אני הולך לכתוב כאן דברים קשים ולא נעימים לקריאה. מי שיש לו בטן רגישה, או שחושב שעדיף לדחות טקסטים בשלב הזה ולהתרכז בהכרעה – מוזמן להפסיק לקרוא. אבל האמת צריכה להיאמר. והאמת היא – וכך חשבתי גם תוך כדי האירועים באותה שבת איומה ונוראה של ה-7 באוקטובר – שמדינת ישראל ניצחה. אבל הציבור הישראלי – כל אחד ואחד ממנו – הפסיד. וכל זאת מבלי קשר בכלל לתוצאת המלחמה בעזה. המדינה, כמד...
קרא עוד »
בלה בלה, לא עושים ביקורת פוליטית בזמן מלחמה, בלה בלה, יהיה זמן לזה, בלה בלה… הכל נכון. אבל אי אפשר לא להגיד את הדברים עכשיו. משום שהמציאות המטורללת רק נמשכת. פנה אליי חבר שאמר שהוא רואה את האור. חושב שיהיה פה מזרח תיכון חדש. נתניהו יתפטר או יודח. ובא לציון גואל. ובכן, לא. ממש לא. הסיבה שאני כותב את הפוסט הזה היא על מנת שהדברים יהיו כתובים כאן, שלא יגידו שהם לא נאמרו. מן הסתם, להישאר בישראל ב...
קרא עוד »
אין מילה שמדליקה ישראלים יותר מאשר 'המסורת'. איך הם אוהבים את 'המסורת'. כמה הם מקדשים אותה. אלא שהמילה 'מסורת' מתעתעת. היא משקפת תמונה שקרית של המציאות. האמת היא – שישראלים לא באמת אוהבים את 'המסורת'. הם פשוט אוהבים את 'הדת' אבל מאוד קשה להם להודות בזה. הפרעה טורדנית-כפייתית מתוך ויקיפדיה: הפרעה טורדנית-כפייתית או טורדנות כפייתית (באנגלית: Obsessive Compulsive Disorder; או בקיצור: OCD) היא ה...
קרא עוד »
היטלר השמיד ליהודים את הקיום הפיזי – המנהיגים החרדים משמידים להם את הקיום הנפשי. הרוע בעולם לובש צורות שונות. לפעמים הוא עושה פשעים חמורים, רוצח אנשים, אונס קטינים או שודד כסף מזקנים. אבל הרוע הטהור ביותר מתבטא בדרך אחרת. הוא מאופיין במעשים שקולים, הדרגתיים, איטיים. כל אחד מהם נחזה למעשה טוב וראוי. הרוע הזה מבוסס על הונאה, מניפולציה. הוא נוגע בעצב הרגיש של אנשים. הוא רותם אותם אליו. הרוע הזה...
קרא עוד »
יש תופעה אחת בישראל שדרכה אפשר להסביר כמעט את כל הבעיה כולה: ישראלים לא באמת מבינים את מושג ה'חופש'. ישראלים נמצאים תחת הרושם שחופש משמעו 'עצמאות'. קרי: ממשל חזק, צבא חזק ועם חזק. עצמאות מבחינתם היא הביטוי לחופש, אחרי אלפי שנות גלות. מבחינת הציבור הישראלי העצמאות מאפשרת לעם היהודי את היכולת לממש את חייו ואת החזון הלאומי, הדתי או כל חזון אחר – ולכן היא מגשימה את מושג החירות. ובכן, זה אותו הדב...
קרא עוד »
אם עוד היה לי איזשהו בדל של ספק ברצון להגר מישראל, בחודשים האחרונים גם הוא נמוג לחלוטין. מבחינתי, בהסתכלות אל עבר עתיד המדינה, רק אפשרות אחת באה בחשבון – לברוח מכאן, וכמה שיותר מהר. המתמטיקה של הדמוגרפיה אנשי מרכז שמאל משחקים בנדמה לי. המציאות טופחת על פניהם נכוחה אבל הם עסוקים בשכנוע עצמי או בניסיונות לשכנע אחרים. אבל אי אפשר לשחק עם המספרים. יותר נכון, אפשר אולי לשחק איתם, היום. גם, בקושי....
קרא עוד »
אחד הדברים שהכי שכנעו אותי לעזוב את ישראל היתה ההתבוננות על החברה הישראלית בעשור החולף בהשוואה לחברה הישראלית שבה גדלתי לפני כמה עשורים. מבט על כך מלמד שהחברה הישראלית כיום היא נוראית אבל היא עדיין לא בלתי נסבלת. אך העניין החשוב הוא המגמה. הגרף ברור, ואם ללמוד מהתהליך שעברה המדינה, בתוך עשור-שניים אולי שלושה לעתיד, החברה הישראלית תהפוך לחברה שלא ניתן עוד לחיות בה לאיש כמוני. חברה שבה אהיה מיעוט קי...
קרא עוד »
רבים מהישראלים רואים בציונות סיפור הצלחה: מדינת ישראל, בית לעם היהודי, תחיית השפה העברית, ארץ האבות, צבא הגנה לישראל, תקיעת שופר בירושלים, וכו' – כל אחד מאותם סמלים אייקונים שמייצגים את החזון הציוני הטהור. וכל אלה, לכאורה, התגשמו מעל ומעבר לציפיות. אלא שהפרויקט הציוני כשל לראות צעד אחד קדימה. הרצון לממש את החזון הציוני היה מסובך כל כך, מאתגר כל כך, בלתי סביר בעליל בנסיבות של אירופה של תחילת ...
קרא עוד »
בניגוד ליורדים רבים, סיפור ההגירה שלי מישראל מתחיל הרבה שנים לפני ההגירה עצמה. אני למעשה עוד רק בראשיתו. טרם עזבתי את ישראל. אבל אני כבר לא יכול לחכות לעזוב. קודם לכן יש לי כל מיני משימות לעשות – בין היתר להיות כאן בשביל ההורים שלי שכבר די מבוגרים. בגילם הם לא יוכלו להצטרף אליי לשום מקום, ולעזוב אותם כאן זה לא אפשרי. מעבר לזה יש לי כאן עסקים, משפחה, חברים – אבל לכל זה עוד אוכל למצוא פת...
קרא עוד »
דני נוחת במדינה זרה דני נוחת במדינה זרה. במדינה הזרה נוהגת תרבות שונה ומשונה. לפיה, 3 פעמים ביום כולם צריכים לצאת אל הרחוב, להסתובב במקום ולשיר תפילה בהלל המלך: "המלך שלנו הוד רוממותו, נועדנו כולנו למצוות קיומו. הו אדוננו מלך המלכים, אנחנו שלך לנצח נצחים". כשדני נוחת במדינה הזרה הוא נדהם מהטקס ההזוי והוא עוד יותר נדהם שהטקס הזה מעוגן בחוק. וזה כולל חובה גם על תיירים וזרים. כולם כולל כולם...
קרא עוד »
אני תמיד חושד ולא מקבל כמובנות מאליהן מוסכמות חברתיות. לא מתוך עצם הפקפוק, אלא משום שיש משהו במה שמוסכם ומקובל על הרוב שעושה לי תחושה של עדריות מסוימת. אחד הדברים שאני הכי מפקפק ובז להם הוא ערך הלאומיות. נולדת צהוב דני אוהד מכבי. הוא היה מגיל מאוד צעיר הולך למשחקים ולא מפספס אף משחק בית של קבוצתו האהובה. מאז שהוא זוכר את עצמו, דני לובש צהוב בימי שבת. הוא עוטה על עצמו צעיף ועושה את הדרך לאצטדיון לר...
קרא עוד »
כבר הרבה זמן מקננת בי התהיה מה גורם לישראלי המצוי להתנהג כפי שהוא מתנהג. אני מתכוון כאן לתופעת הישראלי הממוצע, המכוער, כזה שמתנהל באגרסיביות, דורסניות, התנשאות וזלזול בכל אדם ובכל דבר. מתעלם מכל מה שקורה מסביב. חושב ומרוכז אך ורק בעצמו. אלים, קולני, בוטה. נו, הישראלי הזה שאתם רואים בסופר, בדואר, בשדה התעופה ועוד. פעם הייתם מצקצקים כשנתקלים בו, אבל היום הוא חלק מהנוף. פעם רק במקומות חלשים סוציו-אקו...
קרא עוד »