קיץ קיץ תיגמר

הקיץ הגיע לברלין כבר מזמן, למען האמת. בשנתיים האחרונות אנחנו סובלים מקיץ חם במיוחד, שמתבטא בטמפרטורות קיצוניות כל פעם מחדש. לפני שבוע וחצי, למשל, מדדו באיזו פינה בגרמניה טמפרטורה של 42 מעלות. מצד שני, יש ימים חמים מאוד ומחמש אחר הצהריים כבר מתחיל לרדת גשם, לפעמים אפילו כדי רמת הוריקן. הזוי קמעא.

אני לא אוהבת קיץ. אני ממש שונאת קיץ. עזבתי את ישראל לברלין בגלל האפרוריות והגשם ולפעמים גם שלג שיש כאן, ואז באה ההתלהטות הגלובלית ודפקה לי את העיר.
ואין כאן מזגנים, בדיוק כמו שאין כאן מעליות ברוב הבניינים. התשתיות לא מתאימות לזה, וממילא הגרמנים (ואירופאים באופן כללי) חושבים שזה לא בריא. במהלך השנים הבנתי את הרעיון שמאחורי זה יותר ויותר: המזגנים אוספים אבק ויצורים בדרך בתעלות ובמכשירים עצמם, ואת זה מוציאות לאוויר בתהליך הקירור. מאוורר רק עושה סירקולציה.
אגב מאוורר – בגרמניה אם לא קנית מאוורר עד מאי, כנראה שלא תמצא מאוורר טוב, כי ברגע שהמלאי בחנויות מסתיים, לא מביאים עוד. מאוורר קונים בחורף או בקיץ באינטרנט.

ואם בענייני בריאות עסקינן – בריכות ואגמים זה עניין מאוד חשוב כאן.
יש בריכות סגורות (מקורות), שהמשתמשים העיקריים שלהן הם מועדוני שחיה (וקבוצות לימוד שחיה), אבל יש שעות מסוימות לאנשים "רגילים". בקיץ הבריכות המקורות נסגרות ומשמשות את מועדוני השחיה בלבד, ואחרים הולכים לאגמים (יש אגם אחד לפחות לכל שכונה וכי זה בריא יותר מבריכה!!) או לבריכות קיץ.

בעלי הגרמני שיחיה יוצא מהעבודה מוקדם בימים חמים במיוחד, והולך לבריכת קיץ או לאגם עד הערב. אני מעדיפה להתחבא בבית מהשמש, אבל הוא מת על שמש וחום, כל עוד הוא במקום מוצל וקריר.
לפני שבוע היה ממש חם, והחלטתי לקחת יחד איתו יום חופש וללכת לבריכת קיץ שלידנו (20 דקות, בקטנה). זו הייתה הפעם הראשונה שלי בבריכת קיץ, וזו הייתה חוויה מעניינת ביותר, במיוחד כשכל הבריכות שיש לי להשוות אליהן נמצאות בישראל.

קודם כל, אין פקקים בדרך כי כמעט כל האנשים מגיעים באופניים. לכן גם אין בעיות חניה. בכניסה צריך לשלם 5.5 אירו (לכל היום) ויש תור ארוך של אנשים שמחכים בשקט, בלי לצעוק ובלי לדחוף אף אחד. בכלל, השקט והנימוס הם מוטיב חוזר כאן. פשוט גן עדן.

כשנכנסים יש לוקרים לשים דברי ערך, ואם באים מאוד מוקדם אז גם יש הרבה מקום על הדשא, לבחור איפה לשבת. אנחנו, איך לא, באנו בעשר ובחרנו מקום מוצל וקריר… לא חלפה שעה וכל הדשא מסביבנו התמלא לחלוטין, וגם ממול הכל כבר נראה מלא.

על הדשא שוכבים אנשים מכל המינים, הצבעים ומבני גוף. אף אחד לא צועק "יא שמנה!" ולא רואים בשום פינה גברים שמנסים להתחיל עם בחורות שיושבות לבד או עם חברות. כולם יושבים או שוכבים, קוראים ספר או הולכים בנחת לבריכה, ואין רעש. יש מוזיקה ברקע, אבל כזו שלא מפוצצת את האוזניים, וגם לא מתקרב לזה. מוזיקת מעליות שכזו.
הכל נקי, ואנשים זורקים את הזבל שלהם בתוך שקית שהביאו איתם, או בפחים שמסביב. הפחים לא עלו על גדותיהם במשך כל השעות הרבות שבילינו שם. אף אחד גם לא "פותח שולחן". מרענן.

הבריכה עצמה עצומה, והמים קרים לאללה. עכשיו אני לגמרי מבינה את האהבה להליכה לבריכת קיץ בימים החמים. כשנכנסים למים כאילו כל השמש והחום נעלמים. פשוט נהדר.
היו ילדים עם כל מיני מזרונים, אבל אף אחד לא נדחף לאף אחד בפרצוף. כל אחד במרחב שלו ולא מציק לאחרים. לדעתי זמן השהייה המקסימלי היה עשרים דקות (אולי חצי שעה), אבל קפוא שם. צריך לצאת מהמים להתחמם קצת…

כשהגיעה שעת הצהריים, אנשים ניגשו למזנון ואיך לא – כולם עומדים בתור בשקט עד שיגיע תורם. שוב אף אחד לא צועק ולא דוחף. איזה כיף.
אפשר לשבת לאכול בשולחנות שליד, או במקום הישיבה המקורי. אין פיסת זבל זרוקה על הרצפה. הכל עדיין נקי.

אחרי כמה שעות טובות אני פרשתי והשארתי את בעלי לעוד חמש שעות לבדו. כשהוא חזר אמרתי לו שממש נהניתי וביום החם הבא אני הולכת לשם, אפילו אם לבד. הוא התלהב שאני סוף סוף מתלהבת מהבריכה "שלו". אממה? מאז התקרר ולא היה יום אחד מעל 30 מעלות. ברור.