Sign In

Remember Me

חוצפה ישראלית

חוצפה ישראלית

אחת העבודות ה"מסודרות" ביותר שלי הייתה בחברת תקשורת. הייתי נציגת שירות וזכיתי לאייש תפקיד זה אחרי שעברתי יום שלם של מבחנים שכלל שלושה ניפויים (והאחרון היה בטלפון בו הודיעו לי שהתקבלתי). היינו שלושה אנשים שזכו להתקבל לעבודה וכיוון שהיה מחסור עובדים הכניסו אותנו לקורס זריז של שלושה ימים. קורס בו לימדו אותנו איך להתנהג עם הלקוחות ואיך להיות שירותיים.

ביום השני או השלישי, דיברנו איתנו על לקוחות והמדריך שאל את השאלה: "מיהו הלקוח הישראלי?" אני מיד שמחתי לענות ואמרתי שזה ממש פשוט: "אני" ואחר כך פירטתי מעט. המדריך אמר שהוא מעביר את הקורס כבר שנים, תמיד שואל את השאלה הזו וזו הפעם הראשונה שקיבל את התשובה הזו. כלומר, רוב האנשים שעובדים בתחום חושבים כי הלקוח הישראלי שונה מהם.

השנים עברו, מעולם לא טענתי להיות לא ישראלית והשבוע גיליתי שזה אכן בא לידי ביטוי. אני משחקת (בערך) פעם בשבוע טניס. בדרך כלל זה טניס זוגות, לא בשל העדפה שלי אלא כי ככה זה ואני הצטרפתי למה שיש. אני אוהבת את המשחק, אוהבת (מאד) לנצח ובניגוד למשחק היחידני בו אני עם עצמי מול הצד השני, בזוגות ישנה אינטראקציה, אז קורה שמדברים בין לבין, מחמיאים, מתבאסים וכו'.

השבוע אחת השחקניות אמרה לי בסוף: "הכרתי פעם ישראלית ולכן אני מבינה את הבדלי התרבויות שלנו." הופתעתי מאד וביקשתי ממנה לפרט אם זה בסדר מצדה. "אתם חוצפניים, ישירים, אומרים מה שבא לכם" ואז היא הוסיפה "זה לאו דווקא דבר רע, זה פשוט שונה ומרתיע בהתחלה." כאן האגו שלי קפץ ושאלתי "גם אני כזו?" ונעניתי ב"כן, ברור."

שוחחנו על הבדלי התרבויות, על כך שהיא בחיים לא הייתה מזמינה אותי לצאת אחר משחק לבית קפה ובוודאי לא אחרי משחק ראשון. דיברנו על ישירות והיא ציינה שלא פעם דווקא ה"אובר נחמדות" הקנדית היא מפריעה לתקשורת אמתית ואז… נפרדנו כי הגענו לחניה ות'כלס, אנחנו לא חברות ממש, זו הייתה שיחת אגב קצרה.

המפגש החזיר אותי אחורה לתקופה בה הודיתי בקול שאני ישראלית. לא נעלבתי בכלל ויותר מכך, הבנתי שישנן תכונות רבות ישראליות שהפכו את המעבר ליותר קל עבורי. אני לא מתביישת ולכן אני מגיעה לשלל פעילויות של "מקומיים" אני מדברת, גם לאחר שאמרו לי ששומעים שיש לי מבטא (ואמרו לי את זה יותר מפעם אחת). אני מזמינה אנשים אליי הביתה, כי זה מה שהייתי עושה אם הייתי בכל מקום אחר בעולם.

לפני שעברנו, היה לנו (האיש ואני) דיון על התכונות הללו ואני חשבתי שהן יעזרו לי ולילדים לא מעט (האיש עבר כמה מדינות בחייו, לא בטוח שהוא ממש ישראלי…). ה"חוצפה" הזו, הובילה את הבת שלי בלימודים להתחבר עם חבורה נפלאה והיא הייתה כל כך מוצלחת בכך שבשנה הקרובה, על אף ערבוב הכיתות, המורה דאג שהן כולן ימשיכו יחד. ה"חוצפה" הזו גורמת לבן שלי לקבל חיזוק במתמטיקה, רק הפוך, מורה שמאתגר אותו כדי שלא ישעמם לו בכיתה (מה היה קורה אם לא היה לו נעים להגיד שהחומר קל מדי?) והיא הובילה אותנו לעזיבה.

בקיצור, אני מנסה להגיד שיש לנו בסיס, תרבות, מקום שממנו הגענו ואת זה גם מעבר שדורש 12 שעות טיסה לא ישנה.

מאת

הגב

1 תגובה ב "חוצפה ישראלית"

הודע אל
מיון לפי:   החדש ביותר | הישן ביותר | לפי מספר הצבעות

She sounds judgmental to me.
Calling you out for being different, just for inviting her to a coffee? Give me a break. She's confusing 'Direct' and 'Rude' with 'Friendly', 'Outgoing', 'Sociable' and 'Down to earth'.

wpDiscuz