקות אחרים מקבלים כבוד… כמובן שיש דוכני שתיה ואוכל שלא קשורים לדלעת, אבל דלעת זה פתאום נורא מגניב 🙂 לא רק לילדים!! ...
קרא עוד »
ביום שישי האחרון, 23/6, הילדים הלכו ליומם האחרון בבית הספר לשנה זו. התרגשתי לפני, תוך כדי ואחרי. זהו, עשינו את זה, הם סיימו את השנה. הם הגיעו שניהם חסרי ביטחון בשפה, ללא רצון מיוחד להישאר, בלי חברים וסיימו כשהשפה נראית להם קלילה, עם חברים וחברות וביטחון עצמי גבוה (דיו, לא צריך להגזים). סוף שנה הוא הזמן הנכון ביותר לטעמי לעשות סיכום בית ספרי, לעמוד על ההבדלים בין מה שהיה לנו בסך הכל רק לפני שנה ומה...
קרא עוד »
לפני הרבה מאוד שנים, עוד בישראל, עשיתי טעות והלכתי עם חברים להופעה של אדיר מילר. מעבר לעובדה שההומור שלי לא בדיוק נושק להומור של מרבית האנשים (או בעולם, אם נהיה כנים, לא רק בישראל), אדיר מילר הוא באמת אחד הסטנדאפיסטים עם ההומור הכי רדוד בישראל. אבל בסדר, הלכתי. הבעיה היא, שלא רק שהלכתי, אלא גם בטיפשותי כשאדיר שאל אותי מאיפה אני באה, גם עניתי את האמת. כמה סתומה אפשר להיות? אני הוכחתי שאפשר, ובגדול....
קרא עוד »