Sign In

Remember Me

לא הכל ורוד בחו"ל

לא הכל ורוד בחו"ל

אנשים מספרים כיצד מאז המעבר שלהם למדינה X, החיים שלהם התהפכו ב-180° מעלות. אני לא אומרת שהם טועים, אבל אני גם לא אומרת שהם צודקים ב-100%. נכון, החיים שלהם התהפכו, אבל הם לא תמיד מציגים את המציאות מעבר למסגרת התמונה. לאנשים יש נטייה לחסוך על הפרטים הקטנים, כדי לגרום לאנשים לקנא בזה שהחיים שלהם כביכול "מושלמים". התופעה הזאת נפוצה אף בכל הרשתות החברתיות. אפילו נעשתה פארודיה של בחורה שמצטלמת ב"ניו יורק" ומסתבר שזו תמונה בחדר שלה.

זה מעין פוסט פריקה, אבל לא רק.
אני גרה בצרפת שנה וחצי, ולמרות שהצרפתית שלי כמעט שוטפת, עדיין יש לי קשיי שפה, שלעיתים אני נתקלת בלימודים. אני לא תמיד מבינה את ההנחיות במבחנים, ועדיין יש מילים שאני לא מבינה את המשמעות שלהם ב-100%. זה מתסכל. נוסיף לכך שאני לא תמיד מצליחה להגות כמו שצריך, ושיש לי מבטא קנדי מוזר ומעצבן.
לימודים בחו"ל, זו הקרבה רצינית. לא מעט אני סובלת מדיכאון בתחושה שאני לא עושה מספיק, ואיך שאני מתקשה בזה. כן, זה מתסכל אותי. אבל לא באתי לקטר כאן בפוסט, אלא רק להראות שלא רק בארץ יש אנשים גועליים, אגואיסטים ועם בעיה נפשית. ויש הרבה כאלו בארץ, אך מסתבר שלא מעט בצרפת.

הכל התחיל ביום מושלג, שהגיע שותף חדש. בחור בגיל של אימא שלי, שמסתבר שיש לו אישה וילד. עכשיו אתם שואלים את עצמכם, למה הבחור פאקינג משכיר חדר בדירת שותפים כשיש לו אישה וילד, אז זהו, שהוא בזוגיות עם תאילנדית שגרה בתאילנד, עם הבן שלו. שאלתי אותו, למה אתה פשוט לא מתחתן איתה, ומקבל אישור שהייה בתאילנד, הוא אמר לי שהוא לא רוצה. אז כן, הבן אדם מעדיף להישאר בצרפת, רחוק מאישתו ומהילד שלו, כי אין לו כוח להתחתן, והוא מעדיף לבוא לבקר אותם 40 יום בשנה, כי זה מה שאשרת התייר מאפשרת לו. אם הייתי בת זוגתו הייתי נפרדת ממנו בתחושה שהוא לא באמת אוהב אותי ושלא אכפת לו ממני.

הדפיקות של הבן אדם הזה לא מפסיקה כאן. בהתחלה הוא היה בסדר איתי לחלוטין. הוא היה אפילו מסיע אותי לקניות בסופר הענקי שליד הבית, וכך חסך לי תחנת רכבת והיסחבות עם קניות. אבל לאט לאט, ההתנהגות שלו כלפיי השתתנה באופן חריג. הוא נעשה מגעיל אליי, כל הזמן נטפל אליי לשטויות ואפילו התחיל לרכל עליי עם השותפים אחרים, כמו ילדה בגן.
למשל, במשך חודשיים סבלתי מוירוס שפשוט החליש לי את כל המערכות. לא יכולתי לקום מהמיטה, היו לי צרבות, כאבי בטן, בחילות, סחרחורות וכאבי ראש. הייתי פעמיים אצל הרופאה שנתנה לי טיפול תרופתי אינטסיבי למשך חודש, שגם עלה לי לא מעט, ועוד מסתבר שהוא אפילו לא היה בסל התרופות של קופת החולים ואף אחד לא טרח לומר לי זאת. בסוף נאלצתי לשלם מחיר מלא בלי שום החזר כספי !

אז גם הייתי חולה, גם בזבזתי מלא כסף, ובכוחות שנשארו לי, גררתי את עצמי לאוניברסיטה ואז לעבודה, כי ידעתי שאני לא יכולה לתת למצב הבריאותי שלי לגרום לי להיכשל. היה לי כל כך קשה, הייתי כל כך חלשה, עייפה, סבלתי כל כך, והתרופות עוד יותר החלישו אותי. איכשהוא שרדתי. אבל היה לי מאוד קשה להתרכז, שבשלב מסוים לא הגעתי להרצאות והשלמתי מחברה. ולא רק שהייתי ממש חולה ושנאלצתי ללכת בכוח ללימודים לעיתים מ-8 עד 4 ואחרי זה עוד ללכת לעבוד עד 8, השותף הזה, הבן אדם הגועלי הזה, לא הפסיק להתנכל לי.
לפי הרופאה, אחת הסיבות למחלה, היא תזונה לקויה של סטודנטית. אז הפסקתי עם הסנדוויצים, והתחלתי להכין אוכל ביתי. אמיתי. קניתי מלא ירקות ופירות והתחלתי לאכול אותם במקום עוגיות. הקיבה שלי לא יכלה לעמוד יותר בזה. תוך שבועיים חלה השתפרות, יחד עם התרופות. אבל עדיין נשארתי חלשה עוד חודש אחרי.
בזמן חופשת האביב הראשונה (בצרפת יש שתי חופשות אביב, אחת של שבוע במרץ, ואחת של שבועיים באפריל, חופשת הפסחא) הכנתי לעצמי מרק עוף, וכמות גדולה, כדי שיהיה לי לכל השבוע. שמתי את הסיר במקרר. השותף התחיל כל שנייה לומר "תפסיקי כבר להשתמש בכל הסירים, אנשים אחרים רוצים לבשל!"
לפרוטוקול, במהלך החופשה כל השותפים נסעו ורק אני והוא היינו בבית. בנוסף, יש לנו 2 מגירות ענקיות במטבח מלאות בסירים בכל מיני גדלים וצורות.
אז הוא התחיל להטיף לי מוסר שאני לא נותנת לאף אחד להשתמש בסירים, שאני אגואיסטית ולא מכבדת אף אחד. מיותר לציין שאני בין היחידים שבאמת פאקינג מנקים בבית הזה, ושאני תמיד מחזירה את הסכו"ם והכלי בישול שהתייבשו חזרה למקומם, אני מנקה אחריי תמיד שאני מבשלת.
אז אמרתי לו, "אם הייתי אגואיסיטית שלא מכבדת אף אחד, לא הייתי מנקה אחריי כל פעם במטבח, לא הייתי מנקה את השירותים וגם לא הייתי מחזירה את הכלים למקום."
כשהוא הבין שהוא לא צודק, הוא ניסה למצוא דרך אחרת לקטול אותי. "גם אני יכול לקחת את כל הסירים במטבח, למלא אותם בנוזל ולשים אותם במקרר."
כאן, הישראלית שבתוכי יצאה באופן נדיר. התחלתי לצאת עליו. אמרתי לו שהוא מגזים ושהוא בן אדם משועמם שהוא נטפל ככה לבחורה בת 22, שיש במטבח סירים בכל הצורות והגדלים, ושרק שנינו בבית. אני לא זוכרת מה אמרתי לו אחר כך, אבל הוא ברח לחדר שלו עם הזנב בין הרגליים. הייתי בשוק מעצמי. כי אני בן אדם שקט שלא אוהב להיכנס לריבים, בארץ תמיד צחקו עליי שאני לא יודעת להעמיד אנשים במקום, שאני עדינה ונחמדה מדי. והנה צרפתי מפגר אחד התחיל לרדת עליי ולהציק לי, וצד שבחיים לא הכרתי באופי שלי יצא החוצה, מעין חוצפה ישראלית שלא חשבתי שקיימת בי בכלל.

הרגשתי כל כך טוב עם עצמי שבפעם הראשונה בחיים לא נתתי למישהו לרמוס אותי, להציק לי ולהשפיל אותי. במקום ללכת לבכות בשירותים, העמדתי את הבן אדם במקום. אבל אלו היו רגשות מעורבבים, כי היתי כל כך עצבנית שיכולתי לשבור משהו. למחרת, הוא לא הפסיק להטיף לי לשטוף את הסיר כי הוא רוצה להשתמש בו, ויש מלא סירים באותו הגודל, והוא דווקא על הסיר הזה נטפל. הוא אמר שיש מלא קופסאות לשים אוכל, ואפילו הראה לי את המדף שבו יש מלא קופסאות פלסטיק … שמתאימות מינימום לחצי מנת פסטה. איך הגוש טמטום הזה מצפה שמרק 2 ליטר ייכנס לקופסא פיצקית של 300 מ"ל ?!
קניתי לעצמי סיר באיכות טובה לבישול ללא שמן ב-20 יורו בשוק, בתקווה שהיצור הזה יעזוב אותי לנפשי.

אבל זה רק החמיר. בתור שותפים, חילקנו את מטלת הניקיון בכך שכל שותף אחראי לנקות פעם בשבוע איזור בבית. עליי נפלה המטלה של לנקות את השירותים והמקלחת. והופ, הריצוף במקלחת היה ממש צהוב, ובאותו הזמן בעלת הבית המקסימה שלי עברה ונכנסה לשטוף ידיים בחדר אמבטיה. היא ואמרה "מה זה הצהוב הזה בחדר אמבטיה, מי אחראי על הניקיון של האמבטיה?" אמרתי שאני, ואמרתי לה שאני לא הצלחתי להוריד את הכתמים. אז היא לקחה חומר והתחילה להסביר לי איך לנקות את זה. אני בחיים לא ניקיתי קודם, אצל ההורים שלי יש מנקה שבאה פעם בשבועיים לנקות, כך שאין לי מושג לנקות דברים בסיסיים. ואז אמרתי לה תודה וזה.

ואז היא יצאה לחפש משהו באוטו, ובמקרה הדביל נכנס לחדר אמבטיה ושאל "למה ניקית עם חומר X ולא עם חומר Y בעצבים. החומר Y זה לאמבטיה!". אמרתי לו שזאת לא אני שניקיתי, אלא ג'ולי (בעלת הבית). הוא התחיל ממש לצאת עליי. "זאת את שאמורה לנקות את החדר אמבטיה, לא ג'ולי. מה היא צריכה לבוא כל שבוע לנקות במקומך?". הייתי בשוק. "מה הקשר, היא הראתה לי איך לנקות כי אני לא יודעת. ולפעם הבאה אני אדע איך לעשות זאת בעצמי."
אבל הבן אדם הוא אטום כמו קיר. "אבל זאת את שצריכה לנקות, לא ג'ולי."
"מה, אתה לא מבין צרפתית? אמרתי שהיא הראתה לי איך לנקות, כי אני לא יודעת!"
"למה השתמשת בחומר X ולא בחומר Y?" הוא חוזר כמו פטיפון חסר מוח. ושוב אמרתי לו שזאת ג'ולי והוא שוב חזר על אותו משפט בפעם המיליון, "זאת את שאמורה לנקות, ולא ג'ולי".
ואז אמרתי לו בצרפתית משהו בסגנון "נו תעזוב אותי בשקט כבר !!" והלכתי משם. כולי בשוק.

בגלל שאני גרה רחוק מהאוניברסיטה, הייתי נאלצת לקום ב-5 או ב-6 בבוקר כדי להכין לעצמי אוכל. בגלל שהייתי חולה, הייתי מחממת מרק במיקרו ושמה בתרמוס, ואז הייתי לוקח תיק קטן ששומר על קור ושמה בפנים יוגורט, פירות, עוגיות ושקדים. הוא כל הזמן היה יוצא מהחדר שלו, כאילו משעמם לו, וצועק עליי להפסיק להפריע לאנשים לישון. אף אחד בחיים לא התעורר או אמר לי שאני מפריעה לו. אני עושה הכל בשקט. והבן אדם גם ככה מתעורר מוקדם. לא אמרתי לו שלעיתים הוא מעיר אותי ב-4 בבוקר עם ההיפר מקלחת שהוא לוקח, כאילו הוא מקלח פיל.
כל יום, אותו דבר, ולעיתים הייתי מתעלמת עם רצון אז דופקת לו מחבת בראש. הוא אפילו פעם אחת יצא בסביבות 6 בבוקר ואמר לי "תפסיקי כבר להדליק את האורות בכל הבית."
עד כדי כך משעמם לך ?!!

סבלתי אותו במשך כמה חודשים, עד שבמקרה אחת השותפות שהייתה ערה באותו זמן, אמרה לג'ולי שהוא מציק לי. לא ידעתי מכך בכלל, כי אפילו לא ידעתי שהיא ערה. ואז כשהייתי באוניברסיטה, בהפסקה, ג'ולי התקשרה אליי ושאלה אותי אם זה נכון שהשותף ההוא לא מפסיק להציק לי. הייתי קצת מובכת ואמרתי שכן, אבל לא רציתי לומר לאף אחד כדי לא לעורר קונפליקט. ואז היא ביקשה שאספר לה כל מה שהוא עשה לי, והתחלתי לספר לה ואפילו עלו לי דמעות בעיניים. היא הייתה בשוק ואמרה לי שהיא תדבר איתו. שאלתי מי אמר לה, ושהיא אמרה שהשותפה שמעה שהוא מציק לי ומיד אמרה לה. בבית כמובן הודיתי לה.

הבחור שתק למשך שבוע, ואז שוב התחיל להציק לי. כל פעם בדרך אחרת. למשל בישלתי בערב והוא אמר לג'ולי שאני לא נותנת לו לבשל. היא בכלל לא הייתה בסביבה. וכשהיא באה לצעוק עליי שאני תופסת את כל המטבח ומבשלת מלא זמן, אמרתי לה שאני יודעת שהוא אמר לה את זה, ושהבן אדם משועמם ושהמטבח מספיק גדול בשביל שני אנשים כדי שיבשלו, ושאני תמיד מכינה לעצמי אוכל ביחד עם עוד שותף בו זמנית ואפילו 2 שותפים. זה היה עוד כשסיימתי לבשל. ושתבינו, הבחור אפילו לא בא אחר כך כדי לבשל. הוא עשה את זה נטו כדי להתגרות בי !!!
אתה בחור בן 40+, יש לך ילד ואתה מציק לבחורה צעירה ? הבן אדם הזה ליטרלי עם בעיה נפשית !!!

בנוסף, הייתי שמה פתקים עם הודעות לכל השותפים בלוח המודעות שלנו (שכל אחד שיש לו מה לומר רשאי לשים פתק), והוא היה תמיד מוריד את הפתקים שלי ואפילו לקח את העטים כדי שלא אוכל לכתוב. אבל מה לעשות, אנשים מטומטמים לא חושבים הרבה, וכמובן שיש לי בחדר עטים משלי. אחר כך כשהייתי רושמת אותו דבר הוא היה מוחק לי אותם. ואז הייתי שוב רושמת, כי הייתי רוצה שכולם יראו. והוא שוב היה מוחק. לפני כמה ימים, התחלתי לרשום, הבחור הופיע משום מקום, עצבני, בא אליי והתחיל לקחת לי את הדף מהיד בעודי רושמת. רצתי לחדר עם הדף וננעלתי בפנים. לא יכולתי יותר ופרצתי בבכי. התקשרתי לאימא שלי והיא אמרה לי להתלונן למשטרה על הטרדה. אבל חשבתי לעצמי, זה בטח קיצוני מדי. כמו ילדה קטנה, בלית ברירה, התחלתי לשלוח הודעה מפורטת לבעלת הבית שכל מה שקרה, שאני לא מסוגלת יותר לחיות איתו ושהוא לא מפסיק לממרר לי את החיים. היא הייתה בשוק, עזבה הכל ומיד באה.

היא אמרה שהיא אמרה לו שעוד פעם אחת הוא מציק לי, היא מעיפה אותו. בינתיים הכל נרגע, אבל אני חיה בתחושת אי נעימות בבית שלי. בגלל בן אדם משועמם, שלא מפסיק להיטפל אליי.
אגב, אין לו מושג שאני יהודיה/ישראלית, כך שאין מצב שזה מאנטישמיות. זה אגב צרפתי 100%. מה שמוכיח שמפגרים יש בכל חברה ובכל מוצא בעולם, ולמרות שבצרפת יש פחות מטומטמים מהארץ, זה לא אומר שאין כאן בשפע.

הסיבה שאני לא עוזבת, היא שאימא שלי פגשה את הבעלת בית, היא מכירה אותה אישית. ג'ולי לעיתים מגינה עליי כאילו הייתי הבת שלה, אם יש קונפליקט בין שותפים היא מיד באה להגן עליי. זאת לא הפעם הראשונה ששותף מציק לי. היה שותף אחר, שעזב תודה לאל, תמיד היה מתנכל לי "אה עכשיו את לא בוכה שאין מים חמים" (בכלל לא בכיתי!) והיה זורק הערות עוקצניות ולא לעניין. אבל אחר כך הוא גם התחיל להציק לאחרים. היא טיפלה בו.

היא פעם גם הזמינה אותי לאכול איתה צהריים ולטייל איתה ביער עם הכלבה שלה. היא מאוד נחמדה אליי, מכבדת אותי ועוזרת לי במה שצריך. ועובדה, שהיא מוכנה להעיף את השותף שמציק לי, אפילו שהוא משלם שכר דירה יותר גבוה משלי.

ואני רוצה לסיים בכך, שאם אתם עוברים למדינה זרה ושיש בן אדם מקומי (למשל שכן או שותף) שמתנכל לכם, אל תשבו בשקט. אל תהססו להעמיד אותו במקום. אם זה מחמיר ואתם מרגישים חסרי אונים, אל תהססו לערב את הגורמים המתאימים.

מאת
אני לא באה להראות את הצדדים היפים בסיפור ההגירה כפי שרבים נוהגים לעשות. אני באה להראות לכם מנקודת מבט של מישהי צעירה, עד כמה זה קשה ומאתגר להגר. אני רוצה לתת את התקווה לעוד אנשים בגילי וגם צעירים יותר, שלא רואים את עתידם בארץ וחולמים להגר בעתיד.

19
הגב

8 Comment threads
11 Thread replies
1 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
10 Comment authors
  Subscribe  
newest oldest most voted
Notify of
הישראלי המכוער

נשמע טרול רציני הבן אדם. טיפול פסיכיאטרי במחלקה סגורה חצי שנה והוא יצא משם תקין, באחריות.
אם את מחפשת פסיכיאטר בשביל השותף שלך אני יותר מאשמח לעזור לו.

משה

מקסימה אחת . מבין מאוד לליבך . אם היית גרה איתי לא היית סובלת לעולם . מאחל לך רק טוב ובהצלחה בהמשך הדרך

יוס

אכן אני מבין לליבך.החיים לא פיקניק
ולא תמיד יש ברירות ואפשרויות.
אז מה שנשאר זה להלחם על שלך.
אסרטיביות זאת מילת המפתח.
בהצלחה לך

אני מבין אותך, וטוב עשית שהעמדת אותו במקומו. אבל עד שהוא לא יעזוב, ייתכן שהוא יציק כי זה הוא. מי שגרם לזה הוא דווקא בעלת הבית החביבה שתומכת בך, אבל עשתה טעות – שמשכירים דירה למספר אנשים בעל הדירה צריך לוודא שכל השותפים הם פחות או יותר באותו הגיל וסטאטוס, נניח שהם סטודנטים בני עשרים או עובדים מקצועיים בני שלושים כלומר שיהיה משהו משותף, זה בסיסי בהשכרת דירות שלא מערבים בחורה צעירה בתחילת שנות העשרים עם גבר חובב תאילנדיות בשנות הארבעים שלו… הפער הזה עשוי ליצור סיכסוכים (לי יש הרגשה שבהתחלה הוא ניסה להתחיל איתך והיה נחמד). כשהגעתי ללונדון ב-… Read more »

Kek

היי ונוס ! מה קרה לבלוג שלך ב-וורדפרס? ד"כ אגב כתבה יפה.

אבי

לא נוח לך בדירת שותפים תעברי לגור לבד

Venus

אתה חושב שזה פשוט? הלוואי ויכולתי
ראשית אין לי תקציב גדול, שנית הם דורשים מלא מסמכים, שלישית זה מאוד יקר קרוב, רביעית מאוד קשה למצוא דירה

ערן

וואו אבי, איזה רעיון חכם! אני בשוק שונוס לא חשבה עליו. בכללי, אני פשוט לא מצליח להבין למה צעירים לסטודנטים מכל העולם בוחרים לחלוק דירה עם זרים כשהם יכולים פשוט לגור לבד. איזה טיפשים אנחנו. נו באמת. לאף אחד בעולם לא כיף במיוחד לגור עם שותפים, אלא אם כן התמזל מזלך ואתה ושותפייך חברים או לפחות מכרים. ונוס, תמשיכי להילחם ולעמוד על שלך. אל תשכחי אף פעם שאת הצודקת והוא המטומטם. הסיפור שלי עם שותפים ממש דומה. בברלין פעם חלקתי דירה עם שני נוצרים אוונג'ליסטים. הם כל היום וכל הלילה הטיפו לי לקרוא בברית החדשה, סיפרו לי על כמה היהודים… Read more »

כל הכבוד לך שהעמדת אותו במקומו! אל תוותרי ותלכי לבעלת הדירה עד שהוא יעוף מהדירה. אל תתני לאף אחד להוריד אותך למטה. מחזיקה אצבעות שהכל ייגמר לטובתך, ושהבחור יחפש מי ינענע אותו!

Flying Dutchman

ברוכה השבה ונוס!! התגעגעתי למאמרים שלך. דפוקים וסוטים יש בכל העולם, זה ברור וידוע. אבל בשורה התחתונה, אני מבין שהוא עדיין נשאר איתך באותה דירה. אני מציע שאם הוא ממשיך להציק לך, תקליטי או תסריטי אותו בסתר ואחר כך תראי ותשמיעי את הממצעים לבעלת הבית, או למשטרה אם יש צורך. אז הוא בטוח ימצא את עצמו בחוץ. ואם זה גם לא יועיל, עדיף שתעזבי את הדירה ותעברי לדירה אחרת ותשאירי את המניאק הזה בדירה הזאת ושיחנק איתה. אין שום הצדקה שתסבלי ככה.