סיפור ההגירה שלי לניו זילנד – הפוקוס האולטימטיבי

סיימנו את הפרק הקודם בדיכאון והוא יימשך עם הדיכאון (אך לא לעוד הרבה זמן!).

אז חזרתי לארץ, לבית של ההורים בבאר שבע, בחוסר חשק מוחלט. הרגשתי שחזרתי למקום זר, לא הבנתי מה אני עושה שם והכי חשוב הרגשתי תקווה אפסית לחזור. לא ידעתי מה לעשות! אז באותה תקופה (ספטמבר 2014) בדיוק הייתי עסוק במעבר לתזונה טבעונית נאה (RAW FOOD) והקדשתי חודשים מהבוקר עד הלילה ללמוד את הנושא של התזונה. במקום להיות בדיכאון, ניתבתי את האנרגיה הזאת ללמידה, יצירה ושינוי בריאותי חיובי! התהליך היה מדהים והדיכאון נגמר לאחר כשבוע!

לאחר כחודש ימים, הבנתי שאני צריך למצוא עבודה כעובד סוציאלי בארץ, כי כנראה אצטרך להשאר בארץ לתקופה. אם לא הייתי מבוקש מספיק לשוק העבודה בניו זילנד אז אצטרך לבנות תוכנית כיצד אני כן אהיה כזה! אז מה שעשיתי בנוסף להשקעה שלי בתחום התזונה, גם ישבתי וקראתי שעות על גבי שעות את אתר ההגירה הניו זילנדי. התכתבתי עם עשרות מהגרים לניו זילנד אשר הצליחו להגר בהצלחה. בנוסף, גם הכרתי בחור שמאוד בכיר ברשות ההגירה בניו זילנד – הוא מנהל צוות של פקידים אשר אחראים על אישור ויזת תושבות, מזל אה?? הסיפור שלו היה מאוד מעניין. הוא גם עובד סוציאלי מארצות הפסיפיק והוא הגיע לניו זילנד עם כלום. עבר אינספור קשיים דומים למה שאני חוויתי ואפילו יותר מזה (להיות הומלס במשך מס' שבועות). ובסופו של דבר הוא הצליח לקבל את התושבות ואת האזרחות ואת התפקיד הבכיר שלו.  למדתי ממנו הרבה סודות כיצד ההגירה של ניו זילנד עובדת.

ובכן, אחרי ששקלתי את כל האפשרויות, הייתי צריך לקבל 140 נקודות (זה היה המינ' באותה שנה, כיום זה 160). כתבתי תוכנית מה אני הולך לעשות, נרשמתי למבחן באנגלית (IELTS), כתבתי איך אני מקבל רישיון עבודה סוציאלית, חישבתי כמה כסף אני צריך בשביל לטוס בפעם השניה וכו'. בגלל שבחרתי ללכת בדרך של לימודים\ מה שיאפשר לי לקבל ויזת עבודה בתום לימודים, הייתי צריך לדעת כמה כסף אני צריך לחסוך וכמה זמן זה יקח. הבנתי שאם אני אעבוד בעבודה סוציאלית (זה יהיה נקודות של ניסיון במקצוע לצורך הגירה וגם מציאת עבודה). השכר של עובדים סוציאליים לא אטרקטיבי, במיוחד לא לעובד סוציאלי מתחיל. אז בנוסף לכך עבדתי בעוד 2 עבודות. אז עבדתי 7 ימים בשבוע כ12-13 שעות ביום, מדי פעם היה לי איזה יום חופש. רציתי להיות חזרה בניו זילנד בהקדם!

סיכום קצר: היתה לי תוכנית כיצד אני חוזר לניו זילנד! הידד! עבדתי ב-3 עבודות בו זמנית! גרתי אצל ההורים בשביל לחסוך שכירות וידעתי עד מתי אצטרך לעמוד בקצב החיים המטורף הזה, תוך שנה וחצי יהיה לי מספיק כסף לשלם על הלימודים (20 אלף דולר ניו זילנדי) ומספיק כסף להתקיים בחודשים הראשונים. ידעתי שלאחר כשנה אני חייב לקבל ציון גבוה ככל האפשר במבחן באנגלית ולפי זה אוכל להגיש לתחומי לימודים שרלוונטיים למקצוע שלי (חלק מתנאי הגירה).

הדבר הכי חשוב שעשיתי זה ניתוב אנרגיה לעשייה, צמיחה והתפתחות ולא לדיכאון, תקיעות ושליליות. עשיתי שימוש בכל הטכניקות שלמדתי כמטפל הוליסטי בשביל ליצור את המציאות שאני רוצה. כאשר אדם מכוון מטרה, מפוקס ועושה צעדים פרקטיים לקראתם וגם עושה עבודה פנימית/רוחנית ופסיכולוגית ככה משיגים מטרה באופן אופטימלי. לאחר כשנה היה לי מספיק כסף להגיש ללימודים.

לפני שאמשיך, אשתף קצת בתחום הזוגי כי בטח חלקכם תוהים, מה קרה לי בהיבט הזה. אז שהגעתי לניו זילנד בפעם הראשונה הייתי בזוגיות של מס' שנים עם בחורה ישראלית. הזוגיות לא הסתדרה, והבת זוג נסעה חזרה לישראל ואני נשארתי בניו זילנד. כאשר חזרתי לארץ באותו זמן שאני מספר לכם בפוסט הזה, מספר חודשים לאחר מכן הזוגיות נגמרה סופית. במשך הזמן שעבדתי קשה ומעט הזמן הפנוי שהיה לי הייתי נפגש עם בחורות, אך בפגישות הראשונות חשפתי שאני לא בארץ לעוד הרבה זמן. לי חשוב להיות כנה כדי שהצד השני לא יפתח ציפיות. עם זאת רציתי זוגיות, רציתי למצוא בת זוג שתהיה מוכנה לעזוב איתי לניו זילנד, אך לא מצאתי אותה בזמן שהייתי בניו זילנד. מה שחשוב \ה שהמטרה להגר לניו זילנד היתה העדיפות מספר אחת מעל הכל. אני חייב להגיד שהייתה בחורה שמאוד מצאה חן בעיניי וראיתי אותנו ביחד, והיא לא רצתה שאני אסע, אבל מבחינתה לא היה שום סיכוי שהיא תעזוב את המשפחה שלה בארץ. כתוצאה מכך נפרדנו, לא הייתי מוכן לוותר על ניו זילנד בשביל זוגיות ולהשאר בארץ.

עכשיו נמשיך עם התוכנית. קיבלתי ציון של 6 בIELTS, הציון לא גבוה במיוחד ואיתו עשיתי בדיקת שוק מה אני יכול ללמוד בתחום שלי שיקבל אותי עם הציון הזה וגם יעזור לי בתוכנית הגירה. עשיתי בדיקה של כ-ל מוסדות הלימוד בניו זילנד, למדתי איך כל מערכת החינוך בניו זילנד עובדת, מי נחשב יותר מי נחשב פחות, מחירים… בקיצור ידעתי הכל על ההשכלה הגבוהה בניו זילנד! בסופו של דבר הגשתי ל-4 מקומות, ל-2 מהם לא התקבלתי, ל-2 התקבלתי ובחרתי אחד. הלכתי ללמוד התמכרויות, שכר הלימוד היה כ-19 אלף דולר ניו זילנדי לשנת לימודים. בהתאם לחוקי ההגירה בזמנו לימודים של הדיפלומה הזאת של שנה נתנה לי אפשרות לעבוד אחר כך. מבחינת רישיון, בניתי על התואר שלי בעבודה סוציאלית. בכל מקרה לא ארחיב יותר מדי על הפרטים הקטנים של תוכנית ההגירה כי לכך נצטרך ספר. אז בקיצור התחלתי תהליך מול מוסד הלימודים, התקבלתי וכבר היה לי תאריך מתי הלימודים שלי מתחילים!

כאשר קיבלתי הצעת לימודים, ישר הגשתי לויזת סטודנט, קניתי כרטיסים וידעתי בדיוק מתי אני עוזב חזרה לניו זילנד! איזה כיף!

במקומות העבודה עדיין שמרתי על שקט, אף אחד בסביבה לא ידע שאני עובד על לחזור לניו זילנד פרט לבחורות שיצאתי איתן לדייט, חברים קרובים ומשפחה. לגבי משפחה, אמא שלי ממש התנגדה למעבר שלי לניו זילנד, היא גם לא האמינה בי שאני אוכל לחזור ולקבל שם ויזה קבועה. מבחינתה היא ראתה את זה בתור תקופת בידור, לחוות חוויה ולחזור, אז היא חשבה שאני אוותר על התהליך ואחיה בארץ. מצד אחד אני מבין אותה ומצד שני הרגשתי איפה שהוא אכזבה שהיא לא תמכה בי. כשחושבים על זה, כמעט כל מי שהיה בסביבה שלי התנגד למעבר שלי וניסה לעצור אותי מלהצליח, מכירים את הפתגם "טוב איפה שאין אותנו"? כל הזמן ניסו להכניס לי את זה למוח, שבמקום אחר טוב זה רק אשליה. ואני חשבתי לעצמי – אם זה ככה, אני רוצה לאמת את האמרה על בשרי. לא להקשיב לאף אחד.

הגיע חודש יוני, התפטרתי מהעבודות, אבל עבדתי עד השבוע הלפני אחרון לפני הטיסה עצמה! הייתי צריך כל שקל! הלכתי לביטוח הלאומי וביטלתי תושבות, סגרתי חשבונות בנק וסגרתי כל פינה שיכולה לקשור אותי לארץ. לפני שעזבתי אמרתי, שאני חוזר לישראל רק כשאני תושב וזה למטרת ביקור בלבד! כרטיס הטיסה היה כיוון אחד! וההחלטה היתה חד כיוונית.

ההגעה שלי לניו זילנד הפעם היתה רק ההתחלה ועוד חיכתה לי המון עבודה עד לתושבות המיוחלת בניו זילנד. על העבודה הזאת, בפוסט הבא.