ממש לאחרונה עברתי ניתוח באחת העיניים. עברתי שנתיים של גיהנום רק בשביל להגיע לניתוח הקטן הזה, שנראה כי מוכיח את עצמו. אבל הניתוח פה הוא לא העיקר. אני יודעת שסיפרתי כאן בעבר על מערכת הבריאות הברלינאית, אבל אני גם יודעת שתסלחו לי אם אספר שוב על נפלאותיה, כי הפעם זה האשפוז בבית החולים. המחלקה: עיניים כירורגית, אחת משתיים (שאני יודעת עליהן, לפחות). מספר חדרים במחלקה: 15. מספר מיטות בחדר: 2, אין יותר או...
קרא עוד »
אני די טוב בפיננסים – יכול להיות שלימודי הMBA תרמו לעניין, או שכמה שנים של ניתוח דוחות פיננסים של חברות בתור יועץ אסטרטגי עשו את שלהן, או שקיבלתי את זה מההורים. תמיד ידעתי לאזן בין היותי נהנתן באופן מופגן והיותי חסכן באופן פחות מופגן. בכל מקרה, בעוד בארץ הצלחתי לא רע, יש לי נכס מניב ואין לי חובות למעט משכנתא. אני ורעייתי סיכמנו ש״מה שבשקלים נשאר בשקלים ומה שבדולרים נשאר בדולרים״ – כלומ...
קרא עוד »
אני נכנסת לאמפי הגדול, כולם ממהרים לשבת ואני מבינה עד כמה אני פרט קטן וחסר משמעות, חלקיק אבק ביקום, לעומת החברה. אף אחד לא דוחף לי יותר את האף לחיים, כל אחד מתעסק בעניינים שלו. חלק מדברים אחד עם השני, חלק מתעסקים בטלפון שלהם, ואני רואה טיפוסים מכל הסוגים והצבעים. נוצרים, מוסלמים (אולי גם יהודים?), אפריקאים, ערבים, צרפתים ועוד. אבל בניגוד אליהם, אני לא נולדתי וגדלתי בצרפת, בניגוד אליהם, אני לא הדור...
קרא עוד »
כשאנחנו עוברים למדינה בלי עבודה מובטחת, זה מבאס. אנחנו יודעים שאנחנו רוצים ללמוד, לעבוד, להתחיל חיים חדשים – אבל מה לעשות, בישראל היינו שכירים, ועכשיו, מה נעשה? אז בישראל הייתי שכירה כל חיי. מגיל 16, כשעבדתי בפעוטון בהחלפת חיתולים, ועד שלושה חודשים לפני שעברתי לברלין, הייתי שכירה. גם לשירות הצבאי אפשר לקרוא שכירה, כי קיבלתי שכר (זעום של 300 שקל, אבל דיטיילז). לברלין הגעתי בכוונה לעשות דוקטורט, עד ...
קרא עוד »
בואו נשים את זה על השולחן. לא נשקר, לא נלך סחור וסחור. נסתכל על המציאות בעיניים ונודה באמת. כולם גונבים. אהה, כן, גם כולן. זה לא נעים, נכון? אולי גורם לכם להתפתל מעט, אבל אם תבחנו את עצמכם ותשאלו מתי בפעם האחרונה פתחתם אתר לא חוקי למוזיקה, לסרטים ואם אתם בעלי עסקים, מתי "עיגלתם פינות" עם מע"מ ושאר השטויות. נזכרתם? כן? גם לכם כבר יצא לגנוב? לא יצא לכם לגנוב? אם עוד לא יצא לכם לגנוב ו...
קרא עוד »
אני מקבלת המון אימיילים מאנשים שכל מה שהם רוצים זה לעזוב את ישראל, ומהר. "רק תתנו לנו איך ואנחנו עפים מפה" זה נוסח שחוזר על עצמו. אנשים בלי ניסיון מקצועי, בלי מינימום של דיבור אנגלית (לפחות), בלי תואר אקדמי, בלי כסף, ובלי דרכון זר. המצב בישראל הפך להיות כזה בלתי נסבל, שאנשים רק רוצים לעזוב, וכמה שיותר מהר. אני מבינה את זה. מי יודע טוב יותר ממני על הרצון לעזוב את מדינת ישראל, שרק התגבר במ...
קרא עוד »
לאף אחד לא ממש אכפת בקנדה איך אני אחיה את החיים שלי. כמובן, כל עוד אני שומרת על החוקים והכללים, אנשים לא מוצאים לנכון להגיד לי איך לחיות. זה נכון לכל כך הרבה דברים ונכון לדבר שרלוונטי במיוחד למצבי בשבעת החודשים האחרונים. זמן לשתף – אני בהריון הפכתי לאמא בגיל 24 ובגיל 27 הייתי אמא לשניים. תמיד רציתי הרבה ילדים (רציתי חמישה) אבל היו לנו חיים שלקחו אותנו לכל מיני מקומות. כשהיינו מוכנים לעוד ילד...
קרא עוד »
Le supplice du visa – עינוי הויזה זה שסבא רבא שלי היה ליטאי לא מזכה אותי באזרחות ליטאית … סבתא שלי זקנה ואין לה כוח להיכנס לכאב ראש הזה שנראה לה מיותר, ולצערי גרמניה לא פועלת כמו ספרד ומחלקת אזרחויות למי שמוכיח שיש לו שורשים בגרמניה … בצרפת כל הזמן מתייחסים אליי כגרמניה, אפילו אם אני אמרתי להם שאני מישראל … אחרי שנייה הם שוכחים ושוב שואלים אותי שאלות על גרמניה ואפילו מישהי ...
קרא עוד »
הערה לפני שאתחיל: זהו אולי הפוסט שעשוי להישמע הכי פוליטי מצדי כי בדרך כלל אני מציגה רק את ההגירה ללא דעות עוקצניות. אולי זה פתח של תוכן חדש שבא לי כן להוציא החוצה ואולי זו תהיה מעידה חד פעמית, נראה בעתיד. אז נתחיל… אני בעניינים…. יש לי מעל 1400 חברי פייסבוק. אני עוקבת אחר חלקם וחלק עוקבים אחריי. ברור לי שאני לא חשופה (בצורה הדדית) לכל אותם אנשים, אבל ממה שאני חשופה (לאנשים ולקבוצות), א...
קרא עוד »
לנטליה גנבו את התיק – לא בתחתית או ברחוב מפוקפק.. במשרד! מישהו נכנס למשרד, עבר בין מספר אנשים, מצא חדר ריק מאנשים ופשוט אסף את התיק עם המחשב הנייד, עם ipad, עם ארנק, וכו׳ וכו׳.. לפי דעתי המקרה הזה מייצג את הרע בקנדה ואת הטוב בקנדה. איך בחברה שבה מועסקים רק סינים ורוסים, איך אדם שחור מצליח להסתובב 30 דקות בלי שאף אחד ישאל מה יש לו לחפש שם? למען הסר ספק אין לי בעיה עם שחורים, סינים או כל מוצא/...
קרא עוד »