Sign In

Remember Me

עוברים לקנדה

על אלו שלא הייתה להם ברירה

על אלו שלא הייתה להם ברירה

ההחלטה לעבור לקנדה התקבלה על ידי שני אנשים: האיש ואני (אני הודעתי שעוברים והוא אמר "בסדר"). הילדים לעומת זאת לא זכו לומר את דעתם. אנחנו הורים די בסדר, מנסים להיות קשובים לילדים, גמישים (אולי אפילו מדי), מוכנים לתת להם סולם כדי שיקטפו את הירח (שיטפסו לבד בסולם, זה המינימום שהם צריכים לעשות), אבל בכל הנוגע להחלטה באיזו מדינה לגור, לא שאלנו לדעתם. קבענו עובדה. בהתחלה היא נשמעה כמו משהו רחוק...

קרא עוד »

אין שמחה בעזיבה – עוד 29 יום לטיסה

מאת: מיטל אור / עוברים הלאה אין שמחה בעזיבה. יש התרגשות, חששות, תקווה, הבנה, ביטחון גדול, אבל אין לי שמחה גדולה. בעוד 29 יום אעזוב עם האיש ושני הילדים, להלן המשפחה הקטנה, את הארץ. מהמשפחה הגדולה והמורחבת (והמתרחבת) אפרד ואין לי חלק שמח בכך. בחודשיים האחרונים הפכתי (שוב) פעמיים לדודה. שתי אחייניות נולדו לי ואני לא אהיה חלק מהחיים שלהן. למעשה, יש לי ספק אלו זיכרונות יהיו לנו זו מזו. אז קצת קשה לי לש...

קרא עוד »

יום ראשון לביקור – סינט ג'ון

מאת: מיטל אור / עוברים הלאה היום הראשון של הביקור בסינט ג'ון התחיל בעשר בבוקר בבית הכנסת. קיבלו אותנו הרבה אנשים כשבראשם דן ונורמן. נורמן מדבר לאט יחסית, יש לו זמן וגם סיפור מעניין, דן קצת יותר מהיר ממנו ומהרגע הראשון אפשר להתרשם מקצב החיים הדי רגוע באזור. בבית הכנסת הסבירו לנו מה עומד לקרות במהלך הביקור שלנו ובכלל הסבירו לנו על המון דברים קנדיים ודברים שקשורים למקום. מה שהפתיע אותי יותר מכל היה ש...

קרא עוד »

מ ת ח י ל י ם

מאת: מיטל אור / עוברים הלאה קיבלנו זימון. יש. באוקטובר נטוס לראיון קבלה לפרובינציית NB. לפני הראיון נהיה שבוע בסנט ג'ון ונערוך סיורים עם הקהילה המקומית. התגובה הראשונה שלי היא לשקשק, לחשוש, לחשוב על מה צריך לעשות ומה יהיה ועוד המון תהיות ושאלות שעולות. למרות שאנחנו מאד רוצים לטוס ומאד רוצים לעבור, החששות לא נעלמים (מי בכלל היה צריך להוסיף סטרס לחיים…). אבל הזימון בידינו (כלומר במייל) ואנחנו ...

קרא עוד »