מיתוסים ישראלים שגדלנו עליהם

ישראלים אוהבים את עצמם. לפעמים נדמה שאת המדינה הם אוהבים אפילו יותר.
לכן הם נשארים לחיות בישראל היקרה ללבם ולכיסם. אבל אפילו אצל הישראלי שמרגיש הכי בבית עולים ספקות שמכרסמים בביטחונו כשהוא נזכר בחוויות שעבר בשנה שעברה בטיול באירופה, בשפע שראה בנסיעה הגדולה ההיא לניו-יורק, ותחושה של חוסר נוחות מציפה אותו ברגע שהוא מבין שגורלו נחרץ במדינה שגבולותיה עדיין לא ברורים אי שם במזרח התיכון. אמיצי הלב יגידו שדי, נמאס! הם ייכנסו לאינטרנט ויחפשו איך להגר לחו״ל ללא דרכון זר ויגיעו לאתר הזה. אך הישראלי המצוי ירגיש קרוע בין שכלו ללבו. כדי לפתור את הסתירה, שישראל אינה ארץ זבת חלב ודבש כפי שסבר, הוא יוצר לעצמו מיתוסים ומאמין להם, ואלו משקיטים את לבו.

אני כותב כאן כמה מיתוסים ששמעתי ואתם מוזמנים לשתף את הגולשים במיתוסים משלכם בתגובות.

המיתוס: ״האירופים הם אנשים קרים אבל אנו הישראלים אנשים חמים״

הצידוק הפסיכולוגי: בא לפצות על האמת המרה שישראל היא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ.
התמודדות: החינוך האירופי-מערבי מושתת על ערכים ליברליים, הומניסטיים ואוניברסליים ומכבד את האדם באשר הוא ללא תלות במוצאו, במינו, בצבע עורו, בנטייתו המינית או בדתו. לכן, כלל, האירופים הם אדיבים, חייכנים ופתוחים להכיר אנשים חדשים. אני זוכר עשרות מקרים באירופה שבהם הבחנתי באנשים זרים ברכבת, במסעדה, בפארק ובמקומות רבים שיצרו קשר ידידותי מתוך כבוד והערכה הדדית. הקרבה כללה גם מגע פיזי, חיבוק ו"חום אנושי".

למרות זאת אנשים מנוכרים חיים בכל תרבות, אבל גם אם יש תרבויות ידידותיות (תאילנדים) מאחרות (צרפתים), הכללות הן דבר בעייתי ומשרתות בעיקר חשיבה גזענית ובדלנית. אך אם יש גרעין של אמת בטיעון שתרבויות מסויימות "פחות" ידידותיות, מתברר שדווקא בתרבויות שמחשיבות עצמן לנעלות על אחרות תמצאו קרירות וניכור. אחת מהן היא היהדות מבחינה בין יהודי לגוי, ואף המציאה לכך מילה. את התוצאה של תרבות יהודית בדלנית ומתנשאת אפשר לראות יפה בקרב מסורתיים-דתיים-חרדים שנזהרים חלילה מלהתערב עם הגויים, לאכול את מאכליהם, ללבוש את בגדיהם ולהתחתן עם נשיהן היפות (והן באמת יפות!). ידעת שבגמרא כתוב "אין להציל גוי בשבת"? אז מי כאן מתנשא?

סיפור אישי: לפני כמה שנים נסעתי במכונית בערב שישי לבאר שבע ואיבדתי את הדרך. עצרתי ליד חרדי שעבר במקום ושאלתי אותו איך להגיע לאזור מסוים. הוא חייך אליי בערמומיות ואמר: "השבת נכנסה אז אני לא יכול לעזור לך." הייתי בהלם. אחרי המקרה הזה כשחרדים היו שואלים אותי שאלות התמצאות בתל אביב, אני הייתי משיב להם: "אירן בכיוון מזרח". חז"ל אמרו שבגלל שנאת חינם חרב בית המקדש, ואם בגלל השנאה שלי יתמוטט הכותל המערבי, אני מבטיח להמשיך עד שתיפול האבן האחרונה. אמן.

המיתוס: ״האמריקאים הם אנשים רדודים״

הצידוק הפסיכולוגי: מכפר על רגשי הנחיתות שיש לישראלים שמצטערים שישראל היא לא המדינה ה- 51 של ארה"ב.
ההתמודדות: שמעתי את הטענה הזאת בגרסאות שונות, והיה ברור שהיא לא הגיונית בעליל, ובכל זאת הרבה ישראלים סבורים כך. ראשית, מספר תושביה העצום של ארה"ב (קרוב ל-320 מיליון איש) כולל על פי עקומת הפעמון מסה ענקית של אנשים מחוננים שבמספרים מוחלטים הם רבים יותר מבמדינות אחרות, ובכללן מדינות אירופה. שנית, השיטה הפוליטית, הכלכלית והחוקתית בארה"ב נותנת ליחידים ולקבוצות אפשרויות מגוונות ליצור ערך יותר ממדינות אחרות.

ארה"ב מובילה בחידושים, ברעיונות, בפרויקטים, ואלה באים מאזרחיה. לכן האמריקאים אינם טיפשים, אלא שיש יותר טיפשים אבל גם יותר חכמים מבמדינות אחרות. תלוי איפה מחפשים.
ארצות הברית היא עולם בפני עצמו, וכמו בעולם הגדול גם בארצות הברית יש הבדלים ניכרים בין אזורים ותרבויות. בארה״ב יש ארבעה אזורי-על: החוף המזרחי (אנשים חכמים, עבודה קשה כערך עליון), המיד-ווסט – המערב התיכון (אמריקה הבורגנית הסטנדרטית), מדינות הדרום (מקור רוב הסטיגמה על הטיפשות והשמרנות הדתית האמריקנית) והחוף המערבי (מעוז הקדמה והליברליות, אבל גם לא מעט טראש רדוד באזור לוס אנג׳לס).
וזה אומר שארה״ב היא מורכבת מכדי להגדיר את המכלול שלה על רגל אחת. אזור ניו-אינגלנד, שמזכיר בתרבות ובנופים שלו את אנגליה, ממש לא דומה לטקסס למשל – לא בסוג האנשים, לא בתרבות ואף לא במבטא.

המיתוס: ״מערכת הבריאות בארה״ב יקרה מאוד״

הצידוק הפסיכולוגי: להסיט את הדיון על יוקר המחיה המטורף בישראל וגם להתרברב שהאמריקאים עניים וחולים בעוד הממשלה בירושלים דואגת לבריאות העניים בישראל.
ההתמודדות: אכן, הרפואה הפרטית בארה"ב עולה כסף, אבל גם השכר של עובד המעמד הבינוני בארה״ב גבוה יותר משל עמיתו הישראלי. למרות זאת בארה"ב ניתן להזמין מרשמי תרופות דרך האינטרנט ללא ביקור רופא, דבר שמוזיל היבט מסוים בעלויות הרפואיות. בארה"ב קיימת תחרות אמתית בין שירותי הבריאות על הלקוח, והדבר מתבטא באיכות שירות וטיפול גבוהה יותר מבישראל, ומוצרים רפואיים רבים עולים פחות, הרבה פחות, מאלה הנמכרים בארץ.

נכון שביקור רופא בארה"ב יקר יותר במספרים מוחלטים, אבל על קניית מכונית בישראל משלמים כפול לפחות מבארה"ב, ומחירי הדלק בישראל מהיקרים בעולם, כך שהמסים בישראל מממנים חלק מהעלות הרפואית ומאפשרים לממשלה להוריד חלק מהנטל הרפואי. כלומר, הממשלה מעבירה חלק מכספי המסים לטובת מגזרים אחרים: רפואה, צבא, התנחלויות, ישיבות חרדיות ועוד.

אך האם השירות הרפואי בישראל באמת טוב כמו בארה"ב אך זול יותר? מי שמכיר את הרפואה הציבורית בישראל יודע שזה בלוף.
במסווה של חוק בריאות אנשים מקבלים שירותי בריאות בחינם, אבל בתמורה הם נאלצים להמתין זמן ממושך לצילום סי-טי, לניתוחים ולביקור רופא מומחה. המערכת הרפואית בישראל מושחתת ומשרתת למופת את הקרובים לצלחת ואילו רוב אזרחי ישראל נאלצים לשחד, להמתין או למות (בחר את התשובה המתאימה).

סיפור אישי: סבתי נפטרה בבדיקה שגרתית, מה שנקרא שבעגה המקצועית "רשלנות רפואית", אבל הבדיקה הייתה בחינם. אילו היינו משלמים עבור רפואה פרטית, סביר להניח שהייתה יוצאת מבית החולים בריאה כפי שנכנסה.

המיתוס: ״מצה"ל המתגייסים יוצאים גברים. אבל בחו"ל הם נשארים ילדים״

הצידוק הפסיכולוגי: באף מדינה מערבית לא מגייסים בכפייה לצבא, אז כדי שלא לצאת פראיירים ישראלים מחפשים צידוקים רציונליים שיסבירו למה שירות בצה"ל הוא ערך חיובי.
התמודדות: אפשרות א: צריך לשאול מהי המשמעות של המילה "גבר". כי בעיני אנשים מסוימים "גבר" הוא ערך כמו בסרטון הזה. אבל גם אם "נזרום" עם המילה העממית "גבר", אז לפי שיטתם מי שנכנס לכלא הוא "גבר שבגברים"! הרי הכלא מחשל הרבה יותר מהצבא. אם אתה מסכים לטענה שקושי מבגר את האדם, אז בצבא הרוסי מתגייסים עוברים עינויים, חלקם נאנסים, חלקם אונסים וכולם מרביצים, ולפיכך החייל הרוסי הוא "גבר גבר" יותר מהחייל הישראלי.

אפשרות ב:
אפשר לטעון טענה נגדית שלפיה
– חלק מהמתגייסים לצה"ל חוזרים בארונות, וחלק מתאבדים הודות לצה"ל.
– בחורים צעירים וטובים מתגייסים לצה"ל, וגברים תחמנים ואלימים משתחררים.
– המתגייסים לצה"ל מבזבזים שלוש שנים, אחרי זה טסים להודו ומתחרפנים – והפרחים לצה"ל.
– הצבא מדכא סקרנות, מסרס יצירתיות, ומחניק יוזמה חופשית. צה"ל הוא כור היתוך של אנשים בינוניים מינוס שחושבים בתוך הקופסא ומיישמים למופת את תופעת העדר.

המיתוס: ״האנגלים/השוודים/האמריקאים/תאילנדים תמימים מדי״ (נאמר בלעג)

הצידוק הפסיכולוגי: הם יותר יפים, חמודים וחייכנים מאתנו. אז נרד עליהם!
התמודדות: אני לא מבין על מה להתרברב – שהתחמנות הישראלית ראויה לשבח?

המיתוס: ״אין כמו בבית״

הצידוק הפסיכולוגי: כשהאדמה בבית בוערת צריך להשקיט את המצפון, שלא תרגיש חסר מזל שנולדת במזרח התיכון.
התמודדות: מבחינה סוציולוגית ברור שהקשר למשפחה בתקופת הילדות מטביע זיכרונות עמוקים לכל החיים. הקשר לבית, להורים, למשפחה ולמדינה שנולדת בה קיים אצל כל אזרח, בין שהוא ישראלי, אוסטרלי או דרום אפריקאי.
אפילו המצרים, הירדנים, הסורים והלבנונים אוהבים את הבית שלהם, וזה לא משום שהמדינה שלהם או שלנו מדהימה אלא משום שנולדנו לתוכה ועברנו בה חוויות ראשוניות שטבועות עמוק ברגשותינו ועיצבו את אישיותנו.
כשהילדים של המהגר הישראלי ייוולדו ויחיו באירופה/בארה"ב/בכל מדינה מערבית אחרת הם ירגישו שהמדינה שנולדו בה היא הבית שלהם. כלומר, כשאומרים "אין כמו בבית", הפירוש תלוי במקום הולדתך.

המיתוס: ״הם שונאים יהודים״

הצידוק הפסיכולוגי: נאמר בפי גזענים המצדיקים בכך את שנאתם שלהם לזר ולשונה מהם.
התמודדות: אפשרות א: יש אנשים ששונאים יהודים (ויש יהודים ששונאים מוסלמים/נוצרים/בודהיסטים), אבל בדרך כלל אלה אנשים מהמעמד הנמוך, בעלי השכלה ירודה. אותם אני נוהג להשוות לציבור החרדי, שגם הוא בעל השכלה והכנסה ירודות ושונא גויים. רוב האנשים במדינות המערביות הליברליות בוחנים כל אדם לגופו, בלי קשר לדתו.
כשאומרים בתקשורת שאקדמאים מחרימים את ישראל, מתכוונים לכך שהם מתנגדים למדיניות הישראלית בשטחים הכבושים ולא ליהודים. ביקורת עצומה בעולם מופנית כלפי ישראל המחרחרת מלחמה ולא כלפי היהודים.
אני באופן אישי לא מקבל את ישראל כמדינה יהודית אלא כמדינת כל אזרחיה. אני אנטי-ציוני מובהק ומייחל לסופה של מדינת היהודים כי איכפת לי! מדינת ישראל צריכה להתנהל כרפובליקה המבוססת על חוקה אזרחית ולא על חוקי דת (בישראל אין הפרדה בין דת למדינה), ומובן שגנרלים מקומם בצבא ולא בפוליטיקה. מותר למתוח ביקורת על המדיניות הישראלית. אין זו אנטשמיות אלא דעה לגיטימית.

אפשרות ב:
אפשר להגיב בטענה הנגדית: "ואתה שונא סודנים/סמולנים/הומואים. מה ההבדל?" הרי מי שחושב כך הוא עצמו גזען.

המיתוס: ״בארה״ב אם אדם נופל ברחוב אף אחד לא יעזור לו״

הצידוק הפסיכולוגי: הטוען משחיר את רמת המוסר הירודה של יותר משלוש מאות מיליוני אנשים לעומת רמת המוסר הנעלה של הישראלים בציון. ההשמצה מעניקה לו תחושה טובה.
התמודדות: אחד המיתוסים האהובים של אנשים שצפו בסרטי פעולה הוליוודיים אבל לא זכו לטייל ולהכיר מקרוב את אזרחי העולם הגדול, כי הם עובדים קשה בירושלים ובדימונה, ואת זמנם בחגי ישראל הם מעבירים בבתי כנסת. את ההתמודדות עם המיתוס אני משאיר לכתבה הזאת ולסרטון הקצר הזה.

המיתוס: ״אם פורשים את מפת העולם ישראל בדיוק באמצע״ (הוכחה לעליונות היהודים)

הצידוק הפסיכולוגי: אתה צריך למצוא כמה שיותר סיבות, בין אם הגיוניות או לא, כדי לקיים מצוות מגוחכות.
טענה נגדית: שמעתי אותו לראשונה בכיתה ג' מהמורה שלי לתנ"ך והתרשמתי מהכבוד שנפל בחלקי להיות שייך לעם היהודי הנבחר שקיבל מאלוהים את הארץ המובטחת, וההוכחה לכך היא היותה של ארץ כנען במרכז העולם.
התמודדות: קשקוש! מבחינה עובדתית ישראל לא במרכז העולם, וכנראה המורה שלי לתנ"ך נכשלה במבחנים בגאוגרפיה. אגב, שטות נוספת שדתיים מאמינים בה היא שלכל פרי רימון יש בדיוק 613 גרעינים כמספר המצוות. גם זה לא נכון עובדתית. ולסיום, גם קיומו של אלוהים לא נכון עובדתית, כי בראשית ברא האדם את האלוהים, אבל לך תתווכח…

המיתוס: "ברית מילה זה בריא"

הצידוק הפסיכולוגי: אם כבר חתכו לי בלי לשאול, לפחות אאמין שזה בריא.
התמודדות: האמת היא שברית מילה, או בשמה המדויק "חיתוכים באיברי המין של תינוקות", היא אקט ברברי שקשור לפולחן דתי שמצביע על הקשר בין האדם לאל, ואין לו קשר לרפואה. אצל הבדואים והסודנים כורתים לילדות בנות שבע את הדגדגן. לתינוקות אתיופים כורתים את הענבל (הלשון הקטנה בפה) באמצעות חוט ניילון, ובשבט מסוים בתאילנד מאריכים את צוואר הנשים בטבעות. לכל תרבות מנהגים משלה, וכל אחת שבויה בדעה הקדומה שזה הדבר הנכון, ובגלל מוסכמות חברתיות חזקות נבנות סביב האקט כל מיני הצדקות, כמו שהיהודים האומרים שברית מילה היא אקט רפואי בריא. העובדה שיפנים, סינים, הודים, שוודים, קנדים, פינים וחלק גדול מאוכלוסיית הגברים בעולם המערבי לא נימולים לא מזיזה להם. נדמה שברית המילה היא סוד ששמור רק ליהודים (למוסלמים ולנוצרים שמרנים), אבל שאר הרופאים בעולם טועים או אנטישמים. הקדשתי לברית מילה מאמר בפני עצמו הכולל סרטונים וקומיקס משעשע.

כפי שראיתם, המיתוסים קלים לתפיסה, אבל ההתמודדות אתם מורכבת ודורשת מידה של רציונל. את זה קשה לגברת כהן מחדרה להבין, וזו אחת הסיבות שסבתא (ואימא) שלכם לא מבינות למה אתם רוצים להגר לחו״ל. בעיני ישראלים רבים מיתוסים אלו ואחרים הם אקסיומות.

לסיום, נקודה חיובית
בישראל שיעור ההון האנושי והיזמות גבוה ביחס לעמים אחרים. את התוצאה רואים בהייטק, אבל זה לא בגלל ישראל, אלא למרות ישראל. ההייטק הוא אחד התחומים הבודדים שממשלות ישראל לא נגעו בו (ולכן גם לא הרסו אותו). צחוק הגורל הוא שדווקא העובדים הבכירים בהייטק, אלה שטוב להם בארץ, יכולים בקלות יחסית להגר לחו״ל מכוח עבודתם, אך רוב הישראלים נאלצים לאכול את המיתוסים האלה כי ״אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת…״

ממשלת ישראל מציגה:
"אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת"
Emblem_of_Israel בבימוי
44 הרוגים באסון הכרמל