הייתי שבועיים בישראל. יש אנשים שקוראים לזה חופשה, ובדרך כלל אני לא נכללת בתוכם. הפעם באמת יכולתי להגיד שהייתי בחופשה, אבל זה היה מוזר. קצת רקע. חברה טובה שלי, מדנמרק, אובחנה עם סרטן השד באוגוסט שעבר. כשהיא הלכה לטיפולי כימותרפיה, הבטחתי לה שאקח אותה לטיול של שבועיים בישראל ברגע שתבריא. היא כבר שנים מחכה שאציע לה לטוס יחד איתי, ומאז נלחמה כלביאה בסרטן. בינואר הכריזו הרופאים שהיא נקיה מסרטן לאחר הכי...
קרא עוד »
יש לי שלושה שבועות חופש. שלושה. שבועות. אני עובדת כבר שנתיים באותו מקום, ואף פעם לא לקחתי חופשה כזו ארוכה. אבל, הי, הרווחתי אותה ביושר. עבדתי ימים כלילות (ליטרלי), אירועי גיוס סטודנטים, ימים פתוחים, הרצאות אורח, ועוד מלא בלה בלה בלה. מתיש. אז חופשה. ומה אני מתכננת לעשות? לתייק, לארגן ולסדר. טוב, אולי גם קפה עם חברים וחברות. אולי הגיע הזמן להתחיל את הביוגרפיה בגרמנית של מנואל נוייר (אם אתם לא יודעי...
קרא עוד »
לא הכל זוהר במעבר למדינה חדשה. לפעמים אנחנו בורחים מזכרונות העבר, ולא חושבים לרגע שהזכרונות האלו יבואו איתנו, כמו תולעת פרזיטית, לחיים החדשים שאנחנו עומדים לפתוח בהם. לפעמים יש שדים שאנחנו סוגרים בארון, ובגלל יוקר הטיפול הפסיכולוגי בישראל אנחנו לא מטפלים והורגים אותם כשהם קטנים. עברתי לברלין בלב שלם לפני שש וחצי שנים, וחשבתי שהמעבר יעשה לי רק טוב וכל השדים יישארו מאחוריי. אולי לא באמת חשבתי על השד...
קרא עוד »
פעם, כשעוד גרתי בישראל, נסעתי לראיונות לדוקטורט באוניברסיטאות בארה"ב. אחת מהן היתה אוניברסיטת ברנדייס במסצ'וסטס. היה באמת ביקור מדהים שם, פגשתי פרופסורים ודוקטורנטים שחוקרים בתחום שלי, עשו לי סיבוב היכרות ואפילו הייתי בהרצאה אחת בשביל התרשמות.אבל כשהגעתי למלון, כתבתי בפייסבוק שאין מצב שאני אלך לשם כי זו אוניברסיטה יהודית וזה כמו ישראל הקטנה. מה זה אומר אוניברסיטה יהודית וישראל הקטנה? יש להם ח...
קרא עוד »
לפני שבע וחצי שנים נתקלתי באתר 'לרדת מהארץ'. נשאבתי לקריאה כמו דבורה לפרח. לא יכולתי שלא להזדהות עם הכאב, הזעם והעצבים של מי שכתב את הפוסטים באתר. הישראלי הנודד, הבחור שהקים את האתר, עזר לי רבות בכל שאלה שהיתה לי ולפני שעזבתי לברלין עשיתי הכל לפי ההצעות שלו. באימייל האחרון שלי אליו הבטחתי שעוד אחזור לעזור לו עם האתר. הוא לא האמין לי, רק היה נחמד ואמר שאין בעיה, בכיף. בטח אלפים אמרו לו את זה לפניי&...
קרא עוד »
לפני שלושה שבועות התחלתי עבודה חדשה. זו משרה חלקית, כזו שמאפשרת לי לתמרן עם עוד משרה חלקית שכבר היתה לי. המשרה עצמה הוגדרה כ- Office assistant, יחד עם מנהל משרד שכבר היה שם. סבבה, אמנם יש לי ניסיון של יותר מעשרים שנה בתחום, אבל מדינה חדשה שהניסיון שלי פחות רלוונטי בגלל מנטליות העבודה, שפה שאני לא מדברת שוטף וכו'. ניחא, נגיד. כולה עבודה, לא החיים. כבר בראיון הראשון מנהל המשרד (בואו נקרא לו קלאוס) ה...
קרא עוד »
כשעזבתי את ישראל רבים אמרו לי "יואו, כמה אומץ יש לך, לעזוב הכל וללכת. כל הכבוד! הלוואי שלי היה את האומץ לעשות את זה!" אף פעם לא חשבתי שאני צריכה אומץ בשביל החלטה כזו, אבל אני תמיד הייתי אחת שעושה החלטה ועומדת בה (אם אני מספיק רוצה). לא עירבתי שום מחשבות על אומץ או פחדנות בהחלטות שלי והשתדלתי להיות רציונאלית. במקרה של ההגירה לברלין חוץ מהרציונאל גם הרגש עבד – לא הייתי מסוגלת, נפשית, להישא...
קרא עוד »
לפני חמש שנים התרחשה התלהמות המילקי על היושבים בברלין. זו היתה אחת מנקודות השפל הקשות של כמה מהאנשים שהכרתי ושל עם ישראל בכלל. אני מביאה כאן פוסט שכתבתי בשיא ההתלהמות של האנשים. הזמן שעבר לא מפחית מתחושת הקבס. "החלטתם לא להיות פה? זכותכם, אבל אין לכם זכות להשליך אבנים על הבית, אליו אולי תצטרכו או תרצו לחזור, לא לתת עצות ולא להטיף מוסר. סעו לשלום- וחיו את חייכם החדשים בשמחה, בלי להטריד את עצמכ...
קרא עוד »
לא, אני לא טסה להצביע. כשביבי הואיל בטובו להכריז על תאריך הבחירות ישר רצתי לאינטרנט לבדוק את מחירי הטיסות, אבל חברות התעופה היו יותר מהירות ממני, והמחירים לטיסות ליום או יומיים בין ברלין לתל אביב עמדו על אזור אלף אירו. אני טסה בנובמבר במילא לשבוע, ובאמת שרציתי לממש בפעם האחרונה את זכותי לבחור כאזרחית ולעזור לעם היושב בישראל, אבל כלכלית אני לא יכולה להרשות לעצמי אלף אירו לטיסות. מאז המחירים ירדו וכ...
קרא עוד »
הקיץ הגיע לברלין כבר מזמן, למען האמת. בשנתיים האחרונות אנחנו סובלים מקיץ חם במיוחד, שמתבטא בטמפרטורות קיצוניות כל פעם מחדש. לפני שבוע וחצי, למשל, מדדו באיזו פינה בגרמניה טמפרטורה של 42 מעלות. מצד שני, יש ימים חמים מאוד ומחמש אחר הצהריים כבר מתחיל לרדת גשם, לפעמים אפילו כדי רמת הוריקן. הזוי קמעא. אני לא אוהבת קיץ. אני ממש שונאת קיץ. עזבתי את ישראל לברלין בגלל האפרוריות והגשם ולפעמים גם שלג שיש כאן,...
קרא עוד »
מעשה שהיה, כך היה: חצי שנה לפני שעזבתי את ישראל, עזבתי את העבודה הנפלאה שהיתה לי והתחלתי לקבל דמי אבטלה. בתור 75% מהמשכורת זו היתה קצבה יפה מאוד, כך שלא דאגתי יותר מדי.כשביטלתי את התושבות שלי וידאתי עם ביטוח לאומי שלא נשארו שום חובות ושום בעיות באופן סופי, ושני הצדדים יכולים לסגור את חשבון הבנק בישראל ולומר שלום לתמיד.עברתי שלוש שנים נפלאות ללא ביטוח לאומי. לא שילמתי, לא הציקו לי. שתיקה. ואז- לפני...
קרא עוד »
הנה משהו שלא ידעתם עליי: יש לי פטיש לדברים שקשורים למזרח גרמניה לשעבר. במסגרת הפטיש הזה התחלתי לכתוב סיפורים קצרים, על בסיס סיפורים ששמעתי מאנשים שאני מכירה. הסיפורים הם על החיים שלהם, ממזרח ומערב לחומת ברלין. הסיפורים ששמעתי עד כה מרתקים, ואני מקווה לפרסם את כרוכת הסיפורים בקרוב. בינתיים, ספוילר לאחד הסיפורים 🙂 לפני שבועיים חברתי לאחד מחבריי, קלאוס, שגר בזמנו במערב ברלין. כשהחומה נפלה הוא היה בן ...
קרא עוד »