Sign In

Remember Me

אבודה בהחלטות לתואר, התשובה הגיעה דווקא מחלום ילדות לא ממומש

אבודה בהחלטות לתואר, התשובה הגיעה דווקא מחלום ילדות לא ממומש

כשבראשי מתבשל כל מה שעולה בליבי וברצוני להעביר בכתב, המחשבות יוצאות אוטומטית בצרפתית. ואז מגיע הרגע המוזר, שאני מתחילה להתקשות לתרגם את זה לעברית. לעברית, לשפת האם שלי ! איך הגעתי למצב שאני שוכחת מילים בעברית ושצצות לי מילים בצרפתית ?
ללא שום קשר, אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שנכשלתי, שצחקו עליי ושאמרו שלא יצא ממני כלום, הייתה לי קופת חיסכון בצורת חזיר עם מרשרשים בפנים.

כשהייתי קטנה, חלמתי להיות במאית סרטים וליצור סרטים מצויירים. הייתי לוקחת את מצלמת הוידאו של ההורים ומצלמת סרטים עם בובות פרווה ופלסטיק עם עלילה ותסריט כשכתבתי בעצמי, וכל זה היה רק כשהייתי בכיתה ב'. אחר כך, כשמצלמת הוידאו התקלקלה וההורים לא רצו לקנות חדשה, בטענה שאני שברתי אותה, המשכתי לצייר קומיקסים.
ואז חלמתי להיות אנימטורית, או ציירת קומיקסים. כל הילדות שלי, במקום לצאת, העדפתי לשבת בבית ולצייר, להמציא עולמות משלי. הייתי כותבת סיפורים ומאיירת אותם, עד היום אני יושבת על זה שעות. זה מספק אותי, זה עושה לי טוב. אבל בימינו, אי אפשר להתפרנס בזה בכבוד, מאוד קשה שסיפור שרשמת יצליח.
לאחר שהסיפורים שלי בחיים לא הגיעו לעיתון בית ספר בטענה שהם "הזויים ולא שגרתיים", ושלא קיבלו אותי למגמת גרפיקה ולמכללה לציור, ולא רק זה, שהמראיינת ה*** הזאת עוד השפילה אותי ואמרה שאני מציירת כמו ילדה קטנה, ירדתי מעניין האומנות. זה מצחיק לומר שאני מציירת כמו ילדה קטנה, רק כי אני מציירת קומיקסים ולא ריאליסטי, נופים וכל השיט הזה, בלי לשכוח שאת כל הסרטים המצויירים והקומיקסים שקיימים, ציירו אנשים מבוגרים.
אבל יצא מזה משהו טוב, ירד לי האסימון. הבנתי שאני פשוט אוהבת לצייר קומיקסים לכיף שלי, ושאיני מעוניינת להפוך את זה למקצוע. בנוסף, זה לא מעניין אותי בשיט ההיסטוריה של האמנות וכל מה שמסביב. בשנה ו-3 חודשים בפריז כף רגלי לא דרכה אפילו פעם אחת במוזיאון לאמנות. זה משעמם אותי רצח. את ההשראה שלי אני לקחתי תמיד מקומיקסים צרפתים ובלגים, וכן סדרות מצויירות … לצערי גם העובדה שלא מצאתי שום מקום ציבורי שמלמד קומיקס וגרפיקה במחיר שפוי שהוא לא 6000 יורו לשנה. בנוסף, חשבתי על זה לעומק ועניין התחרות די הרתיע אותי מזה. אני כבר לא היחידה שמציירת, אני אהיה מוקפת ב-30 תלמידים כמוני, לחוצה תחת הצורך להוכיח שאני הכי טובה, הכי מוכשרת. תמיד יהיו טובים ממני, והעובדה שאני שונאת אנימה, תשחק לרעתי. כמו בישראל, גם בצרפת יש אוהבי אנימה בשפע, וכך גם רוב הציירים אוהבים אנימה וכל מה שקשור ליפן. בגלל זה אני מרגישה לא שייכת באתרים לאמנות, כי אני ליטרלי היחידה שלא סובלת את זה, אף אחד לא מתייחס לציורים שלי [שאני צובעת במחשב עם טאבלט גרפי מיוחד] רק כי זה לא אנימה … ירד לי החשק. בנוסף, קשה להתפרנס מאמנות. צריך להיות מאוד מקורי ופורץ דרך …
אפשר לומר שאני מציירת בסגנון צרפתי, מציירת דמויות צרפתיות עם תרבות צרפתית והעלילה תמיד מתרחשת בצרפת, בניגוד לכל מי שהכרתי מה"תחום" שלי שמצייר תמיד אנימה ושזה מתרחש ביפן. מצטערת, אני לא סובלת אנימה.

אני ממשיכה לצייר קומיקסים לכיף, השתפרתי באופן משמעותי מתרגולים מהאינטרנט, מדריכים וגם מזה שאני מציירת מלא. בכל זמן פנוי, או בערב אחרי יום לימודים ועבודה קשה, אני פשוט יושבת ומציירת. אבל נאלצתי לוותר על החלום שלי להיות ציירת קומיקסים מקצועיים מסיבות כאלו ואחרות ובעודי מחפשת מה ללמוד, שמתי לב למשהו די מעניין בקומיקסים שלי. רוב הדמויות הם מעולם המשפטים – האבא של הדמות הראשית הוא שר המשפטים, עוד דמות אחרת היא עורך דין … יש לפחות 5 פרקים שמתרחשים בבית משפט, שבו אני ממש מתארת את המשפט עם עדים, פסק הדין וכד'. עד י"ב לא יצאתי אפילו לא לטיול שנתי אחד, חוץ לטיול כיתתי בבית המשפט.
בעקבות העובדה הזאת, החלטתי ללכת ללמוד משפטים. אבל בצרפתית. הבנתי שבאופן מקביל אני מתעיינת בזה. לפני שבאתי לצרפת קראתי על חוקי הגירה, חוקי התאזרחות וחוקים שנוגעים לסטודנטים זרים [כמה זמן אפשר לעבוד באופן חוקי, למשל]. ראיתי אפילו סרט בצרפתית על המשפט של מארי אנטואנט כדי לתרגל צרפתית, ואת הרוזן ממונטה קריסטו ועלובי החיים שאיך לא, החלק האהוב עליי היה חלק בבית משפט. אמרתי לעצמי, טוב נו מה יקרה ? אלך ללמוד משפטים. לא יצא מזה רע …

חשבתי לעצמי, האם זה מתאים לי ? הטיפוס עם הראש בעננים, שמציירת בציורים, לא לומדת בחיים למבחנים ומוציאה ציונים טובים, טיפוס ביישן, עדין ורגיש, האם יתאים לי ללמוד משפטים ?

בארץ, בניגוד לצרפת, לימודי משפטים זה נטו כדי להפוך לעורך דין, ורק לעורך דין. אפילו היה רשום באתר של לימודים בארץ, "תואר משפטים-עורכות דין" זה בא ביחד. ההבדל הגדול בצרפת, שמשפטים זה תחום נרחב עם מקצועות מעניינים שאפילו לא העליתם בדעתכם. מעוזר שופט בבית משפט עד קצין במשטרה, משפטן בחברה גדולה ואפילו מנהל בית חולים ! כל כך הרבה מקצועות, רק רושמים בגוגל débouchés droit [מקצועות במשפטים] ואתם מקבלים רשימה ארוכה. אז בניגוד לדעה הרווחת בארץ, משפטים זה ממש לא רק עורך דין. ובאופן אישי, הדבר האחרון שאני רוצה זה להיות עורכת דין. גם עם האופי הכנה שלי והאינטליגנציה הרגשית שלי זה פשוט לא מתאים לי.

באחד השיעורים הראשונים, המרצה אמרה שמשפטים זה ממש לא להיות עורך דין, והתחילה להסביר לנו על התעסוקה הרבה שיש בתואר הזה. אני בחרתי אותו כי זה עניין אותי. אבל, בגלל שצרפתית זאת לא שפת האם שלי, הסתכלו על זה מוזר [לא צרפתים, באופן מפתיע]. כבר שמעתי "מה את לומדת משפטים צרפתית זאת לא שפת האם שלך", "מה לך ולמשפט צרפתי, איך תתפרנסי בזה בארץ?" וכד' וכד'.
וכשהגיעו התוצאות של אחד המבחנים הראשונים, ואני הייתי בין היחידים בכיתה שלא היו לה בכלל שגיאות כתיב [הורידו ניקוד על שגיאות כתיב], בנוסף לכך שאני היחידה בכיתה שמשתתפת הכי הרבה ואומרת דברים שאף אחד לא יודע, רק מוכיח לי שזה שצרפתית היא לא שפת האם שלי, לא מונע ממני ללמוד מקצוע שנחשב קשה, בצרפתית. וזה באמת קשה. גם לצרפתים שדוברים צרפתית מלידה זה קשה. אני כמעט בטוחה שהסטודנטים הזרים במשפטים הם מעטים מאוד, ויש לי ההרגשה שאני אפילו היחידה. כשהתחילה השנה האמפי היה מפוצץ בתלמידים, כעבור חודשיים הוא התרוקן בחצי. המרצים לא היו מופתעים. ואני כרגיל מרגישה חרדתית, ומרגישה שאני חייבת להוכיח לכולם שאני הכי טובה, בעיקר כי צרפתית זאת לא שפת האם שלי, וכי זה מקצוע לא פשוט. אבל זה כל כך מעניין !!!

מסתבר ששיעורי האזרחות בארץ נתנו לי יתרון ענק על הצרפתים, שבחיים לא היה להם אפילו לא שיעור אזרחות אחד בתיכון או בחטיבה. מסתבר שמשפטים זה שיעור אזרחות אבל לפרטי פרטים, וכעת אני מבינה למה כל המורים שלי לאזרחות היו עורכי דין לשעבר. מלמדים אותנו על הריבונות, על כיצד בנוייה מדינה, על הפרמטרים שלה [שטח, אוכלוסייה, שלטון וכד'], על הדמוקרטיה, איך מתבצעות בחירות, אבל גם אנחנו לומדים לא מעט על מערכת המשפט האמריקאית, הבריטית ואפילו הישראלית. יש לי מרצה שלא מפסיק לתת את ישראל כדוגמא. והוא צרפתי, לא יהודי ובלי שום קשר לארץ. בשיעור אחד, הוא דיבר במשך חצי שעה על הכנסת, על כיצד היא בנוייה, על הקואליציות ובקיצור סיכם לי בחצי שעה כל מה שלמדתי בשיעור אזרחות בתיכון בארץ. זה היה כל כך משעשע !
אבל גם מלמדים אותנו על הרטרואקטיביות של החוק, על סוגים שונים של הוכחות במשפט, על כיצד בנוי בית משפט וסוגי בית משפט בצרפת, אנחנו צריכים לנתח פסקי דין של בית משפט בתור שיעורי בית ואפילו יש לנו שיעור על ההיסטוריה של המשפטים. אנחנו אפילו לומדים על פילוסופים, השם רוסו, וולטר וקאנט לא מפסיק להעלות באמפי. מדברים הרבה על המהפכה הצרפתית ועל הכרזת זכויות האדם והאזרח, ואני כבר יודעת בעל פה כל מה שקרה בין 1789 ל-1804 חח.
זה באמת כל כך מעניין, אני מרגישה כל כך מסופקת מהלימודים שלי. עד כמה שהם קשים, אני מבינה שזה באמת מעניין אותי. למרות שאין לי מושג בשיט במה לעסוק …
אתמול התכוננתי למבחן כל היום וכשסיימתי, כדי לנקות את הראש קראתי כמה חוקים מ-1810, סתם לכיף !

בשיעור אחד, עם המרצה האהוב עליי, שהוא מעביר את החומר בצורה מעניינת, מצחיקה וגם נותן לנו עצות ללימודים ובכלל לחיים, דיברנו על בתי משפט ששופטים פושעים. באמת אין לי מושג איך לתרגם את השם של המקצוע הזה לעברית, אבל נקרא לזה בתרגום מופשט "מקצוע בתי משפט" כי אנחנו פשוט לומדים על סוגים שונים של בתי משפט, איך הם בנויים ועל כל תפקיד. בקיצור, דיברנו על בתי משפט ששופטים פושעים שפיצעו פשעים ב-3 דרגות ובדרגה השלישית החמורה ביותר, המרצה התחיל להסביר על עונשים. והוא אמר משפט שגרם לי להרגיש כל כך מוזר עם עצמי, ולהבין עד כמה זה מדהים לגור במדינה עם היסטוריה כל כך ארוכה ומפוארת, לטוב ולרע. "יש כמה דרגות של עונשים לכל סוג של פשע. זה מתחיל ממאסר פשוט ועד 1977, עונש מוות. זה כאשר עורפים לכם את הראש" הוא אמר את זה בצורה כל כך משעשעת [בצרפתית זה נשמע הרבה יותר טובה] ואז אני חשבתי לעצמי, שאני באה ממדינה שבחיים לא היה שם עונש מוות, מלבד המקרה החריג של אייכמן, ולחשוב שבמדינה שאני חיה בה עכשיו, עונש מוות היה רגיל לחלוטין ושמלמדים את זה בשיעור כמובן מאליו !

ואחרי כמה פוסטים שבהם יצא שאני די מתלוננת, רציתי לשתף אתכם במשהו טוב שקרה לי בצרפת. גיליתי עד כמה הדבר האחרון שחשבתי עליו בתור לימודים מעניין אותי, גיליתי תשוקה שהסתתרה בי מגיל קטן, תשוקה למשפטים. ואני באמת מקווה שאוכל להמשיך ולסיים את התואר עם כל מה שקורה בצרפת, באמת אני כל כך מפחדת.

וכתבה סתם לא קשורה אך מצחיקה שהייתה היום בחדשות בצרפת :

תרגום : "אני לא מוכן שהמיסים שלי יפרנסו מישהו שישן בפרלמנט"

*מצטערת אם יש לי שגיאות כתיב או שהכתיבה יצאה מוזרה, התרגלתי לכתוב בצרפתית …

מאת
אני לא באה להראות את הצדדים היפים בסיפור ההגירה כפי שרבים נוהגים לעשות. אני באה להראות לכם מנקודת מבט של מישהי צעירה, עד כמה זה קשה ומאתגר להגר. אני רוצה לתת את התקווה לעוד אנשים בגילי וגם צעירים יותר, שלא רואים את עתידם בארץ וחולמים להגר בעתיד.

6
הגב

5 Comment threads
1 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
6 Comment authors
  Subscribe  
החדש ביותר הישן ביותר לפי מספר הצבעות
הודע אל
אדם

ואגב ונוס הזמן הממוצע לידיעת השפה?

אדם

אל הכבוד לך ונוס ….מלא הערכה ….אני בן 33 …צרפתי שכל חייו גדל בארץ ….קם יום אחד בהיר וחושב לעצמו "בואנה מה אני עושה כאן …אין לנו תרבות ….השכלה אמיתית ….רצון להצליח…המדינה היחידה שעדיף למצוא עבודה בגיל צעיר לקבל ותק…מאשר ללמוד תואר…כשבנאדם מחפש משהו נוסף בחיים שחסר לו….אז כן ….הוא עוזב את הארץ….ואז חשבתי לעצמי בואנה ידבע אתה צרפתי תחזור לשורשים שלך ותעשה משהו מועיל….הבעיה אין לי מושג בצרפתית….מעט מבין je suis …jai וכדומה! ונוס בצרפת כמו שאני זוכר עדיין קיים אליאנס ללימוד צרפתית?

אז בעצם את לומדת משפטים? אוו 🙂 שיהיה בהצלחה!

כל הכבוד ונוס ובהצלחה.
לגביי משפטים בישראל, זה לא רק לצורך עריכת דין ויעידו על כך רבים שלא עוברים את מבחני הלשכה… אפשר ללמוד משפטים גם לתואר שני בלי לסיים משפטים בתואר ראשון וזה לא כדי להיות עורך דין.
לתחום שלא מצאת את השם קוראים "פלילים". נראה לי שזו המילה שהייתה חסרה לך 😉 .
חוץ מזה, נשמע לי מאד מעניין ובוודאי במדינה עם היסטוריה עשירה כל כך. בהצלחה ותמשיכי לעדכן.

את פשוט מגניבה אותי כל פעם מחדש! תחביב מדליק לגמרי (טוב, גם הקומיקסים סבבה…). איזה כיף גם לשמוע על נקודות האור בחייך!!