כשרק עברתי לברלין, אחד הדברים שהממו אותי היה השקט. גרתי שנים בתל אביב, ובכל פינה היו צעקות, צפירות, שריקות – שלא לדבר על אזעקות. אבל בברלין – שקט. זה היה מלחיץ ברמות, ולקח לי כמה חודשים להתרגל לשינוי.
לברלין הגעתי במטרה לעשות דוקטורט במדעי המדינה/יחסים בינלאומיים, בתחום הצר של לימודי מלחמה. לפני הגשת הבקשה, נפגשתי עם פרופסור באחת האוניברסיטאות כאן, והוא אמר לי משפט ששינה את חיי: "בגרמניה לא עושים ולא לומדים מלחמה, בגרמניה עושים ולומדים שלום. רוצה ללמוד על מלחמה, לכי לארה"ב, בריטניה, ישראל, קנדה או אוסטרליה. בגרמניה עושים שלום."
מאז אני חיה לפי הכלל הזה, ירדתי מהרעיון של דוקטורט בתחום הזה, והשתניתי.
אבל השנים הכה רבות במדינת מלחמה עדיין נותנות את אותותיהן. לכל דבר מתרגלים הרי – האזעקות לא מפחידות כבר, הרעיון של טילים עפים מסביב עובר באיזשהו שלב לידינו. אתם יודעים, שגרה. כשעברתי לברלין נוצרה בעיה חדשה, מלבד השקט- עכשיו, אם קורה משהו, אני לא שם. הבלאגן בדרום הוא בשגרה, יחסית, ואנשים מתרגלים, לצערי. הרי הממשלה לא עושה כלום בלי קשר לאיפה נופלים הטילים.
אחרי שחמש שנים כמעט הצליחו להחזיק בלי מלחמה, חזרו הטילים למרכז. במלחמה ב-2014 חזרתי לישראל כדי להיות עם אמא שלי בממ"ד. היום אני שומעת על זה אם במקרה בדקתי את הפייסבוק לפני שהלכתי לישון, או בבוקר כשאני קמה. אין אזעקות, ואמא לא מתקשרת לספר.
זה אחד המחירים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון שאנחנו משלמים כשעוברים למדינה אחרת. אנחנו רחוקים, אנחנו כבר לא הטלפון הראשון. אנחנו האחרונים שיודעים.
מקווה שהפצועים יחלימו במהירה ושביבי לא יחליט להתחיל במלחמה ערב בחירות. מייאש.
האם זה המחיר שאנחנו משלמים? בתור מהגר, אני שמח להיפטר מהבעיות שיש בישראל, הם לא מטרידים כמו בזמן שגרתי בארץ.
אני חושב שמהגרים יותר ממוקדים במה שקורה במדינה אליה היגרו המלחמה הבלתי נגמרת עם הפלסטינים. כמהגר בלונדון אותי מעניין אם בריטניה תצא מהאיחוד בלי הסכם (הלוואי!) או עם הסכם (כמה עצוב). האם אקבל את התשובות קבע שלי השנה? ועוד שאלות שיותר נוגעות למדינה שאני גר בה (איכות החיים, הדירה בה אני חי) מאשר הטילים על ישראל. לפעמים אני שוכח את החגים ולא הרגשתי שזה הפריע בכלל.
והשקט שיש כאן מאוד נוח.
תודה רבה! נהנתי מאוד לקרוא. אני ממש אוהב את המאמרים שלך. את כותבת מעולה
באשר למאמר, ישראל רכבה על "נמר של לאומנות" … הממשלה הישראלית יודעת לשלהב את העם עם שנאה בעיניים, רוב תושבי ישראל הם לא יותר מרובוטים שממלאים פקודות של ביבי ואת סיסמאותיו בשקל תשעים.
חפש את המאמר של שטרנהל משבוע שעבר, הוא עוסק בדיוק בזה…
הלאומנות בשביל הימין זה רק תירוץ, ממש כמו שהיהדות זה תירוץ בשביל המנהיגים הדתיים, ולמעשה הימין מובל אך ורק על ידי שבטיות. המזרחיות לצערי "מאפשרת" ונותנת לגיטימציה להיות חסרי שכל וחסרי דאגות. העם הזה מטומטם. ביבי משוויץ עם יחסי חוץ ועם מחלפים בעוד הבית פנימה קורס – תחבורה ציבורית מימי הביניים, חינוך על הפנים, ההון האנושי מיצה את עצמו והרמה נחותה (למעט שכבה צרה מאד), העובד הישראלי ירוד ונחות ברמתו ביחס לעולם בתפוקה ובידע מקצועי. הבריאות במצב ירוד מאד למרות שיש כאן רופאים מעולים (רק בגלל ביבי, בוודאי). על כל הדברים האלה שמעת מתי שהוא? הדמוקרטיה רופפת ונעלמת, הממשלה למעשה… Read more »
קצר, קולע ומרתק, כמיטב המסורת. באשר לשקט, קודם כל אני מקנא. גם אני רוצה. אבל לדעתי המילה הנכונה לשימוש פה היא שלווה ולא שקט. שלווה לא נמדדת בדציבלים. כשהייתי בוינה, פראג ועוד מקומות קסומים אחרים (מחוץ לישראל מן הסתם), הייתי יכול להסתובב במקומות מרכזיים, צפופים, הומי אדם ורכב ומן הסתם גם רועשים מטבע הדברים. אבל האווירה, היא זו שעושה את ההבדל. גם הרעש שלפעמים ישנו, יכול להיות רעש שלא מפריע ואפילו מהנה. האווירה היא זו שמשנה את הכל. מה שאת חווה למזלך הטוב הוא שלווה, מה שבישראל לא קיים בכלל. את יכולה להיות במקום שקט ומבודד ועדיין תהיי במתח כל… Read more »
הכוונה היא באמת לשקט, למרות שגם שלווה אני מסכימה להוסיף 🙂 מתי היית במקום שלא צופרים בו באופן קבוע, או צועקים מכל מקום ברחובות? אפילו בשוק כאן הסוחרים צועקים בדציבלים נמוכים!
הכל טוב ויפה אבל בגרמניה עושים שלום? כנראה יש להם זכרון קצר
או שהם למדו מטעויות העבר, מה שאי אפשר לומר על אחרים…
זה כמו עם יוקר המחייה, בזמן שכולם מתמודדים עם משבר לאומי והבעייה של כולם אז אנשים פועלים בשביל ליצור מחאה חברתית, או במקרה הזה מראים סולידריות שקיימת בישראל אך ורק בזמן מלחמה, אך אחרי שהרוחות שוכחות רק אז ישראלים מתחילים את החיפוש אחר דרכונים זרים, אז אל תקחי את הקולות שבאים מהארץ ברצינות, זה רק יגביר את העזיבה ותצטערי עוד פחות שעזבת – במידה שנשאר צער…