Sign In

Remember Me

בחורה עצמאית, אולי אפילו יותר מידי

בחורה עצמאית, אולי אפילו יותר מידי

אין מחיר לחופש, ובמדינה כמו צרפת, אנשים מתו בשביל החופש שלהם. החופש פה מוטמע עמוק עמוק בתרבות הצרפתית, ואתם כבר רואים לפי השביתה הגדולה, שאם אפילו מנסים אפילו מעט לפגוע בחופש או בזכויות של הצרפתים, כולם על הרגליים.

תמיד הייתי בחורה עצמאית. לא היו לי הרבה חברים והעדפתי להסתגר בחדר שלי ולבלוע ספרים ואנציקלופדיות או להעביר את הזמן שלי בכתיבת סיפורים, ציור או למידת שפות. תמיד הייתי מעין חננה, העדפתי לטייל בארץ הדמויות בראש שלי, מאשר במציאות. העדפתי ללמוד מאשר לצאת לבר. המשפחה תמיד קיבלה את זה, הניחה לי את השקט. בנוסף, בתור בת לאימא דאגנית מטבעה, זה התאים לה בול. הבת שלה כל הזמן בבית, אין בעיות.

אבל בעיר כמו פריז, לעיתים מגלים עלינו דברים וצדדים שהיו נסתרים בנו. כמו למשל, שהחשש שאני א-מינית התגלה כנכון. לפני שנה בדיוק סיפרתי לכם בהתלהבות על חוויות הכריסמס עם בן זוגי הצרפתי. מגיל קטן דמיינתי את עצמי בזוגיות עם צרפתי ומתחתנת עם צרפתי, בלי להבין בכלל שמה שהתת-מודע שלי התכוון בעצם זה לאהבה אפלטונית. אפילו בסיפורים של ההרפתקאות שלי, שהדמות הראשית היא אני, יש לה חבר נפש בשם פייר שבעתיד הם נעשים זוג ומתחתנים. אבל האמת בסיפור הזה, שזה אותו סיפור שאני כותבת מגיל קטן, ליטרלי מגיל קטן, מסתבר שהקשר ביני ולבין פייר הוא קשר 100% אפלטוני. במיוחד שבתחילת הסיפור אני בת 10, אז אתם לא בדיוק מצפים לרומן סוחף רגשות אלא יותר לצרות ושטויות של ילדים קטנים (הוא אכל לי את כל השוקולדים! נלך לצוד ערפדים! נכין שיקויים משמפואים וסבונים ונמכור אותם כשיקוי אהבה)

אבל סיפור האהבה ביני ולחבר הראשון שלי, הסתבך. תמיד היו לי מחזרים, לפחות 2 בשנה, ותמיד הייתי נקשרת לאחד מהם (או לשניהם) ממש טוב והיינו הופכים לידידים טובים. אז, כשהם רצו לעבור צעד אחד קדימה (להפוך לבני זוג), נלחצתי. אבל בעצם גם הרגשתי שאין לי חשק. פשוט אין לי חשק להיות בזוגיות. שאני לא נמשכת אליהם, שבשבילי הם רק ידידי נפש. וככה איבדתי יותר מ-3/4 מהידידים שלי. אבל בצרפת זה באמת היה חבר ראשון, אולי הסכמתי להצעת חברות שלו כי בעצם לא רציתי להישאר לבד במדינה זרה, ורציתי תמיכה?

הוא בהחלט עזר לי הרבה, והמשפחה שלו הייתה חמה ומחבקת. עזרו לי מאוד, אני מודה. אבל לאט לאט הבחור שינה את פרצופו, ומהבחור הנחמד הוא נהפך לבלתי נסבל, לשתלטן וכמובן שלא הפסיק לצחוק עליי. למה? כי אני בתולה (והוא בעצמו גם בתול!). למה? כי אמרתי לו מיליון פעם שאין לי שום כוונה לשכב איתו ושיקבל את זה. זה עיצבן אותו. התחיל לרדת עליי שאין לי רגשות, שאני רובוט שלא אוהב לענג את עצמו, שאני חייזר. שאני חולת נפש. שאני צריכה לראות פסיכולוג. פגע בי מאוד. בסופו של דבר הוא בכלל לא הבין אותי. ואני לא הבנתי למה אני צריכה לסבול כל כך הרבה השפלות רק בגלל שאני לא רוצה לשכב איתו! התירוץ שלי היה שאני שומרת לחתונה. אבל האם אני באמת שומרת את עצמי לאחד, או שפשוט גם את זה לא מתחשק לי?

נפרדתי ממנו וזה היה קשה. הוא התנהג לא יפה, העליב, איים, בהתחלה החלטנו שנישאר ידידים, אבל בגלל ההתנהגות שלו שהמשיכה, פשוט חסמתי אותו בכל מקום. נפשית הרגשתי ברצפה. בגלל זה לא הייתי פה מלא זמן. לא רק שנכנסתי לדיכאון ולחוסר הערכה עצמית עם ביטחון ברצפה, בנוסף הייתי בתקופת עומס בלימודים שלא בדיוק תרמה למצבי הנפשי. ואני עדיין בעומס לא נורמאלי. רציתי להתנתק מכולם. פשוט להיות רק אני עם עצמי, כמו פעם, שהייתי מבלה 3 ימים שלמים בחדר בחופש בלי לשים לב לזמן שעובר, עסוקה בתוך העולם שלי, רק שהפעם, במקום לצייר לצערי, למדתי. אבל חשבתי על משמעות החיים, על עצמי, ועל מה שהולך פה.

התחלתי לקרוא על א-מיניות באינטרנט והופ, מסתבר שזה 100% התיאור שלי. עד כמה נדפקתי? הרי אין לי כמעט חברים, המשפחה נמצאת מעבר לים, ואני לא רוצה למצוא את עצמי בגיל 80 עם 50 חתולים ובלי נכדים לפנק ולתת להם מתנות. זה כל כך מעציב אותי. כדי להיות קרובה למשפחה אני צריכה להיות בארץ, אבל לא טוב לי שם. כדי להיות במקום שטוב לי (בצרפת, או אולי מדינה אחרת במהשך) אני צריכה לוותר על המשפחה שלי ולהיות זאב בודד. האם נידונתי להיות לבד?!

הרי אני בן אדם של משפחה, של חום. איך אני אהיה מסוגלת להתמודד כשחס וחלילה המשפחה שלי לא תהיה שם יותר ? במיוחד שאני טראומטית אחרי בן זוג שעשה לי שהתעלל בי נפשית ורגשית, שהעליב אותי, שניסה לשלוט בי בחיים. אני מרגישה במבוי סתום. הרי איך אני אקים משפחה כשאני לא נמשכת לאף אחד? לאמץ ילדים זה כבר פיתרון, אבל בכנות, איזה גבר ירצה זוגיות אפלטונית?

בנתיים אני בזוגיות עם צרפתי אחר, אבל לא ברור לנו אם זאת זוגיות או ידידות עמוקה. הוא גם מתחיל לשאול את עצמו. הכרתי אותו בקיץ, והוא זה שתמך בי והיה לצידי כשהיה לי בעיות עם האקס. הוא עזר לי להיפרד ממנו, הוא ראה את הסבל בעיניים שלי, את הייאוש. הוא הצחיק אותי, היינו מדברים בשיחות טלפון ללילה ואנחנו עדיין מדברים. רק אתמול דיברנו כמעט שעתיים בטלפון בערב. אני מרגישה כל כך קרובה אליו, שאני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו. אבל אני לא נמשכת אליו מינית. מעולם לא באמת נמשכתי מינית. אבל אני מרגישה מאוהבת בו מעל כל הראש, חושבת עליו כל היום, עם פרפרים בבטן.

בנוגע אליו, הוא אמר לי לאחרונה שלא ברור לו אם הוא נמשך אליי או רואה את כחברת נפש, אבל שהוא בכנות לא יודע אם לא איתי, איפה הוא ימצא בחורה כמוני, ושכל הבחורות סתומות ורדודות. שאני הבחורה היחידה שעונה לכל הקריטוריונים שחיפש. בנוסף הוא אמר שהוא די נרתע מבנות כי רוב הבנות משחקות ברגשות של הבנים, משתמשות וזורקות או מתנהגות כמו ***.

הוא הבן אדם היחידי שאני מתחברת אליו, למרות שברור שהוא לא מחפש אהבה אפלטונית. והוא גם בחור מכבד, ג'נטלמן, צוחק מהבדיחות שלי, זורם עם השטויות שלי, תמיד שם שאני צריכה אותו. לא משחק משחקי כבוד, לא מסנן, אומר את האמת בפרצוף. הוא בגילי, מאוד כנה, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. למרות שמעולם לא היה לי חבר נפש קרוב כל כך. אני באמת יכולה לספר לו הכל, הכל. ואני יודעת שהוא לא ישפוט אותי, שהוא יהיה תמיד לצידי.

למרות שאנחנו באים מעולמות שונים, החיבור והכימיה בינינו מדהימה. הוא בא ממשפחה קתולית, הוא מסורתי (אוהב ללכת לכנסייה ביום ראשון) אבל לא קיצוני. אני אגונסטיקנית חילונית מאוד, במקור יהודייה. לא אכפת לו. האמת הקתולים הם מקבלים, וכשהכרתי את הקהילה הקתולית מקורב הבנתי שכל מה שאומרים עליהם זה סטיגמות. אבל המטרה של הכתבה הזאת היא לא לספר על הקתולים, אולי אעשה כתבה בנפרד על הנושא, אלא על איך אני מתמודדת עם להיות א-מינית בעיר הכי רומנטית בעולם. הבעיה היא שאם נרצה להתחתן בעתיד, אני אצטרך להתנצר. הוא אמר לי שהוא רוצה חתונה בכנסייה, עם כומר, להטביל את הילדים. אבל בתור קתולי, הוא פתוח, מקבל.

ואני … טוב לי להיות חסרת דת. למרות שבעברי אני מודה שחשבתי הרבה על להתנצר. אני גם לא בטוחה שאני באמת רוצה את זה … גם ככה יש לי משבר נפשי, רק עוד להוסיף לזה את משבר הדת והזהות ויהיה משבר מושלם. בנוסף הוא גם "בן אצולה". זה לא קיים יותר טכנית בצרפת, אבל הצאצאים של האצולה הצרפתית עדיין מקיימים מעיין קהילה סגורה שבה הם שומרים על הערכים שלהם. כלומר, אלו שהצליחו לברוח מהגיליוטינה, כמו אבות אבותיו שברחו למדינה אחרת. בנוסף, כמובן, יש לו דה בשם משפחה. ומה אני, אני מ"המעמד השלישי" חחח.

הוא גילה לי עולם שלא חשבתי שקיים יותר. עולם של נשפים של בני האצולה כמו במאה ה-18 ה-19, שעדיין קיימים מתחת לאף של כולנו! ורק ה"אצילים" יודעים על זה. זה דיסקרטי. כאילו אנחנו ב-1858 ולא ב-2020. ואני חשבתי לעצמי, מה הוא מוצא ב"פשוטת עם" כמוני. לא מעדיף "אצילה" כמוהו? שהולכת לנשפים מגיל קטן בפעם בחודש, שיש לה דה בשם משפחה? ושהיא קתולית? והאמת, בניגוד למה שחושבים על אצילים, המשפחה שלו ממש לא מתנשאת אלא צנועה ונחמדה! והוא לא אכפת לו. הוא שופט אנשים על פי האופי שלהם ואיך שהם מתנהגים בתור בני אדם ולא לפי התואר שלהם.

ומה אם אני באמת אתחתן איתו, מה אני אהפוך לרוזנת? יותר נכון "רוזנת"? יהיה לי דה בשם משפחה? זה יהיה כלכך מגניב אבל מוזר באותו הזמן! מעין סיפור סינדרלה שנהפך למציאות, על בחורה בודדה ואבודה שפוגשת את הנסיך על הסוס הלבן שמביא אותה לארמון שלו… האמת באמת יש לו ארמון, שירש מהמשפחה… אבל זה באיזור כפרי. הוא גר בדירה רגילה בפריז. אבל זה כלכך מוזר! בכלל זה מלחיץ אותי לחשוב עם חתונה. ואם לא איתו, האם אתחתן אי פעם? האם אנחנו באמת בזוגיות או לא? האם אמצא אהבה (אפלטונית)? לא ברור לא מה הולך כאן. אני מבולבלת.

ובתור בן אדם שנקשר לבן אדם ממש חזק, אם לא איתו, כנראה אני באמת אהיה לבד. אני מרגישה שקוללתי. כי אני א-מינית.

מאת
אני לא באה להראות את הצדדים היפים בסיפור ההגירה כפי שרבים נוהגים לעשות. אני באה להראות לכם מנקודת מבט של מישהי צעירה, עד כמה זה קשה ומאתגר להגר. אני רוצה לתת את התקווה לעוד אנשים בגילי וגם צעירים יותר, שלא רואים את עתידם בארץ וחולמים להגר בעתיד.

Subscribe
Notify of
19 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
משה
Guest
8 days ago

לא רופא.
אבל א-מיניות על פי רוב היא דבר בר שינוי, יש כל מיני טנטרות שעניינם להעיר את האנרגיה המינית ו/או לשחרר עכבות נפשיות ופיזיות שנוגעות לתודעה מינית.
אז אם ה'קללה' הזו מפריע לך בחיים אולי כדאי לנסות

Reply to  משה
7 days ago

אם התיסכול המיני שלך גורם לך לרשום את ההודעה הזאת, אז זה בר שינוי – לך למטפלת מינית שתדריך אותך לדבר עם נשים ואנשים בכלל. כי זכותו של כל אדם לבחור את דרכו בחיים, ואתה לא תחליט בשביל אחרים מה נכון או לא.

ונוס – אם תחליטי, אמחק את התגובה שלו (ושלי).

Flying Dutchman
Guest
7 months ago

זה לא יאומן כמה חוזק, אומץ ועומק יש בך!! את עוברת דברים שלא כל אחד מסוגל לקחת על עצמו וזה בעיני ראוי מאוד להערכה.. בקשר לאי-מיניות, אני לא יודע בת כמה את, אבל מהדברים שאת כותבת וממאמרים קודמים שלך, אני מתרשם שאת אולי בת פחות משלושים (יתכן ואני טועה. אם כן, אז סליחה מראש) ולכן את עוד צעירה ואולי עוד לא מודעת לעצמך עד הסוף. את כתבת על בחור שאת מאוד אוהבת אותו והוא אותך, אבל ישנו קונפליקט עובדתי בין האפלטוניות שלך לכאורה לבין הרצון שלו לאהבה גשמית. אני אומר שאולי לא כדאי שתגדירי את עצמך מראש כאי מינית, או… Read more »

ליאור
Guest
7 months ago

היי, כמה עצות כלליות: 1) לקרוא באינטרנט זה טוב, זה נותן מידע ראשוני שעוזר מאוד, אבל זה לא תמיד תחליף לייעוץ מקצועי. חשבת לפנות לפסיכולוג? אולי הוא ייתן לך תובנות אחרות ממה שאת מצאת, ויש מצב שכבר פנו אליו אנשים במצבך אז אולי יהיו לו טיפים מועילים לתת לך. 2) אל תרגישי מקוללת. תזכרי שיש אנשים כמוך. עובדה – קראת על זה באינטרנט, כלומר אנשים שיתפו מהניסיון שלהם. יש קהילות, בדיוק כמו קהילת הלהט"ב. אני בטוח שקיימת קהילה לזה בעיר גדולה כמו פריז. זה היופי בערים גדולות – תמיד תימצאי מישהו דומה לך. ואת גם יכולה למצוא דרך האינטרנט: פייסבוק/רדיט/… Read more »

ליאור
Guest
Reply to  Venus
7 months ago

כן, קבוצת הפייסבוק הזו לא תועיל לך. תמשיכי לחפש. לוקח זמן למצוא אנשים דומים לך, אבל אני בטוח שבסוף תמצאי, בין אם זה דרך האינטרנט ובין אם פנים אל פנים. ושם גם אולי תמצאי אנשים שמעוניינים בהורות משותפת.
ושוב, אל תחשבי על חתונה עכשיו. מתחתנים כשיש יציבות בחיים, אחרי שהתקבעת על עבודה, מקום מגורים, מצב נפשי טוב. כרגע תתרכזי בלהיות מאושרת ושלמה.
בהצלחה!

יוסי
Guest
7 months ago

אני דווקא חושב שיש לך סיכוי להיות עם גבר שווה ומיני ורגשן ורגיש וכל מה שאת מחפשת לעצמך, צריך פשוט לפתוח את הראש טיפה, בסופו של דבר האהבות הכי גדולות, אם הופכות לזוגיות ארוכת שנים, הופכות גם לשגרה מינית, שלא לומר, שיממון מיני, כי זו טבעה של שגרה, הורגת את המיסתורין, את התשוקה ומין בלי מיסתורין, בלי הפתעה, בלי יצירתיות הופך לכלום. אם מעדיפה לוותר על המיניות ומוכנה לפרגן לבן זוגך מפגשים מיניים עם נוספות, יש מצב שזו חבילה מנצחת 🙂

ואם זה נשמע לך הזוי, זה הכי בסדר, את ב-Mainstream, הכל טוב וסליחה שהצעתי.

ערן
Guest
7 months ago

היי ונוס, אני אמנם לא א-מיני בעצמי, אבל יש לי חברים א-מיניים ואני קצת מכיר את הקהילה. חשוב לי שתדעי שזאת ממש לא קללה! אני אישית חושב שזה ממש הגיוני. אהבה ומין הם שני דברים שונים. את יכולה לאהוב מישהו עד מעל הגג, לרצות לחיות איתו ולא לעזוב אותו לעולם, אבל לא לרצות סקס ממנו. זה לגמרי בסדר. שום קללה. זאת עוד נטייה בספקטרום הרחב של נטיות מיניות. ובעוד שהיא הרבה פחות נפוצה מהאחרות, גם ל-א-מיניות יש קהילה משלה. לצערי אני לא מכיר את הקהילה בצרפת, אבל אני בטוח שהיא קיימת. אני חושב שיהיה לך מאוד בריא למצוא קבוצות של… Read more »

נדי
Guest
7 months ago

תחפשי גבר א מיני ויבוא לפריז גואל…

7 months ago

נתחיל בזה שאם כא-מינית את מתייחסת למישהו כבן זוג אבל לא מקיימת יחסי מין, אז זו לא זוגיות. זו חברות, אולי אפלטונית כפי שקראת. השאלה אם אותו בחור (וגם אחרים) ידע שהוא נכנס לחברות אפלטונית. סביר להניח, שגבר נורמלי, שיוצא עם מי שמתייחסת אליו כבן זוג והוא אליה כבת זוג, יצפה במוקדם או במאוחר להיכנס למיטה, אחרת, הוא ירגיש מרומה. ו… "מהבחור הנחמד הוא נהפך לבלתי נסבל" – הגיוני לגמרי, יש חוקים בזוגיות. אחד הפתרונות הוא למצוא חבר גיי, שיחפש כמוך "אהבה אפלטונית", אבל היחסים הפיננסים בינכם יהיו כנראה שווים, הוא לא ישלם עבורך ואת לא עבורו – אז זה… Read more »

ליאור
Guest
Reply to  הישראלי הנודד
7 months ago

המילה "נורמלי" לא במקום ומקוממת. גם להיות א-מיני זה נורמלי, בדיוק כמו לסביות והומואיים. יותר מתאים לכתוב "גבר נפוץ" או "רוב הגברים".
והאקס שלה לא היה צריך להתייחס אליה מגעיל כל כך. אם הוא לא בעניין הוא יכול פשוט לעזוב אותה, לגיטימי לגמרי, אבל הוא לא היה צריך להתייחס אליה ככה, להעליב אותה, לצחוק עליה וכו'. חוסר סקס זה לא תירוץ ליחס מגעיל. בראש ובראשונה הוא היה צריך לצאת איתה כי היא מוצאת חן בעיניו.

Reply to  ליאור
7 months ago

מתוך כל התגובה האוהדת שלי נתפסת למילה אחת שנכתבה בתום לב ובחרת להיעלב בשם הכותבת. אני לא בקטע של "תקינות הפוליטית", לי למשל יש דיסלקציה לכן, יחסית לאנשים "נורמלים" אני מתקשה בהגייה של מילים. אז הפכתי עכשיו לאדם לא נורמלי? ובכלל מה זה נורמלי? אולי זה עניין הסתברותי ואז גם הומואים הם לא נורמלים לצורך העניין. כשאתה מבין את ההקשר, ואת הכוונה (הטובה) אז אתה מתעלם ממילה אחת ומסתכל על התגובה כמכלול ומבין שבגרות נפשית היא בין השאר "להחליק" על שטויות כאלו… בקשר לאקס "המגעיל" – אני לא מכיר את ונוס באופן אישי (התכתבנו כמה פעמים, אבל לא יותר מכך)… Read more »

Kek
Guest
7 months ago

את אולי א – מינית . אבל מהכתבה נראה שבטח שלא א -רומנטית. אז את עדיין יכולה להיות בזוגיות אפילו עם אדם מיני שיבין את מצבך.

Reply to  Kek
7 months ago

אני חולק עליך, גבר מיני לעולם לא יסכים להיכנס לזוגיות שלא כוללת סקס. כי זה אחד מהצרכים הכי בסיסים שיש לגברים (ולנשים)… אם אחד הצדדים, לא מספק את הצורך החיוני הזה – החבילה מתפרקת ולא תעזור רומנטיקה.

Kek
Guest
Reply to  הישראלי הנודד
7 months ago

זה נכון. אבל מי יודע . הכל אפשרי… רק צריך להיות קצת יצרתיים 🙂

7 months ago

נהנתי לקרוא את הפוסט שלך, מעריך את זה שאת משתפת את זה כאן. אני ממש מזדהה עם העובדה שאת בארץ את סובלת. מבין את זה לגמרי.
תהיתי לעצמי אולי תוכלי למצוא גבר שהוא גם א-מיני, זה יוכל להקל על המצב ותידעי במאה אחוז שהוא מצפה לקשר אפלטוני?
ולגבי עניין האצולה, גם מלכת הולנד שנישאה למלך (שהוא חצי גרמני) ארגנטינאית במקור, אז הכל אפשרי!!

Member
7 months ago

איזה דושבג איחס! מזל שהעפת אותו! ואני מאמינה שאת יכולה הכל, גם להיות עם דה במשפחה 😉
להיות א-מיני זו לא קללה ולא גזירת חיים. יש אנשים שחיים נהדר ככה, ואת לא יודעת מה צופן העתיד. הנה, ידעת לפני שלוש שנים שעכשיו תהיי בצרפת ותתלונני על בחורים צרפתים דוחים? ידעת שתלמדי ובסה"כ תיהני מצרפת? אני מחזיקה אצבעות שיהיה יותר טוב 🙂