מאת: מיטל אור / עוברים הלאה
אוטוטו תעבור לה שנה מאז הביקור שלנו בסיינט ג'ון וכבר כמעט שנה וחצי מרגע שהחלטנו שאנחנו רוצים להמשיך הלאה.
נכון לרגע זה אנו מחכים לבדיקות הרפואיות. לאחר שסיימנו לאסוף את כל החומר הנדרש ושלחנו אותו קיבלנו תשובה מהירה שהתיק שלנו ב CIC. התיק שלנו התקבל ב CIC לפני כמעט 5 חודשים לפי מה שכתוב אתר ולפי המכתב הוא הגיע בתאריך 17.6.15 שזה גם היה השלב בו הורידו לנו את הכסף בכרטיס האשראי.
בין לבין קורים בחיי הדברים הבאים:
1. מדי פעם יוצרים איתי קשר אנשים שקראו את הבלוג ומביעים עניין במעבר לקנדה. אני עונה בכיף על כל שאלה אבל למיטב הבנתי המסלול לבינתיים נסגר, לא ידוע לי אם זמנית או לתמיד. כיוון שאני עוד בארץ אין לי ממש אנשי קשר מבפנים. עדיין מי שרוצה ליצור קשר מוזמן לעשות זאת בכיף.
2. מתחילים הפחדים על עזיבה של הכל פה ובעיקר מה יקרה אם משהו ישתבש ולא יהיה לפי התכניות. אבהיר ואכתוב שאין לי חשש מהעזיבה עצמה אלא יותר מהפרטים הקטנים שקשורים בעיקר בארגון הבית ופינוי מה שאספנו לאורך השנים וגם קצת מחשבות על העבודה ואיך אני רוצה לקדם אותה לפני שאני טסה (ותודה רבה לשותפתי המקסימה שתומכת גם בצעד הזה).
3. הילדים מביעים יותר עניין בעזיבה, מתחילים להתעמק מרצונם בשפה האנגלית, שואלים שאלות ונראה שהשיח על העזיבה הפך להיות ממשהו שלא ממש מדברים עליו למשהו מוחשי.
התקווה שלי היא שיהיו לי תשובות ברורות יותר כבר במרץ ושנוכל לטוס לקנדה בתחילת יולי, לאחר שנחגוג בת מצווה לארץ.
נכון שאין לי הרבה חדשות ואין ממש הרבה חדש, אבל קבלת האישור הראשוני והעברת התיק הלאה הייתה עבורי שלב נפלא (מה גם שאני לא הבנתי שאני עכשיו מחכה לבדיקות הרפואיות). בקיצור, הכל מתקדם בקצב טוב ואני כבר בהתרגשות ובטוחה שאת ראש השנה הבא אחגוג בסיינט ג'ון או כל אזור אחר בפריפריה הקרובה ובעיקר בניו ברנסוויק.
< למאמר הקודם | למאמר הבא >