סיפור ההגירה שלי לניו זילנד: חלק 4

(ספטמבר 2014) חזרתי לישראל. אני לא יכול להגיד שחזרתי "לא מרצון". בסופו של דבר זה כן היה מרצון.

התוקף של הויזה שלי החל לפוג, מבחינה נפשית היה לא פשוט, ופתרון כיצד לקבל ויזה נוספת לא היה. לא היה ב"ראדר" שלי הדרך או הפתרון לקבל את מבוקשי. אתם יודעים שיש את התקופות האלה שהדלתות פשוט לא נפתחות? לא משנה מה שתעשה, זה לא יצא לפועל? ניסים לא קורים? אז זה מה שחוויתי כל התקופה הזאת שם מאז ששיניתי את הפוקוס מלהנות מטיול לאחר סיום לימודים, אז קפצתי למטרה לחיות בניו זילנד ולקבל תושבות.

המשכתי להנות בניו זילנד מאוד, אך המחשבה שהמסע האגדי הזה בקרוב יגמר הקשה עליי להנות מההווה, שבו עדיין הייתי והיה לי עוד חודשים רבים להיות בניו זילנד. אז כן, נסעתי חזרה כי כל המצבורים הנפשיים שלי נגמרו. אחד האתגרים הגדולים שלי היו זה לחיות ולהסתדר לבד במיוחד במדינה זרה. החודשים האחרונים שהייתי לבד לגמרי הקשו עלי מאוד נפשית. אך אם הייתי מוצא פתרון להשאר, הייתי נשאר חד משמעית למרות הפחד. בנוסף, הזמן אזל ולא רציתי להישאר בניו זילנד באופן לא חוקי מה שיטרפד את הסיכויים שלי להגר בצורה מסודרת בעתיד. אז כן, בחרתי באופן מודע לחזור זמנית לארץ בשביל הערכת צעדים מחודשות וצבירת כוח נפשי.

בדרך עצרתי בתאילנד לתקופה של כחודש, כי הייתי צריך מעט להתאושש, להנות מהשמש, מהפירות וכל הנפלאות שהמזרח מציע. אז הכל התחיל טוב, התחלתי להתחזק, אז אתם יודעים שאנחנו חיים ביקום שמבוסס על חוק משיכה. מכה נוספת לא איחרה לבא. רוב הכסף שהרווחתי בשהות שלי על ההר נגנב! (כ4000 דולר אמריקאי במזומן). מרוב טיפשותי, שמרתי את המזומן בחדר ורק אחר כך הבנתי, שרק הייתי רחוק מאותו מקום, שאחד העובדים גנב את הכסף.

הפכתי לבן , איך זה יתכן??? למזלי הרב הוא לא גנב הכל, הוא השאיר לי 800 דולר שאיתם יכולתי להסתדר לטווח קצר. אבל המקרה הזה רק שיקף את כל המתרחש בפנים, הייאוש והויברציה הנמוכה שבה הייתי. אז היום אני לא מופתע שהיקום הביא לחיי נסיבות שגרמו לי להרגיש איך שהרגשתי.

אז עכשיו באמת חזרתי לארץ. כאשר חזרתי והדבר הראשון שרציתי לראות זה את המשפחה, אבל נחשו מה? הם היו בחו'ל! דווקא שאני חוזר נסעתם לחו'ל? כאילו מה יכול להיות כבר יותר גרוע? כל מה שעברתי בניו זילנד באותה שנה, הגניבה בתאילנד ועכשיו שאני רוצה לקבל קצת צומת לב מהמשפחה הם בחו'ל!

אחד הדברים הטובים שקרו לי בניו זילנד זה שנפל לי האסימון בנוגע לבריאות ותזונה. בניו זילנד החלטתי לעבור לתזונה טבעונית נעה והתחלתי את התהליך. את הדיכאון והייאוש תיעלתי לטובת לימודים אינטסיביים של תזונה מהבסיס. במשך מספר חודשים, כ12 שעות ביום, כל יום למדתי תזונה, ראיתי סרטונים, קראתי ספרים, וכמובן אכלתי אוכל בהתאם. אך סיפור מעבר שלי נשאיר לפעם אחרת, הפואנטה היא, שמצאתי פתרון כיצד לצאת מהויברציה הנמוכה שבה הייתי נתון בשביל לאגור מספיק כוחות להמשיך את תהליך ההגירה לניו זילנד!

כאשר עשיתי זאת, התחילה לזרום אנרגיה לגופי ודרכים ורעיונות גאוניים החלו לבא לראשי. חזרתי להכתיב את המציאות "אני תושב קבע בניו זילנד", וגם בנוסף לרעיונות גם החלו לבא אנשים ושיחות שגרמו לי לגבש תוכנית כיצד לחזור לניו זילנד. החלטתי שאני הולך להיות סטודנט בניו זילנד ולהפסיק לפחד מהשכר היקר לתלמידי חוץ, אני אשיג את הכסף ויהיה מה! השלב הראשון היה לעשות את מבחן הIELTS, ולפי זה אדע למה אני אוכל להתקבל. שמתי לעצמי יעד של חודשיים ללמוד למבחן, סגרתי מועד למבחן לעוד חודשיים וכרטיסי טיסה בבודפשט (בגלל שלהבחן שם היה זול פי 2 מלהבחן בישראל וגם יכולתי לראות מדינה חדשה).

ללמוד למבחן הזה היה קשה, ומשעמם! מאוד משעמם! בבית לא יכולתי בכלל להתרכז. בזמנו עוד לא היתה לי עבודה והייתי בחיפוש אז ללמוד לאנגלית היתה ה-עבודה שלי. הייתי קם בבוקר, בשעה 9 כבר הלכתי לבית קפה עם הספרים והמחברות ללמוד. והייתי לומד שם עד השעה 4 שכולם מסיימים את יום העבודה שלהם. הסיבה שהלכתי לבית קפה כי אני הכי מרוכז ופרודוקטיבי בסביבה עם רעש שבה קורים דברים, האוייב הכי גדול לריכוז שלי הוא שקט! בגלל זה ללמוד בבית ממש לא היתה אופציה. תחשבו כמה קשה היה לי לעשות מבחן בבית ספר או באוניברסיטה שהנהלים היו "שקט בזמן בחינה". זה היה ממש לרעתי! אם ההנהלה היתה חושבת לטובתי היו אומרים "אסור להיות בשקט בזמן בחינה!" ואז הציונים שלי היו הרבה יותר גבוהים מממוצע 85 שקיבלתי בתואר.

FAST FORWARD, הבחינה היתה חוויה לא נעימה בעליל, 3 שעות של אימוץ מוחי מטורף, וגם הטקסטים של הקריאה היו ממש NOT MY CUP OF TEA, דיברו על פיזיקה ומתמטיקה ועל חלזונות. קיוויתי שכשאסיים את הבחינה, לא אצטרך לעשות אותה שוב! היה פשוט סיוט. הציון שקיבלתי לאחר 40 יום המתנה היה 6.0. וזה ציון יחסית נמוך! בכל מקרה, התחלתי לחפש לימודים שיתאימו לי ושיסכימו לקבל אותי עם הציון הזה. ציון 6.5 היה עוזר לי יותר אך זה מה שיש.

אחרי מחקר מעמיק של כל מוסדים הלימודים בניו זילנד, השוואת מחירים והקבלה לויזות האפשריות וכמובן בניית תוכנית כיצד לקבל תושבות אחר כך בצורה המהירה ביותר הגעתי להחלטה! החלטתי ללמוד ADDICTIONS. חשוב לציין שההחלטה התבססה על מגוון גורמים שרלוונטיים לסיטואציה שלי, לניסיון התעסוקתי שלי ולשאיפות העתידיות שלי מבחינת התפתחות אישית וקריירה בפרט נוסף על החלק של ההגירה. את זה אתם צריכים לפענח לבד. גם סוכן הגירה לא יפענח את זה בשבילכם, סוכן יקרא את המצב הנוכחי שלי ויגיד מה האפשרויות, אך האם זה מעניין או לא, האם תהיו מאושרים מעשייה זאת או לא, או האם תרצו לעשות את זה או לא, לא מה שהוא אמור לעשות. הוא יעזור לכם נטו מבחינה חוקית לקבל את הויזות הדרושות. ואם הסיכוי שלכם נמוך, אז הוא ינפנף אתכם באמרה "תמצאו הצעת עבודה קודם ואז תחזרו אלי".

בחרתי את המקצוע הזה מכמה שיקולים שאשתף עימכם בקצרה
* רלוונטי למקצוע שלי- עבודה סוציאלית
* רלוונטי לניסיון שלי – עבודה בבריאות הנפש והתמכרויות
* רלוונטי לעבודה שארצה לעבוד בה בניו זילנד ולהמשיך את הניסיון בה
* רלוונטי לצורכי ויזה עתידית (עבודה סוציאלית ברשימה מקצועות המבוקשים)
* מה שאני אוהב ותחום שארצה להתפתח ולעבוד בו בניו זילנד גם אם הויזה לא היתה
* אורך הלימודים הוא מינימלי (שנה אחת)
* יש ויזת עבודה לאחר סיום לימודים
* סכום כסף דרוש הוא די מציאותי להשיג בארץ (ההיתי צריך כ35 אלף דולר לשנה ניו זילנדי. 20 אלף ללימודים ועוד היה סכום כסף שהיה צריך להוכיח שיש כדי לחיות במשך השנה)

ובכן, התוכנית מוכנה: ידעתי במדוייק מה לעשות בשביל לחזור לניו זילנד, כיצד להתקבל ללימודים, כמה זה יעלה, כיצד להשיג את הכסף בארץ ומתי בדיוק אני טס לניו זילנד שוב! עכשיו הגיע הזמן להוציא את התוכנית לפועל, ואיך עשיתי זאת? בפוסט הבא!