מאת: מיטל אור / עוברים הלאה אין שמחה בעזיבה. יש התרגשות, חששות, תקווה, הבנה, ביטחון גדול, אבל אין לי שמחה גדולה. בעוד 29 יום אעזוב עם האיש ושני הילדים, להלן המשפחה הקטנה, את הארץ. מהמשפחה הגדולה והמורחבת (והמתרחבת) אפרד ואין לי חלק שמח בכך. בחודשיים האחרונים הפכתי (שוב) פעמיים לדודה. שתי אחייניות נולדו לי ואני לא אהיה חלק מהחיים שלהן. למעשה, יש לי ספק אלו זיכרונות יהיו לנו זו מזו. אז קצת קשה לי לש...
קרא עוד »מאת: מיטל אור / עוברים הלאה עוד 46 יום הטיסה, אבל מי סופר? (רמז… אני) וישנן שפע של הערות/ הארות ושאלות מאנשים שלאו דווקא מכירים אותי מקרוב. הדבר המפתיע ביותר הוא שכל המשפטים חוזרים על עצמם ומופנים לשנינו באותה צורה (למשל, אצלו בעבודה, אצלי ברחוב). אז אתם באמת טסים? טוב, התשובה לכך היא פשוטה מאד. כן, אנחנו באמת טסים. השנתיים שעברו מאז שהתחלנו את התהליך לא שינו את דעתנו ולא גרמו לנו לחשוב שפה ...
קרא עוד »מאת: מיטל אור / עוברים הלאה זה בלוג שנקרא במקור "עוברים הלאה" אבל היום נפלה בי ההבנה שביום בו נתתי לעצמי את האישור לעבור הלאה פתחתי פתח לא רק להגירה כי אם לדברים רבים נוספים. *זהירות – קצת רגשי בדרך 🙂 הכל התחיל לפני שנתיים וכמה ימים ביום העצמאות לפני שנתיים (שנת 2014) מילאתי טפסים למעבר לקנדה. את ההחלטה לעבור קיבלתי באופן רשמי יום לפני. האיש היקר שלי הגיב להחלטה שנעשתה יום לפני ב&q...
קרא עוד »מאת: מיטל אור / עוברים הלאה טוב… בעוד כמה שעות כבישי הארץ יתחילו להתמלא בנהגים עצבניים שמרגישים שהם אוטוטו מאחרים. חלקם באמת יאחרו, חלקם סתם ירגישו את הלחץ וחלקם דווקא יצאו טיפה קודם ובכלל לא יתקעו בפקק. כמונו, אשר בפעם הראשונה בהיסטוריה המשפחתית ניסע לבית מלון 45 דקות מהבית לחגוג יחד עם כולם. כיוון שנולדה לי אחיינית חדשה נצא מוקדם יותר ונפגוש אותה, מה שאומר שאני עדיין שלווה לחלוטין לגביי הח...
קרא עוד »מאת: מיטל אור / עוברים הלאה טוב, זה רגע מרגש, רכשנו כרטיס טיסה לכיוון אחד בלבד וזה אירוע של… פעם בחיים כנראה. בשבת ישבנו שנינו יחד, בדקנו את האפשרויות העומדות מולנו ורכשנו 4 כרטיסי טיסה לכיוון אחד בלבד. רעדה לי היד כל הזמן ואת ההזמנה התחלנו בערך ארבע פעמים. כל פעם לא היינו בטוחים במשהו, אם כתבנו את כל השמות נכון ותהינו אם לשנות פרטים בכרטיסים או לא. לאחר בחינת האתרים השונים החלטנו לטוס עם חב...
קרא עוד »מאת: מיטל אור / עוברים הלאה טוב… על פניו החיים בארץ ממשיכים כהרגלם, כולל פרויקט בת המצווה של הבת שלנו (שעליו אני כותבת בבלוג אחר) ולאחר שהיא הבינה שמהרגע שנעבור לקנדה יהיה מסובך הרבה יותר לעשות טיול בת מצווה, היא החליטה בספונטניות שחודש פברואר הוא הטוב ביותר לחופשה. יצאנו לטיול בת מצווה, רק שתינו, בת 11.5 ואני, אמא שלה. ולי יש תכונה מאד ישראלית והיא – חברמניות. בכל מקום שאני מגיעה אליו...
קרא עוד »מאת: מיטל אור / עוברים הלאה בעיקרון לא קורה בזמן האחרון שום דבר, אבל זה רק בעיקרון. מעשית כל מה שיכול קורה, אבל בשקט, בלי לצעוק יותר מדי, רק בין ארבעת קירות הבית (או ארבעת כיווני האוויר). את השינוי בסטטוס ראינו לפני כשלושה שבועות ואז גם נשלח אלינו מייל ששואל איך נרצה לקבל את הויזות? הגעה עצמית/ איסוף עם שליח מטעם/ שליחה של הויזות בדואר. כמה שזה מפתה לטוס לרומא כדי לקחת את הויזה… ויתרתי (ת'כל...
קרא עוד »
מאת מיטל אור אחת השאלות שהולכות וחוזרות פעם אחר פעם היא שאלת הזהות. הזהות היהודית או הישראלית ואיך אפשר יהיה לשמור עליה בחו"ל. אני יודעת שהסוגיה הזו מעסיקה לא מעט יהודים/ישראלים שחיים בארץ ואני יודעת שיש לא מעט עוברים שחושבים על כך. ההפתעה הגדולה שלי הייתה דווקא פה בארץ ועל כך אפרט הפעם. לפני כמה ימים הגיעה ביתי (כיתה ו') לבית וסיפרה על כך שהיה לה "ויכוח" בבית הספר על כך שהיא יהודיי...
קרא עוד »מאמר אורח מאת Cosette מאז שגיליתי שיש לי שורשים בצרפת הייתה לי מטרה אחת – לחזור לארץ אבותיי. התחלתי לחקור עוד יותר על התרבות הצרפתית עלייה גדלתי, לחקור על המורשת ועל המדינה וככל שידעתי יותר כך התאהבתי. גיליתי, כמו כגורל, שמקומי בצרפת, ובלי ידיעתי גדלתי על התרבות הצרפתית. כאשר דיברתי עם צרפתי מקומי גיליתי שגדלנו כמעט על אותם הדברים, אותם מאכלים, אותם סיפורים ותוכניות ואפילו אותן בדיחות. בכל מקרה זה...
קרא עוד »מאמר אורח מאת Sky וואוו. איזה נוסטגליה. 6 שנים אחורה. אני בן 16 וחצי. באיזה תיכון דפוק בארץ, עם חברי שכבה תת רמה שלרובם לא זורם איקיו וחצי במוח. מקבל את המכתב המצחיק הזה מהצבא. לי, קבעו, החליטו, הכריחו , שאני, חייב לבזבז מזמני 3 שנים מלאות, ולמסור את חיי למען המדינה שיורקת עליי מלמעלה. רעדתי מאותו צחוק ובכי באותם ימים וחודשים. מה שידעתי כבר אז על המדינה, על המערכת הבטחונית להרבה אנשים לוקח 30 שנה ...
קרא עוד »