Sign In

Remember Me

בואי, שרהל'ה, הולכים

בואי, שרהל'ה, הולכים

אני מקבלת המון אימיילים מאנשים שכל מה שהם רוצים זה לעזוב את ישראל, ומהר. "רק תתנו לנו איך ואנחנו עפים מפה" זה נוסח שחוזר על עצמו. אנשים בלי ניסיון מקצועי, בלי מינימום של דיבור אנגלית (לפחות), בלי תואר אקדמי, בלי כסף, ובלי דרכון זר. המצב בישראל הפך להיות כזה בלתי נסבל, שאנשים רק רוצים לעזוב, וכמה שיותר מהר.

אני מבינה את זה. מי יודע טוב יותר ממני על הרצון לעזוב את מדינת ישראל, שרק התגבר במהלך השנים, וכל מה שרציתי היה לעזוב הכל ולעבור למדינה אחרת. לא כולם רוצים לעזוב מאותן הסיבות: יש כאלו עם בעיות כלכליות, יש כאלו שיקר להם מדי לחיות בישראל, יש כאלו ששונאים את ביבי, יש כאלו שמרגישים תהליכים ולא רוצים להיות חלק מהם, יש כאלו שנמאס להם כל הזמן להיות תחת איום של טילים ועפיפונים… יש מגוון סיבות, ולכולן מכנה משותף אחד: אנשים רוצים עתיד טוב יותר, בשביל עצמם ובשביל ילדיהם. הכי לגיטימי בעולם.

מה שאנשים לא מבינים הוא שזה לא פשוט בכלל להגר – מעבר לזה שאתם מוצאים את עצמכם בסביבה שונה לחלוטין מבחינת מנטליות, שפה ותרבות, אתם גם מגיעים מנקודת פתיחה שונה בחיים. משפטים וראיית חשבון הם תארים ראויים בהחלט, אבל כל עו"ד ורו"ח ייאלצו לעבור לימודים מחדש של כל החוקים וההתנהלות במדינה אליה היגרו. הרבה מראיונות העבודה מתבססים על הבדלים תרבותיים, ולכם בדרך כלל אין את ההבנה התרבותית שיש לספרדי/איטלקי/בריטי/אמריקאי וכו'. היוצאים מן הכלל הם באמת ההייטקיסטים, שבמילא מוכוונים בינלאומית בהתנהלות שלהם בישראל, ולכן אין להם בעיה לעבור למקומות אחרים, מבחינת עבודה.

אנקדוטה קטנה, אם אנחנו כבר בעניין עבודה מבוקשת – אחד המקצועות הכי מבוקשים במדינות מסוימות הוא נהגי משאיות (ובעיקר של המשאיות הענקיות האלו, שמסתובבות ברחבי היבשת).

אז לעבור מיד או לעבור מתוכנן? יש יתרונות וחסרונות לכל סוג (גילוי נאות: אני תמיד תומכת במעבר מתוכנן, באופן אישי).

מעבר מהיר יכול להיות בגלל עבודה שמתחילה מיידית, ולא רוצים לפספס את ההצעה בגלל זוטות כמו תכנון נכון. בהרבה מקרים כאלו, העובדים הם בדרך כלל אלו שעוזבים מיידית, והמשפחות באות חודש-חודשיים אחרי, במקסימום. זה פחות בגלל הצורך לתכנן, כמו שזה בגלל שצריך למכור את כל חייכם, להיות בטוחים שיש לכם דירה והכל מסודר כשתנחתו עם הילדים.

זה גם מאוד תלוי באופי שלכם. אם אתם אנשים שחיים מהרגע להרגע, וכל מה שאתם חולמים עליו זה לשבת ברחובות ברצלונה, לשיר ולנגן, ולחיות מהיד לפה- אז תכנון באמת יכול להיות בזבוז זמן מיותר. בטח ובטח במקרה שיש לכם אזרחות של המדינה אליה אתם עוברים (או, במקרה של האיחוד האירופי, של מדינה אחרת באיחוד). תכל'ס, תזמינו טיסה, תירשמו בעיריה ותעשו מה בא לכם.

אני אולי פחות תומכת בהתנהלות כזו, אבל אני מכירה בברלין לפחות זוג אחד (בלי ילדים, שניהם עובדים אונליין, אז לא רלוונטי מקום עבודה) שעברו לברלין ארבעה ימים מהרגע שהחליטו שהם עוברים. הזמינו טיסה, ארזו כמה מזוודות, בדקו מה צריכים לויזה (אין אזרחות אירופית), חיפשו סאבלט לחודש הראשון, ויצאו לדרך. אז זה אפשרי. מומלץ לכל אחד? פחות.

אבל לעזוב הכל וללכת רק בגלל שנמאס לכם? אין שום דבר שמחכה לכם, אף אחד שידאג לכלכל אתכם, ויזה לא בטוח שתקבלו (כי כנראה גם לא בדקתם בגלל הלחץ), אין לכם מספיק חסכונות להראות שאתם יכולים לדאוג לעצמכם, יש לכם יותר סיכוי ליפול לסקאמים בדירות בגלל שאתם ללא מסמכים מתאימים לשכירת דירה, אז כל מי שמוכן להשכיר דירה בלי מסמכים פתאום הופך למלאך (ומצד שני- לא כל אחד שמשכיר בלי מסמכים הוא שטן). הרבה דברים אי אפשר לעשות לבד, וצריך ליווי מקצועי, אם בשל הבירוקרטיה, התרגום של המסמכים, או בשל חוסר ידע של השפה המקומית – זה עולה כסף, ולפעמים גם הרבה כסף.

בראייה שלי, לעזוב מדינה שחייתם בה כל כך הרבה שנים, שנולדתם בה, ואין לכם שום ניסיון מגורים (כהגירה, לא כטיול) במדינה שאינה ישראל, וללא תכנון מוקדם, זה לקחת סיכון מיותר.

במה התכנון עוזר? הכי חשוב, דעו את הדרישות למעבר. האם אתם זכאים לויזה במדינה אליה אתם רוצים לעבור? האם אתם בכלל יודעים לאן אתם רוצים לעבור? האם שקלתם את כל הגורמים הרלוונטיים (שפה, מזג אוויר, מערכת חינוך, אפשרויות עבודה וכו')? האם יש לכם איך לכלכל את עצמכם לפחות לשנה הראשונה? האם התחלתם ללמוד את השפה המקומית? האם אתם ביקרתם במקום אליו אתם מעוניינים לעבור, שלא במסגרת טיול או סיור תיירותי? האם אתם יודעים מהו שכר הדירה הממוצע שם? כמה תצטרכו לשים בצד אם לא תמצאו עבודה בשנתיים הראשונות? האם אתם יודעים בדיוק מה לעשות בימים הראשונים להגעתכם? האם כל המסמכים צריכים להיות מתורגמים? יש עוד המון שאלות שצצות כל הזמן, ולכן התכנון.

כשעושים מחקר (גם החבילות שאנחנו מציעים הם מחקר מרוכז של המקורות השונים הרלוונטיים באינטרנט), אפשר לקבל תמונה יותר מלאה על האפשרויות שלכם, על ההוצאות הצפויות, על השכונות למגורים, על המנטליות, ועוד המון. אחת השאלות הכי נפוצות שאני מקבלת היא "איך אני מוצא עבודה במקצוע שלי?"- כאן המחקר מאוד עוזר. כנסו לאתרים של חברות שאתם רוצים לעבוד שם (או דומות להן), וקבלו תמונה כללית של הדרישות מהעובדים, כולל רקע מקצועי ואקדמי. יש דברים שאחרים לא יכולים לעשות בשבילכם, כי רק אתם יודעים מה טוב בשבילכם.

אם אין לכם את הניסיון/תואר הדרושים, רכשו אותם בישראל, או מצאו דרך ללמוד אותם מחוץ לישראל (ובדרך לקבל ויזת סטודנט). עשו מעצמכם מועמדים ראויים לאותה המדינה, וכבדו את כלליה.

שני החסרונות הבולטים של שיטת התכנון הם דחיינות וייאוש. ככל שמעמיקים במחקר, לפעמים מתייאשים ואומרים "זה לא בשבילי", "בחיים לא אצליח להשיג את זה" וכו'. כמו כן, ככל שמעמיקים במחקר, מגלים כישרון לדחות את התהליך ככל האפשר: "נעבור כשיהיה לנו כסף", "נעבור כשהילדים יגדלו", "נעבור כשהילדים יהיו בתיכון", ועוד רבים דומים. כל אלו – תירוצים. מי שרוצה, יצליח. השאלה כמה אתם מוכנים להשקיע בתהליך, וכמה אתם מבינים שלהגר זה לא לתת לכם סוכריה על מגש של כסף.

לסיום – שלושה מיתוסים לנפץ:

ויזת סטודנט – ברוב העולם לא מאפשרים עבודה שמכניסה מספיק כסף למחיה ומימון הלימודים, במקביל ללימודים. תצטרכו להגיע עם סכום כסף שיאפשר לכם להשקיע בלימודים, או לספק ערבות מגורם אחר שמממן את הלימודים שלכם, ואת המחיה שלכם. מגיעים אליי רבים ששואלים אם הם יכולים לעבוד כשהם סטודנטים, כשבאמת לא צריך להיות גאון בשביל להבין שאין להם כוונה ללכת ללמוד, אלא הם באים לעבוד. חשוב להבין גם שויזת סטודנט דורשת חידוש כל שנה או שנתיים (ויש גם כאלו שכל סימסטר), וצריך אישור של האוניברסיטה שאתם מבצעים את המוטל עליכם (עבודות, נוכחות בשיעורים, מבחנים וכו') כדי לקבל את החידוש הזה.

"כי מגיע לי" – תרבות ה"מגיע לי" המזוויעה מגיעה עם ישראלים לכל מקום על פני הגלובוס, גם אם יש להם אזרחות מקומית, וגם אם לא. אז לא, זה שנמאס לכם מהפוליטיקה המקומית או מיוקר המחיה עושה אתכם אחד ממיליונים שמחפשים עתיד טוב יותר, במקרה הטוב. פתאום, כשעוברים למדינה אחרת, אתם מנפנפים ביהדות וכל עיקום אף של מישהו הופך להיות אנטישמי, כי לישראלים יש פריבילגיות מיוחדות בעולם הזה. אז לא, אתם כמו כולם, ולחיות על סעד זה לא כבוד גדול (אם יש לכם אזרחות ואתם נופלים על מדינת רווחה), וגם בלשכת הסעד אתם לא מיוחדים כי אתם כמו כל אלו שיושבים בספסל לידכם.

"הפליטים האלה מקבלים אזרחות, ואני לא יכול לקבל כלום כי אני לא פליט" – אלו שטויות זולות של דמגוגים מכוערים, ששטפו לכם את המוח. פליטים מקבלים ויזת פליט, כשבין היתר הם חייבים אישור לצאת מהעיר בה הם חיים, הם חייבים ללמוד את השפה המקומית מהר ככל האפשר, והם נחשבים האיחס של האיחס כשמדובר בלשכור דירה. הם גם לא יכולים לקבל עבודה ראויה, גם כי אין להם הכשרה מתאימה (סביר להניח), וגם כי אם ירוויחו יותר מדי, ויזת הפליט תיעלם כלא הייתה. ההבדל היחיד בין ישראל לבין מדינות אירופה בתחום הזה, הוא שמדינות אירופה אשכרה מקיימות תהליך בדיקת זכאות (כולל, בין היתר, ראיונות אישיים, בדיקת דיאלקט מקומי והכרות עם אנשים שונים מאותו אזור), ויש גם כאלו שלא מקבלים ויזת פליט, ומגורשים בבושת פנים.

סתם שתדעו.

ברלינאית ברמ"ח איברים ומגשימת חלומות

26
הגב

10 Comment threads
16 Thread replies
1 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
15 Comment authors
  Subscribe  
החדש ביותר הישן ביותר לפי מספר הצבעות
הודע אל
כל אחד יכול

כל אחד יכול להגר.בלי שפה.בלי מקצוע.בגיל מבוגר.עני.ואנאלפאבית.אבל בתנאי שיסכים לאכול חצץ.ללעוס קש ותבן.ולשתות מי שלולית.אם יסכים לסבול.לעבוד קשה.לחיות בצמצום.הוא יצליח.ולאחר תקופה יהנה מחיים נוחים יותר.והזיעה תהפוך לסוכר ודבש.

נתי

חצץ
בדיוק ככה

עברתי לאמריקה וכל מה שהיה לי נלקח ממני
עם כלום חייתי בגטו
ומתקדמים
היום אחרי שנתיים אני עשיר 🙂

חולם בהקיץ

כל עשיר מתחיל אכל קש ותבן ושתה מוץ הכסף הראשון בא מזיעה.אבל בשילוב עם יוזמה.וביטחון עצמי.וזיהוי הזדמנויות.רוב האנשים נוח להם להיות תלותיים לעבוד מ8-4.לכן רק אחוז קטן עשיר.כלומר אין אפשרות שכולם יעשירו.אלא יש אפשרות שאחוז העשירים יגדל.וזה תלוי בשינוי הגישה בראש.ולחשוב קדימה וכרוך בלקחת סיכון.ורוב האנשים ראש קטן.וגם בגלל זה לא מהגרים יותר אנשים בגלל החשש והצורך לעמוד בקשיים אז הם מוותרים.אבל הם מפסידים עולם מלא.עולם של אפשרויות.עשיר חי ונהנה מעולם כל כך פתוח ומלא.שאפילו בדמיון העני לא מאמין שיש כל כך טוב בעולם הזה.כיום יש יותר אפשרויות.ישנם עשירים רבים שעשו כספם בהזדמנות כמו אוליגרכים.או מירושות.או משוחד.אבל בדורות קודמים הכסף… קרא עוד

פוסט שיכול ללא ספק למנוע מפחי נפש להרבה אנשים:)
אגב, מישהו מהקהל נמצא באתונה או בשאר יוון?
מגיע לשם בעוד חודש…

מירי "הצילו אני מקופחת בשלטון כבר 40 שנה" רגב

המוטו של האתר שלכם צריך להיות: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו…

בול.
כתבת מעולה וכל מילה בדיוק במקום. הכנה מוקדמת, ויתור על "מגיע לי" ונכונות להתאמץ כדי להשתלב במקום. כל אלה מסייעים להצלחה בתהליך. אני פשוט מסכימה עם מה ועם איך שכתבת. מקווה שהכתבה תגיע להרבה אנשים שחושבים על הגירה ותעזור להם להבין את הרעיון הכללי.
המשך הצלחה וקיץ נעים 🙂 מיטל.

מאמר נחמד מאוד. בשורה התחתונה. אם אתה אדם משכיל, אז זה קל לעלות. אם יש לך דוקטורט, למשל, במדעי החיים או במדעי הביולוגיה, הדלתות פתוחות בפניך כמעט בכל מדינה במערב.

אורית

אני יודעת שהמטרה של האתר לא פוליטית ושאת לא אוהבת לעסוק בנושא אבל אני חייבת לציין שפשוט מדהים לראות את המהירות בה מדינת ישראל הופכת לסתם עוד מדינה ערבית מזרח תיכונית.

איתן

נכון. ישראל כמו סעודיה, אירן וסודן לא הפרידה את הדת מהמדינה…

מאמר כל כך נכון. רוב הישראלים גם מצפים שדרכון אירופאי יסדר להם הכל … ודיי נפוץ ש"אני אחכה שאקבל את הדרכון האירופאי שלי ואז אאגר" מה שאנשים לא מבינים שדרכון אירופאי לא ייתן כלום מעבר לכך שיחסוך לכם כאב ראש של ויזות, ויתן לכם אישור עבודה ושהייה בלתי מוגבלת. אני הסתדרתי הרבה יותר טוב מחברה ספרדייה שעברה לצרפת … הסוד במעבר טוב הוא ידיעת השפה המקומית, ובאופן שוטף ואת חוקי המקום … האנשים היחידים שהפריע להם שיש לי ויזת שהייה ולא דרכון אירופאי אלו היו אך ורק ישראלים שחיים בצרפת ! אלו היו היחידים שהסתכלו אליי במבטים מזלזלים ושאלו אותי… קרא עוד

מאמר יפה.

מהניסיון האישי שלי, הדבר המכריע בין מהגר זמני למהגר קבוע הוא תכונות האופי: מי שהלהט להגר בוער בעצמותיו, מי שמתמיד ולעולם לא מוותר, מי שמספיק גמיש כדי לאמץ אורח חיים אחר, ללמוד שפה חדשה, להכיר חברים חדשים, סביר להניח שיתמודד עם הקשיים הרבים וימצא בית חדש בארץ אחרת.

שלום לכולם,
שאלה שלי אליך ברלינאית וגם למי שבאמת מבין בתחום בבקשה, אני ואישתי בני 36 אם ילד בן 3. אני עם תואר ראשון בסיעוד (אח מוסמך מאונ' ת"א) ואישתי גננת, עכשיו לאישתי יש אזרחות אמריקאית (נולדה שם עד גיל 8).
השאלה היא אם זה לא מואחר מידי בשבילנו עקב הגיל?
אולי עקב הגיל לא יקבלו אותנו לעבודה?

asdasda

אם לא מנסים לא יודעים. אבל כן- כמה שיותר הכנות לקראת המעבר זה טוב.
ללמוד את השפה המקומית היטב, להכיר אנשים בקהילה שם שיכולים לעזור במציאת מקום לינה ועבודה

לא הבנתי, הגיל כן יצור בעיה?

תודה על הכתבה ברלינאית 🙂
הגירה זה מעולה, אבל באמת לא מתאים לכל אחד. לפי דעתי צריך כמה דברים בשביל להצליח בהגירה, כשהעיקריים ביניהם זה להיות בעל סיבות נכונות להגירה, ובעל יכולות להשקיע במעבר. ועם זאת, גם אלו לא תמיד מבטיחות הצלחה. הכרתי אנשים שהיגרו לחו"ל וחזרו בגלל שהם לא הצליחו להתאקלם בסביבה החדשה.
שוב תודה על הכתבה, זאת כתבה חשובה לדעתי. ממליץ לכל אחד לקרוא אותה לפני התחלת הגירה.