בגדול, זהו פוסט המשך לפוסט הקודם שכתבתי (רוצים לצאת מעבדות לחירות? תפסיקו להיות 'יהודיים'), והוא נובע מהתגובות שהתקבלו.

דווקא ביום השואה אני חושב שראוי לכל מי שמגדיר את עצמו 'יהודי' להרהר באחת השאלות המקדמיות שאיש לא נוהג לדון בהן. במקום לשאול את עצמו – למה זה קרה לנו, היהודים, שטבחו והשמידו אותנו – צריך לשאול – למה בכלל להטריח את עצמי בשאלות כאלה, ולא פשוט לעזוב את השיוך ליהדות. למה להיטבח ולנסות לקום לתחיה במקום, פשוט, לא להיטבח to begin with?

נתחיל קצת בהאשמת קורבן

לפעמים קורבנות אשמים. נכון, הם לא אשמים בכך שפגעו בהם, ביזו אותם, רצחו אותם או עשו להם כך או אחרת. אבל כן יש להם מרכיב אשמה, או אחריות מסוימת, בכך שבכלל הביאו את עצמם למצב שבו הם נמצאים.

קחו למשל תרמילאי שמטייל בנחלים בימי חורף. התחזית מדברת על שיטפון אבל הוא בשלו. בשלב מסוים מגיע ענן ושוטף את הנחל. התרמילאי מתחיל לרוץ במעלה הנחל, אבל, למרבה ההפתעה (?), לא מצליח להתמודד עם זרם המים. הוא מקפח את חייו בטביעה אכזרית ונמצא רק למחרת. כולם כועסים וזועמים – הכיצד קרה דבר כזה שהוא התקשר למד"א ולקח להם 40 דקות להעלות מסוק לאויר? "את המוות הזה אפשר היה למנוע!".

אבל האמת היא, ופה אני חושב דווקא שיהיו שיסכימו איתי, לא כל כך בטוח שאני מבין על מה הצעקה הגדולה. מישהו מחליט להתעלם מהאזהרות והסיכונים ויוצא לטיול נחלים בלב סערה – כאילו, מה חשבת לעצמך?!

ניקח את זה צעד אחד (פרובוקטיבי) קדימה

אנשים שגרים באיזורים שנחשבים 'מסוכנים', כמו, למשל, באיזורים הסמוכים למתקנים מסרטנים, או באיזורים מוכי אסונות טבע וכולי, אנשים כאלה – האם אין להם ולו בדל אחריות לכך שבכלל הביאו את עצמם למצב הבעייתי שאליו נקלעו? נניח, אדם גר כל חייו מעל תחנת כוח מזהמת. בוקר אחד מתגלה, חס וחלילה, גוש סרטני. האם אין לאותו אדם ולו שמץ אחריות לכך? עכשיו, ברור שתחנת הכוח היא האחראית העיקרית. אבל האם לקורבן עצמו – אין בכלל ולו במקצת, אחריות מסוימת למצב שאליו נקלע? הרי אף אחד לא הצמיד לך אקדח בראש לגור דווקא מעל תחנת הכוח.

ועכשיו לאמת הכואבת ביותר

הדוגמאות מחריפות. וכאן כבר צריך להתחיל לזוז באי נוחות. אבל לדעתי, זה לא הופך את מה שאני כותב לפחות אמת ממה שהוא: האם ליהודים שנטבחו ונשרפו במחנות ההשמדה, האם להם לא היתה ולו אפילו קצת אשמה בכך שהביאו את עצמם לסיטואציה? שוב, דבר לא יצדיק את המעשים השפלים והאיומים שבוצעו בהם. אבל, האם מלכתחילה, לא היה נכון פשוט לקום ולעזוב? (הדם עוד טרי והעצב הוא גדול, אז אשתדל להימנע מהדוגמה העכשווית של ה-7 באוקטובר, אבל אתם מסוגלים להבין את הכיוון…)

בשורה התחתונה – 'יהדות' זה לא סתם קשקוש, זה קשקוש שאשכרה מסכן את החיים שלכם

ניחא הייתם עושים כישופים או מחליטים לרוץ במעגל ולהלל פסלים. ניחא המנהג האידיוטי שלכם היה ללכת לכנסיה או מסגד ולשכב על הרצפה עם הפנים לאיזשהו כיוון שהמחוג במצפן הראה ולבקש מהקיר שיעזור לכם בצרותיכם. ניחא הייתם משתייכים לכל דת או כת מקושקשות אחרות, אבל בחייאת, אתם לא קולטים ש'היהדות' הזאת שאתם משתייכים אליה היא לא רק טירוף OCD פסיכוטי, אלא משהו שממש מסכן את החיים שלכם? כאילו, במה זה פאקינג טוב? יש כל כך הרבה שטויות להאמין בהם מה נתקעתם דווקא בקשקוש הזה על תיבת נוח?! לא חבל למות על שטויות?

כשאתם בוחרים להשתייך לשטות הזאת, אתם מביאים על עצמכם את הסיכון. נכון, זה לא אומר שמי שטובח בכם חף מאשמה. הוא האשם העיקרי ואין מחלוקת על כך. אבל צריך להודות ביושר, גם לכם יש אחריות. אז למה בכלל להשתייך לדבר הזה מלכתחילה?!