סיפור הגירה שלי לניו זילנד – ללא דרך חזרה, חלק 5

שלום חברים, אמשיך עם הסיפור האמיתי שלי בנוגע להגירה לניו זילנד.
עוד לפני שטסתי בפעם השנייה, כבר הרגשתי תושב. ידעתי שזה הולך להצליח ואמרתי אני הולך עד הסוף. לארץ אני חוזר אך ורק שאני בסטטוס “תושב”.

אז המשכתי עם תכניתי. זה היה דצמבר 2015 וכבר הייתי סגור על תכנית הלימודים הרלוונטית. עכשיו אני צריך להגיש ללימודים. הגשתי מסמכים וחיכיתי. את האמת, הגשתי למספר מקומות ברחבי ניו זילנד ללמוד את התוכנית הזאת. רק מקום אחד מתוך השלושה החזיר לי הצעת לימודים מסודרת תוך יומיים! שאר מוסדות הלימוד עיכבו אותי.

עכשיו זה נראה לי מעט הזוי שכל כך קל להתקבל ללימודי דיפלומה בהתמכרויות. מוסד הלימודים נקרא Wellington institute of Technology. אז טרם התייחסותי למסמך הזה ברצינות התכתבתי עם מנהלת התכנית ואחד המרצים. כמובן שאלתי אותם שאלות רבות כמו "מה הם הקורסים", "כמה שעות לימודים" והכי חשוב זה האם אוכל לקבל רישום מקצועי במקצוע עבודה סוציאלית וגם בתחום ההתמכרויות (שם זה מקצוע נפרד). בכל המיילים האלה הם הסבירו לי בהרחבה את כל מה שרציתי. רק אחרי שכל התשובות שלי נענו, המשכתי בתהליך.

הגשה לויזה וסגירת פינות בישראל

לאחר שהתרשמתי לטובה מכל הבחינות על המוסד הזה, החלטתי להתחיל תהליך ויזת סטודנט. בזמנו חלק מהתנאים לקבל ויזת סטודנט היו:
+ להראות כ-15 אלף דולר ניו זילנדי זמינים בבנק
+ כמובן להמציא הצעת לימודים ותשלום שכר לימוד מראש
אני החלטתי בסוף ללמוד באוקלנד בסמסטר חורף, זאת אומרת היה לי כ-7 חודשים לסגור פינות בארץ ולחכות לקבלת הויזה. אני אישית העדפתי להגיש לויזה בהקדם כי מי יודע כמה זמן זה יקח?

להפתעתי, את הויזה קיבלתי לאחר שבועיים. יכולתי להכנס לניו זילנד כבר מאמצע ינואר! תזכרו שהלימודים בכלל מתחילים ביולי. אך בארץ עדיין עבדתי ב-3 עבודות בו זמנית והייתי עסוק באירגונים. העבודה המרכזית שלי היתה בתחום העבודה הסוציאלית בארץ (כסף וניסיון לתושבות) והעבודות צדדיות. הייתי עובד 40 שעות בשבוע במשרה המרכזית שלי, ועוד כ-5 שעות נוספות בעבודות האחרות. סופ"ש גם היו מלאים בעבודה בדרך כלל. ככל שעבר הזמן ההתרגשות עלתה, זמן להתרגשות תמיד מצאתי. אם לא נהנים מהתהליך אז מה שווה השגת המטרה?

ביטול תושבות בביטוח הלאומי והסדרים מול מס הכנסה

לפני שנסעתי, רציתי לסגור כאן את כל הפינות שראש שלי יהיה ממוקד 100 אחוז בהגירה לניו זילנד. הלכתי למס הכנסה וסגרתי את כל הפינות שצריך. לאחר מכן הלכתי לחשבון בנק שלי, העברתי את כל הכסף לחשבון בנק בניו זילנד וסגרתי את החשבון. כאשר התפטרתי מהעבודות בשבועות האחרונים טרם הטיסה פתחתי קרן השתלמות ופנסיה, שילמתי מס ומשכתי כל מה שהיה. את כל הפעולות האלה עשיתי ברצון ושמחה כי ידעתי שזה חלק מהתהליך להפוך מדינה אחרת לבית.

בסוף הלכתי לביטוח הלאומי, הראיתי להם את כל ההוכחות לכך שמרכז החיים שלי לא הולך להיות בישראל (התנאי העיקרי שלפיו קובעים מי תושב ומי לא). לא רציתי לשלם ביטוח לאומי שאני בניו זילנד. ויזת סטודנט מאפשרת עבודה עד 20 שעות שבועיות ובחופשות משרה מלאה. תשלום של ביטוח לאומי או מיסים כאן לא היו מאפשרים לי בכלל להתקיים בניו זילנד עקב יוקר המחיה ותשלום מס כפול. בביטוח הלאומי כמובן לא קיבלו יפה את ההצהרה שלי אך לאחר משא ומתן הפקידה אמרה שהיא תעביר הלאה לביטול.
וזהו, סיימתי עם החלק המשעמם ועכשיו נשאר לי שבוע רק לנוח ולחכות לטיסה!

חודשים ראשונים כסטודנט באוקלנד

עליתי על הטיסה הבלתי נגמרת לניו זילנד. מה שכן, אני חייב להגיד שהזמנתי את הטיסה דרר תאילנד. נשארתי בתאילנד כשבועיים כי רציתי קצת חופשה מכל השנה וחצי הרצופים בעבודה ותכנון. עם זאת שעשיתי הכל באהבה, לעבוד ב-3 עבודות בו זמנית, 7 ימים בשבוע היה קשה!

לאחר תאילנד המשכתי לניו זילנד, סגרתי מגורים בבית חב"ד באוקלנד עם אהרון. נהג מטעם Weltec (המכללה) הגיע לפגוש אותי בשדה התעופה והסיע אותי לבית חב"ד. הייתי מאוד עייף. החלק הכי מעייף זה ה-jet leg, יש כ-9-11 שעות הבדלים בזמנים בין ישראל לניו זילנד. הדבר הראשון שעשיתי זה היה ללכת לישון.

לאחר התאוששות הלכתי לעשות סידורים – חשבון בנק, טלפון, תהליך של רישיון נהיגה,קניית רכב ומעט הכנת קורות חיים ומכתב מקדים. הכל היה באיזי ללא לחץ. הדבר העיקרי שהיה לחוץ לי זה למצוא מגורים לטווח ארוך יותר. עם כל הכבוד לבית חב"ד (בזמנו היה מבנה מאוד ישן), שכר השכרת חדר היה יחסית גבוה ובית היה פשוט קפוא בחורף. חדר המקלחת היה מזכיר לי את הכפור האוקראיני בשלג. אז את רוב המשאבים שלי הקדשתי לחיפוש מגורים וקניית רכב.

קניית רכב

אספר לכם מעט על התהליך של קניית רכב. לצערי, בניו זילנד התחבורה הציבורית לא נתנה לי את המענה לצרכים שלי. להיות בעל רכב היה בשבילי עדיפות גבוהה. כבר היה לי ניסיון עם קניית רכבי יד שניה מהטיול הארוך שלי בניו זילנד, אז למצוא רכב היתה לא בעיה. מה שכן, שכחתי כיצד בודקים רכב יד שניה, אם הוא ראוי לקניה או לא. אז מה שעשיתי – הדלקתי יוטיוב ולמדתי קצת בודקים רכבים יד שנייה. למדתי כיומיים מהבוקר עד הלילה תאוריה מה ואיך לעשות. עכשיו שתאורטית הבנתי מה עושים, צריך לעבור לפרקטיקה. עכשיו איך אני אתרגל זאת אם הרכבים מפוזרים ברחבי אוקלנד ואין לי רכב מלכתחילה להגיע לעשות בדיקה?

אז מצאתי פתרון גם לזה. הגשתי התעניינות לרכבים שונים באוקלנד והסברתי שאני לא נייד, אז ביקשתי שיבואו אליי. להפתעתי הרבה מהמוכרים הסכימו לבא עד אליי. במשך מספר ימים תירגלתי את כל מה שלמדתי על 10 רכבים! התחלתי להרגיש בטחון ולהיות משופשף, ואיתרתי את כל הבעיות הרציניות שבגללם דחיתי את אותם מוכרים. בסוף השבוע, קיבלתי הודעה בפייסבוק ממישהי שמוכרת רכב ב-Pukekohe. זה היה כשעתיים נסיעה בתחבורה ציבורית מ-MT EDEN (איפה שגרתי). אמרתי שאלך לבדוק את הרכב הזה והשאר זה היסטוריה. היה רכב מעולה! העניין הוא שלמוכרת לא היה כוח להגיע עד לאוקלנד למכור אותו אז היא מכרה אותו במצב מצויין ומחיר מציאה. הרכב עד היום בחזקתי.

מגורים מצאתי מהר

את המגורים מצאתי דרך אתר טריידמי. החדר היה 2 מטר על מטר וחצי רוחב ללא דלת. זה היה במקום מרכזי באוקלנד אך היה זול מאוד (110 דולר לשבוע כולל הכל!). כל עוד לא היתה לי עבודה לא רציתי להתחייב לחדר עם תנאים יותר טובים! לי זה התאים, כי במקום לדאוג לזה שהכסף מתחיל להגמר, התפקסתי בחיפוש עבודה ללא דאגות. גם ככה ישבתי רוב הזמן בסלון או שהייתי בחוץ, בחדר רק הייתי צריך לישון. גם את האנגלית הייתי צריך לתרגל והיתה אחלה הזדמנות לדבר עם השותפים האחרים בבית. באיזור גם היה פארק One Tree Hill והיה לי כיף לקום בבקרים ולהתאמן שם. בקיצור הכוס היתה הרבה יותר מלאה מאשר ריקה.

השבוע הראשון ללימודים

סיימתי את כל הסידורים הראשוניים, כבר לא היה ג'ט לג והייתי מוכן ליום הראשון ללימודים. בפעם הראשונה שהגעתי זה היה לצורך עשיית כרטיס סטודנט, רישום לקורסים והיכרות עם מנהלת הבית ספר לשירותים חברתיים. היום השני כבר היה יום לימודים מלא, זאת אומרת היה קורס אחד לדוגמא (התמכרויות הערכה וטיפול) אז למדנו אותו מ-9 בבוקר עד 4 אחר הצהריים. ובכן, לפי התוכנית זה מה שהיה רשום. אך בפועל כבר בשעה 2 המרצה סיים לדבר. המרצה שאל אם אנחנו רוצים לסיים מוקדם, אז מי שהיה בכיתה היה בעד, אני היחיד שהתנגדתי. למה? בגלל שאני שילמתי סכום כזה גבוה על לימודים, אז באמת רציתי ללמוד ולהפיק את המקסימום מהלימודים, לקצר את היום בשעתיים מבחינתי היה לא מקובל! אז המרצה היה נשאר איתי לשעה וקצת נוספים להעביר לי את השיעור בזמן שאחרים כבר מזמן הלכו.

מי היו חבריי לתואר?

אצלי בתכנית לא היו אנשים רבים. בגלל שהתחלתי בחורף, כך גם חלק נוסף התחיל בחורף. היינו סך הכל כ-30 תלמידים! רוב האנשים היו הודים וסינים ומעט ניו זילנדים. האנשים היו מאוד מוכשרים, היו להם תארים שניים בסיעוד, עבודה סוציאלית, רפואה והיו להם עשרות שנים ניסיון. ההודים דיברו בהודית, הסינים דיברו בסינית והניו זילנדים דיברו מחוץ לכיתה. כשסיימנו את השיעור, כל אחד התפזר לדרכו והתנפצה הפנטזיה שלי שיהיו לי חיי חברה נהדרים בקמפוס. כשהייתי סטודנט לעבודה סוציאלית באילת, החיים הסטודנטאליים שלי היו בלתי נשכחים, אך כאן זה היה אחרת, לפחות ביום הראשון.

הגירה לניו זילנד, המשך

לכאורה ימי ההתאקלמות הראשונים היו לא פשוטים. חובה לזכור שאת כל התהליך עשיתי לבד. בתור אחד שהוא יצור חברתי ואוהב תקשורת. למצוא אנשים קרובים לשתף בהם את חיי היה לי חשוב פסיכולוגית. ההתחלה היתה לא פשוטה, אך התחלתי לראות שדברים מסתדרים ומתנהלים כמו שצריכים להתנהל. הרגשתי כיצד היקום היה לטובתי ולא היה לי ספק שכל מה שתיכנתתי יתממש. בפרק הבא על הגירה לניו זילנד. אספר לכם על התפתחויות לגבי תעסוקה, מגורים, חיי חברה ועוד.

שלכם,

דמיטרי בילצקי, מנטור הגירה