שנה בקנדה ומחשבות על הגירה

עברה שנה.

לפני כחודש (סוג של) ציינו שנה בקנדה. לא ממש עשינו שום דבר ולא חגגנו כי לא היינו כל המשפחה יחד וגם כי הייתי עם ההורים שלי. הם הגיעו ל BC ויחד טיילנו באזור וונקובר, אלברטה (כמה ימים ברוקי) והאי וונקובר. שלושה שבועות של טיול שבלי אמא שלי ככל הנראה לא הייתי עושה בשנים הקרובות. הזמן הארוך מחוץ לבית גרם למחשבות שונות ובעיקר געגוע לבית. ואיפה הבית? כאן, ב-NB.

כל מי ששאל אותי בדרך "מאיפה את" קיבל את התשובה "NB." זה ממש טבעי מבחינתי להיות פה וכשאני מנסה להסביר את השינוי בקצרה קל לי להגיד "אני פשוט חיה."

זה לא שקנדה חפה מטעויות. זה לא שאין פה שחיתות, אנשי כוח, חוסר היגיון, בירוקרטיה ופקידות איטית. יש פה את כל אלה ועוד הרבה. חלק יגידו שפה, אם עובדים עלייך, עושים את זה עם חיוך. לא נתקלתי בזה ואני משערת שפשוט יש הבדלים עצומים בין האזורים הגדולים בקנדה לבין אזור "קטן" כמו שאני מתגוררת בו. אגב, עוד לא יצא לי להרגיש שעבדו עליי וניסו לנצל אותי. אני אמנם עדיין חדשה, עדיין שואלת שאלות רבות ולא תמיד מבינה מה אומרים לי, אבל אני חיה וזה פחות או יותר סיכום השנה שלי. למדתי לא לדאוג, לא להיות בלחץ מתמיד ולא להעמיס את הראש שלי במלחמות.

אולי כן הגיע הזמן להביע דעה אישית…

עד כה לא ממש הבעתי את דעתי בצורה חדה. אין לי שום דבר נגד (בכללי וגם) ישראל, שכל אחד ואחת יעשו את מה שטוב להם ויגורו איפה שנוח להם לגור. זו הגישה שלי לחיים, לא כל מקום, עבודה ודרך חיים שמתאימה לי תתאים לאחרים. גישה זו מובילה אותי לדברים שונים בחיים ובין היתר היא זו שגורמת לכך שישנם אנשים שקוראים בנינוחות את מה שאני כותבת (בלי שמתהפכת הבטן).

אבל, עכשיו אני שנה פה ואני אציין שהבנתי את "החיים עצמם." המשפט הזה שכל מי שגם בישראל ב-7 שנים האחרונות מכיר היטב. זה קורה בקנדה. לא רק לי, לעוד המון אנשים. זה לא קל להגר, לשנות את מקום המגורים, לחפש חברים חדשים, להתרחק מהבית, המשפחה והשפה. זה לא קל בכלל, אבל זה מאפשר לחיות. לא לחשוב אם בקיץ הקרוב תהיה מלחמה או לא. לא לראות שיח אלים כל כך. לא להגיד "הארץ שלי, זו שהאמנתי בה ושרתי על אהבתי אליה, אבדה לי."

הגישה שלי לחיים פשוטה יחסית. במשפחה שלי היו 3 עו"ד ויש לי אהבה אישית לתחום. כשאני יוצאת לדרך הכוללת שיתוף פעולה עסקי, אני חותמת על חוזה טרום עבודה. אני לא חייבת להסכים. אני יכולה לנסות לשנות את התנאים, להביא את שלי, למצוא את האמצע או פשוט להסכים למה שיש. כמובן, לפעמים אני לא מסכימה ושיתוף הפעולה פשוט לא מתקיים. אף אחד לא מכריח אותי לעשות משהו שאני לא רוצה. ככה אני מתייחסת למדינה.

כשגרתי במדינת ישראל ידעתי שהיא לא ממש בקטע של "זכויות שוות לכולם." היה שלב שהסתדרתי עם זה. קיבלתי במידה סבירה את רעיון העגלה הריקה. קיבלתי את "מדינת אלפי המדינות" בה כשיורים בכפר לידי פניה למשטרה נענית ב"ככה זה ומותר להם, אבל לך אסור," קיבלתי את "הם לא מתגייסים כי הם…" קיבלתי את "עלות הפריפריה" כי רציתי לגור בשטח של חצי דונם ולשחרר את הכלבה (השכנים לא אהבו את הרעיון). קיבלתי הרבה דברים.

אגב, הרבה דברים הפריעו לי ולא הסכמתי עליהם. בחנתי את אותם דברים, תהיתי עם עצמי ואנשים שהחשבתי כחכמים מה הסיכוי שה"הסכם" ביני לבין המדינה ישתנה והבנתי שיש לי שלוש אפשרויות: להשלים עם המצב/ להילחם/ לחפש הסכם אחר. הבחירה – לחפש הסכם אחר ולשמחתי מצאתי.

למה אני כותבת את זה דווקא עכשיו? כי עברה שנה פה וההסכם החדש די מוצא חן בעיני ובמילים אחרות, אני פשוט חיה פה והאמת היא שטוב לי.

כמה מילים למי שנמצא בדילמה על הגירה

מדי פעם פונים אליי אנשים בעקבות הבלוג ומדי פעם אני קוראת על אנשים שמחפשים "הגירה קלה" ולעתים אפילו את "הדרך המהירה, הקלה ובעדיפות גם פשוטה כלכלית" לעבור. ישנם גם אנשים שמגדילים לעשות ותוהים אם קנדה תשלם להם כסף כדי לעבור ותדאג להם לעבודה.

הבנתי שההחלטה להגר יכולה להיות קשה מאד. הדאגה הכלכלית ברורה לי מאד ולא כולם עובדים מהבית ויש להם "עודף" שהם יכולים להשקיע בהגירה (אפשר לדון על כך יותר כי ישנם אנשים שיש להם את מינימום הסכום הנדרש כדי לעבור לקנדה ועדיין מצליחים בתהליך). אין באמת דרך מהירה, קלה ופשוטה לעבור אבל למי שזה בוער בו, יש סיכוי להצליח.

רוב מדינות העולם, אילו שאני מכירה, לא באמת מחכות לכם (ולא חיכו לי) עם זר פרחים בנחיתה ובטח לא עם "מענק קליטה" ועבודה. אין לי מושג איך ההגירה תהיה למישהו שלא בטוח בעבודה שלו וחושש מבחינה כלכלית. אנחנו בחרנו לעבור ל-NB בין היתר כי ההוצאות פה תואמות את יכולת ההכנסה שלי בעבודה מהבית (אם היינו עוברים ל-BC לא היינו יכולים להסתדר כלכלית כי אני לא מרוויחה מספיק כדי לעמוד בהוצאות באזור וכך גם בעוד אזורים רבים בקנדה).

אם ההגירה בוערת בכם, אם החלטתם שההסכם עם המדינה הקיימת שלכם לא מתאים לכם יותר, זה הזמן לברר עוד. להתכונן, ללמוד אנגלית, לחרוש על אתר ההגירה של קנדה (או כל מדינה אחרת), לבדוק את האפשרויות שלכם ולהפוך ל"אטרקטיבים יותר" כך שתקבלו את הסיכוי לעבור. אם כל זה נראה לכם ככאב ראש ו"מוגזם," כנראה שזה פשוט לא עבורכם וזה בסדר.

לכל אלה שפונים אליי באופן אישי, זה לא נכתב עליכם, אני תמיד שמחה לקבל פניות ותגובות וכל שיש לי לאחל הוא שתמצאו את הדרך הטובה לכם להגר.

בהצלחה ומזל טוב לנו על שנה בקנדה.