אחרי שהתפרסו על קברי חיילים שמתו לשווא כקורבנות של הממשלה, ושנפנפו בניצולי השואה ולאחר מכן זרקו אותם שוב לעוני ולהזנחה, הפעם הגיע הזמן לזהם את הסביבה ולהראות שוב פעם מחדש עד כמה העם הנבחר שולט ושזו זכות לזהם ולהרוס את כדור הארץ. לאחר יום שלם שבו כל הפטריוטים קמים ומשתלטים על כל חור וחור בתקשורת וכל הרחובות מלאים בדגלי המדינה, החגיגות שנבלעות בתוך הלילה מסתכמות באירועי "על האש" שנערכים מצ...
קרא עוד »
כל פעם שהייתי שומעת את הצירוף "משבר זהות" זה הרגיש לי נורא רחוק. מבחינתי, פסיכולוגים המציאו את המונח הזה, או הבעיה הזו, רק בשביל שתהיה להם יותר עבודה. או שלא בהכרח פסיכולוגים – אולי אלו עיתונאים וכל מיני כתבים מחפשי סנסציות שלקחו את הרעיון וטחנו אותו עד דק כדי לנפח כותרות וכתבות. ואף פעם לא חשבתי שזה יכול לקרות גם לי. או לפחות כך היה נדמה לי. שזה מוזר, כי אף פעם לא שייכתי את עצמי לזהות ז...
קרא עוד »
היום לא אעלה לקברו של שאול יחד עם חברתי, אחותו. 13 שנים שכבר התרגלתי שיש פעם בשנה בה אני עושה את אותו הדבר (אפילו את יום ההולדת אני לא תמיד חוגגת). השנה אני בקנדה ולא איתה. דיברנו על כך כשהייתי בישראל, בקטנה, היא אמרה לי "אז השנה את לא תבואי" ואז הוסיפה בציניות "זה ממש לא בסדר מצדך." בפעם הראשונה, לפני 13 שנים, בית הקברות הקיבוצי היה מלא מצד לצד. צעירים במדים שעוד עיכלו את אובד...
קרא עוד »
משחר ההיסטוריה אנשים מהגרים. הגירה הייתה ותמיד תמשיך להתקיים בעולם שבו המשאבים הזמניים הולכים ואוזלים. מדינה שבעבר הייתה מעצמה לפתע מוצאת את עצמה במשבר כלכלי קשה או בבצורת קשה. ככה זה החיים, הגלגל מתהפך, ובעקבות כך, אנשים נאלצו לעבור למקום טוב יותר לגדל את הילדים. אחרי הכל, הגירה בעצם זה דבר טבעי לחלוטין. גם בעלי חיים מהגרים למקומות טובים יותר לגדל את ילדיהם. אבות אבותיי היגרו, ההורים שלי היגרו לי...
קרא עוד »לפני מספר חודשים הייתה לי שיחה עם אמא שלי בה היא סוג הודיעה לי שאני והילדים מגיעים לפסח לישראל. לא ארחיב בשיחה אך אגיד שהשתכנעתי שהסיבות מצדיקות את הטיסה. אני רואה מסביבי לא מעט "ישראלים" ורבים הגיבו ב"איזה כיף לכם" אבל בשבילי זה היה מוקדם מדי. הרגשתי שהילדים עוד לא התרגלו לחיים החדשים ולהביא אותם למפגש עם החברים והסביבה המוכרת יעשה להם לא טוב (ולכך יש להוסיף עוד שישה ימי חופשה...
קרא עוד »
אני לא כותבת הרבה פוסטים כאלה, אם בכלל, ולפני שתתחילו לקרוא אני מזהירה מראש שזה פוסט תסכול וכאב, מעורבבים יחד בעצב וקצת דיכאון מכל התהליכים שאני, וכולנו, עוברים ועברנו. זה פוסט כועס ומתעצבן, ומוציא המון דברים שלא רציתי בכלל לכתוב עליהם, אבל הם יצאו לי עם כל הכעס מהמקלדת, אז כבר השארתי. אתם כנראה תכעסו שאני "שוחטת פרות קדושות" ואומרת דברים שקשה לעכל אותם, אבל זה עניין של השקפה. אני לא מתכ...
קרא עוד »
אתם נערים בני טיפשעשרה, בשיא גיל ההתבגרות. הפרצוף שלכם כבר הספיק להתכסות כולו בשדה אדום ומציק של חצ'קונים ובראשכם מתרוצצות מחשבות ורגשות שנובעות מההורמונים שגופכם מפריש ללא שליטתכם. כמו כל נער, נפלתם קורבן לבלבול וליאוש שעומדים ללוות אתכם עוד שנים רבות קדימה. יש לכם חלומות, שאיפות ורצונות, שלרוב משתנים ככל שאתם מתבגרים. בין כל הרצונות והחלומות שבאים וחולפים כעלי השלכת בסתיו באירופה ולא בישראל, הרצ...
קרא עוד »
אני לא משהו מיוחד. אני מישהי רגילה שלא שונה מאנשים אחרים. סיימתי שירות לאומי באוקטובר לאחר שנת שירות שהייתה, אם לומר את האמת, מלאת סבל. למדתי בתיכון מסריח בארץ ובחטיבה מצחינה עוד יותר. סבלתי מכפייה דתית ומהצקות בגלל היותי שונה… אבל היה תמיד משהו משותף לשנים האלו. תמיד חלמתי לגור בחו"ל. כשהייתי בתחילת שנות החטיבה הייתה ילדה מושפעת משטיפות המוח שעברתי כל היסודי. הערצתי את השפה העברית וצעק...
קרא עוד »
הבטחתי כבר מזמן פוסט נפרד על שירות הלקוחות הגרמני, והנה – הגיע הזמן. חוץ מזה, שהבטחתי כאן לאחד הקוראים שאני לא אספר רק על הדברים הנפלאים שיש בגרמניה, אז זו תמיד התחלה טובה, כי אין כמו שירות הלקוחות הגרמני בשביל להזכיר לכם שיש גם דברים טובים בישראל, ובגרמניה עדיף לברוח כמו מאש… בתור ישראלים התרגלנו להתלונן על שירות לקוחות נוראי. יש המון דוגמאות, ואפילו לא צריך לבחור בין בזק להוט, לסלקום או פל...
קרא עוד »
ההחלטה לעבור לקנדה התקבלה על ידי שני אנשים: האיש ואני (אני הודעתי שעוברים והוא אמר "בסדר"). הילדים לעומת זאת לא זכו לומר את דעתם. אנחנו הורים די בסדר, מנסים להיות קשובים לילדים, גמישים (אולי אפילו מדי), מוכנים לתת להם סולם כדי שיקטפו את הירח (שיטפסו לבד בסולם, זה המינימום שהם צריכים לעשות), אבל בכל הנוגע להחלטה באיזו מדינה לגור, לא שאלנו לדעתם. קבענו עובדה. בהתחלה היא נשמעה כמו משהו רחוק...
קרא עוד »
אני יושבת לי בשדה התעופה שונפלד, ומחכה, פעם ראשונה מזה שנה, לטיסה שתביא אותי לישראל ליומיים וחצי. אני יושבת ומחכה לטיסה, ובינתיים עולים זיכרונות ומחשבות. האמת, זה התחיל כבר אתמול, כשפתאום נפל לי האסימון שאני טסה לישראל ליומיים וחצי. בדיוק באמצע הלחץ בעבודה, בדיוק בזמן הלא-מתאים כי יש לנו אירוע בשבוע הבא. אבל מה לעשות, אני חייבת לסגור כבר את החשבון בנק הזה. לא רציתי לשלוח נציג. רציתי לעשות את זה בע...
קרא עוד »