הקיץ הזה, הייתה לי ההזדמנות לעבוד בפעם הראשונה בחיי בעסק צרפתי אמיתי, ולהכיר מקרוב איך נראה באמת עולם העבודה צרפתי. ומהתרשמותי הראשונה, זה באמת גן עדן! בצרפת המדיניות של רוב החברות, אותה מקדמת גם הממשלה בגאווה, היא 35 שעות שבועיות. 7 שעות ביום, אבל עם שעה הפסקה. ליטרלי שעה הפסקה. אולם לעורכי דין, זה 39 שעות שבועיות. בעסק שבו עבדתי במהלך הקיץ, לעיתים כל העובדים היו מאריכים את ההפסקה בעוד חצי שעה וא...
קרא עוד »
אני תמיד הייתי טיפוס בריא, ברמה שאם כל הכיתה הייתה חולה, אני בחיים לא הייתי נדבקת. הייתי רואה את הרופא רק בעקבות כאבי שרירים או צינון קטן. כשהייתי קטנה חטפתי וירוס שרירים שהשאיר אותי שבועיים בבית, ועד היום יש לי קושי ללכת הרבה ולעלות במדרגות (רק אם אני ממש מתאמצת), אבל אני מסתדרת עם זה. לעיתים היו ימים שהיו לי לפתע כאבי תופת בברכיים, איפה שהיה הוירוס, וקיבלתי אישור מחלה מהרופא להישאר בבית. חוץ מזה...
קרא עוד »
מאז שאני קטנה, אין לי חשק לחיות בעולם הזה. אני ממש לא מתכוונת להתאבד, וזה ממש לא פוסט דכאוני. אם תמשיכו לקרוא, גם תבינו על מה אני מדברת. חשבתם באיזה עולם אנחנו חיים? אפילו הזכות הבסיסית ביותר של האדם, לנוע בחופשיות ולבחור את מקום מגוריו, הוגבלה. ובמילים אחרות, ויזה. עד 1914, העולם היה שונה לחלוטין. אמנם חופשות ונסיעות היו נחלת העשירים בלבד, אבל לפחות אנשים יכלו לנוע בחופשיות, דרכונים וויזות לא היו...
קרא עוד »
שבת בבוקר, יום יפה, כל רחובות פריז מוצפים באפודים צהובים. התופעה הזאת שהופיע בתחילת נובמבר, נעשתה כבר הרגל בצרפת, כאילו הייתה קיימת מאז ומתמיד. בהתחלה זה התחיל בגלל תלונות על העלאת מחיר הדלק, ואז זה התפרש לעבר עוד דברים. אני כבר נאבדתי בתחילת הדרך, והסיבה שלא רשמתי על זה אף פעם, היא שזה פשוט לא מעניין אותי, ובעיקר כי אני מתרחקת כמו מאש מהרעל ההוא שנקרא פוליטיקה. אבל אם אתם שואלים את דעתי, בהתחלה ח...
קרא עוד »
אנשים מספרים כיצד מאז המעבר שלהם למדינה X, החיים שלהם התהפכו ב-180° מעלות. אני לא אומרת שהם טועים, אבל אני גם לא אומרת שהם צודקים ב-100%. נכון, החיים שלהם התהפכו, אבל הם לא תמיד מציגים את המציאות מעבר למסגרת התמונה. לאנשים יש נטייה לחסוך על הפרטים הקטנים, כדי לגרום לאנשים לקנא בזה שהחיים שלהם כביכול "מושלמים". התופעה הזאת נפוצה אף בכל הרשתות החברתיות. אפילו נעשתה פארודיה של בחורה שמצטלמת...
קרא עוד »
אני אוהבת לישון, ואין לזה שום קשר לעובדה שאת רוב ילדותי ביליתי עם חתולים. אני אוהבת להיות במיטה, תחת הפוך החם כאשר הראש שלי מונח במרכז הכרית האורטופדית הנוחה ולהביט בתקרה בעודי חושבת. ואני בן אדם שחושב, אפילו יותר מידי. אני כמעט לא רואה טלווזיה ומסתדרת נהדר בלי נטפליקס כי המחשבות שלי מחליפות כל סדרה וסרט. רק הבוקר התעוררתי ב-8 וחצי (וכן, זה מאוחר בשבילי) כי היה לי חלום שנראה בידיוק כמו סדרת טלוויז...
קרא עוד »
אם הייתי כל הזמן אומרת בארץ שישראל זה ניסוי שנכשל, בצרפת אני אומרת שהאיחוד האירופאי זה ניסוי שנכשל. מה האיחוד הביא בכלל לצרפת ? כלום מלבד עלייה חדה ביוקר המחייה, פליטים, הגירה ערבית-מוסלמית ופוצים עם דרכון אירופאי שבאים לחיות על חשבון משלם המיסים הצרפתי בלי אפילו לטרוח ללמוד את השפה. אני שונאת את האיחוד אפילו עוד יותר שאני בצרפת. בארץ הייתי תמימה, חשבתי שזה מגניב אבל כשאני חיה בתוך האיחוד אני מבינ...
קרא עוד »
אף פעם לא התחברתי ליהדות, תמיד הרגשתי שזו דת שנכפתה עליי מלידה ואפילו זרקתי את האלבום מהבת מצווה שלי (בעיקר בגלל שלא רציתי להיזכר בכל הכיתה הצבועה שהייתה לי אז ביסודי, שלא הפסיקה כל הזמן להציק לי ולמרר לי את החיים). התנחמתי בכך שההורים שלי חוגגים מה שנקרא "וואנבי כריסמס", שמים עץ אבל לא עושים מעבר. אז כשהייתי מדברת עם החברים מחו"ל בתקופת כריסמס, גם לי היה עץ להראות. ועץ יפה מאוד, כי...
קרא עוד »
כשבראשי מתבשל כל מה שעולה בליבי וברצוני להעביר בכתב, המחשבות יוצאות אוטומטית בצרפתית. ואז מגיע הרגע המוזר, שאני מתחילה להתקשות לתרגם את זה לעברית. לעברית, לשפת האם שלי ! איך הגעתי למצב שאני שוכחת מילים בעברית ושצצות לי מילים בצרפתית ? ללא שום קשר, אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שנכשלתי, שצחקו עליי ושאמרו שלא יצא ממני כלום, הייתה לי קופת חיסכון בצורת חזיר עם מרשרשים בפנים. כשהייתי קטנה, חלמתי להיות ב...
קרא עוד »
אני מאמינה שאני חיה כבר מספיק בצרפת כדי להבין שצרפת זה כבר לא מה שהיא הייתה בעבר. אומנם אני חיה בצרפת כמעט שנה וחצי, אבל אני מכירה את התרבות הצרפתית כל כך טוב וקוראת כל יום חדשות באינטרנט בכל מיני עיתונים כמו le parisien ו-20 minutes, אולי העיתון היחידי בעולם שמשתמש באימוג'י בכתבות שלו. והעתיד פה מרגיש לי בדרך לטמיון, מיום ליום המצב במדינה מתדרדר, מיום ליום, מרפובליקה צרפת נהפכת לאוליגרכיה. אוליגר...
קרא עוד »
אני נכנסת לאמפי הגדול, כולם ממהרים לשבת ואני מבינה עד כמה אני פרט קטן וחסר משמעות, חלקיק אבק ביקום, לעומת החברה. אף אחד לא דוחף לי יותר את האף לחיים, כל אחד מתעסק בעניינים שלו. חלק מדברים אחד עם השני, חלק מתעסקים בטלפון שלהם, ואני רואה טיפוסים מכל הסוגים והצבעים. נוצרים, מוסלמים (אולי גם יהודים?), אפריקאים, ערבים, צרפתים ועוד. אבל בניגוד אליהם, אני לא נולדתי וגדלתי בצרפת, בניגוד אליהם, אני לא הדור...
קרא עוד »
Le supplice du visa – עינוי הויזה זה שסבא רבא שלי היה ליטאי לא מזכה אותי באזרחות ליטאית … סבתא שלי זקנה ואין לה כוח להיכנס לכאב ראש הזה שנראה לה מיותר, ולצערי גרמניה לא פועלת כמו ספרד ומחלקת אזרחויות למי שמוכיח שיש לו שורשים בגרמניה … בצרפת כל הזמן מתייחסים אליי כגרמניה, אפילו אם אני אמרתי להם שאני מישראל … אחרי שנייה הם שוכחים ושוב שואלים אותי שאלות על גרמניה ואפילו מישהי ...
קרא עוד »