Sign In

Remember Me

ביטוח גניבות

ביטוח גניבות

לנטליה גנבו את התיק – לא בתחתית או ברחוב מפוקפק.. במשרד! מישהו נכנס למשרד, עבר בין מספר אנשים, מצא חדר ריק מאנשים ופשוט אסף את התיק עם המחשב הנייד, עם ipad, עם ארנק, וכו׳ וכו׳.. לפי דעתי המקרה הזה מייצג את הרע בקנדה ואת הטוב בקנדה.

איך בחברה שבה מועסקים רק סינים ורוסים, איך אדם שחור מצליח להסתובב 30 דקות בלי שאף אחד ישאל מה יש לו לחפש שם? למען הסר ספק אין לי בעיה עם שחורים, סינים או כל מוצא/גזע אחר – אבל נראה לא סביר שבחברה שמעסיקה רק רוסים וסינים – אדם שלא עובד בחברה ונראה שונה באופן מהותי יסתובב בלי שאף אחד יתעניין בו.

בארץ יש את הילדים שמסתובבים באוגוסט (ובפסח, ובחנוכה וב…) במשרד אבל אם נתקלתי במצב שנער נכנס למקומות לא לו – הייתי תמיד שואל ״איך בחופש?״, מעין שאלה לא קשורה עם המטרה לדגום אם הוא נלחץ או לא. מניח שזה חלק מהכישורים שלומדים בארץ עקב המצב הביטחוני. אני עוד זוכר את הימים בתחילת שנות ה2000 ששאלתי ערבים ליידי ״מה השעה?״ תוך כדי שאני מחזיק את הסלולרי ביד ומצפה לחיוך שלהם בחזרה (תמיד זה לווה בסוג של גיחוך). פה בטורונטו, אולי בגלל הפוליטיקלי קורקט, ואולי סתם מתוך אדישות לסביבה – אף אחד לא יתעניין באדם שמסתובב במשרד בחברה.

מחלקת כוח אדם פטרה את המקרה כ״זה היה יכול לקרות בכל מקום״ ופשוט חוזרים לשגרה. מה לגבי לתת זמן לעובדת לבטל כרטיסי אשראי, ללכת למשטרה וכו׳.. טוב – בשביל זה יוצאים מהעבודה מוקדם, כדי שיהיה זמן לעסוק בכל הדברים שאינם ישירות קשורים לעבודה – אבל במקרה הזה מדובר במקרה שקרה בעבודה! אז שוטרים בדקו במצלמות ואכן הבחור הסתובב בקומה חצי שעה לפני שעזב את המקום עם שלל.

כשהתקשרתי לבטל את כרטיס האשראי ציינו שיש לי ביטוח על רכישות ב90 ימים האחרונים. ואז חשבתי שאכן את הipad רכשנו לפני חודשיים. תוך 20 דקות סיימתי למלא את טופס התביעה – הרי יש בפירוט האשראי את ההוכחה לכך שהרכישה התבצעה ב90 ימים האחרונים, כולל הסכום ויש מספר מקרה במשטרה. מדהים הפשטות בעבודה מול ביטוח. אבל מדובר רק בהחזר על הipad.

מישהו אמר לי שיכול להיות שביטוח הדיירים שיש לנו מכסה מקרים כאלו. אמרתי שמדובר בגניבה ממקום העבודה, לא מהדירה – אבל מסתבר שזה לא משנה. התקשרתי לחברת הביטוח, אחרי 30 דקות בהם הם בדקו את הערך של המוצרים שציינתי באתרים השונים, ועבור המוצרים הלא ניתן למצוא הם פשוט האמינו לערך המשוערך שאמרתי הם אמרו לי: ״טוב, אז הערך של כל הדברים שהיו בתיק הוא 2500 דולר, 500 דולר זה השתתפות עצמית שלך, אבל בכל מקרה כנראה שאתה מקבל את זה מביטוח האשראי שלך, אז אנחנו יכולים לעשות לך העברה בנקאית או לשלוח לך צ׳ק – מה תעדיף?״

הייתי המום כל כך שחשבתי שאולי לא הבנתי נכון וביקשתי ממנו לחזור על הדברים. חצי שעה כדי לפתור תביעת ביטוח! בלי אינספור איטרציות והנפקת מסמכים לא קשורים! אני זוכר שבארץ כדי לקבל החזר על תרופה שקיבלתי הייתי צריך לבקר 3 פעמים אצל הרופא שרשם לי אותה כדי שימציא אישורים שביקשו מחברת הביטוח וכמובן לשלוח קבלות מקוריות והמתנה של שעות – והכל לקבל החזר של 300 ש״ח.

לא מתגעגע כלל לגישה של ״בוא נראה אם נוכל להתיש אותך מספיק כדי שתוותר״ – בזמנו פיתחתי טקטיקות להתמודד עם העניין. לצערי עדיין יש לי קשרים לארץ אז מדי פעם עדיין אני מתענג על העניין. הדוגמה האחרונה לשירות הלקוחות בארץ היא ביטול כרטיס האשראי. למרות שאני ונטליה במסגרת אשראי משותפת – משום מה אני יכול לבטל את כרטיס האשראי שלי אבל לא את שלה. אחרי שמצאנו זמן (6 בבוקר) להתקשר לחברת האשראי יחד – הם העזו לאמר שעלינו להתקשר בנפרד כי אי אפשר לבטל עבור שני לקוחות בשיחה אחת, אחרי שביקשתי לכוון אותי לנוהל של החברה שאומר שזה כך (״זה נוהל פנימי״ => ״אז זה אומר שאפשר לשנות אותו״).

אז המסר שאני מנסה להעביר הוא שביטוח שמבוסס על אמון מול הלקוח יכול לחסוך הון למשק, לחברת הביטוח וגם למבוטח! תראו את lemonade.

מאת
היגרתי לטורונטו ב2017 - לא כי היה לי רע בארץ, לא כי אני חושש לעתידה של הארץ, לא כי אני חושב שבקנדה טוב יותר, ועוד כל מיני דעות השוואה בין הארץ לחו״ל… היגרתי פשוט כי ״למה לא?״ - אני ורעייתי צעירים, בלי ילדים, ורוצים להתנסות בכל מה שיש לעולם להציע כל עוד אנחנו יכולים - אם יהיה כיף, נישאר, ואם לא - נחזור! לחיות בטורונטו זו חוויה מעשירה מאד, שגרמה לנו להעריך דברים מסוימים בארץ וגם להעביר ביקורת על דברים אחרים בארץ. כל מדינה בה ביקרנו נהדרת מבחינות מסוימות ונוראית באספקטים אחרים. אשתף פה על חוויות ההגירה.

1
הגב

1 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
1 Comment authors
  Subscribe  
החדש ביותר הישן ביותר לפי מספר הצבעות
הודע אל

גם כאן בבריטניה הגישה ללקוחות היא גישה של "אנחנו מאמינים לך". בישראל הגישה הפוכה – של חוסר אמון שהתפתח בצדק בגלל הישראלי המצוי. הנה סיפור אמיתי שהתרחש לפני הרבה שנים: שהשתחררתי מהצבא עבדתי באופיס דיפו בשפיים במחלקת מחשבים. היו מגיעים לקוחות ביום שישי וקונים מצלמות, מדפסות ועוד מוצרי אלקטרוניקה משתמשים בהם בסוף השבוע ומחזירים ביום ראשון אז זה לא מפתיע שעסקים לא מאמינים ללקוחות. לא מזמן קניתי בלונדון כרטיס מתנה בסך 75 פאונד לידידה והוא אבד… התקשרתי לשירות הלקוחות והם העניקו לי את התשלום חזרה + 20 פאונד במתנה. הם לא היו צריכים לתת לי מתנה, אבל הם התחשבו בעגומת… קרא עוד