Sign In

Remember Me

ביקור מולדת- רוסית, ריח של קנאביס וחיילים במדים

ישראל ביום גשום

מה שאתם הולכים לקרוא פה זה בליל של מחשבות רנדומליות מהביקור מולדת האחרון שלי בארץ. חלק מהפסקאות והחוויות פחות קשורות אחת לשניה.

כל פעם לפני שאני נוסע לארץ אני מתמודד עם קשיים מסוימים. רגע הנחיתה גורם לי להרגשה קשה לתיאור. יש כאלה שאומרים שהם מרגישים שהם סוף סוף בבית.
אצלי המצב הוא מצב שונה ומשונה. אני אסביר, מכירים את זה שאתם נפגשים עם אקס/ית או מבקרים במקום עבודה ישן, לאחר מספר שנים טובות.
מצד אחד, אתם אולי תזהו אנשים או עצמים שמוכרים לכם. מצד שני ייתכן שהמון השתנה ואינכם מזהים כלום.

מה שבטוח אני מבין די מהר שנחתתי בישראל, כולם מסביבי מדברים עברית וזה ממש סוריאליסטי. האסימון נופל בדרך כלל שאני שומע שיחה ברוסית, מריח ריח של גאנג'ה ורואה חיילים עם מדים ונשק בכל פינה.

ברכבת

אני נוסע ברכבת ביום חמישי אחה"צ, הפעם בדרך מנתב"ג למלון בה אשהה. הרכבת מלאה בחיילים. פתאום אני נזכר בתקופה בה הייתי קצין, כמה שיום חמישי היה קדוש בשבילי. סוג של ריח באוויר שהסופ"ש מתחיל. אני מתגעגע לתקופה ההיא. בו זמנית פחות מתגעגע למה שייצגתי ונאלצתי לעשות כשהייתי קצין. עם הזמן התבגרתי והחלמתי משטיפת המוח.

שלום רנדומלי

ברוב הכפרים בהולנד, נהוג לברך לשלום/בוקר טוב וכו' עוברי אורח ברחוב. בשלב מסויים זה ממש הופך להרגל. השעות הראשונות קשות בארץ, שאתה מוצא את עצמך מברך מישהו לשלום ברחוב והוא מסתכל עליך כאילו נפלת מהירח.

שמנסים לשרוד יש פחות זמן לנימוסים ותרבות

עקיפות מימין, היצמדות מיותרת לשמאל, צפצופים, היצמדות לרכב שלפניך. אנשים מטלפנים בצעקות, שיחות בקולי קולות והתפרצות לשיחה שמישהו אחר מדבר. אני מרגיש לפעמים כמו חייזר בישראל. נדמה שאנשים עסוקים בלשרוד ולכן אין להם זמן לתרבות או להתייחס בכבוד אחד לשני.

לו"ז עמוס

לפעמים אני מפנטז על לבוא לארץ ולא לומר לאף אחד. אבל אני אשם, אני זה שמעוניין לראות את כולם. בביקור האחרון שלי בארץ פגשתי יותר מ-15 חברים בחמישה ימים בלבד. שאבתי המון אנרגיה מהמפגשים הללו, השכלתי, העלנו זכרונות יחדיו והזכרתי לעצמי כמה החיים קשים בארץ וכמה טוב שעזבתי.

ישראל שיחקת אותה, אבל ההייטקיסטים עייפים

יצא ככה שרוב חברי גם עובדים בתעשיית ההייטק, אני נפגש עם כולם בצורה אינדיבידואלית. השיחות הם שיחות מרתקות מבחינת עומק טכני, אך הם עייפים עם שקיות מתחת לעיניים, מיואשים ולמרות הכל מרוויחים בממוצע פי שניים מהממוצע באירופה. אבל נדמה כי הכסף הזה לא שווה כלום בארץ עקב יוקר המחייה.
ניכר כתנאי העבודה באירופה הרבה יותר טובים, לדוג' 25 ימי חופשה בממוצע (לפעמים ללא הגבלה) שבישראל רק 16. עבודה מהבית זה גם דבר שחוזר על עצמו, מסתבר שבדרך כלל זה לא מתאפשר בישראל, לעומת עידוד עבודה בבית באירופה.
שורה תחתונה, ישראל שיחקת אותה הפכת להיות ארצות הברית, אבל לא בפן החיובי.

עומס על הכביש ואנרגיה מתחדשת

פקקים שנראים כמו מגרש חניה של איצטדיון ואם תסתכלו טוב, הנהג יושב לבד ברכב. מה קרה ל- Car pooling, שימוש בתחבורה ציבורית ופתרונות יצרתיים אחרים?
לכל בן אדם שיצא לי להיפגש איתו, יש לפחות שתי מכוניות. חבל חבל חבל. הרי שלא מדובר במכוניות Tesla אלא במכוניות מזהמות. ונכון התחבורה הציבורית לא מושלמת בארץ.
אבל הכי חשוב, נראה כי אף אחד לא באמת רוצה לעשות צעד לקראת שינוי. כולם התרגלו לרכבים שלהם ומפונקים מידיי להשתמש באופניים או להשתמש באוטובוס.

שגריר ישראל בהולנד ושגריר הולנד בישראל

בערב האחרון שלי לפני שאני חוזר להולנד, בעודי מתהולך בחזרה למלון, אני מאזין ללהקת רוק הולנדית. אני חייב לומר שבדרך כלל שאני בהולנד אני לא מקשיב למוזיקה בהולנדית. אבל שאני בארץ, זה פתאום ומרגיש הגיוני.

דווקא שמשהו לא עומד לרשותך, אתה מתגעגע אליו. לפחות כרגע, לא נראה כי ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה…

מאת
בבלוג זה אשתף אותכם בסיפור ההגירה שלי להולנד שהתחיל ב-2011 על מנת לשפר את איכות החיים שלי. אספר לכם על חוויותי ,כשלונותיי ואתן לכם טיפים שיעזרו לכם להתאקלם למצוא את האושר והעושר בחיים בחו״ל. כמו כן אדבר על האספקט הפרקטי, אבצע השוואות לישראל, אגע בפן הפסיכולוגי של מעבר לחו״ל ואנסה לתת לכם כלים להתמודדות עם קשיי מהגרים נפוצים.

14
הגב

6 Comment threads
8 Thread replies
1 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
10 Comment authors
  Subscribe  
newest oldest most voted
Notify of
ליאור

מעוד מעניין. אשמח לשמוע עוד על ההבדלים בהיי טק בין המדינות מנקודת מבטך

Steve

אתה מוזמן ליצור איתי קשר דרך קבוצת הוואטסאפ

Flying Dutchman

אני כבר מת שיגיע היום המבורך שבו אוכל לספר סיפורים כאלה כמו שלך

אני מזדהה הרבה עם מה שאתה כותב. רק שחבל באמת שלא ציינת את החומוס והפלאפל האימתני שפשוט תענוג תענוג לאכול בארץ! אצל הערבים וגם בכל מיני חומוסיות מסביב. שאני מגיע לישראל לביקור תיירותי, אני מתפוצץ מהחומוס כמה שרק אפשר.

חייב להגיד שטוב שאנשים לפחות מנסים לשרוד פה ועושים מה שביכולתם. בניו זילנד הרווחה דואגת יותר מדי למאות אלפי אנשים ומשפחות שלא רק שלא תורמים לסביבה, אלא פוגעים בסביבה ואנשים אחרים (אלימות, סמים וגניבות) ועדיין נותנים להם BENAFIT שבועי וזה עולה מאות מיליונים לממשלה. אבל זה בסדר, זה לא תלונה, וזה המצב ואני עובד על לשנות אותו ולעשות מה שאני יכול.

Kek

אז אתה רוצה להרוס כליל את מדינת הרווחה בארצך ? מאשר לייעל אותה ? או שאולי להציא אלטרניבה ?

KEK, מדינת הרווחה לא עובדת. מצב החברתי בניו זילנד רק מחמיר. בריאות הנפש מחמירה בעיקר בקרב אותם משפחות שנמצאות על המענקים האלה. למה? כי הם לא מאמנים ביכולות שלהם להצליח בחיים, לחיות סגנון חיים בריא, לתרום לסביבה. מה שאני עושה זה עוזר להם להאמין בעצמם ולהרגיש שהם לא צריכים "טובה של אף אחד" בשביל לחיות חיים מאושרים.

Kek

בסדר אבל מטעם מי , אתה עובד ? לא מטעם הרווחה של ניו זילנד? יש מצבים ויש אני לא רדיקלי לכיוון הזה.

מ. כ.

איך אתה יודע שזה לא בדיוק אותו המקרה כמו בישראל? יש כאן כמות פרזיטים פשוט בלתי נתפסת. בלי להרחיב, בוא נאמר שמפסיקים לממן אותם – במה הם יעבדו? אין אפשרות כיום לפרנס כל-כך הרבה אנשים, אז הם מקבלים למעשה UBI ששמור למקורבים – לפעמים הכנסה נמוכה כמו אצל חרדים, לפעמים משודרגת+++ כמו אצל קרובים לצלחת – אבל בשביל מדינה קטנה ולא שוויונית כמו ישראל זה עול עצום (אל תשאלו אותי כי לא אחשוף את המקורות שלי, אבל הבזבוז אפילו בגופי המדינה שכביכול לא מיותרים פשוט פסיכי בלי שהציבור יהיה מודע לכך).

Venus

חחח לי דווקא בביקור הארץ היה נחמד, במיוחד כי לא יצאתי מהבית חוץ לבקר את הסבתות. אבל איך שנכנסתי לאוטובוס ונתתי 10 שקל הנהג התחיל לצעוק עליי "משלמים עם רב, קו איפה את חיה" ואני "אני לא גרה בארץ מה זה השטויות האלו תדבר אליי בכבוד" והוא מתחיל לתעוק וממש נבהלתי וירדתי בתחנה ואז נפל לי האסימון שזה פני מדינת ישראל… והתחךתי להתגעגע אפילו לשביתה בפריז, לפחות הם מנומסים עם כבוד בסיסי לאדם שמולך. מזל שהביקורים האלו קצרים, וזה כיף לפגוש חברי ילדות וקרובי משפחה, לאכול במבה ולקנות אספקת חטיפים ישראליים. ולא מעבר

מ. כ.

אם הצפיפות מפריעה לך עזבת בזמן. בעוד 10 שנים הסרט Soylent Green יהיה מציאות כאן.
גם התחבורה ציבורית מזעזעת כאן – צפיפות מחרידה, הנהגים מקללים את הנוסעים, לפעמים נכנסים בפרעות כזאת לתחנה שזה פשוט נס שאין כאן יותר תאונות כמו התאונה המחרידה ורבת הנפגעים לפני חודש ליד שדה התעופה.
זו חלק מהפיכתה של המדינה למדינה ערבית, אין הסבר אחר, כי מבחינת הנתונים הסטטיסטיים המדינה משגשגת.

Venus

אפילו מיצרי אוהב ישראל שהתראיין לחדשות אמר שישראל זאת מדינה ערבית וזה דומה לתרבות שלו

כל כך מזדהה איתך… הוצאת לי את המילים מהמקלדת…