אין ייאוש בעולם

לא ידעתי אם לכתוב את הפוסט הזה. אם יש מקום שאני שונאת לעורר בו סערה זה האתר הזה. אני חושבת שעצם קיום האתר הזה כבר מעורר בלאגנים אצל אנשים שלא מצליחים להבין אנשים שרוצים עתיד טוב יותר לעצמם ולאחרים, ואיך זה אפשרי מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
אנחנו מנסים לשמור את האתר מפוליטיזציה של המאמרים, ובאמת לשמור על רמה מקצועית גבוהה, ושירות עם חיוך, למרות שאנחנו עושים הכל בהתנדבות (כולל המענה לשאלות וכתיבת התכנים). כל הכנסה שיש לנו הולכת לכיסוי הוצאות האתר. מאחר שלרוב אני זו שעונה לאלו ששואלים שאלות דרך טופס 'צור קשר' ודף הפייסבוק שלנו, יוצא לי לדבר עם הרבה אנשים מיואשים, אבל גם אנשים שיודעים להעריך מה אנחנו עושים פה.

התעוררתי הבוקר למציאות אחרת. זה מצחיק שאני אומרת את זה, כי אני נשמעת לעצמי לפעמים כמו תקליט שבור. כל בוקר אני מתעוררת למציאות אחרת, והמציאות הזו משתנה כל שעה בערך, כשמדובר בישראל. למרות שאני חיה אלפי קילומטרים רחוק מהרעש, ההדים נשמעים עד אלינו. יש מצב שגם באנטרקטיקה שמעו על מה שקרה אתמול. עזבו את זה שלא הכניסו את החד-מיניים לחוק הפונדקאות, שאפשר להתווכח אם הוא טוב לאנושות או לא, אפילו שלמיטב הבנתי החוק די מסדיר את כל העניינים הבעייתיים, כלומר חוץ מזה שלהט"בים לא יכולים לאמץ או להביא ילדים לעולם בכל דרך אחרת.
עזבו את זה שעל הבוקר קראתי שכבוד הח"כ אמיר אוחנה מוחה על חוסר-השיוויון להומואים, ובאותה נשימה אומר ששיוויון מגיע רק ליהודים במדינת ישראל (נגיד, כי הרי אתיופים, רפורמים ושכמותם לא באמת נחשבים יהודים אמיתיים), ושחס וחלילה שלא תהיה "מדינת כל אזרחיה". לא מתיישב לי עם ההיגיון, אבל אולי ההיגיון שלי התקלקל משנים של מחשבה. יותר טוב לא לחשוב, ושיכתיבו את הדרך. 1984 היא לא העבר, ולא היפותטי, זה כבר בישראל. ואם אתם מתעקשים להרחיב, גם 'סיפורה של שפחה' נופל לאותה הקטגוריה. האמריקאים כבר אוטוטו שם, אבל חברי צוות הסלפי מביאים את המציאות הזו לישראל לאט לאט. אסור לילדות לבוא במכנסיים קצרים, בצבא אסור לחיילת להשתתף בקורס אם יש חייל אחד שמתנגד, מזיזים נוסעות במטוסים כדי שחרדים לא יסתנוורו ויתגרו, חס וחלילה. ילד דתי חצוף אומר שמדינת ישראל כופה עליו לשחק בשבת בשביל להיות מקצוען, ושהוא חולם על מדינה שבה הוא יוכל לשמור שבת ולהגיע עם הקבוצה שלו לליגת האלופות. ריאל מדריד מחכה רק לך, כפרה. הם יתיישרו לפי הסטנדרטים שלך בטוח. החארות בהפועל פתח תקווה הם הבעיה, ברור. הרי חברי הכנסת ושרי ממשלת ישראל עושים כל שביכולתם כדי לעזור לך להגיע לפסגת החלומות שלך.

בעניין הזה לא צריך להיות ימין ושמאל. כל אדם שפוי צריך לדעת שגשם לא מורידים בתפילות, שרעידת אדמה לא נגרמת כי מתווה הכותל לא מתאים להשקפות אורתודוכסיות, שבמדינת ישראל צריך צבא (כלשהו, מקצועי או של העם לא רלוונטי כרגע) ולא תפילות יגנו על התושבים במלחמה זו או אחרת. כל אדם שרוצה שיכבדו את אמונתו צריך לכבד גם את אמונתם של אחרים. זו לא חוכמה לכנס את כל הליברלים לתל אביב ואז לבכות שזו מדינה אחרת, שלא לדבר על הפעמים שחצי עם ישראל יוצא במחולות כל פעם שיש שם פיגוע או נופלים טילים. תל אביבים לא שמחים כשנופלים טילים בשדרות או בקרית שמונה, אבל מי שצריך לטפל במצבים האלה הוא לא עוז גבע מרמת אביב ג', אלא בנימין נתניהו מרחוב בלפור בירושלים, ועוד 120 חברי כנסת שעובדים ממש לידו, ולפעמים גם בשבילו.
אם אתם לא תתעוררו, בשנה הבאה תמצאו את עצמכם כשחברי הכנסת המהוללים הכניסו לחוק ההסדרים תקציב מיוחד לבניית בית מקדש שלישי, ויחוקקו שצריך להשתחוות לעגל מזהב, ושכולם צריכים ללכת לחינוך דתי (כי הרי מה רע בקצת מסורת ויהדות), ושכולם צריכים לשים כיפה, ושכולן צריכות להישאר בבית ולגדל את הילדים, שיהיו תלמידים חכמים, אמן.

השנאה בין כל חלקי העם לא נחלשת, אלא רק מתגברת. הפילוג ממשיך, בעידוד שרי המדע, התרבות, התקשורת, החוץ, ביטחון פנים, וכמובן- משרד המשפטים ומשרד החינוך. אורחי ראש הממשלה לאחרונה הם ראש ממשלת פולין וראש ממשלת הונגריה, שני אנטישמים ורוצחי דמוקרטיה ידועים, אבל ימנים לאומניים נגד הגירה, מה שמלבין אותם. אני לא אתחיל בכלל עם הקשרים שלממשלה הזו יש למפלגת AfD בגרמניה. לביבי יש ממי לקחת דוגמה באירופה, אין ספק.
פלורליזם ודעות שונות הפכו למילות גנאי. מחשבה חופשית כבר לא מותרת (או במושב הבא של הכנסת, כי עצרו את החקיקה הפעם), ליברליזם זה בכלל בגידה, ומה שאנשים יודעים על דמוקרטיה זה שמותר להם לבחור, ושהרוב שולט. אז ממש לא.

אני מסתכלת מרחוק וכואב לי הלב על מה שקורה בישראל. אני לא מחפשת לאן לחזור, אני רק רוצה שלאנשים שכן בחרו להישאר, יהיו חיים, שהם יוכלו לבחור איך הם מנהלים אותם, ולא הממשלה. אבל ברור לי שזה יותר מדי לבקש…

ואני בכלל רציתי לכתוב פוסט על ההבדלים בין להיות שכירים בישראל לבין לנהל עסק עצמאי, עם עובדים ומיסים וכאלה, במדינה שהיגרנו אליה, אבל כנראה זה לפעם אחרת.