בלי ששמנו לב, אנחנו פה כבר שלושה חודשים. למעשה, עברנו את הקיץ הקנדי האזורי (ממש לא נורא במילים עדינות) והגענו אל הסתיו היפיפה שהתמכרתי אליו בשמחה. בין לבין גם עברנו את ראש השנה, הביקור הראשון מהארץ וכפי שכבר כתבתי, גם את פטירתה של סבתא שלי בארץ, מה שגרם לי להרגיש קצת מרוחקת, אבל התחושה הזו עברה קצת ועכשיו הרבה יותר טוב. קצת סדר בדברים שהיו לאחרונה ואחר כך אתייחס לסידורים שעשינו והמלצות אישיות מתוך...
קרא עוד »
הרשו לי להציג את עצמי: ישראלית במקור, ברלינאית בהווה (כבר שלוש שנים) וגרמניה בהתהוות. זה בלוג שמיועד למי שרוצה לעבור לברלין ולדעת קצת מעבר למה שמספרים בתקשורת הישראלית, אבל לא רק. זה בלוג שמיועד לסקרנים ולמתלבטים בקשר להגירה בכלל – אני מאמינה שתמצאו כאן תשובות מניסיון אישי בתהליך ההגירה. זה בלוג שייגע בעיקר בהבדלים התרבותיים שחווים ישראלים לשעבר בגרמניה בכלל, ובברלין בפרט, בכל נושא אפשרי. תהליך הה...
קרא עוד »עשינו את ראש השנה הראשון שלנו בקנדה יחד עם ההורים של האיש. חשבתי שכשאעבור את החג והתמונות של השולחנות היפים בפייסבוק ייעלמו, אני אכתוב איך היה לי, מה היה מוזר וגם אפילו אציין שהתגעגעתי קצת לציניות המאפיינת את המשפחה שלי בימים אלו. חשבתי לחכות למחר או אולי מחרתיים כדי לסכם את כל אלו אבל אז סבתא שלי מתה. היא מתה בגיל 97 והאמת היא שהשנים האחרונות ממש לא עשו עמה חסד. אני אמורה להיות שלמה עם הבשורה, רג...
קרא עוד »אלו שעוקבים אחרי הפוסטים שלי (האגו שלי רוצה להאמין שיש כמה כאלה), ישימו לב שלא פרסמתי מזה זמן רב. הסיבות לכך היו העומס של היום יום ועוד מגוון תירוצים. אז בקטנה אכתוב שדי טוב לי פה. אני מרגישה שייכת ואפילו מצאתי מסגרות חברתיות (אליהן אני מקווה שאתייחס בהמשך). למרות שיש לי הרבה מה להשלים לכם, אתמקד הפעם בחוויית מערכת הבריאות שיש לנו פה או במילים אחרות "שתהיו בריאים". אז… האיש ...
קרא עוד »שלושה שבועות מרגישים כמו המון זמן. בינתיים הספקנו לראות את הבית המיועד שלנו, כזה שיוכל להכניס אליו גם לא מעט אורחים ולתקופה ארוכה מספיק, הספקנו לרכוש רכב, לטייל ולגלות שקיץ עם הילדים זה לא תמיד רק חופש… באחת השיחות שהיו לי עם אמא שלי היא אמרה לי: "אז בעצם לקחתם את כל מה שהיה חשוב באמת" והסכמתי איתה. כפי שכתבתי בעבר, יצאנו לדרך עם ארבע מזוודות, שלושה טרולי ותיק והאמת היא שלמעט החתול...
קרא עוד »אנחנו פה בערך עשרה ימים וכבר הספקנו לעשות כל כך הרבה דברים: עברנו בין שלושה מקומות עד שהתמקמנו בדירה, רכשנו רכב, פגשנו את אנשי הקהילה, הקטן מצא לעצמו חבר חדש ועכשיו מצאנו בית שלפי דעת ארבעתנו יהיה מושלם עבור כולם ועבור האורחים שיגיעו (אמרתי לכולם פעם אחר פעם, עלינו לא מאיימים בביקור…). כל התהליך הראשוני הזה מהיר מאד ואם נשלב את זה שהחלטתי לעבוד תוך כדי נגיע לתוצאה שהיא פשוט אינטנסיביות מרוכז...
קרא עוד »עברו בערך חמישה ימים מאז שנחתנו בקנדה והסיבה לכך שאני כותבת את המילה "בערך" היא פשוט כיוון שיש לי קושי לעקוב אחר כל מה שמתרחש בחיינו כרגע 🙂 בעיקרון, הנחיתה שלנו לא הייתה הקלה ביותר שאפשר לחשוב עליה והיא כללה בין היתר: אובדן של שלוש מזוודות מתוך ארבע וזאת בשתי תחנות שונות. עיכוב בקבלת הדירה כיוון שחברת ההשכרה שכחה לדאוג להסדיר אותה למגורים. דו"ח חניה כיוון שהחנינו את הרכב בצד הלא נכו...
קרא עוד »ביום שישי מסרנו את הבית שלנו לקונה ובכך הפכנו למשך כשבוע להומלסים המסתובבים בין ההורים, חברים ומעט משפחה. הקטן, בן ה-9.5 ביקש לישון יותר אצל סבתא אחת כשהוא ציין שהוא לא רוצה הפתעות. פעם אחר פעם ביקש שנגיד לו מה בדיוק עומד להיות במהלך השבוע, איפה הוא יהיה ומה נעשה. עבורו המידע הוא יציבות ולכן ענינו על שאלות שונות שיכולות היו להבהיר לו מה קורה. הגדולה, בת ה-12, זרמה יותר, הייתה ספונטנית, ביקרה אצל ח...
קרא עוד »ברגע שהחלטנו לעזוב קיבלנו גם החלטה שאנחנו נעזוב קלילים ככל האפשר. נפנה את כל מה שלא ממש משמש אותנו ביום יום, נעביר את מה שאפשר ויש תחושה שחבל להעביר למישהו שלא מכירים, נתרום קצת ונעביר את עצמנו לחיים חדשים. האתגר שלנו הוא לארוז את החיים בתוך 4 מזוודות גדולות + 3 טרולי + 1 תיק גב. במקרה שלנו בכל מזוודה מותר לנו להכניס 32 ק"ג, בטרולי ובתיק הגב 10 ק"ג (שדרוג של כרטיס הטיסה שנעשה מסיבות שונו...
קרא עוד »מאת: מיטל אור / עוברים הלאה טוב, אנחנו טסים בעוד 17 יום ופעם אחר פעם אני תוהה למה לא הקדמנו את הטיסה. כלומר, אני יודעת למה לא הקדמנו אבל… החום בבית בלי מזגן הוא קצת בלתי נסבל ועושה חשק עז לגור עכשיו בקנדה, אפילו בלי אריזות. בנוסף לכך, מסתבר שכל הניסיונות להתכתב עם רשות השידור לא הועילו ועיכלו לי את חשבון הבנק. כמחוסרת טלוויזיה שלחתי להם מיילים ומכתבים רשומים על כך שאני זכאית לפטור מאגרה, אך ...
קרא עוד »מאת: מיטל אור / עוברים הלאה אין שמחה בעזיבה. יש התרגשות, חששות, תקווה, הבנה, ביטחון גדול, אבל אין לי שמחה גדולה. בעוד 29 יום אעזוב עם האיש ושני הילדים, להלן המשפחה הקטנה, את הארץ. מהמשפחה הגדולה והמורחבת (והמתרחבת) אפרד ואין לי חלק שמח בכך. בחודשיים האחרונים הפכתי (שוב) פעמיים לדודה. שתי אחייניות נולדו לי ואני לא אהיה חלק מהחיים שלהן. למעשה, יש לי ספק אלו זיכרונות יהיו לנו זו מזו. אז קצת קשה לי לש...
קרא עוד »