מאת מיטל אור
אחת השאלות שהולכות וחוזרות פעם אחר פעם היא שאלת הזהות. הזהות היהודית או הישראלית ואיך אפשר יהיה לשמור עליה בחו"ל. אני יודעת שהסוגיה הזו מעסיקה לא מעט יהודים/ישראלים שחיים בארץ ואני יודעת שיש לא מעט עוברים שחושבים על כך. ההפתעה הגדולה שלי הייתה דווקא פה בארץ ועל כך אפרט הפעם.
לפני כמה ימים הגיעה ביתי (כיתה ו') לבית וסיפרה על כך שהיה לה "ויכוח" בבית הספר על כך שהיא יהודייה. אחת הילדות טענה שהבת שלי נוצרייה ולא יהודיה וזאת בשל העובדה שהיא חוגגת את הכריסמס. הבת שלי הסבירה שהיא יהודייה, לא מאמינה בישו, לא חוגגת את הכריסמס אך כן חוגגת את הנובי גוד שהוא ראש השנה הלועזי. כן, האבא של הילדים שלי, האיש איתו אני נהנית לצאת מהארץ הגיע מאוקרינה ושם הם קוראים לראש השנה הלועזי "נובי גוד".
הויכוח לא הסתיים וכמה ימים לאחר מכן הצטרפה כל הכיתה להסביר לבת שלי שהיא נוצריה. חלק אמרו שבטח כיף לה עם העץ והמתנות וחלק פשוט אמרו שהיא לא יהודייה. הבת שלי יהודייה, בת ליהודייה ולא מבינה למה קראו לה בשם אחר. התסכול שלה היה גדול מאד, מצד אחד היא יהודייה, מצד אחד בת של יוצא אוקרינה ובכלל היא לא מבינה למה בכל העולם המערבי חוגגים פעם אחת בשנה את החלפת השנה ורק בארץ לא עושים זאת.
אז מה יקרה כשנצא מהארץ…
מה קורה במשפחה ישראלית עם אמא שהיא דור רביעי (מצד אחד) ליושבי הארץ ודור שלישי לשואה כשבצד השני יש אבא "עולה חדש" שנמצא כבר עשרים שנה בארץ? במשפחה שלנו יש הכל מהכל, אנחנו חוגגים את ראש השנה, אני מציינת את יום כיפור בצום למהדרין (סוג של רק לא מקפידה על תפילות ארוכות בבית הכנסת), מדליקים נרות בחנוכה, חוגגים את הנובי גוד ועושים יחד את ליל הסדר. עד השנה הכל עבד לנו נפלא. עד שהתחילה שאלת הזהות בבית הספר וויכוחים משונים עלו על פני השטח.
כל זה נראה לי כהכנה למה שייקרה בקנדה ועם זאת נראה לי שאנחנו כבר מתמודדים עם שאלת הזהות. כלומר, זה שכולם שואלים אותי איך הילדים ואנחנו נרגיש בקנדה, כשאין ימי חופש בחגים ולא כולם חוגגים את ראש השנה, מציינים את יום כיפור, מדליקים נרות בחנוכה או עורכים ליל סדר… זו שאלה שמפסיקה להטריד אותי.
נישאר משפחה מעורבת
ככל הנראה בכל מקום שנהיה נישאר "משפחה מעורבת", כזו שחוגגת חגים יהודיים ואת הנובי גוד ואני משערת שנשמח מאד להיות מעורבים בחגיגות נוספות (ההלאווין נשמע לי כמו חג שכיף להתחפש בו ולציין אותו). אז כנראה כאן לא נרגיש בנוח עם היותנו משפחה שחוגגים גם חגים שאינם יהודיים מספיק ולא בטוח שנרגיש בנוח שם, בקנדה, לחגוג חגים בלי שיש יום חופש בבית הספר או כשצריך לבקש יום חופש מיוחד בעבודה.
בקיצור, לא נפתור את הדילמה הזו לא בארץ ולא בחו"ל… אז ננסה לבחון איפה יותר נוח 🙂
