Sign In

Remember Me

כריסמס בצרפת

כריסמס בצרפת

אף פעם לא התחברתי ליהדות, תמיד הרגשתי שזו דת שנכפתה עליי מלידה ואפילו זרקתי את האלבום מהבת מצווה שלי (בעיקר בגלל שלא רציתי להיזכר בכל הכיתה הצבועה שהייתה לי אז ביסודי, שלא הפסיקה כל הזמן להציק לי ולמרר לי את החיים). התנחמתי בכך שההורים שלי חוגגים מה שנקרא "וואנבי כריסמס", שמים עץ אבל לא עושים מעבר. אז כשהייתי מדברת עם החברים מחו"ל בתקופת כריסמס, גם לי היה עץ להראות. ועץ יפה מאוד, כי אני ואימא שלי היינו יושבות ומקשטות ביחד. זה הדבר היחידי שאהבתי. בניגוד להרבה ישראלים שעוזבים את הארץ ומנסים להישאר מחוברים ליהדות, אני מנצלת את העניין ומכחישה כל קשר אלייה. אני מרגישה לא בנוח לומר שאני יהודייה, מרגישה לא מרוצה. כששואלים אותי אם אני יהודייה אני אומרת שלא, או שאני אומרת שאני אגוניסטית חסרת דת. רק לחבר שלי אמרתי שאני יהודייה במקור ושאני בחיים לא הרגשתי שייכת לדת הזאת ולא נעים לי לומר את זה, הייתי עם דמעות והוא ממש תמך בי וקיבל.שנה שעברה לא יכולתי לרשום על חגיגות הכריסמס בצרפת, היות ולא היה לי עם מי לחגוג. הייתי אז בבית מול המחשב כל החג. לא חגגתי עם אף אחד. המכרים כמובן שאלו "מה את לא נוסעת למשפחה שלך לחג" והמצאתי כל מיני תירוצים כמו "הטיסה יקרה בחג" או "אני מעדיפה להישאר בצרפת ולבקר אותם בקיץ" וכד'. לא רציתי לומר להם את הסיבה האמיתית. אבל השנה, היות והכרתי בן זוג צרפתי מדהים, יצאה לי ההזדמנות לחגוג בפעם הראשונה כריסמס אמיתי, ועוד כריסמס צרפתי כפי שחוגגים בפרובאנס. חבר שלי הוא לא פריזאי אלא בחור אמיתי מפרובאנס. ונחשפתי לא רק למנהגים צרפתיים מקוריים אלא גם למנהגים פרובאנסיים מקוריים. הוא אפילו יודע כמה מילים בפרובונסאל, השפה של האיזור !
והוא צרפתי ממוצא צרפתי. אני אומרת ממוצא צרפתי, כי צרפת נהפכה למדינת הגירה כמו ארה"ב ויש מלא אנשים שבמקור הם באמת צרפתים אלא ההורים או הסבים התאזרחו והם נולדו בצרפת, אבל רובם כן שומרים על המנהגים של אבות אבותיהם ומתגאים בכך שהם באו במקור מאלג'יריה או מפולין למשל. כמו בארץ, בצרפת קיים העניין של העדות, אחת השאלות הראשונות שישאלו אותך זה "מה העדה שלך" ! זאת אחת הסיבות למה צרפת מזכירה לי הרבה את ישראל. כדי לדבר על אנשים צרפתים שהם "המקוריים" שחיים בצרפת דורות על גבי דורות ולא באו במקור במדינה אחרת, נוהגים לומר "צרפתי ממוצא צרפתי". ואני הכי מתחברת אל הצרפתים האלו (וגם לצרפתים ממוצא פולני שמתי לב, התרבות שלהם דיי דומה לתרבות של המשפחה שלי) עם התרבות הצרפתית הקלאסית שאני אוהבת, האוכל והחמימות. משפחות צרפתיות הן מאוד חמות, עם חוש הומור טוב ומקבלות את השונה, מאוד מתעניינות ואף פעם לא משעמם אצל הצרפתים. כל המשפחה של חבר שלי קיבלה אותי כבת משפחה אפילו שאנחנו לא נשואים, והוא התלהב להכיר אותי לכל השכנים שלו, לכל המשפחה שלו ואפילו לקרובי משפחה שבאו מרחוק. ישר שנפגשתי איתם התנשקנו 3 פעמים מכל צד של הסנטר (בפריז זה 2). לאט לאט אני מאמצת את קוד ההתנהגות הצרפתי, למרות שעדיין קצת קשה לי עם עניין הנשיקות, חבר שלי דיי עזר לי עם העניין והסביר לי מתי הרגע הנכון "להתנשק".
אולם היה דבר אחד שחששתי ממנו, וזה נקרא צדפות. בצרפת יש מנהג בכריסמס שהצרפתים מאוד מתגאים בו [לא שאני מבינה למה] וזה לאכול צדפות חיות בכריסמס. זה דוחה ומגעיל אותי רצח. אבל למזלי הרב, המשפחה של חבר שלי לא הגישה צדפות לחג, וחשתי הקלה גדולה ! מה שהם כן הגישו זה כבד אווז. אני אמרתי להם שאין סיכוי שאני נוגעת בזה. לא רק בגלל שזה מגעיל אותי, אלא גם בגלל שזו התעללות באווז המסכן. ואני אומרת את זה בתור אחת קרניבורית.

בהתחלה כשהגעתי לפרובנאס, הוא ואבא שלו אספו אותי מהרכבת. הגענו תוך 40 דקות נסיעה לעיירה שלהם ואימא שלו קיבלה אותי כאילו רק נפגשנו אתמול. התנשקנו 3 נשיקות ואז התיישבנו לאכול ארוחת בוקר (לקחתי את הרכבת של 6 בבוקר ולא אכלתי כלום) של pain au chocolat, המאפה הצרפתי האהוב עליי עם שוקו חם על בסיס חלב עיזים. חבר שלי הוא בידיוק כמוני, יש לנו טעם לאוכל דיי יקר ומקורי, כמו חלב עיזים למשל או אגוזי לוז. המשפחה של חבר שלי אוכלת לרוב אוכל אורגני [בצרפת הוא לא כזה יקר] אבל הם לא טבעונים וצמחוניים, כמו שנותים לערבב בארץ בין השניים, ויש לו במשפחה 2 וחצי רופאים (2 רופאים ועוד סטודנט) ואם אני לא טועה 2 רוקחים. אפילו אם אימא שלו לא רוקחת או רופאה, היא מבינה הרבה ברפואה טבעית ובצמחי מרפה והיא מאוד אינטלגנטית.

אחר כך הוא הראה לי איך הוא קישט עם אימא שלו את הבית לכריסמס ומתחת לעץ, היו מתנות לכולם. היו מלא מתנות עם השם שלי ! ממש התלהבתי.

למחרת כלכך התרגשתי לחגוג כריסמס ולפגוש את המשפחה המורחבת שלו.חבר שלי סיפר לי שלפי המסורת בפרובנאס, מגישים 13 סוגים של קינוחים. התחלתי לדמיין שמגישים סופלה שוקולד חם נמס בפנים, קראפים עם שוקולד, קרואסונים וpain au chocolat, tarte tatin, galette des rois ועוד קינוחים בצרפתית שאין להם תרגום בעברית. אבל בסוף מסתבר שזו הייתה סלסלה גדולה עם מלא קינוחים קטנים ומגניבים, יחד עם תמרים עם מרציפן באמצע, אגוזי מלך עם מרציפן וגם עוגת שוקולד בצורת עץ אשוח. חלק מהקינוחים דיי דומים לאלו שבארץ. ואת כל הקינוחים סבתא ואימא של חבר שלי הכינו בעבודת יד. זה היה כל כך טעים.

אבל, נחזור שעה לפני תחילת חגיגות הכריסמס, שבפרובנאס מתחילות מ-1 בצהריים ונמשכות עד רדת החשיכה, התחלתי לסבול מכאבי טופת נוראיים ולא יכולתי ליטרלי לזוז ! כל צעד גרם לכאב להחמיר. הם לא האמינו לי וחשבו שאני מגזימה, הם אמרו לי לנוח קצת ואז לעלות. הרגשתי כל כך מובכת שהם נאלצו ללכת בלעדיי (הארוחה הייתה אצל הסבים שלו שגרים קומה מעל) ונשארתי למטה במשך 3 שעות עד שזה עבר, הגעתי באיחור לשולחן החג לאחר שהם אכלו את המנות הראשונות והגעתי לקינוח. למזלי נשאר קצת מההודו. הרגשתי כל כך מובכת ורע והיו לי דמעות בעיניים. אכלנו קינוח ואז הוא ואחותו הגדולה, שהיא בת 26 ועם רישיון, לקחו אותי לרופא חירום. לא רק שמסתבר שהייתה לי דלקת, אלא גם נאלצתי לשלם 200 ומשהו שקל כי זה חג. איזה כיף. לפחות הקופת חולים החזירה לי 2 שליש מהסכום. הרופאה נתנה לי מיד מרשם לאנטיבוטיקה וכעת התחיל החיפוש אחר בית מרקחת פתוח בכריסמס. לאחר שהסתובבנו שעה בעיר אחותו הגדולה מצאה בית מרקחת פתוח בעיר ליד, ונסענו לשם. קיבלתי הנחה במקום על התרופה ושילמתי רק יורו ומשהו. לפחות זה. ואז הם החזירו אותי הביתה ואת שאר הערב ביליתי במיטה עם בקבוק מים חמים על הבטן, מתבשלת ביסורי המצפון של עצמי ומרגישה כל כך רע שהרסתי להם את הכריסמס ושנאלצנו לקום מהשולחן החג ולקחת אותי לרופא. חבר שלי בא לארח לי חברה וראינו ביחד סרט. הוא אמר שהוא שהתשתעמם לבד בשולחן החג.

בהתחלה ההורים שלו חשבו שאני סתם היסטרית או שזה מהלחץ, אבל כאשר הם גילו שזה באמת היה משהו רציני הם סלחו לי. בקיצור הם ישבו בשולחן החג מהצהריים עד הערב, אכלו ודיברנו עם המשפחה. הם אמרו שלא הרסתי להם את הכריסמס ושזה לא באשמתי שחטפתי דלקת רצינית דווקא בכריסמס. ואימא שלו אפילו נתנה לי תרופות טבעיות שיעזרו לי להשתקם מהר וסבתא שלו הביאה לי חליטת צמחים ביתית שהכינה נגד הכאבים ומהקינוחים. הייתי חולה יום-יומיים ואז חזרתי לעצמי. בזכות התמיכה שלהם והעזרה ייסורי המצפון חלפו יחד עם הדלקת הארורה הזאת. למחרת, ב-26, המשיכו חגיגות הכריסמס אבל במתכונת יותר מצומצמת. דוד של חבר שלי מצד האימא בא ואכלנו ארוחה משותפת איתו, עם הסבים וההורים של חבר שלי.

למרות שחצי מהחג ביליתי אצל הרופא ואז במיטה, חבר שלי סיפר לי שהם אכלו ארנב פרא שצדו. בחיים שלי לא אכלתי ארנב, ובטח לא ארנב שצדו. כל כך התבאסתי, אבל בארוחה הזאת הגישו שאריות מהארנב ובפעם הראשונה בחיי טעמתי ארנב, מבושל ביין. זה היה כל כך טעים. גם הגישו סלט ברוטב שמן כמהין וזה היה כל כך טעים. סבתא שלו הראתה לי איך נראה כמהין והיה לזה ריח של שמן זית. היא גם סיפרה לי דברים מעניניים ועזרתי לה לערוך את השולחן. אחותו הגדולה הכינה עוגת גבינה לפי המתכון ואני וחבר שלי ניסינו לאכול לה מהגבינות חח. ואז ראיתי את סבא שלו רץ למטה בזריזות עם רובה צייד. שאלתי "מה קרה" וחבר שלי השיב שאימא שלו ראתה עכברוש למטה. התפוצצתי מצחוק.

למחרת יצאנו להסתובב יחד בעיר ונכנסתי לשוק חג מולד אמיתי. לא כמו זה שבשטרסבורג, אבל גם מאוד יפה. מכרו שם צ'יפס בטעם כמהין באיזה 12 יורו, והכל שם היה ממש יקר. לא קנינו כלום אבל צילמתי תמונות. ב-31 לדצמבר אכלנו פונדו אמיתי ! זה היה כל כך טעים. במיוחד כשזה מוכן מגבינות צרפתיות ושוויצריות אמיתיות ולא מגבינות פלסטיק כמו בארץ (הכנתי פעם פונדו בארץ ליום הולדת שלי, זה ממש לא אותו הטעם!). למחרת, בראשון לינואר, נסענו לסבים של חבר שלי מצד האבא לחגוג את השנה החדשה. הייתה ארוחה גדולה שגם אח של אבא שלו הצטרף והאוכל היה טעים. לקינוח אכלנו גבינות איכותיות שהגיעו היישר מדיז'ון שנמצאת בבורגיניון. איך אני אוהבת comté. לא יכולתי להפסיק לאכול. צרפת זה גן עדן לאוהבי גבינות כמוני. אחרי שטועמים את הגבינות בצרפת, הגבינות בארץ זה פלסטיק.המשפחה שלו ממש התלהבה ממני וסיפרתי להם הרבה דברים על ישראל. דוד שלו אמר שישראלים הם מאוד חכמים ואינטלגנטים ושכל הישראלים שחיים באירופה רק תורמים למדינות שהם נמצאים בהם. סבא שלו מסתבר סוג של כומר, והוא יודע עברית, אבל עברית תנכ"ית. כשהראתי להם תמונות מהארץ מהעיר שלי, הם אמרו שזאת עיר יפה שדומה מאוד לעיר ניס ! הרושם שהיה להם מישראל שזו מדינה עשירה ומאוד יפה. הם היו אפילו בשוק שכל הרחובות היו מרוצפים ומטופחים, שכן בצרפת זה רק בערים הגדולות ככה, ונתקלים במלא ערים מוזנחות. ואז הגיע הקטע הכי מצחיק. הייתה לי טעות בצרפתית, הגיתי מילה לא נכונה וחבר שלי צחק עליי, לא בכוונה רעה, רק כדי להציק, וסבתא שלו התערבה ואמרה לו "נראה אותך מדבר מילה אחת בישראלית". התפוצצתי מצחוק ואמרתי להם שלא אומרים ישראלית אלא עברית.

מאת
אני לא באה להראות את הצדדים היפים בסיפור ההגירה כפי שרבים נוהגים לעשות. אני באה להראות לכם מנקודת מבט של מישהי צעירה, עד כמה זה קשה ומאתגר להגר. אני רוצה לתת את התקווה לעוד אנשים בגילי וגם צעירים יותר, שלא רואים את עתידם בארץ וחולמים להגר בעתיד.

5
הגב

4 Comment threads
1 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
5 Comment authors
  Subscribe  
newest oldest most voted
Notify of
Flying Dutchman

כתבה מאוד יפה. וכן, גם אני מצטער שנולדתי כיהודי על אף העובדה שזאת לא אשמתי. לפני כשבע שנים הכרזתי על עצמי כחסר דת באופן רשמי ואני סולד מאוד מכל מה שקשור לדת, ובמיוחד מיהדות אורתודוכסית ומאיסלאם רדיקלי. זה אולי נשמע קיצוני אבל לדעתי אין שום גאווה בלהיות יהודי, כי היהדות (הן כעם והן כדת) נחשבת להכי פחות אהודה ברוב העולם ובכלל הרעיון של דת אינו מתאים לחיים במאה ה-21. אבל עם זאת, חג הכריסמס הוא חג מאוד ססגוני ויפה וגם אני אוהב אותו, כמובן בלי לייחס לו כל חשיבות דתית. ודרך אגב, מה שלום מחאת האפודים הצהובים?

נראה לי שחלק מהישראלים שחווים כריסמס מופתעים מאוד לטובה מהחגיגיות שלה, כי ביהדות, יש חגים שמחים אבל בערבון מוגבל: צריך לצום ולהתענות על שזללנו גבינה ובשר בלי לחכות שש שעות בינהם! ובכלל הנצרות הרבה יותר מזמינה וקישוטית כך שעץ הכריסמס מסמל משהו חיובי עם הצעצועים, המתנות והמשפחתיות. יחד עם זאת, אני לא חושב שאת צריכה להתבייש בשורשים היהודיים שלך, גם לנצרות שורשים יהודים ובלעדי היהדות וישו כנראה שהנצרות לא הייתה קיימת ובמקום עץ כריסמס היית חוגגת בצרפת את צום הרמדאן כי האיסלאם היה כובש את אירופה… החוויה שלך נשמעת כפית, האירוח אצל המשפחה הצרפתית, התמרים עם המרציפן, המאפה הצרפתי עם… Read more »

כתבה נהדרת! כיף לקרוא שאת משתלבת היטב בחברה ושיש לך חבר מקומי. חוויית הכריסמס באמת חסרה בארץ, למעט ברי המזל ממוצא רוסי (או אשר חברה שלהם רוסיה =) ). הסיפורים שלך מאוד מזכירים לי את חגיגות השנה החדשה הרוסית מדי שנה (ובשמה Новый Год- "נובה גוד", שההיסטוריה שלה במקורה בכריסמס).
חג שמח ושנה חדשה נפלאה 🙂

איזה כיף לקרוא כמה שאת מאושרת! מזל טוב על החבר השאנסוני, ועוד יותר על המשפחה שלא עושה סיפור מכל דבר (רמז: תפסיקי את להיות פולניה!!)…

אחלה תמונות! שתהיה שנה מצוינת!