Sign In

Remember Me

על פריון בעבודה

על פריון בעבודה

לעבוד בדאון-טאון טורונטו, ובכלל בתרבות אמריקאית, שונה בתכלית מלעבוד בארץ. אני מנוסה בעבודה במספר מקומות באירופה ובשנה האחרונה גם בקנדה. אחת הדרישות להתקבל לעבודה פה היא "ניסיון עבודה אמריקאי" – כלומר כולם הפנימו שעבודה בצפון אמריקה שונה מעבודה בחצי כדור הארץ השני.

אני עובד באיזור הפיננסי בלב טורונטו – במקום שגורדי השחקים מסתירים את השמיים. במקום שבו בשעות הבוקר קשה לחצות את הכביש כי יש נחיל אנשים שחוצים בכיוון הנגדי. במקום בו אנשים מחויטים עוברים בסטארבאקס כדי לאסוף את הקפה שהם הזמינו באפליקציה – כי חלילה שיבזבזו זמן לעמוד בתור, או הנורא מכל: יאלצו להסיר את האוזניות ולשוחח עם מישהו על הבוקר – ואז ימהרו לקוביה שלהם בגורד השחקים בו הם עובדים.

בהתחלה נהנתי מהעניין: להזמין קפה בבוקר בלי לעמוד בתור! להגיע למשרד מוקדם ולבלות 20 דקות ראשונות מול הנוף מקומה 45. לשוחח עם כל מי שמגיע למשרד. די מהר זה עבר, קנדה אפקטיבית בלהמיר אנשים לקנדים – לא משנה מאיזו תרבות הגיעו וכמה היא היתה מושרשת בהם.
בהתחלה חינכתי את חברי הצוות שלי לאמר בוקר טוב למי שנכנס – היום אני מוצא את עצמי נמנע מלאמר בוקר טוב אלא אם זה חלק מאינטראקציה ארוכה יותר.
בהתחלה ניסיתי לארגן "ארוחת צוות" וכל יום לפני שיצאתי לאכול עברתי אחד אחד ושאלתי מי רוצה להצטרף – היום אני בורח לקנות אוכל ב11:30 כדי שאוכל לאכול בעמדה שלי לבד וכבונוס – אף אחד לא יטריד אותי בקוביה שלי גם כשאני אוכל, וגם כשהם אוכלים!
בהתחלה בשעה 16:00 הייתי שואל מי רוצה להצטרף אליי לקפה – היום בשעה 16:00 אני כבר מחוץ לדלתות המשרד.

וכאן ההבדל העיקרי! בישראל מקום עבודה הוא לא רק מקום שעובדים בו – אלא מסגרת עשירה יותר: יש חוקים. יש אנשים שאוהבים יותר ואנשים שאוהבים פחות. יש קליקות ופוליטיקה קבוצתית. יש השוואה מי טוב יותר במקום העבודה מבחינת שכר, תפוקה, יכולות. יש רכילויות, ויש גם השוואה למקומות עבודה אחרים.

בקנדה, ובאמריקה בכלל, עבודה היא עבודה – לשאול קולגה איפה הוא גר וכמה הוא משלם שכר דירה כדי להשוות אם שכר הדירה שאני משלם גבוה או נמוך נחשב ל"אסור". לשאול קולגה אם היא נשואה גובל בהטרדה מינית. מגיעים לעבודה כדי לעבוד! הידע שיש לי על החיים של הקולגות שלי מחוץ לעבודה מוגבל ביותר. אבל: בשעה 16:00 אני בדרכי הביתה.

קראתי עשרות כתבות על פריון העבודה בארץ: עובדים יותר שעות ומייצרים פחות לשעה. אני טוען: מדד הפריון מוטעה! בקנדה עובדים 8 שעות ביום – פחות שעות ברוטו מבישראל, אבל עובדים 8 שעות ביום – יותר שעות נטו מבישראל! ואז צריך לפצות על בדידות, חרדה ותחושה רעה שמגיעים לעבודה בבוקר – כל אחד בדרכו שלו.

אז אולי בארץ עובדים יותר שעות ביום – אבל מקבלים מהעבודה הרבה יותר מכסף. יש את סרטי הוליווד שבהם יש עובד ממורמר שנכנס למשרד עם תת-מקלע ומתחיל לירות בכולם. תמיד חשבתי שזו מעין הקצנה הוליוודית – היום אני מבין שבעצם אנשים יכולים להגיע למצב הזה במקום עבודה בו הם מרגישים שהם נעלמים לחלוטין.

אני פיתחתי את הדרך שלי להתמודד עם תחושת הניכור בעבודה: מצאתי חברים בבניין בו אני עובד, אני שומר על חלון וואטס-אפ פתוח לתקשר עם העולם מחוץ לעבודה ואני לומד קורסים בהפסקת הצהרים. וכמובן: בשעה 16:00 אני מחוץ לדלתות המשרד.

 

מאת
היגרתי לטורונטו ב2017 - לא כי היה לי רע בארץ, לא כי אני חושש לעתידה של הארץ, לא כי אני חושב שבקנדה טוב יותר, ועוד כל מיני דעות השוואה בין הארץ לחו״ל… היגרתי פשוט כי ״למה לא?״ - אני ורעייתי צעירים, בלי ילדים, ורוצים להתנסות בכל מה שיש לעולם להציע כל עוד אנחנו יכולים - אם יהיה כיף, נישאר, ואם לא - נחזור! לחיות בטורונטו זו חוויה מעשירה מאד, שגרמה לנו להעריך דברים מסוימים בארץ וגם להעביר ביקורת על דברים אחרים בארץ. כל מדינה בה ביקרנו נהדרת מבחינות מסוימות ונוראית באספקטים אחרים. אשתף פה על חוויות ההגירה.

10
הגב

5 Comment threads
5 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
5 Comment authors
  Subscribe  
החדש ביותר הישן ביותר לפי מספר הצבעות
הודע אל

אם ככה הם החיים בקנדה אין מצב שהייתי מסוגלת לחיות שם. איך אפשר ככה ? כמו רובוט, בלי לדבר עם הקולגות, בלי צחוקים בלי בדיחות. אין, דיכאון ! בצרפת זה ממש לא ככה, הצרפתים דיי דומים באופי שלהם לישראל, אפשר לומר שהם ישראלים בלי החוצפה והגסות רוח, שהם כמו ישראלים אבל מנומסים חח. אני צחקתי עם המרצים שלי באוניברסיטה, אמרנו בדיחות ודיברנו חופשי והכל בקלילות וכייפות זה למה אני מרגישה שיותר קל לי להתחבר לצרפתים מנטלית כבר עדיף ישראל, מסכימה לגמרי עם ליברל אירופאי נהניתי לקרוא את הכתבות שלך וכמו שאומרים, ברוך הבא לאתר ! זה עושה לי כיף בלב… קרא עוד

ליברל אירופאי

לגמרי. יש הרבה צרפתים בעבודה שלי והם אנשים מאוד חמים ומראים הרבה רגש. לא פחות מישראלים. גם זה שהקבוצה שלהם מנצחת לא מזיק 🙂

בכלל, אני לא מבין מאיפה נוצר המיתוס הזה של "האירופאים קרים". אני כל פעם מגלה מחדש כמה אין לזה שום קשר למציאות. לא רק לגבי צרפתים אלא גם לגבי עמים אחרים כמו הגרמנים.

מסכימה, אני ממוצא אירופאי שנחשב "קר וחסר רגש" והמשפחה שלי ממש חמה ואוהבת לארח סתם סטיגמות וזה בהחלט ככה גם כשפוגשת אירופאים מארצות שונות הם חמים ונחמדים, חוץ מפולנים משום מה הם באמת קרים וסגורים

המיתוס נוצר בגלל ציפייה של הרבה ישראלים ל"חיבה מוגזמת" מכל בן אדם שהם רואים באיזור. ישראלים הופכים כל בן אדם שהם רואים להיות מהר מאוד "האח/ות שלהם". המלצר, מי שבא לתקן את המזגן, המוכר כרטיסים בקולנוע, ועוד. מהר מאוד השיחות יכולות להגיע לשאלות וביקורתיות על חייו האישיים של בן האדם.
באירופה אנשים לא נוטים להיות כל כך מהר "החבר של כולם", ולא נוטים לשפוך את כל חייהם לבן אדם שהם פגשו לפני דקה, ובגלל זה ישראלים חושבים שהם קרים ומנוקרים. דעה שגויה לדעתי

Venus

אם ככה הם החיים בקנדה אין מצב שהייתי מסוגלת לחיות שם. איך אפשר ככה ? כמו רובוט, בלי לדבר עם הקולגות, בלי צחוקים בלי בדיחות. אין, דיכאון ! בצרפת זה ממש לא ככה, הצרפתים דיי דומים באופי שלהם לישראל, אפשר לומר שהם ישראלים בלי החוצפה והגסות רוח, שהם כמו ישראלים אבל מנומסים חח. אני צחקתי עם המרצים שלי באוניברסיטה, אמרנו בדיחות ודיברנו חופשי והכל בקלילות וכייפות זה למה אני מרגישה שיותר קל לי להתחבר לצרפתים מנטלית כבר עדיף ישראל, מסכימה לגמרי עם ליברל אירופאי ואגב הקפה בצרפת מושלם, רק שהוא קצת יקר, אבל בסופר אפשר לקנות קפה איכותי בגרושים. אפילו… קרא עוד

ליברל אירופאי

התיאור שלך נשמע כמו גיהינום עלי אדמות. עבורי, לפחות.

אם אלה החיים בקנדה- אז אני שונא את קנדה.

המאמר עורר בי תחושות עזות של בחילה וזעם. איך יכול להיות שאנשים מסכימים לחיות ככה? אני כל כך שמח שאני חי באירופה.

הייתי מעדיף לחיות אפילו בישראל any day.

כתבה מעניינת דניאל, תודה רבה 🙂
ידעתי שפיריון העבודה בהרבה מקומות באירופה וצפון אמריקה גבוה משמעותית מבישראל, אבל לא חשבתי שאפילו בהפסקות צהריים כל אחד נמצא עם עצמו. בדיעבד, זה גורם לי להבין את האוטומציה שאני רואה בחברות מזון ושתייה אמריקאיות (מכונות ומערכות מתקדמות להזמנות עצמאיות של אוכל ושתייה, וכדומה).
שוב תודה על הכתבה, מחכה לכתבות הבאות 🙂

קשה היה לי לראות את עצמי מסתדר במקום עבודה שאתה מתאר… אבל האם זו ההרגשה הסובייקטיבית שלך או שגם העובדים האחרים מרגישים את הניכור שאתה מדבר עליו?

בכל מקרה, הביקורת התרבותית שאתה כותב עליה מוסיפה מאוד לאובייקטיביות של האתר – אז תודה 🙂