במדינת הגנבים

בואו נשים את זה על השולחן. לא נשקר, לא נלך סחור וסחור. נסתכל על המציאות בעיניים ונודה באמת. כולם גונבים. אהה, כן, גם כולן. זה לא נעים, נכון? אולי גורם לכם להתפתל מעט, אבל אם תבחנו את עצמכם ותשאלו מתי בפעם האחרונה פתחתם אתר לא חוקי למוזיקה, לסרטים ואם אתם בעלי עסקים, מתי "עיגלתם פינות" עם מע"מ ושאר השטויות. נזכרתם? כן? גם לכם כבר יצא לגנוב?

לא יצא לכם לגנוב?

אם עוד לא יצא לכם לגנוב וחייתם תקופה זו או אחרת בחייכם בישראל, ייתכן שיגידו עליכם שאתם פראיירים. אם הגיע אליכם אינסטלטור ולא עלה בדעתכם לשאול כמה עם וכמה בלי, אז או שנתקלתם באדם הכי ישר בעולם או שאתם פשוט צדיקים אמתיים. בישראל, ייתכן שמכנים אתכם פראיירים.

אבל רגע, בואו נגדיר מהי גניבה, לפני שאתם באמת סוגרים את הפוסט המתנשא שלי. גניבה היא… להוריד מוזיקה מאתרים באופן לא חוקי. להעתיק תוכן ללא קבלת אישור מהמקור או ללא שיתוף (מורכב העניין אבל אפשר להפעיל היגיון). להשתמש בתמונה שלא צילמתם רק כי חשבתם שזה נחמד. גניבה היא גם לא לשלם מע"מ, להעלים מס, להעמיס עלויות על העסק אבל כאלה שאין בהן שום ספק…

אהה… מה עוד? גניבה זה גם להמשיך להישאר בעבודה כדי שהשעון יחשיב שעות נוספות וכיוון שאין בוסים לגלוש לפייסבוק. גניבה זה גם לקחת מהעבודה עטים, דפים ולעגל פינות כי למי אכפת ואף אחד לא נפגע מזה. גניבה זה גם לא לשלם למישהו על משהו שהוא עשה עבורכם ואפילו לשלם באיחור. בישראל יש לזה שם, שוטף+. רק שאין שום פלוס בשוטף הזה ומשלושים הוא עובר לשישים שעובר להתפלל לרחמים.

אעצור רגע ואכתוב שאם לא יצא לכם לעשות אף אחד מכל אלה, קבלו את התנצלותי ופנו לקבלת צל"ש.

להיות עסק בישראל

הייתי עצמאית בישראל מגיל 26. ניהלתי והקמתי עסקים שונים ואת כולם סגרתי עם חובות כלפי. חובות שרובם ככל הנראה לא ישלמו לי. המון "התנהגויות קטנות" של אנשים שהבטיחו כסף, אמרו שעוד רגע, הזמינו מוצר ושכחו להיות בבית ברגע המשלוח ועוד. אגב, מצבי היה טוב כי לא עבדתי (כמעט) מול עיריות ומוסדות גדולים. מי שזוכה לכך צריך אורך רוח והרבה כסף. נשמע הזוי? הנה סיפור:

חמי עבד למען כל מיני עיריות. אחת מהן ביקשה ממנו לעשות הגברה באירוע וכך היה. האירוע הסתיים, עבר השוטף ואיתו כל המספרים הסבירים (30,60,90). עברה שנה והחלטנו לשים לזה סוף. בן הזוג שלי ניגש בשמו עם מכתב מעורכת הדין שלנו, שהיא גם אמא שלי. הנהלת החשבונות הסתכלה על המכתב, נעה בכיסא באי נוחות ואמרה: "בסדר גמור, נשלם לך. יש לך שתי אפשרויות, לקבל שוטף +60 או לקבל עכשיו מזומן בהפחתה של 5%". איך זה נגמר? כל הסכום שולם על אותו היום ללא כל הנחה בחשבון. לחוצפה מסתבר אין מנוחה.

כל מי שהגיע לכאן והיה עצמאי לפני כן יספר סיפורים דומים לאלו שלי. עזבו אתכם מע"מ, עזבו מס הכנסה, עזבו את הארגונים הגדולים. כולנו חווינו גניבות בעסק שלנו. אגב, זה לא רק השוטף ועכשיו אפנה לכתוב על עצמי. זה התכנים שנגנבים, הלקוחות שמושכים את יום התשלום כאילו לא קיבלו מזמן את התוכן ואפילו הרוויחו ממנו ובסוף, לקינוח, ישנם גם את האנשים שרק מתייעצים במשך שעות ובסוף לאחר שקיבלו את כל הרעיונות וההצעות יודו שהם ילכו לספק יותר זול (אבל על זה אני לא ממש כועסת). העצמאיים בישראל מרגישים את מכת הגניבות בעוצמה והיא לטעמי קשה יותר מרשויות המסים.

כולם גונבים וכולם נפגעים

הבעיה האמתית של הגניבה היא שאנחנו לא מבינים שאנחנו פוגעים בעצמנו. על פניו, המע"מ שאנחנו משלמים אמור לשרת את כולנו. זה נשמע "פשוט" לשלם בלי חשבונית, בפועל זה מורכב. אי אפשר לבוא בטענות למוצר או לשירות ואנחנו משלמים גם כספים אשר אמורים לחזור אלינו בצורת מס, אך זה לא קורה.

עוד פעולה שמתרחשת היא תרבות ה"בסדר". זה הופך להיות בסדר לגנוב. פעם זה מבעל עסק, פעם זה ממע"מ ופעם זה מהעירייה. לפעמים זה לרמות רק בקצת כשאנחנו אומרים שהילדים שלנו צעירים יותר כדי שיכנסו בכרטיס מוזל, לפעמים זה להתחפף לתוך הופעה. זה יכול להיות מבלבל, כי לפעמים אנחנו מסתכלים על הגופים הגדולים ואומרים לעצמנו "אבל יש להם מספיק". ייתכן שזה נכון, אך בפועל, זו לא סיבה מוצדקת לגנוב מהם. ממש כפי שהחלטתי לעבור מישראל, גם כאן, יש מחיר. טוב לנו, אנחנו יכולים לקנות, לא טוב לנו, אז לא.

הנה עוד סיפור מקרה: ישנו נער חמוד שאני מלווה. הוא ישר, יצירתי ומאד מוכשר. סיכמנו שהוא ימצא עבודה ואני אלווה אותו בדרכו. המטרה שלו היא ללמוד להרוויח כסף מהאינטרנט, תוך כדי לימודים והוא מוכן להשקיע את כל הכסף שיקבל בעבודות הראשונות שלו ולתת לי אותו. כלומר, לעבוד בלי להרוויח, כל מה שהוא אמור לקבל הולך לייעוץ מולי. הוא מחשב את השעות שיש לכל פרויקט ואומר לי מראש כמה זמן יש לי ללמד אותו. הבחור גאון, לא פחות וגורם לי לשמחה עצומה.

התחלנו בקטנה, פרויקט של 200 ש"ח. הבחור עשה עבודה טובה ועבד קשה. תיקנתי עבורו את התכנים, הסברתי לו איך לכתוב יותר טוב, איך ליצור עניין ועברנו על דקויות. הוא עשה שינויים ואני שוב עברתי על החומר. איך נגמר הסיפור אתם שואלים? ברור, הוא לא יקבל את הכסף. מי שהזמין ממנו את העבודה הודיע לו שהוא לא יקבל תשלום כי… (כל מיני תירוצים). אבל, הבחור ישר והחליט לשלם לי את מלוא הסכום כך שאני הפעם לא הפסדתי. יש בי עצבות על המקרה הזה. אני לא אתעשר מאותם 200 שקלים אבל אותו נער ילך ויעבוד קשה, שוב, בלי ליווי שלי, כי הוא לא מוכן לא לשלם לי על העבודה שעשיתי.

במילים אחרות, כולם מפסידים כשכולם גונבים.

אפשר לחיות אחרת

טוב, כנראה שכבר חפרתי קצת יותר מדי, אבל אני יכולה להגיד שאפשר אחרת. לא חייבים לגנוב תכנים. אפשר לקנות מוזיקה או להשתמש באתרים חוקיים (יוטיוב למשל). אפשר להירשם לאמזון פריים או נטפליקס, שהם לא מציעים מגוון ענק, אבל זה עולה פחות מכבלים. אההה… אפשר גם לשלם כמו שהבטחנו. לא למשוך תשלומים ולא לנסות לעגל פינות.

אני יודעת שזה אפשרי כי זה מה שאני עושה ומסביבי, יש המון קנדים שהם בכלל לא פראיירים, למרות שהם לא גנבים.

בהזדמנות זו, אני אפרסם את עצמי ואכתוב שאם ישנם בעלי עסקים שזקוקים לתוכן ומוכנים לשלם מחיר הוגן ובזמן, הם מוזמנים (ומוזמנות) ליצור איתי קשר.

שתהיה שנה טובה וישרה, מיטל.