כשעזבתי את ישראל רבים אמרו לי "יואו, כמה אומץ יש לך, לעזוב הכל וללכת. כל הכבוד! הלוואי שלי היה את האומץ לעשות את זה!" אף פעם לא חשבתי שאני צריכה אומץ בשביל החלטה כזו, אבל אני תמיד הייתי אחת שעושה החלטה ועומדת בה (אם אני מספיק רוצה). לא עירבתי שום מחשבות על אומץ או פחדנות בהחלטות שלי והשתדלתי להיות רציונאלית. במקרה של ההגירה לברלין חוץ מהרציונאל גם הרגש עבד – לא הייתי מסוגלת, נפשית, להישא...
קרא עוד »
שלום חברים, אמשיך עם הסיפור האמיתי שלי בנוגע להגירה לניו זילנד. עוד לפני שטסתי בפעם השנייה, כבר הרגשתי תושב. ידעתי שזה הולך להצליח ואמרתי אני הולך עד הסוף. לארץ אני חוזר אך ורק שאני בסטטוס “תושב”. אז המשכתי עם תכניתי. זה היה דצמבר 2015 וכבר הייתי סגור על תכנית הלימודים הרלוונטית. עכשיו אני צריך להגיש ללימודים. הגשתי מסמכים וחיכיתי. את האמת, הגשתי למספר מקומות ברחבי ניו זילנד ללמוד את התוכנית הזאת....
קרא עוד »
מאז ומתמיד, פריז הייתה הבירה האידיאלית של צרפת, האידיאל והמודל לחיקוי של כל אירופה. אפילו בימינו, תמיד יש משהו מיוחד בפריז. כי פריז, זה פריז. בשביל מי שלא צרפתי, פריז זאת עיר של שופינג יוקרה, מאפים טובים ואיכותיים בגרושים, היסטוריה מפוארת ולצערי לרובנו גם דיסנילנד, בלי לדעת שאפשר למצוא את אותם המוצרים בידיוק בפרימרק בשליש מחיר. אבל איך הצרפתים רואים את פריז? אחרת לגמרי מהזרים. ראשית, כל פריזאי מכי...
קרא עוד »
מאת: איין ראנד הרצאה שניתנה לכיתת הבוגרים של האקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט פוינט, ב-6 במרץ, 1974. מאחר שאני סופרת, הבה נתחיל בסיפור קצרצר. נניח כי אתה אסטרונאוט, שספינת החלל שלו יוצאת מכלל שליטה ומתרסקת על כוכב לא ידוע. לאחר שהכרתך שבה אליך ואתה מוצא, כי לא נפגעת באורח חמור, שלוש השאלות הראשונות, אשר תעלנה בתודעתך תהיינה: 1. היכן אני? 2. כיצד אוכל לגלות זאת? 3. מה עלי לעשות? אתה רואה צמחייה שאינה...
קרא עוד »
לפני חמש שנים התרחשה התלהמות המילקי על היושבים בברלין. זו היתה אחת מנקודות השפל הקשות של כמה מהאנשים שהכרתי ושל עם ישראל בכלל. אני מביאה כאן פוסט שכתבתי בשיא ההתלהמות של האנשים. הזמן שעבר לא מפחית מתחושת הקבס. "החלטתם לא להיות פה? זכותכם, אבל אין לכם זכות להשליך אבנים על הבית, אליו אולי תצטרכו או תרצו לחזור, לא לתת עצות ולא להטיף מוסר. סעו לשלום- וחיו את חייכם החדשים בשמחה, בלי להטריד את עצמכ...
קרא עוד »
שנת הלימודים מתחילה ועימה השנה השלישית שלי בצרפת. מי היה מאמין, ב-5 לספטמבר חגגתי שנתיים בצרפת, ובאופן רשמי השנה השלישית שלי מתחילה כאן. ואני מרגישה כאילו גדלתי וחייתי כאן כל חיי. הצרפתית שלי השתפרה, יש לי פחות מבטא מקודם; הכרתי חברה חדשה בתחילת השנה והיא לא שאלה אותי מאיפה אני כי יש לי מבטא, אלא מאיזה עיר אני באה. איזה כיף! בצרפת, נדמה שהאוניברסיטה זה המשך של התיכון, רק שהפעם בוחרים מה ללמוד, ושה...
קרא עוד »
לא, אני לא טסה להצביע. כשביבי הואיל בטובו להכריז על תאריך הבחירות ישר רצתי לאינטרנט לבדוק את מחירי הטיסות, אבל חברות התעופה היו יותר מהירות ממני, והמחירים לטיסות ליום או יומיים בין ברלין לתל אביב עמדו על אזור אלף אירו. אני טסה בנובמבר במילא לשבוע, ובאמת שרציתי לממש בפעם האחרונה את זכותי לבחור כאזרחית ולעזור לעם היושב בישראל, אבל כלכלית אני לא יכולה להרשות לעצמי אלף אירו לטיסות. מאז המחירים ירדו וכ...
קרא עוד »
כמעט כל הורה למתבגרים יכול להודות לפחות פעם אחת על הרגע בו הצלחות לא מעופפות בבית. כלומר, זאת בהנחה שאפשר יהיה למצוא את הצלחות (בארון, במדיח או בכיור, וכן, בסדר החשיבות הזה). יש לנו בבית מתבגר שמעבר לכך שהוא עבר אותי בגובה (אני יודעת, לא ממש חוכמה), הוא לא ממש מבין שהוא מתבגר. לעומת זאת, אחותו מבינה יותר טוב. אמנם זכינו בילדה/ נערה/ מתבגרת מדהימה. היא אחראית (יחסית), מצחיקה (מאד), חכמה, כיף לדבר א...
קרא עוד »
הקיץ הזה, הייתה לי ההזדמנות לעבוד בפעם הראשונה בחיי בעסק צרפתי אמיתי, ולהכיר מקרוב איך נראה באמת עולם העבודה צרפתי. ומהתרשמותי הראשונה, זה באמת גן עדן! בצרפת המדיניות של רוב החברות, אותה מקדמת גם הממשלה בגאווה, היא 35 שעות שבועיות. 7 שעות ביום, אבל עם שעה הפסקה. ליטרלי שעה הפסקה. אולם לעורכי דין, זה 39 שעות שבועיות. בעסק שבו עבדתי במהלך הקיץ, לעיתים כל העובדים היו מאריכים את ההפסקה בעוד חצי שעה וא...
קרא עוד »
במשך שנים רבות לא הרגשתי "בבית". לעתים התחושה הייתה לגמרי באשמתי, כיוון שלא ייחסתי חשיבות רבה ליצירת מקום משלי ולא השקעתי באנרגיה הדרושה ליצירת הבית שלי. לעתים התחושה נבעה ממשהו גדול יותר שלא יכולתי לשנות אותו. למשל, כשגרתי בבניין בקומה רביעית, לא הרגשתי בבית. האדמה הייתה חסרה לי, אך כדי לגור בעיר הייתי צריכה לגור גם בדירה שבה גרתי (וגרנו). בישראל התמקמנו במשגב. התאהבתי ביישוב שלנו שנים ...
קרא עוד »
(ספטמבר 2014) חזרתי לישראל. אני לא יכול להגיד שחזרתי "לא מרצון". בסופו של דבר זה כן היה מרצון. התוקף של הויזה שלי החל לפוג, מבחינה נפשית היה לא פשוט, ופתרון כיצד לקבל ויזה נוספת לא היה. לא היה ב"ראדר" שלי הדרך או הפתרון לקבל את מבוקשי. אתם יודעים שיש את התקופות האלה שהדלתות פשוט לא נפתחות? לא משנה מה שתעשה, זה לא יצא לפועל? ניסים לא קורים? אז זה מה שחוויתי כל התקופה הזאת שם מאז...
קרא עוד »
אני תמיד הייתי טיפוס בריא, ברמה שאם כל הכיתה הייתה חולה, אני בחיים לא הייתי נדבקת. הייתי רואה את הרופא רק בעקבות כאבי שרירים או צינון קטן. כשהייתי קטנה חטפתי וירוס שרירים שהשאיר אותי שבועיים בבית, ועד היום יש לי קושי ללכת הרבה ולעלות במדרגות (רק אם אני ממש מתאמצת), אבל אני מסתדרת עם זה. לעיתים היו ימים שהיו לי לפתע כאבי תופת בברכיים, איפה שהיה הוירוס, וקיבלתי אישור מחלה מהרופא להישאר בבית. חוץ מזה...
קרא עוד »