מאת: מיטל אור / עוברים הלאה
עוד 46 יום הטיסה, אבל מי סופר? (רמז… אני) וישנן שפע של הערות/ הארות ושאלות מאנשים שלאו דווקא מכירים אותי מקרוב. הדבר המפתיע ביותר הוא שכל המשפטים חוזרים על עצמם ומופנים לשנינו באותה צורה (למשל, אצלו בעבודה, אצלי ברחוב).
- אז אתם באמת טסים? טוב, התשובה לכך היא פשוטה מאד. כן, אנחנו באמת טסים. השנתיים שעברו מאז שהתחלנו את התהליך לא שינו את דעתנו ולא גרמו לנו לחשוב שפה הרבה יותר טוב ושלא שווה לנסות חיים במקום אחר.
- זה לתמיד? כנראה שכן. עם זאת, עוד אין לנו אזרחות קנדית ואנחנו לא קורעים את הפספורט הישראלי. ברור שאם נרצה לחזור, נחזור ולא, לא נראה בזה כישלון גדול וצורב אלא עוד נקודה ותזוזה בחיים.
- מכרתם את הבית? כן. מכרנו את הבית וכבר קיבלנו אישור מרשות המסים שיש לנו פטור ממס שבח (כתבתי על זה פעם בנפרד שזו הסיבה שהזזנו את תאריך הטיסה שבמקור חשבנו שיהיה לפני שלושה שבועות).
- יש לכם עבודה? לו אין, הוא ימצא. אני עובדת מהבית בכתיבה, אם אתם מחפשים כותבת מוכשרת ויצירתית (טוב, לא חובה יצירתית, אני כותבת גם כתבות מידע), אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בהודעה דרך האתר הזה או הפייסבוק.
- איפה תגורו? שכרנו דירה למשך חודשיים ותוך כדי החודשיים נתמקם. זו הדרך שמצאנו שעבורנו היא הנכונה ביותר.
- ומה עם המשפחה? באסה. באמת שאין לי דרך לתאר את הניתוק שעומד להיות. היום אני מתגוררת רבע שעה נסיעה מההורים שלי, הבת שלי קרובה מאד לאחותי ובכלל יש לנו הווי שגם אם הוא לא תמיד מושלם הוא שלנו. אבל… זו לא סיבה מספיק טובה לא לחפש את עצמנו.
- קשה? כן ולא. המחשבות על "ניתוק" ו"עזיבה" הן לא רק שמחות. ברור שיהיו געגועים, ברור שכאן החברות אבל… המחשבה להישאר גם היא קשה. אני מרגישה מאד לא שייכת להמון דברים פה (ולהמון דברים כן) ולכן יש המון רגשות מעורבים. לא הייתי אומרת שקשה לי אלא שמדי פעם עולים חששות.
- אז אתם לוקחים מכולה… לא. אנחנו אנשים "קלילים" יחסית. אין לנו סלון (מהסיבה הפשוטה שתמיד נראה לנו שאפשר לעשות דברים יותר טובים עם הכסף), אין לנו הרבה ריהוט ולא המון משחקים. באופן כללי הגישה היא שכל מה שאי אפשר לאחסן בענן עדיף לא להכניס לחיים. מבחינת הילדים, גם להם אין הרבה דברים אבל הם עברו שפע של חוויות עד כה וזו רק ההתחלה.
- הילדים יודעים אנגלית? אההה… ככה, ככה. מכירים את האותיות, יודעים כמה מילים והם ילמדו. הילדים שלנו דוברי עברית ויכולים לתקשר בשפה הרוסית, מה שאומר שהם בטח יצליחו ללמוד עוד שפה.
- מתי אתם עוזבים? 8.7.16 (חודש יולי).
שאלות? תגובות? תרגישו חופשי לכתוב 🙂
האמת שהייתי שמח אם היית מעלה פוסט שמסביר קצת על התהליך בארץ, דרך איזה מסלול עברתם, כמה זמן לקח, מחשבות ולבטים במהלך ההמתנה לPR, קצת על ה"לפני" 🙂
אני חושבת שהתחלתי מההתחלה.
לגביי לבטים, לא היו. ההחלטה לעבור לקנדה לקחה בערך דקה וחצי והייתה ספונטנית. האיש שלי אמר משהו, אני עניתי לו "אנחנו עוברים לקנדה" ושם ננעלתי וננעלנו על זה.
אם חסר לך מידע ספציפי שלא עניתי עליו, אשמח לענות 🙂