Sign In

Remember Me

ההגירה שלי לניו זילנד חלק 3: השיבה לא מרצון לישראל

ההגירה שלי לניו זילנד חלק 3: השיבה לא מרצון לישראל

אז נמשיך מאיפה שהפסקנו – הראיון עם שלושת האנשים ששאלו שאלות קשות מאוד. הראיון נמשך כשעה וחצי, 10 דקות ראשונות הייתי קצת לחוץ ולאחר מכן זה זרם דווקא טוב ונהנתי מהתהליך. הרגשתי טוב כשיצאתי מהראיון והם אמרו שיהיו איתי בקשר לשלב הבא במידה ויחליטו שאני מתאים.

בואו נזכור שהראיון היה בעיר שנקראת CHRISTCHURCH, באי הדרומי, והייתי צריך לחזור הביתה ל- Whakapapa Village שנמצא במרכז האי הצפוני. הייתי צריך להחזיר את המכונית המושכרת לשדה תעופה, לטוס לאוקלנד לקחת את הוואן המגניב שלי ולנסוע כ-5 שעות דרומה הביתה.

זאת השקעה של זמן נסיעה, כסף ופיזית ביום אחד לעשות מסע כזה לא פשוט, אך אני לא שכחתי לשניה אחת מה המטרה: להתבסס בניו זילנד, להישאר. אני לא סתם מעביר את הזמן בכיף על ההר, אני יודע טוב מאוד מה אני עושה ולמה ואם היה לי אפילו סיכוי קטנטן לקבל את העבודה הזאת מהופעה פנים מול פנים אז לא היססתי.

לאחר כשבוע אמרו שעברתי את הראיון בהצלחה! אבל רגע, זה עדיין לא אומר שהתקבלתי! הם ביקשו ממנו לעשות משמרת אחת להתנסות לפני שהם מקבלים החלטה סופית. את המשמרת הזאת עשיתי הפעם כשעתיים נסיעה מהכפר בבית כלא לנוער. הייתי צריך לעשות משמרת אחת של 8 שעות. נסעתי, חשבתי, אוקי, מה אני אמור לעשות שם עכשיו? נסעתי ללא-נודע אך היה לי מסקרן, מעניין ומאתגר יחדיו.

חלק מהמחשבות שרצו לי בראש "טוב מה הם בודקים כאן? מה אני אמור לעשות בזמן הזה" אז הצוות היה מאוד נחמד, האסירים היו מעניינים ומאוד מאוד מאתגרים. הם ישר באו ובדקו את הגבולות שלי, ואני חייב להגיד היה לי קשה להבין חלק מהדברים שהם אומרים בסלנג רחוב הקרימינלי שהם מדברים. מי שראה סרטים על כלא, או היה בכלא או עבד בכלא יודע שחוקי המשחק החברתי שם שונים לגמרי. המשחק הזה לא היה מוכר לי כלל. סיימתי את המשמרת בהרגשה טובה וקיוויתי לטוב.

לאחר מכן עבר חודש, חודש וחצי.. יצרתי איתם קשר לראות מה המצב? והם אמרו שלא התקבלתי. אתם לא רוצים לדעת מה הרגשתי באותו רגע, כאילו חור נפער מתחתי והתחיל למשוך אותי לגיהינום. ישר ביקשתי לקבל מהם פידבק, מדוע? למזלי הם הגיבו! הם נתנו לי את הפידבק המיוחל שלא אצטרך לשרוף את עצמי למוות בגיהינום.

הם אמרו שהאנגלית שלי לא הייתה מספיק טובה. מה יכולתי להגיד להם? הם צודקים, האנגלית שלי הייתה באמת לא טובה כל כך, החלק המעניין הוא איך המראיינים הסתפקו באנגלית טובה דיה? בכל אופן חזרתי לעבודה בימים האחרונים בטירה, וכשישבתי בחדר האוכל נפל לי אסימון! הסתכלתי על אנשים מסביבי, איך הם נראים, איך הם מתנהגים, מה הם אוכלים והבנתי! אני עובר לטבעונות! שלום לאוכל מתועש, בשר, חלב, ביצים – חלאס! מאז ועד היום (מרץ 2019) אני טבעוני, תודה ניו זילנד!! ובכן, נמשיך.

בואו נחזור לתסכול שלי, שנכון לאותו היום היה גבוה מאוד!  מה עכשיו? לוותר על ניו זילנד? אולי זה לא המקום שלי? כל דלת שאני מנסה להיכנס בה נטרקת לי בפרצוף! זה כל כך מתסכל! נשארו לי חודשיים מסכנים במדינה המדהימה הזאת ואז יקרה משהו מתסכל עוד יותר, הסרט הורוד שחייתי בו כמעט שנה עומד להיגמר והסיוט יהפוך למציאות, החזרה הבלתי נמנעת לישראל! אוי לא!!

חזרתי לאוקלנד, מצאתי קורס אנגלית של IELTS ועשיתי עסקה מעולה! 120 דולר לשבוע תמורת 20+ שעות שבועיות בקבוצה של 4 עם מורה לאנגלית, בוחנת IELTS לשעבר! יש! זה יעסיק אותי קצת ויפיג את התסכול. בוא נסחט את המקסימום לפני שאני עוזב. למדתי המון בקורס, נהניתי, ואז הייתי צריך להתארגן לעזוב. בין היתר הייתי צריך למכור את הרכב (בזמן הכי לא טוב בשנה לעשות את זה) ומכרתי במחיר הפסד. שבוע אחרון נשארתי אצל מישהי שמארחת דרך אתר "חיבורים". אלה נוצרים שמאמינים שיהודים יצילו אותם כשתגיע מלחמת גוג ומגוג. ובכן, מה שהייתי צריך לעשות זה לדבר קצת על דת, להכין ארוחת בוקר ישראלית ויכולתי להישאר תמורת 5 דולר ללילה בהשוואה ל- 60 דולר באכסניה עם חדר פרטי.

ואז הגיע הרגע, לעלות למטוס. שהמטוס המריא בכיתי. בכיתי הרבה, עמוק והייתי ממש עצוב. אני חייב לציין שהגעתי לניו זילנד עם כ-8 אלף דולר ניו זילנדי בכיס ויצאתי מניו זילנד לאחר שנה באותו סכום!

אחד היתרונות בלטוס מניו זילנד בדרך לאירופה או לישראל הוא האופציה לנסוע דרך מדינות שונות. הפעם נסעתי דרך תאילנד. אני מאוד אוהב את תאילנד ועצרתי שם למשך חודש ימים, ניסיתי לדחות את הקץ של החזרה לארץ כמה שרק יכולתי, להימנע מלהתחיל עבודה רוטינית של 8-4, זה היה כל כך מפחיד ומשעמם רק לחשוב על זה. עברתי זמן כייפי בתאילנד והמשכתי לישראל.

כשהגעתי לישראל, הגעתי "הביתה", למשפחה ונכנסתי לדיכאון, לא רציתי פשוט לעשות כלום. באותה תקופה נראה לי הייתה מלחמת צוק איתן או מלחמה אחרת עם עזה. גם זה לא עניין אותי, רק ה"כישלון" שלי להגר לניו זילנד.

כמה זמן הדיכאון שלי נמשך? נמשיך בפרק הבא.

דמיטירי בילצקי, מנטור הגירה, עובד סוציאלי, כרגע בגילאי ה20 המאוחרות. הגרתי מאוקראינה לישראל בילדות, והגרתי מישראל לניו זילנד בשנות ה20 המוקדמות.

6
הגב

4 Comment threads
2 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
6 Comment authors
  Subscribe  
newest oldest most voted
Notify of
פוקהונטס

דימטרי, אחרי לילה כמעט ללא שינה הפוסט שלך גרם לי לגעגועים עזים לניוזילנד בכלל ולוולינגטון בפרט.
אתה תמיד יכול להגיד Im well in Wellington למרות שיש שם רוח כל הזמן.
בשיר המצורף ניתן לראות את רחובות ווילנגטון, עושה לי חשק לחזור ל-
the land of the long white cloud
תהנה מהשיר. https://www.youtube.com/watch?v=WJXfwo68C4M.
מאחלת לך שמשהו טוב יקרה לך היום וגם מחר. 🙂

פוסט מעודד כי לא וויתרת! הרבה אנשים מתייאשים וחוזרים לארץ, אבל אתה התמודדת. יפה מאוד, מחכה לקרוא את הפוסט הבא 🙂

פוקהונטס

אפשר ללמוד בניוזילנד ואחרי סיום הלימודים להישאר. , חבר שלי, בריטי, למד עבודה סוציאלית בוולינגטון ובדרך זו היגר. היום גר בעיירה כפרית באי הדרומי.
אני עזבתי את המדינה הכי יפה בעולם עם דמעות בעיניים אבל היה לי קשה לקיים אורך חיים טבעונאי בניוזילנד. (raw vegan).

Kek

אך בסוף כן חזרת לניו זילנד והצלחת ? כן ?