תסתכלו, ונוס באופק

אני לא משהו מיוחד. אני מישהי רגילה שלא שונה מאנשים אחרים. סיימתי שירות לאומי באוקטובר לאחר שנת שירות שהייתה, אם לומר את האמת, מלאת סבל. למדתי בתיכון מסריח בארץ ובחטיבה מצחינה עוד יותר. סבלתי מכפייה דתית ומהצקות בגלל היותי שונה… אבל היה תמיד משהו משותף לשנים האלו. תמיד חלמתי לגור בחו"ל.

כשהייתי בתחילת שנות החטיבה הייתה ילדה מושפעת משטיפות המוח שעברתי כל היסודי. הערצתי את השפה העברית וצעקתי על אנשים כאשר היו מדברים באנגלית או ברוסית. הייתי אובססיבית לדקדוק בעברית וחלמתי ללמוד אנימציה בירושלים. חשבתי שזה משהו מיוחד ללמוד בעיר הבירה הקדושה לשלוש הדתות. כל זה היה בכיתה ז', אבל לאט לאט נפל לי האסימון והתחלתי להבין ולהפנים, שהכל זה שטיפת מוח, שהממשלה רוצה שנחשוב דברים מסויימים. לקח לי זמן להבין שישראל היא לא מרכז היקום ושזה לא זכות להיוולד יהודי. תמיד בפנים חלמתי וייחלתי לגור בחו"ל,  אבל הביקור שלי אצל דוד שלי בארה"ב גרם לי לפקוח את העיניים ולהבין שזה מה שאני באמת רוצה. אספר על זה בהמשך.

אני ממוצא אירופאי, ולמרות שנולדתי בארץ המראה שלי תמיד נראה שונה ולא מקומי בעיני אנשים. אנשים היו שואלים אותי ברחוב אם אני מדברת עברית, ותמיד בבית ספר שאלו אותי איפה בחו"ל נולדתי. השאלה הזו תמיד גרמה לי לצביטה בלב, כי כמעט נולדתי באירופה, אבל קרה מה שקרה ונולדתי בארץ…
ואפילו עכשיו, אנשים רבים, למרות שהם יודעים עברית, פשוט פונים אליי באנגלית. המקרה הקיצוני ביותר קרה בעבודה המזדמנת שלי, כאשר לקוח פשוט התחיל לדבר איתי בשוודית. גם כשסיפרתי את זה, קצת בהתלהבות, לקולגות האחרות, הם שאלו אותי בתדהמה : "מה את לא שוודית?".
תמיד הרגשתי עמוק בפנים שאני לא שייכת לכאן. אני לא יודעת אם זה בגלל האופי הרגיש והעדין שלי, או בגלל החינוך האירופאי שקיבלתי. בגלל היותי בן אדם שקט, קר מבחוץ ומנומס, סבלתי מהצקות רבות מצד התלמידים ומצד המורים. נחשבתי כסנובית ומתנשאת מצד התלמידים, ומצד המורים, בעלת חרדה חברתית ובעיות בתקשורת, רק בגלל מנטליות שונה. כמה סבל עברתי בכל ה-12 שנים האלו. גרמו לי להאמין שמשהו בי לא בסדר, שיש לי אפילו בעיה נפשית, רק כי אני לא צורחת בהתלהבות באמצע השיעור או מדברת עם כל העולם ואישתו בהפסקות. תמיד שנאתי את כל השכונה הזאת…

אין לי דרכון אירופאי. אני באה ממדינה אירופאית שנויה במחלוקת, שמסיבות כאלו ואחרות לא אני מעדיפה שלא לציין את שמה. אילו היא הייתה מצטרפת לאיחוד האירופאי, הייתי יכולה להוציא דרכון אירופאי דרך קשר דם ישיר בקלות. שני ההורים שלי באו מאותה עיר, הם נולדו שם וגדלו שם, עד שבאו לכאן. סבא של בת דוד של אבא שלי בעל שורשים בצרפת, ולאימא שלי יש שם משפחה גרמני [שם נעורים] ושורשים רחוקים מאוד בגרמניה [לפחות 200 שנה אחורה]. למרות זאת, יש לי הרבה קרובי משפחה בגרמניה מדרגה שנייה, ורבים מחבריהם של ההורים שלי חיים שם. כך שלמרות הכל אבד לי הסיכוי להשיג דרכון גרמני דרך דם.

אבל אני לא מוותרת על החלום לגור בחו"ל. החלטתי לנצל את גילי הצעיר ואת מעמדי ולנסות להגר דרך לימודים. נשמע פשוט ? זהו, שממש לא.

בבלוג שלי אני אחשוף אתכם לתהליכים שאני עוברת אישית בדרך לקבלה ללימודים בחו"ל, ההכנות למעבר, כל השטויות שמאחורי הקלעים וגם אתן מידע על סוגי לימודים שונים ואוניברסיטאות, מהידע שרכשתי אישית במהלך החיפושים שלי, בתקווה לעורר השראה ולענות בעקיפין על שאלות שצצות לאנשים שחשים מבולבלים ואבודים.

אני אציין את המצב שלי: אני עוד מעט בת 21, משוחררת משירות לאומי ועובדת במשרה מלאה כדי להרוויח כסף להגשים את החלום. יש כבר חיסכון מכובד בחשבון, אך עדיין אני מרגישה ומעדיפה כמה שיותר. יש לי כרגע רק אזרחות ישראלית. יש לי תעודת בגרות מלאה, לא הייתי תלמידה מצטיינת אך גם לא גרועה, הציונים הם ממוצעים, 75-95. עשיתי 3 יחידות מתמטיקה ו-4 באנגלית, הייתי במגמה מדעית. לקחתי קורסים לצעירים בגרפיקה ממוחשבת כשהייתי צעירה יותר, אבל בעקבות כמה דברים שעברתי בחיי הבנתי שלא ארצה לעסוק בזה בחיי.
אני יודעת צרפתית ברמה B2 וכן גם אנגלית באותה רמה, יש לי קצת גרמנית בסיסית ואני יודעת קצת שוודית כי אני לומדת בזמני הפנוי. עברית ברמת שפת אם. לקחתי קורס לשיפור הצרפתית, והייתי התלמידה הכי טובה בכיתה, ככה המורה טענה.
במצב שלי, אני באה לציין לכם שלא צריך להיות גאון הדור ותלמיד מחונן כדי להגר ובעל אזרחות אירופאית, צריך בסה"כ להיות בעל רצון גדול מאוד וכוח נפשי לעמוד בפני מכשולים ואכזבות רבות. לא צריך להיות אופטימי, אך גם לא פסימי מידי. הדבר הכי חשוב זה להאמין בעצמכם ולא לוותר! במסע להגירה אתם עומדים לחוות מלא אכזבות, רגעים של ייאוש וחוסר תקווה וגם אפילו התקפי חרדה. לעיתים תמצאו בדרכים ללא מוצא, לפעמים תרצו להתייאש. אבל פתאום יכולים לבוא לכם פתרונות משום מקום.

אני לא באה להראות את הצדדים היפים בסיפור ההגירה כפי שרבים נוהגים לעשות, אני באה להראות לכם מנקודת מבט של מישהי צעירה, עד כמה זה קשה ומאתגר להגר. אני רוצה לתת את התקווה לעוד נערים בגילי וגם צעירים יותר, שלא רואים את עתידם בארץ וחולמים להגר בעתיד. אני רוצה להוכיח שניתן להגר גם אם נתקעתם עם דרכון ישראלי כמוני, וגם אם אתם לא בדיוק התלמידים המצטיינים בכיתה. גם אנשים פשוטים וממוצעים יכולים להגר, הרי העולם בסופו של דבר בנוי מאיתנו.

מקווה שהפוסטים שלי יעוררו במישהו השראה ותקווה.