לעבוד בדאון-טאון טורונטו, ובכלל בתרבות אמריקאית, שונה בתכלית מלעבוד בארץ. אני מנוסה בעבודה במספר מקומות באירופה ובשנה האחרונה גם בקנדה. אחת הדרישות להתקבל לעבודה פה היא "ניסיון עבודה אמריקאי" – כלומר כולם הפנימו שעבודה בצפון אמריקה שונה מעבודה בחצי כדור הארץ השני. אני עובד באיזור הפיננסי בלב טורונטו – במקום שגורדי השחקים מסתירים את השמיים. במקום שבו בשעות הבוקר קשה לחצות את ה...
קרא עוד »
את שנה שעברה סגרנו בלי לשים לב. בכל זאת, שנה ראשונה, אבל עכשיו, אנחנו סוגרים שנה שנייה בבתי הספר ולא סתם. הבת שלנו תסיים את החטיבה ותעבור לתיכון והבן מסיים את בית הספר היסודי ועובד לחטיבה. זהו שינוי משמעותי בחיים של שניהם. אני זוכרת את מעבר בתי הספר, הוא היה משמעותי ברמה האישית, ולא רק. ברמה היחצ"נית, יש תפקיד לסוף השנה. למעשה, מאז שהילדים שלי נכנסו למערכות (אפשר לקרוא לפעוטון מערכת, נכון?) מ...
קרא עוד »
היום מתחילים משחקי המונדיאל, והמדינה (ואני) בטרפת. כל ארבע שנים (אם נהיה הוגנים, אז כל שנתיים – ביורו גם), גרמניה נכנסת למוד של גאווה לאומית וכולם מתעסקים רק בדבר אחד – המאנשפט (הנבחרת הלאומית). אבל בואו נלך קצת אחורה. אני חובבת כדורגל גרמני כבר הרבה מאוד שנים. השחקן הראשון שהתחברתי אליו היה מיכאל באלאק, שהצית אחד מהויכוחים הכי קשים עם חברה שלי, שבאה ללמוד סימסטר קיץ בישראל. היא שנאה את באלאק, ושע...
קרא עוד »
לאחר התלבטויות ושיקולים שונים החלטתי לעשות מעשה ולהעביר, באופן רשמי, את העסק שלי לקנדה. אפשר להגיד שמבחינות רבות, הכל על הנייר בלבד, כי אני אמשיך לעבוד עם הקהל בישראל ואמשיך לתת שירותים בעברית. זו השפה שאני שולטת בה ואין כמו האינטרנט כדי ליצור עסק שיכול לעבוד מכל מקום בעולם. מבחינת הרשויות, בכל מקרה יש לי חובת דיווח בקנדה וישנה "השלמת" מס בין המדינות. אחרי כמעט שנתיים בקנדה (וואוו, שנתיי...
קרא עוד »
ישראל זכתה באירוויזיון. ישראל זכתה באירוויזיון! שמעו אותי על המאדים? ישראל זכתה באירוויזיון! הישג עצום, גאווה לאומית ויאדה יאדה יאדה. מיום ראשון בבוקר ועד לרגעי כתיבת שורות אלה אני מופצצת באיחולים לרגל הזכייה בתחרות הנחשקת. האירוויזיון ממש, אבל ממש לא מעניין אותי, אבל אני מגיבה, בעל כרחי כמעט, בתודה מנומסת לכל המברכים. למה אני טורחת בכלל לכתוב טור על תחרות שלפני רגע אמרתי שלא מעניינת אותי? הזכייה,...
קרא עוד »
את "קריירת ההורות" שלי התחלתי קצת לפני גיל 25. לא, אני לא דתיה וגם לא קיבוצניקית (אם רק היה לי שקל על כל פעם ששאלו אותי…). כל חיי ידעתי שאני רוצה להיות אמא, כבר מגיל 7 ידעתי שזה מה שאני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה ובאמת, בגיל 24 כבר ילדתי את ביתי הבכורה. אגב, הפרש הגילאים ביני לבין האיש הוא חודש, כך ששנינו נהנינו מהורות צעירה. קצת אחרי גיל 33 החלה אצלי ההבנה שאני לא רוצה להיות בישר...
קרא עוד »
אחרי שנשאלתי מאות פעמים אם לא קר לי (כי אני מקנדה) הרהרתי לעצמי בנקודה הזו. מה אנשים יודעים על המדינה בה אני חיה… כשהתגוררתי בישראל, נהניתי מהטיסות לאירופה ומצאתי עצמי לא פעם בחו"ל, בהרכבים שונים. מעולם לא התביישתי להגיד שאני מישראל. אני חושבת שאחד מרגעי השיא (שקשור לפוסט) היה בהצגה בלונדון. ישבנו, הבת שלי ואני במחזמר המופלא "מרושעת" ולידי ישבה אישה עם ילדיה הדי בוגרים ובן זוג...
קרא עוד »
כשעברתי לברלין, לפני ארבע שנים, חשבתי שאני בן אדם עם דעות מתקדמות. בכל זאת, בישראל הייתי פעילה בנושא הפליטים, זכויות אדם וכדומה. חשבתי שכשאני עוברת למדינה אחרת, דרך המחשבה שלי תתאים עצמה אוטומטית למקום, ואני אשתלב כמו דג במים. גיליתי שזה לא בדיוק כך. הייתי פתוחה לכל רעיון חדש, הכרתי אנשים שאין מצב שהייתי יכולה בכלל להכיר בישראל, למדתי על תרבויות חדשות ומדינות חדשות, ועל אנשים בכלל. כשפגשתי בשכנינו...
קרא עוד »
לצרפתים יש אינסטינקט מוזר, לומר לי איך שאני אומרת להם שאני מישראל, "Cacher c'est trop cher" (כשר זה ממש יקר) ולגחך. בהתחלה לא הבנתי מה הקטע של המשפט הזה, וזה גם די עצבן אותי ; ואז מישהו סיפר לי שיש סרט קומדיה צרפתי ממש מוכר ואהוב בצרפת [שמעתי עליו] בשם הרבי ג'אקוב אם אני לא טועה, ושם נאמר המשפט הזה. אז כן מישהו סיפר לי ממש בהתלהבות שזה הסרט האהוב עליו ושהבדיחות שם גאוניות, ושחבל שלא מוצי...
קרא עוד »
לפני כשנתיים ארזתי את כל החיים שלי בשתי מזוודות ועברתי לחיות במדינה אחרת. היא די קטנה, מנומנמת ויש מי שיאמר משעממת, אבל היא הבית החדש שלי. אני נמצאת כאן מספיק זמן כדי להבין איך המקום הזה עובד (פחות או יותר), אבל לא מספיק זמן כדי שלא להשוות הכל, עד לאחרון הפרטים הקטנים, לישראל. כשנחתי כאן המקום הזה הרגיש לא כמו מדינה אחרת, אלא כפלנטה אחרת. כשירדתי מהמטוס ציפיתי להידחסות בתור להחתמת הדרכונים, כמו בי...
קרא עוד »
מאמר אורח מאת נתי מילקי, ברלין, קוטג', יוקר המחיה, "מדינה אוכלת יושביה", חיילים בודדים, מערכת המשפט, גזענות, המסים והשחיתות אלה חלקים בפאזל מאוד מורכב שנקרא ארץ הקודש, הולילנד… תשאלו את אולמרט, דרעי וקצב. תודה רבה על קופות החולים ולהוזלת מחירי הסלולר אבל בערך שם זה נגמר. בטח שמעתם יותר מפעם את הקלאסיקה: 'הגעתי לאמריקה בלי כלום והיום יש לי הכל' ? והתשובה הקלאסית של הישראלי שלא ביקר ...
קרא עוד »